- 86.
רונית, 15/05/07 17:39
- 85.
ליאת, 17/08/06 18:33
קראתי את הטור שלך ואת הטור של טור פז, ויש לי רק שאלה אחת? את מרוצה?? תחשבי לעומק, באמת באמת. המצב הזה שהוא מפרנס זה מלכתחילה או בדיעבד. כי לי יש שותף לחיים ואני רוצה שהוא יעזור לי בכל (גם בהתלבטויות החינוך) אבל אם ההפרדת רשויות הזו נוחה לך תבושמי. הבעייה היא שאין חופש בחירה ורוב הנשים עושות מה שאמא וסבתא שלהן עשו. בלי רצון הן נכנעות לסטיגמות
- 84.
רחלי, 26/07/06 22:59
כשיחזור מהמילואים אני חייבת להקריא לבעלי .סוף סוף שידע מה התפקיד של האישה במיוחד שיש לנו 2 ילדים ועלי מוטל רב המטלות דוקא שאני לבד.
- 83.
יהדות - אדיאולוגיה בשירות ניצול הנשים
אלה, 21/07/06 11:26
די, נמאס כבר משטיפת המוח הדתית וכל הדתיות האלו שלא קולטות שהאדיאולוגיה זו הסוואה לניצול!
חילונית גאה.
- 82.
מאיה, 12/07/06 21:56
לא חסר מושא אחרי יוקרת? למה לדתיים יש שמות כאלו מוזרים. -
- 81.
שטיפת המוח השוביניסטית הצליחה.
שושה141, 12/07/06 14:43
יש גם לא מעט נשים מוכות שמסכימות להשאר ועוד חושבות שככה זה צריך להיות.
יקרת, אני מקווה שאת פרובוקטורית בכוונה, כדי להביא רייטינג לאתר או משהו, או לתת בימה לכותבים קונטרה, כי אחרת את הוכחה חיה לכך שאם מאלפים מישהו מילדות ליעוד מסוים, ויהיה זה הדבר שהכי מזיק לו , (והשהידים הם דוגמא מצוינת לזה), זה בסוף עובד והרובוט הקטן מציית.
- 80.
שלמה, 12/07/06 10:30
שמעתי
היות והעצב קטן מאז הומצא האפידורל הנשים צריכות להשתתף יותר ב''בזיעת אפך תוכל לחם''
- 79.
יוסי וורצל, 09/07/06 18:06
אני מזמין את כל מי שרוצה לבוא אליי לראות את המשחק היום בערב. סטקים פרגיות ואלכוהול עליי. -
- 78.
- 77.
קוראת מזועזעת, 09/07/06 16:58
זה נורא, את כאילו מתקדמת, כותבת באתר אינטרנט, משכילה וכל זה, אבל האמת היא שאת תקועה הרחק בימה''ב. מה זאת אומרת ''הבעל עוזר''? למה הוא ''עוזר'' ולא ''עושה''?
את גם ''עוזרת'' בבית? כי תמיד חשבתי שכשהבית שייך לשני אנשים, שניהם ''עושים'' ואף אחד מהם לא ''עוזר''. צאי מזה, פרימטיבית.
עסוקה בלהטיף תמיד לכל העולם, במקום לטפל בהגדרות הכי בסיסיות שיש בחיים.
אצלי בבית, בעלי עושה בדיוק כמוני. לא פחות ולא יותר, ואנחנו חיים, בלי עין הרע, בהרמוניה נהדרת. הוא לא חושב שהוא ''עוזר'' לי כשהוא מנקה, ואני לא חושבת שאני ''עוזרת'' לו כשאני מנקה.
- 76.
נראה לי שאת מפחדת להתמודד עם המציאות העכשווית והעתידית
שרית, 09/07/06 16:45
כמה שהכסף עכשיו נראה לך מועט,חכי שהילדים יגדלו....
היום את יכולה להחליף את המעון בשהיה בבית-בעתיד תצטרכי לשלם את כל שכ''ל,האש''ל,הביגוד...
הפחד שלך מהמציאות מבריח אותך
ל4 אמותייך.
ולגבי העתיד,
הילדים יגדלו,בעלך יתקדם-איפה את תהיי??
על מה תדברי איתו? על המבצעים בסופר???
- 75.
רקפת, 09/07/06 13:25
קול באישה ערווה, ככתוב. וכל מילה בכתבות האלה - התערטלות מיותרת ומבזה.
מי שרוצה לשבת בבית, מי החפצה לצאת לעבודה, מי שרוצה לכתוב, להניק, לעשות קניות, ללכת למקווה ולקנות פיצה - שתעשה כל מה שהיא רוצה. ומי שלא רוצה אז לא צריך.
תפסיקו לערבב לנו את החיים שלנו עם שלכן, תפסיקו להתווכח על כל שטות, כאילו היהדות אצלנו מתמקדת בבעיות של בית ואישה ומטלות.
זה לא מעניין, זה נדוש, זה טפשי, זה חוזר על עצמו - עובדה: אל תכעסי, יקירתי, קראתי רק עד האמצע.
אגב, שווה באמת לקרוא את הציניות בתגובה של תמי מתוק מתגובה 50, כמה שהלעג שלה נכון וממוקד.-
דוקטור ואמא, 09/07/06 22:15
כל אחת מוזמנת לנתב את חייה כרצונה. טוב לך? יופי. אל תעשי מזה אידיאולוגיה ובטח שלא אידיאולוגיה דתית. תרדו מאיתנו כבר עם הפלספנות הנדושה הזו. מיצינו.
-
- 74.
רונית פטר, 09/07/06 11:48
יקרת היקרה
מעולם לא הזדהיתי עם כל מילה ומילה
עם התפיסה ועם רוח הדברים
אני מרגישה שמעולמי ומפי נכתבו הדברים.
את משמשת כפה לאלפי נשים שמגיעות להכרה שביתן אומנותן וזו המשימה העיקרית והחשובה ביותר.
בדלת אמותי זה ענין חשוב ולתת לכך במה אישור וביטוח זה לזכות את כולנו
תודה לך
ותודה לאימך ולאימי.
- 73.
פרייר שמשלם, 09/07/06 11:45
ומי אמור לשלם לך את הכסף? בעלך שמרוויח 30,000 דולר לשנה?
ומה הוא מקבל בתמורה? א-פייג!!
כאיש הייטק, אשר לא רק עובד אלר גם מכבס ומבשל ומגדל ילדים - הכתבה מופרכת ומרושעת.
אשה רודפת בצע וחמדנית
- 72.
- 71.
אוף, נמאס כבר שנשים כמוך לא מבינות
יקרית, 09/07/06 10:17
ולוקחות את כל מה שהשגנו עד עכשיו כמובן מאליו. טוב לך ככה?- מצוין. נשים כמוך לוקחות את השיוכים הנשיים המסורתיים ו''הופכות'' ומציגות אותם לטובתן. לפעמים זה טוב, לפעמים זה פחדני. אבל את לא יכולה להבין שסבתא שלך, והסבתא של הסבתא שלך לא היתה יכולה לבחור? את לא מבינה שיש בעיה כשרואים באישה שבוחרת לא להיות בבית כאמא מזניחה, אישה טורפת, וכל שאר הקלישאות? מה את רוצה להגיד? שבשבילך זה עובד ככה? נו, שויין. השאלה היא אם את מסוגלת לפרגן למישהי שאצלה זה עובד אחרת.
- 70.
פעם לגלגתי עליך. סליחה היום אני מודה .....
אפרת, 09/07/06 09:39
שבהחלט יש דברים מענינים ומעוררי מחשבה בהסתכלותך.
כן.. אפילו למצדדי העולם המודרני.
גם היום עומד לי על קצה הלשון ללעוג ואני מעונינת להדוף בכעס את הדברים אבל..
חבר'ה אנחנו חייבים להודות שעם כל הכבוד העולם המודרני אמנם פתר כמה וכמה מצוקות אבל גם יצר לא מעט עוולות ומצוקות חדשות.
אחת הבעיות המרכזיות היא הילדים הבלתי מחונכים.
המשפחות המתפרקות וחוסר הסיפוק האישי-
רונית פטר, 09/07/06 11:51
-
- 69.
הפרייארים לא מתים רק ...........
שלומי, 08/07/06 01:19
קראתי את המאמר שלך ,ואני יכול לומר ,שאת וכל חברותייך ,הפכתן להיות שפחות אם לא עבדים.כל אשר אתן יודעות זה רק ילדים בישול ניקיון ולרצות את הבעל.תמשיכי כך ובעוד כמה שנים תביטי במראה ,ותגלי אשה שנראית כמו עגלה גמורה ,מקומטת ונראית כמו 9 באב.אני רואה אותכן יום יום .אתם בגיל 35 נראות כמו 70 ,כמו סבתא מסכנה.בזוגיות צריך להתחלק בכל .גם בבישול גם בגידול ילדים וגם ניקיון.אבל אצלכן הבעל הוא פר הרבעה ואיך אומרים?הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת.
אשמח לשמוע ממך בעוד 20 שנה איך את נראית לאן הגעת ובאם כל מה שכתבת הוא נכון.-
יודית, 08/07/06 23:57
אני בת 42, אם לעשרה ילדים מקסימים שמחה בחלקי ונראית מצויין. אגב, שמחה בלב עושה טוב לפנים.-
שלומי, 12/07/06 22:08
יש לך 10 ילדים הכל טוב ויפה.אבל תאמרי לי חוץ מגידול ילדים ,ולהיות משרתת של הבעל,מה ראית בחיים?היית בחו''ל פעם?היית בבית מלון?ראית הצגה לאחרונה?אני בטוח שלא.את יושבת בבית,מפטמת את הבעל ,כמו שיפחה ,וככה נראה עולמך המעוות שאין בו כלום מלבד ריקנות.אתם חיים כמו בעיירה היהודית,ללא תקוה ללא ציפיות ,והכל רק על מנת שהבעל יהיה מרוצה.אני בטוח גם שאין קשר מיוחד בינך לבין בעלך,מלבד מיצוות פרו ורבו,.אצלכם הבעל הוא בסך הכל פר הרבעה ,ולא יותר מזה.
-
-
- 68.
- 67.
אם לשלושה בנים, 07/07/06 17:31
רק הנשואות השפויות יודעות לשים סדרי עדיפויות נכונות בחיים
גם אני למדתי ולמדתי והיום אני משקיעה יותר מכל בילדי בעלי וביתי-
לא צודקת בכלל!!!! יא פרימיטיבית.גם כן אם לשלושה, 07/07/06 22:16
ממתי לבטל את עצמך הופך אותך לשפויה? תשקיעי ותשקיעי ויום אחד תעמדי מול שוקת שבורה שכל החיים היית עבד של אחרים ולא עשית כלום בשביל עצמך.
-
- 66.
אסופית, 07/07/06 17:13
כתוב יפה, בחן ובעיקר כנה ומרגש.
לענין עצמו-
לעניות דעתי (והיא אכן עניה, עקב כך שהיא עדיין תיאורטית למדי) חלוקת התפקידים הברורה שאת מציעה היא דרך אפשרית, אבל לא יחידה. אין נוסחת פלא. הכל ענין של הדדיות. והכל לגיטימי כל עוד זו החלטה משותפת.
לדעתי, הכל ענין של אופי וחינוך. גם התפיסה המחייבת חלוקת אחריות ברורה בבית, כפי שיקרת גורסת, היא תוצאה של אופי בני הזוג והחינוך שקבלו. ולכן אי אפשר למצוא נוסחא אבסולוטית, שתהא טובה לכולם. הבה ניתן לכל משפחה את מרחב התמרון שלה, ובא לציון גואל.-
יש אופי ויש נסיבות חיים זוגיים
אם לארבעה בנים, 08/07/06 22:03
מניסיון, האופי והחינוך מהבית הם נושא אחד, ותנאי החיים המשתנים הם נושא אחר.
פתאום מסתבר שבתקופה הראשונה לגידול הילדים אין אפס, האמא חשובה יותר, משום מה.
זה מתחיל בהריון (לכי תחלקי את תשעת החודשים הללו עם בעלך), ממשיך בלידה (שיוצרת קשר מיוחד של האמא דווקא עם הילד), ממשיך בתקופת ההנקה (אפשר גם מטרנה אבל גם ההנקה יוצרת קשר אחר) ואת מוצאת את עצמך מכירה את העוויות הפנים של התינוקי שלך, את הבכי המשתנה שלו - יש בכי של עייפות, של גרעפס, של תקשורת...
כל כך הרבה ניואנסים קטנים, ולכולם מי חשופה לראשונה? אמא.
לא אבא, אמא.
זה גורם לי לתהות אם זה לא נעשה בכוונה תחילה. לאמא יש רדארים אחרים כלפי הילדים שלה, ככל הנראה, אם הטבע קבע שהיא תהיה לצידם בתקופת החיים הראשונה והקריטית של חייהם.
נקודה למחשבה.
-
- 65.
-
- 64.
זו התוצאה של שטיפת מח במשך שנים
שפרה ברכה, 07/07/06 14:33
פשוט האישה הפכה לכלי,
את לא אדם.
את אבדת צלם אנוש.
בפסיכולוגיה ידוע תהליך שהקורבן מזדהה עם החוטף, או האדם האלים נגדו.
הוא חושב שכך צריך להיות ושהוא לא בסדר, שהוא אשם.
שיהיה לך לבריאות.
תתבשלי במיץ של כל מה שקורה לך בבית.
ותתפלאי פתאום גם יקום בעלך,
יסתכל עליך, ויגיד מי זאת האישה הזאת.
מה יש לי לדבר אתה
מה יש לנו משותף.
היא שפונצרית.
לחילופין, הייתי מייעצת לך לא להפנים את דבריו של הרב שמטיף לך להיות פרופסורה בבית.
אפשר גם להתחלק,
אפשר שגם הם יעשו פרופסורה בבית.
- 63.
- 62.
אלי, 07/07/06 10:58
ניכר מבין השורות שמדובר בבן אנוש (בת) ללא עתיד, חלומות, מטרות ראויות.
חיה את חייה בשיממון שנדמה מאוטוסוגסטיה ל''עושר וגן עדן''.
השנים עוברות והגוף כמש ונובל. ואז, כשכבר הנשמה מתעתדת לחזור לכור מחצבתה נדלק הניצוץ הקטן, ששואל ''יקרת, למה ועל מה כילית את המתנה שקיבלת ושנקראת חיים?''
יושתק הניצוץ וידום, כי שאלות כאלו הן הרהורי כפירה ולא כך חונכתי.
כך ממשיכות להן נשמות טובות ותועות לבזבז את המתנה הגדולה ביותר שיקבלו. החיים.
עצוב לי בלב עליך. עצוב מאוד :( -
- 61.
כרמית, 07/07/06 10:35
הגיע הזמן בשנת 2006 שנעריך את עצנמנו קצת יותר, מספיק עם החישובים של שכר האשה מול הגן/ מטפלת,
לאט עולים בסולם השכר, אבל אם לא מתחילים מתי שהוא גם לא מגיעים לשום מקום. לי בכל אופן אין עניין בהררי כביסה, או בסמרטוט ריצפה. היום ניתן גם להרוויח שכר שווה, קצת אמביציה לא תזיק , וגם להגיע ב ארבע הביתה ולהיות עם הילדים,
בתור אשה שעובדת משרה מלאה וגם מספיקה לקפל להם את התחתונים הנקיים בערב בתיק, אני טוענת שזה אפשרי.
- 60.
צופיה סעידה, 07/07/06 10:25
אני הבעל שלי מת עלי, רק צופיה יש לו בראש, זה בגלל שאני אשת חייל: צופיה תעשי תה, צופיה אני רעב, צופיה תורידי לי נעליים, צופיה תדליקי לי את הטלויזיה, צופיה איפה הגרעינים, צופיה תגהצי לי מכנסיים, צופיה נגמר החלב, צופיה תגרדי לי בגב, צופיה מה השעה, צופיה תביאי אבטיח, צופיה אם ג'וני קדחת מתקשר תעירי אותי דחוף, צופיה בואי כבר לישון, צופיה עוד פעם אחת בחייך, צופיה תני כבר לישון.
ככה זוג נשוי צריך לחיות וככה אישה טובה מתנהגת! -
- 59.
נועה, 07/07/06 07:34
היא משכנעת את עצמה שטוב לה, ולא מסוגלת להסתכל מעבר לכבלים, המסורת, הנורמות, כללי ההתנהגות, הקודים התרבותיים... קצת אומץ לא יזיק לה
- 58.
פמיניסט, 07/07/06 01:13
הבעל לא שותף? ר א ש המשפחה? ומה את - זנב??!!! אין הכרה, את ההכרה את צריכה לתת לעצמך? חמודה, את תוצאה של חינוך ימי ביניים שאימצת אותו לעצמך ואולי גם תעבירי הלאה, ואין לזה שום קשר לדת בשום צורה.
תחשבי על זה: עוד 20 שנה (וזה עובר מהר) כולם יצאו מהבית, לא ישאר עבור מה להיות קורבן, עם מה תשארי? עם ר א ש משפחה? בלי שותף? בלי הכרה? תקראו עיתון כל אחד בפינה שלו ותתעוררי רק כשהילדים יבואו לבקר ותכיני להם אוכל? את השאלה ''מה אני עושה עם החיים שלי'' עדיף לשאול היום. עוד 20 שנה יהיה לך מאוחר מידי.
בהצלחה...
- 57.
תמי, 07/07/06 00:20
תודה יקרת, עודדת אותי וגרמת לי לחוש שההשקעה שלי שווה וזה לא סתם עבודה סזיפית ללא סוף אלא חלק מחינוך ילדי, חלק מהיעוד שלי בעולם וחלק מן ההגשמה העצמית שלי- דווקא הפרטים הקטנים.
- 56.
מי אמר שאחריות לא חולקים? החשיבה שלך רדודה ביותר.
שדגכ, 07/07/06 00:08
אפשר לחלוק אחריות. גם את צריכה לחלוק את האחריות לפרנסה עם בעלך. לא סתם לסמוך עליו ולתת לו לכרוע תחת העול.
ומה שנכתב באיזשהו טקסט לפני אלפי שנים (לגבי הקללה שלו והקללה שלך), לפי זה את נוהגת כיום? לא עברו קצת מים מתחת לגשר מאז?
ונכון, אם בעלך יתערב בענייני הבית, יהיו גם שתי שיטות חינוך. וגם זה טוב, טוב שהילדים רואים שיש כמה אפשרויות ולא רק אחת.
בקיצור, את לוקה ברדידות מחשבתית.
- 55.
עולה כאן שאלה שמקוננת בלב כולנו..
לאה, 06/07/06 21:51
הרצון להיות אמא במלא מובן המילה: יחס חם ותמידי, אוכל חם, תשומת לב, עזרה ועוד כל כך הרבה (שכל אחת תסתכל על אמה ואם יש לה תלונות נגדה שתנסה לברר מדוע בעצם????)לעומת הרצון בהגשמה עצמית.
הכל אינדווידואלי, לדעתי אין נכון וצודק!!!!!!!!!1
- 54.
הראל, 06/07/06 21:39
יקרת,
הטורים שלך כל פעם מחדש מעלים בי את השאלה האם קיימת דמות זו או שזו דמות פיקטיבית שעורכי האתר יצרו כדי למשוך קוראים ותשומת לב?
אבל הפעםף בניגוד לשאר פעמים, הסכמתי באופן כללי לדברייך-
אחד שמכיר, 07/07/06 13:14
הראל אתה לא תאמין אבל היא קיימת, אפילו שירתה בצבא ובצעירותה לא רק שהיא לא חשבה ככה אלא ממש אחרת...
-
- 53.
- 52.
- 51.
שרית לוי, 06/07/06 20:20
שלא חייבים להשאר בבית כדי לגדל ילדים בצורה טובה ובונה.
להיפך,אם שמרגישה שלא ממשה את עצמה היא אם שמעבירה הרגשה זאת לילדיה.היא עלולה להיות מדוכאת.
ואז בעצם כולם מפסידים.
גם היא וגם הילדים.
ומימוש עצמי לא חייב להיות דרך משרה ניהולית וכיצ''ב.
אני למשל ממשת יפה את עצמי בעבודה,ולא עובדת מבוקר ועד ערב,כי רוצה פנאי לדברים נוספים שאוהבת ונהנת.כגון,ריקוד,מוסיקה ואמנות.
כולל פנאי להתפתחות חברתית וזוגית.ועוד.
ניתן להתפרנס בכבוד ולהגשים את עצמך גם כאשר לא עובדים במשרות ניהוליות.
העבודה שלי למשל כוללת הגשמה עצמית טובה ביותר.
אני בהחלט עובדת מכל הלב והנשמה.
ועושה את עבודתי נאמנה.
אך יש לי גם פנאי לדברים נוספים שאוהבת ושנהנת.כגון ריקוד,מוסיקה ואמנות.
ויהיה לי בה גם את הפנאי לילדים.
אמנם אביא מספר מועט של ילדים.
רוצה שניים בלבד.
אך יהיה לי את הפנאי גם להעניק להם.
אז בנות-אל תשארו בבית-לכו לעבוד!!!
-
שרית, כשיהיו לך ילדים(אפילו שניים)תראי שזה מורכב יותר!!
איילת, 07/07/06 06:55
את מתארת מצב אידיאלי שכל אחת שואפת אלי , אך כאשר מגיעים הילדים - המציאות טופחת על פנינו לעיתים, ומסתבר שחיי היומיום השתנו לבלי היכר ולעיתים גם החלומות הפשוטים יותר (כמו שלך) נעשים קשים להגשמה.אני לא אומרת שמצב כמו שאת מתארת הוא בלתי אפשרי אך זה תלוי בהמון גורמים כמו תמיכה מהמשפחה ומהקהילה , אילוציים כלכליים ועוד'. .אל תשפטי אחרות עד שתביאי את ילדיך שלך.גידול ילדים זה דבר מדהים - אך הרבה יותר קשה ממה שמתארים.-
שרית לוי, 07/07/06 07:52
תראי,מראש בחרתי לי מקצועות תעסוקה כאלו.
והתייעצתי עם גורמים מקצועיים מומחים בנושא.http://www.psychology.org.il/psycho2/intern/#buisness
למשל,ההתפתחות המקצועית שבחרתי מאפשרת לי מימוש עצמי ואת הפנאי לדברים נוספים,גם עם ילדים!
ויש לי גם ידע רב בהנהלת חשבונות.
כך שיודעת היטב כיצד לנהל את הדברים גם מבחינה כלכלית.
החינוך העצמי שאני משקיעה בעצמי כולל גם את זה.איך להסתדר עם כל תקציב שהוא,ולהמשיך לעשות מה שאוהבת ושנהנת.
אני משקיעה בחינוכי האישי המון.
בכל המישורים.
ואני רואה תוצאות נפלאות.
ואתן לך דוגמה חינוכית בתחום הכלכלי.אחרי ה-1.7 חלו הוראות על משיכת היתר.אני למדתי לחיות בלי בעיה זו.ואני כן נהנת מהחיים,וכן יש לי הוצאות,אך היכשרתי את עצמי לניהול כלכלי מצויין.וזה אכן פועל בשטח מצויין!!!
אותו דבר בקטע התעסוקתי.
בידיי התפתחות תעסוקתית כזאת המאפשרת לי את הפנאי לדברים נוספים לעבודה.
והלכתי לייעוץ תעסוקתי מעולה לשם כך.
-
שרית לוי, 07/07/06 08:09
ההתפתחות התעסוקתית שלי שקיבלתי גם בעזרת הייעוץ התעסוקתי,היא התפתחות כזאת המאפשרת לי לממש את עצמי בעבודה בצורה הטובה ביותר,אך גם לעבוד בעבודה נוחה שניתן להתקיים ממנה בכבוד,שיש לי בה את הפנאי לפתח ולממש את עצמי במישורים נוספים.
ויש התפתחות כזאת.
ואת זה קיבלתי בייעוץ התעסוקתי.
-
יש לך אחוזים במכון ליעוץ תעסוקתי?
איילת, 09/07/06 08:58
את מזכירה את הנושא בכל-כך הרבה תגובות כאן, שזה כבר מעורר חשד.-
שרית לוי, 09/07/06 13:13
ממש אין לי אחוזים במכון להכוון תעסוקתי.
פשוט אני אומרת מניסיוני האישי.
-
שרית לוי, 09/07/06 15:40
את הכרותי עם ספריית המקצועות שבשירות התעסוקה התחלתי בשנת 1997.עת אמרה לי מרצה מסויימת שיש לה קשר כלשהו לבר אילן,כשאמרתי שרוצה לעסוק במחול:
''לא באים לאוניברסיטה בשביל למצוא את עצמך,בשביל זה יש מכללה''
אז אענה לה,יש את שירות התעסוקה וייעץ תעסוקתי.
והלכתי למצוא לי מקצועות פרנסה שיהיה לי בהם את הפנאי לרקוד (מורה לריקוד לא שואפת להיות,כי זה כל כך שונה בין לרקוד לבין ללמד ריקוד)ולפתח את עצמי במישורים שונים.
ביחד עם כך שיתאימו לי ואממש בהם את כישורנותיי ואהבותיי.
ואכן,במקצועות ובהתפתחות המקצועית שבחרתי לעצמי יש לי את האפשרות לכל אלו.במיוחד פנאי לרקוד.
-
נמאס כבר, 10/07/06 19:24
-
-
-
-
שרית לוי, 09/07/06 13:26
שלא בתחום העבודה.
דאגתי שיהיה לי את הפנאי לכך גם כשיהיו לי ילדים.
קודם כל,מקצוע נוח וכו'.
דבר נוסף-בקשר לאמנות ומוסיקה -עשיתי לי רשימת קורסים בתחומים אלו באונירסיטה הפתוחה שאקח לאחר התואר.כבר עתה אני משלבת לימודים עם עבודה והתפתחויות נוספות.אז לאחר סיום הלימודים,אוכל בשקט גמור לקחת קורסים במוסיקה ובאמנות בקצב של קורס בסמסטר,ממש קל ומסתדר נפלא עם הכל.ויש לי כבר ניסיון רב בלימודים עצמיים.
וכן רכשתי ספרים במוסיקה ובאמנות שאלמד בזמני הפנויי.
בקשר לריקוד-ריקוד,רוקדת בכל מקרה.תנועות ריקוד תמיד שזורות בחיי.כך שזה חלק ממני.
וזה נעשה בכל מקרה.
מוסיקה קלאסית-יכולה לשמוע גם בזמן שעושה סידורים שונים,וזה מה שאכן עושה.
אז באמת דואגת שכל חלומותיי יתגשמו.
-
שרית לוי, 09/07/06 19:15
ובקשר לשיעורי מוסיקה ומחול ודברים נוספים.
שיעורי בלט לוקחת בכל מקרה.
תמיד יש לי את הזמן לזה.
וגם יש כל כך הרבה מקומות עם שיעורי בלט המותאמים במיוחד לבוגרים,כולל בזמנים שלהם.
שיעורי מוסיקה.לא לוקחת חצי שעה שבועית.וכאשקדיש לנגינה,אוכל לעשות חזרות 10 -30 דקות פעמיים שלוש בשבוע,ויהיה לי את הפנאי גם לכך.
יש לי מורה למוסיקה מעולה הובנה תכנית לפי צרכיי.
יש לי גם פנאי לאימוני עיצוב וחיטוב ביתיים.ולהליכה יומית.
כאמור,מקצועות פרנסתי נוחים,המאפשרים לי את הפנאי לכל אלו.גם כשיהיו לי ילדים.
אם עכשיו עם לימודים לתואר לימודים שדורשים באוניברסיטה הפתוחה,בשילוב עבודה ,יש לי את הפנאי לדברים נוספים בנוסף לריקוד.כגון התפתחות אישית,חברתית וזוגית,שמשקיעה בהם המון.ואם יהיו לי ילדים יהיה לי גם את הפנאי אליהם.(מוסד הלימוד שבחרתי מראש הוא מוסד לימוד גמיש המאפשר עבודה והתפתחויות נוספות)
אז כשאסיים ללמוד(לא חושבת לעשות דוקטורט,זה לא הכרחי לעבודה שלי).
בוודאי שיהיה לי את הפנאי למוסיקה ואמנות בנוסף למחול .
-
-
-
- 50.
תמי מעתוק, 06/07/06 19:44
אני קמה כל בוקר מאוחר ועושה כל מה שבא לי. אצלנו בעדה שלנו האשה היא חופשייה לעצמה והיא מקום ראשון בבית. בעלי מרים אותי על כפיים ועושה כל מה שאני אומרת. האמת אני לא אומרת כלום כי ככה למדתי מאמא שלי, וזה פחות כואב אחר כך.
אני קמה בחמש וחצי בבוקר ועושה כלים ומכינה קפה ועושה סנדוויצ'ים לילדים ומכינה להם בגדים ואחר כך ישר שמה שש כביסות וגם מנקה קצת ביד חיתולים עם קקי ומתחילה אחר כך להכין סלט ערבי קצוץ דק כמו שמנשה בעלי אוהב. בשש וחצי אני יורדת לטיול למכולת של עג'מי ושמה אני קונה שקיות חלב, שבע לחם שחור, שתי לחמניות יפות למנשה ושוקולדה למריחה אם יש מיבצע או משהו.
אחרי הטיול למכולת אני שמה שלוש סירים על הגז ומתחילה עם הבצק, אחרי הבצק אני מכינה במיה ובוררת אורז בשביל שלצהריים יהיה למנשה ולילדים מה לאכול. בשבע אני מעירה את הילדים בצעקות כי כבר מאוחר, משה הגדול זורק עלי נעל והקטן תמיד בדיוק עושה קקה גדול. מגי הגדולה מקללת אותי בהתחלה אבל אחר כך היא נרגעת ומתחילה לבכות בקול. רחמים ושלמה כשהם גומרים לריב ולשרוט אחד את השני אני חובשת אותם ואז צ'יק צ'ק אני מלבישה אותם.
ככה עד שמונה בבוקר בערך כשכל הילדים עפים לבית ספר ואז אני מעירה את מנשה ואנחנו עושים חיים משוגעים איזה חצי שעה, אפילו אם התינוק בוכה, אם אתם מבינים את הכוונות שלי, שלו יותר נכון. אחורי המנעמים אני מכינה למנשה קפה בוץ ועושה לו חביתה עם ירק משישה ביצים. זה תמיד יוצא טעים. אני יודעת, כי לפעמים הוא מביא לי לטעום.
בקיצור, מה אני יגיד ומה אני יספר לכם - החיים שלי ממש גן עדן. איך אני יודעת? כי כשהתלוננתי אצל ג'וני קדחת פעם אחת, אז הוא אמר לי שאני אישה מורדת והתחיל לצעוק עלי. הבנתי את הנימוקים ומאז הכל גן עדן.
-
- 49.
- 48.
מיכל, 06/07/06 18:32
נהנת להיות האחראית על הבית
למרות שאני עובדת במשרה מלאה
הייתי שמחה אם יכלתי לשבת ולדאוג לבית- בעזרת ה' אם בעלי ירוויח בעסק החדש שלו אני גם יעשה את זה
- 47.
דניאל, 06/07/06 18:03
מה את עושה אז? אין לך אפשרות לפרנס את ילידך ולדאוג להם. הרי אין לך אפילו כסף לשכור עורך דין על מנת לקבל מזונות מבעלך? כזו אמא טובה את שבשנייה שהגבר עוזב את דנה את עצמך וילידך לעוני. ומה יקרה אם את תרצי לעזוב? בעיה הא? לדעתי אמא טובה היא מי שמסוגלת לדאוג לילידה בכל תנאי וללמד אותם עצמאות מהי.-
-
זו שאלת תם של מי שלא מכיר את התרבות בתוכה דניאל גדל/ה... (ל''ת)
עצוב לראות, 06/07/06 20:54
-
זה לא עניין של תרבות זה עניין של אשה עיפה ומתוסכלת שיודעת לדבר רק
יעל, 10/07/06 10:11
על טיטולים,
אולי במקומות מסוימים הבעל יעזוב ובמקומות אחרים הוא רק יסדר לעצמו חברותות ושיעורים כל היום והלילה, רק לא להיות בבית עם השיעמום הזה, ובמקביל גם תגיע ההתנשאות והזילזול...
אם אנחנו לא נעריך ונטפח את עצמנו אין שום סיבה הם יעשו זאת.
-
-
-
- 46.
ניר, 06/07/06 17:41
יקרת היקרה את ואנשים כמוך, שאפילו שיש שמץ של אמת בדבריכם, כותבים בכזו רדידות, הם הסיבה שהדת מצטיירת בעיניי רבים כפרימיטיבית ומפגרת . כולי איחולים שNRG יהדות יעבירו אותך לכתוב במדור אחר, לתיכוניטיסטים ומטה נגיד... -
- 45.
- 44.
משה, 06/07/06 16:48
יקרת, את כותבת הרבה יותר יפה כשאת כותבת מעצמך ולא מנסה לשכתב את דברי ימימה.
עכשיו נשאלת השאלה אם את באמת מאמינה בזה או שמדובר באוטוסוגסטיה...
- 43.
תמי, 06/07/06 15:10
זוהי כמובן בחירה שלך, אך היא תהיה טובה כל עוד תרגישי כי את שלמה איתה ואינך מתוסכלת.
אני - מרגישה אחרת, ולעולם לא אהיה מוכנה לוותר על הקריירה שלי, כי אינני מוכנה להיות אמא מתוסכלת. השילוב בין קריירה לגידול ילדים מצריך ויתור מתמיד והתפשרות, ובעיקר - בחינה עצמית מתמדת - אך לדעתי הוא שילוב נכון יותר לטווח הארוך (גם אם הוא מפחית עוד יותר את מכסת שעות השינה, שאיננה רבה גם כך).
- 42.
טלי כהן, 06/07/06 14:59
אין כאן אף התייחסות לכך שכיום כשישי משכורת ממוצעת לא מספיק משכורת אחת לגידול הילדים ותחזוקת הבית, אז יקירית פשוט זכית וכנראה קללת ''בזעת אפיך תאכל לחם''לא ממש מופנת לבעלך ולך...תהני מכך שיש לך פריוולגיה להיות עקרת בית, ואל תתני לזה יותר מדי תאוריות.
אישה ממוצעת לא יכולה להרשות לעצמה את התענוג שלך-
יפה, 06/07/06 20:26
הייתי רוצה להשאר בבית אבל אין שום סיכוי. בעלי לא מביא מספיק.
והצרכים מרובים מאד מאד.
אולי ליקרת יש פתרונות פלא?
-
רונה, 06/07/06 21:02
וזה הכניס למשפחה די הרבה כסף.
על זה אין שורה אפילו ב''אשת חיל'' -
-
- 41.
את גוזלת מבעלך את היכולת להיות אבא
אישה משוחררת, 06/07/06 14:38
בכך שאת היחידה שבבית, ובעלך צריך לפרנס לבדו, ובכך שאת לא נותנת לו לחנך את הילדים
(כדי שלא יהיו שתי רשויות מחנכות? מה רע בשתי רשויות מחנכות?) את גוזלת מבעלך את ילדיו.
בתור אישה שכן מממשת את עצמה גם מחוץ למטבח אבל גם נואמת על נפלאות גידול הילדים, מי את שתוותרי על כל זה בשם בעלך?
ותוותרי על אבא בשם ילדיך?
- 40.
אבישי, 06/07/06 14:22
חפשו אמהות מרובות ילדים בעיר בקיבוץ בהתנחלות או בעיירת הפיתוח
ותמצאו נשים שיכולות גם לגדל ילדים ומשפחה וגם לעשות קריירה או סתם לעבוד בחוץ, יש מספיק כאילו והכל תלוי ברמת השכלה וברצון אישי
ראו לדוגמה הרבנית ד''ר [לרפואה] שרה דרוקמן והיא איננה היחידה
- 39.
פמיניסטית מהסוג, 06/07/06 14:19
אין ספק שאפשר להרגיש מסופקת וממומשת בטיפול בילדים וחינוכם.
אבל מי שאומר שזה המקום של נשים לא מונע מהן את היכולת לממש את הפוטנציאל שלהן הוא מדיר אותן מהספירה הציבורית. הרצון של נשים לעבוד ולהגיע לעמדות של השפעה הוא חלק מרצותן להיות יצורים בעלי קיום עצמאי בעולם, לא רק ע''י תמיכה של הבנים והבעלים שלהן.-
מיכל, 06/07/06 16:44
לפעמים קמים בבוקר ומגלים שאנחנו בפנוכו של ''הספירה הציבורית'' אבל מודרות ממה שעובר על הילדים שלנו וממדרות את עצמנו מרוב תשישות. ומה אז?
יש עקרות בית שבני משפחתן מזלזלים בהן, יש קרייריסטיות שבני משפחתן תומכים בהן ויש גם הפוך.
לגיטימי ביותר לחשוב שלסייע ליצור אנושי לגדול יותר משמעותי מלהחתים מסמכים בטאבו ולראות בזה הגשמה עצמית.
לא כל דבר בטי פרידמן או ''אשת חייל'' יכולים לפתור. יש גם שכל ישר בעולם.
-
- 38.
בקשר ל''כל כבודה בת מלך פנימה''
דוד, 06/07/06 14:09
מישה מכם קרא את הפסוק במקור פעם?
ראבאק! הוא כתוב כך: כל כבוּדה בת מלך פנימה.
הכבוּדה, כידוע- איננו כבוֹדה. אם תקראו את כל הקטע, תראו של כל הקטע בכלל מדברת על משהו אחר.
אבל עובדות, את מי זה מעניין? הרי תמיד יש את התירוץ של 70 פנים לתורה, אם למסורת ואם למקרא, פוסט מודרניזם וכו'.
-
- 37.
שלמה, 06/07/06 13:51
לא נראה לי ממש הגיוני שהעובדה שיש לה בעל, ילדים, בית, תמיכה, הערכה, ומטלות יכול להיות מספק או אפילו קרוב לזה בשנים הכי מדהימות של החיים, אבל כולי פרגון והערכה. ליקרת - תזכרי שייתכן ובעוד כמה שנים תרגישי שפספסת דברים חשןבים בחיים, ולא ניצלת אותם כמו שאת רוצה.-
בת 50, 06/07/06 14:19
יתכן שבעוד כמה שנים היא תרגיש שפיס]פסה דברים חשובים בחיים... למשל חינוך ונתינה (לא כסף, הו לא כסף)) לילדים שלה שגם לא מהססים להגיד לה את זה...
ואני מדברת מנסיון עגום של מנהלת בכירה במשרד פרסום מוביל.
-
- 36.
שרית לוי, 06/07/06 13:07
זה שנולדתי עם רחם,זה לא אומר שצריכה להביא הרבה ילדים.
תפקידי בחיים הוא ליהנות ולעשות מה שאוהבת ולממש את עצמי.
אחת הסיבות העיקריות שבגללן עזבתי את הדת ולא מתחתנת עם דתי או מסורתי זאת הסיבה שלא מוכנה בשום פנים ואופן להביא יותר משני ילדים!!!
אני רוצה לממש את עצמי,ולזה צריך זמן וכסף.והרבה ילדים דורשים השקעה כלכלית והשקעת זמן בצורה מרובה.אני לא מכונה לחיות כל חיי בצניעות ולהסתפק במועט ,וכן לא מוכנה לוותר על אהבותיי והנאותיי הרבות בגלל ריבויי ילדים.
לא שאני הולכת להיות אשת עסקים מבוקר ועד ערב.ממש לא.
אך בזמן שיש לי לאחר העבודה אני ממשת את עצמי בדברים נוספים.
ועושה דברים נוספים שאוהבת ושנהנת.
בקפדנות בחרתי לי מקצועות תעסוקה.בחרתי מקצועות כאלו שמצד אחד יהיו אהובים ומהנים שניתן לחיות מהם בכבוד.אך מצד שני שיהיו נוחים.
ויאפשרו לי את הפנאי לפתח את עצמי.
בכוונה אני אומרת מקצועות תעסוקה.
העבודה בשבילי היא לא רק לשם פרנסה.היא הרבה מעבר לכך.
היא מקום שבו אני ממשת את כישוריי השונים ואת אהבותיי הרבות.
בייעוץ התעסוקתי שקיבלתי למדתי כיצד לממש בצורה טובה את כישרונותיי ואהבותיי בעבודה.אז יש לציין שאני הולכת לעבודה ונהנת! כן,נהנת! ולא רק עובדת כדי להרוויח כסף.זה גם כדי להרוויח כסף,אך לא רק!זה גם כדי לממש את עצמי ואת אהבותיי.
ואתם שואלים איך אפשר-כן זה אפשרי!!! בשביל זה יש ייעוץ תעסוקתי.וספריות תעסוקה שונות.
כגון זו שבשירות התעסוקה.
עם רשימה מלאה של כל תחומי העיסוק הקיימים בשוק.והסברים מה כולל המקצוע ומהן דרישותיו השונות.
ניתן לשוחח עם אנשים העובדים במקצוע ,ולראות את עבודתם בשטח.
ואז להחליט מה ללמוד ובמה לעסוק.
ונכון,צריך גם לדעת כיצד לממש את הכישורים והאהבות הרבות בתוך המקצוע וכמובן לבחור מקצוע שמתאימים לכל אלו.בשביל זה יש אנשי מקצוע מיוחדים שהתמחו בכך.
ואני כך,בקפדנות רבה,בחרתי לי מקצועות תעסוקה.
אז יקרת,העבודה בשבילי היא לא רק לפרנסה(ואני כן מתפרנסת ממנה בכבוד),היא הרבה יותר מכך.
וכן,בחרתי מקצועות נוחים,ביחד עם היותם אהובים ורווחיים.מקצועות כאלו שיהיה לי גם פנאי לאהבות נוספות לאחר העבודה.
אני עושה את שעות עבודתי בצורה טובה ביותר.אך זהו.אין לי תחום ניהולי.כך שעושה את עבודתי,עושה בה את המקסימום והולכת הביתה בראש שקט.אמנם מכינה דברים בבית וחושבת על שיפורים.
אך זה ממש לא עול כמו ניהול למשל.
והיא לא דורשת 10 שעות בימממה,ממש לא!אלא פחות.
ואני עדיין מרוויחה טוב,וליהפך,אפילו לא שווה לי מבחינה כלכלית לעבוד יותר מדיי שעות,כי אז ירד לי המון מס.
וחוץ מזה,יש לי את הפנאי לפתח את עצמי גם מעבר לשעות העבודה!
וגם בעבודה אני נהנת!
ואחד המקצעות הראשוניים שלמדתי פעם הוא ניהול חשבונות.
הספקתי עוד לרכוש הכשרה נוספת כולל אקדמית.
אך הידע בניהול חשבונות עוזר לי נפלא בניהול חשבונותיי האישיים.
אני יודעת להסתדר ולחיות טוב בכל שכר שהוא!
אך למרות כל זאת,אני לא מוכנה להסתפק במועט בגלל הרבה ילדים.
אני רוצה ליהנות מהעולם הזה כמה שאפשר ולא רק הנאה מילדים.
וכן,אני נהנת להעניק לאחרים,אז לילדיי בוודאי שאהנה להעניק ואעשה זאת בהמון תשומת לב ואהבה.
אך יש לי עוד דברים בחיים שנהנת ואוהבת.ולא מוכנה לוותר עליהם.
לכן בשום פנים ואופן לא אביא יותר משני ילדים.
ולכל מי שלא מאמין שניתן לבחור מקצועות כאלו נוחים שיהיו מתאימים אהובים ורווחיים.בבקשה-ספריית תעסוקה.http://www.taasuka.gov.il/cenServices.asp#infoCenter
-
שרית הריקנית, 06/07/06 14:03
לכי ללמוד מה תפקיד היהודי בעולמו!!
ולמה ישים מגמתו ושאיפתו..-
שרית לוי, 06/07/06 15:48
(אדם,זה כולל יהודי)מה שבאתי לומר כאן זה,שתפקיד האישההוא לממש את עצמה,ולחיות גם למען עצמה.
תפקידה הוא לא לשבת בבית ולעשות ילדים.
תפקידה לצאת לעבוד ולא רק בשביל המשכורת,גם בשביל המשכורת אך גם בשביל מימושה האישי.
ואני בהחלט בהחלט לא ריקנית.
אני מלאת סיפוק והנאות מעיסוקיי.
ממש מלאת סיפוק והנאות.
וכן,תפקידי בעולם הוא ליהנות ולעשות מה שאוהבת.
ולממש את עצמי.
-
שרית לוי, 06/07/06 17:02
ולילדיי בוודאי שהעניק הרבה מאוד חום ואהבה.
וגם יהיה לי את הפנאי אליהם!
כי הם יהיו רק שניים.
.
מקצועות תעסוקותיי הם נוחים.
מקצועות כאלו שבהם אני ממשת את עצמי טוב ,נהנת מאוד ומתפרנסת יפה.
אך הם נוחים.
ובהם יש לי את הפנאי לעוד דברים שמחוץ לעבודה.
ויהיה לי את הפנאי גם לילדים.
ואני רוצה רק שניים.
ולהם יהיה לי את הפנאי והיכולת הכלכלית להעניק.
ילד זקוק להשקעה.
ורוצה כמובן גם זמן לעצמי.
לכן לא אביא יותר משניים.
ואעניק לילדיי מכל הלב והנשמה. -
-
-
-
-
-
שרית לוי, 09/07/06 13:17
נשלחו אלינו הביתה קרנות מחקר שונות ואנשים שונים השואפים שאעסוק בנושא ירושלים.
אך אינני עוסקת בתחום זה מהסיבות שציינתי.וכן,זה לא מקצוע אהוב שיאפשר מימוש עצמי בו,וכן שיאפשר לי את הפנאי לרקוד ולעשות דברים נוספים שאוהבת ושנהנת.
-
-
-
אחלה תפקיד בחרת לעצמך בעולם...
נהנתנות חולנית., 06/07/06 21:06
רק אל תכריחי אחרים לקבל את המוסר המעוות שלך וחוסר האנושיות המשווע הזה.
מי שרואה את תפקידו בעולם בהנאתו, הוא לא בן אדם, לא מוסרי ולא אנושי.
את אפילו לא מתבלבלת כשאת אומרת את זה!
זה הזעזוע האמיתי.
עכשיו אני מבין מאיפה כל הרעות החולות...-
שרית לוי, 06/07/06 21:21
אני בעלת מוסר עבודה גבוה למשל.
המעסיקים שלי יודעים זאת בגדול.
בתעסוקותיי השונות אני יודעת גם לתרום לאחרים.
ועושה זאת מכל הלב והנשמה.
וכן,מטרתי בחיים היא ליהנות ולעשות מה שאוהבת.
ואני אכן עושה זאת בגדול.
וכן,זה החינוך שבחרתי להעניק לעצמי.
חינוך אינדבידואליסטי נהנתני.
ואני גאה בכך ביותר.
וזה לא סותר מוסר ועזרה לאחרים.
להיפך,אני נהנת להעניק לאחרים,ועושה זאת מכל הלב והנשמה.
-
אני חיה כדי ליהנות ולממש את עצמי!
שרית לוי, 06/07/06 21:29
זאת המסקנה שהיגעתי אליה בחיי.
אני רוצה ליהנות!!!
ואני אכן עושה זאת בגדול.
ויש לציין שאני מאוד גאה על כך.
מגיע לי ליהנות מהחיים האלו בגדול.
ואני רוצה לממש זאת בגדול!!!
-
שרית לוי, 06/07/06 21:32
אנושיות זה גם להכיר בצרכיו של האדם.
זוהי אנושיות.
לדעת שלאישה יש רצונות וצרכים משלה.ולא רק למען הילדים.
זוהי אנושיות.
-
-
הראל, 06/07/06 21:45
שרית, עצוב לחשוב שהסיבה שעזבת את הדת היא בגלל שאת לא רוצה הרבה ילדים. האם על זה הייתה מושתתת אמונתך?-
שרית לוי, 06/07/06 22:49
עזבתי את הדת בגלל סיבות אחדות.
העיקריות שבהן,שאנשים שבדת התנגדו לעיסוקי בריקוד ולפיתוחי האישי.וכן אנשים מסויימים במוסדות אקדמיים של הציונות הדתית, אף ניסו לגזול לי באמצעים ''חינוכיים'' עיסוקי זה.
אז לא רק שאני עוסקת במחול.
אלא אף נטשתי את הדת ואת העיסוק בנושא ירושלים.
והכנתי לי קרקע פוריה ביותר להמשך ריקוד תמידי.
ומעניקה לעצמי את החינוך המעולה ביותר התומך במחול ובמימושי האישי.
וברצוני לפתח את עצמי במישורים נוספים.זאת התשובה שלי לאותם האנשים שניסו ''לחנך'' אותי כדי שאעזוב את המחול.
עזבתי את הדת!!!
ועזבתי את העיסוק בנושא ירושלים!!!
ומעבר לכך,מחנכת את עצמי בצורה מעולה ביותר לערכים התומכים בעיסוקיי,זהותי,ובהתפתחותי האישית.
זוהי התשובה לאותם אנשים שינסו ''לחנך'' אותי.
אני המחנכת של עצמי כאן.
חינוך הגורם לי ליהנות מהחיים האלו בגדול.
-
-
הכל סובב סביבך. את באמת אגואיסטית מידי בשביל לגדל ילדים. (ל''ת)
לא נולדת עם, 09/07/06 11:05
-
שרית לוי, 09/07/06 13:15
ועושה זאת עם כל הנשמה והלב.
ומשלבת זאת בעיסוקיי.
להיפך,אני מאוד אוהבת לעזור.
וזה כלל וכלל לא סותר מימוש עצמי.
-
-
- 35.
-
- 34.
-
- 33.
נגה, 06/07/06 12:40
יקרת, הכתבה שלך נפלאה במובן שהיא מעודדת הסתגלות לתנאים הקיימים ומציאת אושר במקום מאבק על שינוי. זה מצויין לכל האמהות מסוג זה לקרוא את רשימת הזכויות וההצלחות של אמהות כזו. רק שהיה חסר לי במאמר גם פן אחר. הפן שמצטער על תנאי המציאות של ימינו, תנאים שמביאים לכך שעל נשים ראשית לפתח עד כמה שניתן את כושר הסתגלנות שלהן. שאלי את עצמך ביושר אם האם הבחירה שלך להשאיר את הפרנסה לבעלך לא נבעה מתנאי המציאות אשר לא מקילים עם האשה בבחירה אחרת. האם את זוכרת שהסתגלות היא לא מתכון אושר שמתאים לכולם? האם את מודעת לכך שבמובן מסויים ההסתגלות שלך כאם היא סוג מסויים של כניעה ויש בה כדי לעודד את המצב הקיים?
- 32.
- 31.
ורד קלנר, 06/07/06 11:51
אם כל כך טוב ומספק בבית, אז למה את פה? ברור לי שזה לא בשביל השכר.
את פה, כך אני מנחשת, מפני שגם לך מדגדג גיד המימוש העצמי, גם את בורכת בצורך האנושי הנדיר הזה לעשות משהו שהוא גדול מד' אמות של מרכך כביסה ואפילו משיעורי בית עם הילד.
זה נראה לי מעט לא הוגן להטיף לחדוות עבודות הבית והסתפקות בהן, כשאת מהגגת על במה פומבית, מתחממת באורות תשומת הלב, ולוקחת לעצמך נתח של עשיה חוץ ביתית.
מעבר לזה, אימהות במשרה מלאה צריכות לקחת בחשבון, שבחירתן לא פעם מחייבת את האבות לעבוד יותר ולהיעדר יותר מהבית. ועם כל הכבוד למימוש אימהותן, ילדים צריכים גם אבא.
שבת שלום-
-
חבצלת השרון, 06/07/06 20:28
מישהו דיבר פה נגד מימוש עצמי?
לא ראיתי שום רמז לכך.
הנקודה היפה ביותר פה היא שאם הבאת ילדים לעולם, תגדלי אותם כמו שצריך.
-
-
יקרת פרידמן, 06/07/06 21:42
ילדים הם לא תירוץ להזנחה פנימית .
גם קריירה, אגב, איננה תירוץ מתאים להזנחה. כמה נשים מתקריירות להן אך בעומק הלב מרגישות בלתי מסופקות? המון .
הנקודה היא, שכשאני מביאה את ילדיי לעולם או נישאת לאיש יקר, זה מחייב אותי. מחייב אותי להשקיע זמן (עזבי אותך מהשטויות של זמן איכות. אנחנו מדברות ברצינות, על זמן כמות). מחייב אותי להשקיע את הנפש שלי ואת הכישורים והכשרונות שלי. מחייב אותי לעשות עבודה עם עצמי כל הזמן. וגם לאהוב אותם למרות שהם לא מושלמים. ובקיצור, אין לאן לברוח מהמחוייבות הזאת. אפילו לא לעבודה.
כאמור, זה לא תמיד מביא לידי חדווה גדולה, אבל בחשבון מצטבר זוהי הדרך הנכונה. אין דבר עצוב יותר מלגלות ששנים השקעת את הנשמה בדבר הלא נכון ובמטרה הפחות מועדפת.
אין שום סתירה בין זה לבין לעשות לעצמי. וכאמור, ילדים הם לא תירוץ. אפשר לעשות במקביל הרבה דברים, אולי יותר לאט, אולי יותר בעייפות, אבל אפשר.
גם את אוהבת להתחמם באורות הזרקורים במקביל לחיי משפחה. אז אנחנו עייפות, סו וואט. מי אמר שבאנו לפה לישון?
ולגבי האבא. ברור שילדים צריכים גם אבא! אבל אבא הוא לא אמא, ואמא היא לא אבא. הם לא חייבים להיות זהים.
לעבוד יותר ,להיעדר יותר - לא מצאתי פה כללים לכאן או לכאן. אגב, יש פתרונות פרנסה פחות קונבנציונליים וברוך ה' הצלחנו למצוא אפיקי יזמות יצירתיים ומוצלחים. פשוט חיפשנו אותם.
אבל כמו שאמרתי, ב''פרנסה'' לא מדובר בכמות אלא בברכה.
להתראות בשמחות
יקרת
-
ורד קלנר, 07/07/06 14:00
אלא שמהמודל שאת הצגת נדמה כאילו המחויבות היא בלעדית על האימא. ובעיני תפיסה כזו היא גם מוטעית (יש גם אבות), גם פוגענית (כי היא מרחיקה אבות מזירת ההורות) וגם צדקנית (כי נשים רבות שמשתמשות ברטוריקה הזו, חיות בתסכול זהה אם לא גדול יותר מתסכולן של נשים שבחרו להרים דגלים אחרים).
וכן, בניגוד לדברייך, יש סתירה בין אימהות פול טיים ובין מימוש עצמי. וכשאני אומרת מימוש עצמי אני לא מתכוונת לטיפוח העולם הפנימי, או איזה בלה בלה ניו אייג'י. אני מתכוונת לעשייה מהותית מחוץ לבית. עשייה מתגמלת בכל המובנים.
לא מאמינה שזה פשוט או קל, וברור שנדרשת פה מהפכה עמוקה במבנה המשפחה והחברה, אבל בחברת שפע כמו זו שאנו חיים בה, אבות ואימהות יכולים להתאמץ למצוא איזונים ראויים יותר בין הבית והחוץ. ופה אני מסכימה אתך: ילדים צריכים הורים.
אלא שהאדרת האימהות במודל המסורתי היא לא רק ראקציוניזם סתמי, היא גם עלולה לחרב את מעט ההישגים שנשים כן השיגו עד היום.
שבת שלום
-
-
- 30.
- 29.
א, 06/07/06 11:47
אפשר להסכים ולא להסכים עם הגישה שלך. בסופו של דבר זו ההחלטה שלך ושל עוד נשים שחושבות כמוך על המימוש העצמי שלהם ועל החיים שלהם. רק דבר אחד את צריכה לקחת בחשבון - החיים הם לא צפויים. מה יקרה בעוד 20 שנה שהילדים שלך יגדלו ולא יהיו בבית? את תהיי אישה בת חמישים - גיל יחסית צעיר היום - בלי הרבה תעסוקה בבית ובילדים ובלי הרבה אפשרויות קריירה. מה יקרה אם חס וחלילה מסיבות שונות ומשונות בעלך לא יפרנס אותך יותר (פיטורין,גירושין, נכות, מוות) . לפני שהופכים את האישה לעקרת בית מוחלטת צריך לזכור שהחיים היום השתנו ונוצרו אתגרים וסיטואציות חדשות. קחי את זה לתשומת ליבך גם למענך וגם בשביל כל אותן בחורות צעירות שחושבות כמוך וחשוב שידעו שיש עוד פנים לנושא-
אני יכולה להגיד לך מה קורה כשהילדים גדלו
בת 50, 06/07/06 14:28
אני אשת קריירה שהביאה רק 2 בגלל רצון למימודש עצמי וכל הבולשיט שהלעיטו אותי.
הילדים שלי שהיום גדולים לא רואים אותי ואת אבא שלהם ממטר. אנחנו כספומטים זה הכל. הם לא מהססים להזכיר לי שלא הייתי שם בשבילם כשהיו צריכים אותי ובסתר לבי אני יודעת שהם צודקים. לא נתתי להם מה שאמי ז''ל נתנה לי.
משום מה, בניגוד לציפיותי, הם ממש לא מתרשמים מהיותי מנהלת בכירה בפרסום.
אני בת 50 ומה שיש לי זה כרטיס ביקור מהודר ומרשים והטבות ומשכורת מאד גבוהה. אבל הבית שלי ריק מדי. נקי מדי מסוגנן מדי ומסודר מדי.
אני מודה שהיום הייתי עושה בחירות אחרות, למשל אני מצטערת שאין לי עוד ילד ולו רק כדי להרגיש בגילי חיונית וצעירה ואם.
כל מה שרציתי להגיד שאין שחור לבן ואנחנו משלמים על כל בחירה, בין בפמניזם וקריירה ובין בילדים ובית.-
א, 06/07/06 16:04
את מציינת שהילדים שלך רואים אותך ואת בעלך ככספומטים - זו רק הבעיה שלכם. על מנת שיראו בך ככספומט את צריכה להתנהג ככספומט קרי לתת תמיד כסף בלי שום דרישה. ברור שאין שחור ולבן וברור גם שאסור להזניח את החינוך והקדשת הזמן לילדים אולם יש דרכים לשלב. בפעם הבאה שהילדים שלך אומרים לך שלא היית שם בשבילם תזכירי להם את השפע במקרר, מכשירי החשמל, הכבלים והאינטרנט שממלאים להם את תרבות הפנאי, החינוך שהם קיבלו ואת האוטו שהם מקבלים כל פעם שירצו. גם האפשרות שיש לך לתת להם חלק (גדול) ממחיר דירה על מנת שיתחילו את החיים בלי העול הכבד של המשכנתא ועם היכולת לבחור את מקום המגורים רק על סמך שיקולים עניינים ולא על סמך מחיר הוא בונוס ענק. היחס של הילדים שלך אליך לא קשור לכמות הזמן שהיית איתם או לא אלא האם הם חונכו בצורה טובה ולא פונקו יתר על המידה. בנוסף למזלך לא הגעת לאחד המצבים האחרים שבו בעלך לא נמצא בשביל לתמוך בך (גירושין,נכות וכו,).את דעתי הקודמת כתבתי גם בעקבות הכרות אישית עם כמה מקרים כאלו ומקרים שבהם הבעל אמנם תומך כלכלית אך מנצל את התלות המוחלטת של האישה בו כדי לעשות מה שהוא רוצה. את אמנם לא חוית על בשרך מצב כזה אך לדעתי על מנת לא להגיע למצב כזה מוטב לפעמים לשלם על הבחירה - ואילו הרבה מאוד-
-
א, 07/07/06 09:30
זו לא חכמה כל כך גדולה לזרוק לחלל תגובה צינית ללא שום תגובה עניינית ורצינית. כסף הוא אינו מטרה אך הוא אמצעי....רק הבוקר בתפילת שחרית התקבלה בקשה לתרומות למען ילדי איתמר אשר נמצאים במצוקה ואין להוריהם את האמצעים הכלכליים לממן את הפעילות בימי החופש הגדול שאמורה להשכיח מהם את צרות היום יום וכמו שכבר כתב ''המשורר'' אייל גולן - ''הכסף לא קובע אבל אני יודע שאם חסר יש בעיות...'' בנוסף, בדברי למעלה לא דיברתי על תרבות נהנתנית - דיברתי על ובעיקר על המימוש העצמי של נשים, על פיתוח אי תלות של נשים בבעליהן - וכסף בהקשר זה הוא רק בונוס. אני מציע שבפעם הבאה כשאתה/את המזלזל/ת בתרבות הנהנתנית וחושב/ת שכסף אינו חשוב כלל משתתף/ת באיזו שהיא פעילות שמומנה מתרומות תזכור/י אותי ושכמותי. בפעם הבאה שאת/ה שומע/ת על משפחה במצוקה (גם משפחות חרדיות) שנשבר מטה לחמם כי האבא נפטר תיזכר/י בתגובתי. תנסה/י להתבגר ולראות את החיים בצורה יותר שקולה ואחראית ולהתייחס לדיון הזה ברצינות הראויה. -
-
-
-
-
- 28.
שאלה ליקרת: ומה לגבי אישה שבהריון?
אורה, 06/07/06 11:22
הרי ידוע שאסור לאישה בהריון להשתמש בחומרי ניקוי חריפים. משמע אסור לה לעשות שרותים ועוד נקיונות. האם לפחות אז הגבר שלך מסוגל לקחת אחריות? או שהעקרונות השובינסטים חשובים יותר מבריאות העובר?
(לא תמיד יש כסף לעוזרת)-
-
אסור להשתמש בהריון בחומרי ניקוי
אורה, 09/07/06 09:16
חזקים!! זה יכול לגרום להפלה. אבל כנראה שהשוביניזם חשוב יותר משלמות העובר.-
מירי, 09/07/06 20:22
חוצמזה שיש עוזרת.
לא מפילים כ''כ מהר, ואף אחד לא מנקה שירותים היום עם סודה קאוסטית. חומרי הניקוי היום לא חריפים ולא מסוכנים, גם לא בהריון.
כך שזה לא טיעון שקשור בכלל לנושא.
-
-
-
- 27.
דבורי, 06/07/06 11:20
כי היא ממש תואמת אבינר נשית, פשוט מדהים. אולי יקרת תתחיל לשאול את עצמה שאלות ולענות תשובות בעלון פ''ש חדש, נניח ''בחמלה ובתקווה'' של מכון צביה?
ומה לגבי הפינה השבועית לילדה? בה יקרת תספר על עלילות יקירה, הילדה השתקנית הסקרנית והסכיזופרנית? -
- 26.
את כ''כ צודקת ברעיונות הכלליים
מאיה, 06/07/06 10:56
יש דברים קטנים שלא הסכמתי איתם, אך באופן כללי יש פה אמירה שאני חושבת שהיא מאוד נכונה, ועוד משהו- בלי קשת להסכמה או אי הסכמה עם הדעות, הכתיבה שלך מדהימה. כשרון.
עלי והצליחי ותהיי שמחה במעשייך! -
- 25.
מיכל, 06/07/06 10:45
לא להיצמד לאידאולוגיות - רוב חברותי הגיעו למסקנה שלך, אחרי שנים של תסכול, עייפות כרונית וילדים קולניים מרוב חסר.
אבל גם במקרה שלך - והטור האישי כל כך מרגש בעיני - למה להיצמד למצב ''הטבעי''?
אם זה ''טבעי'' לנשים להיות עם הילדים, איך זה שיש כל כך הרבה אבות מוצלחים? הם אמנם מקפלים את הכביסה אחרת מאיתנו (מאוד אחרת, אם יורשה לי. והקצב.. הו הקצב...) אבל הם מקפלים.
בסוף יום עבודה ארוך נחמד לחזור לילדים רחוצים שקיבלו זמן איכות עם אבא ובלי שעמדתי לו על הראש הוא ארגן איתם, שיחק איתם והאכיל אותם, בדרכו שלו.
זו לא אידאולוגיה ובאמת שכל משפחה צריכה למצוא לה את דרכה וככל שניפרד מהמילים הגבוהות מהר יותר, כך ייטב.
בהצלחה בימים שאחרי הקיטנה...
- 24.
- 23.
ביורן בורג, 06/07/06 10:24
תופעה בה אדם המוחזק בכפיה בידי אנשים זרים ומפתח אמפטיה והזדהות נפשית עם הנרטיב והמעשים של האנשים המחזיקים בו. נובעת מהרצון להזדהות עם החזק והשולט, כפי שקורה לילד בתחילת דרכו בחיים ביחס להוריו (ויקיפדיה).
אתם יודעים מי אחראי ב-100% להמשך המנהג הברברי, המכאיב והמסוכן של מילת בנות בקרב הבדואים? נכון, הנשים עצמן.
ומי אחראי לטרטורים הקשים ביותר בצבא? נכון, חיילים שעברו התעללות דומה בעצמם.
ומיהם רוב ההורים המכים והמתעללים? נכון, הורים שעברו התעללות דומה כילדים.
ומי תגן בחירוף נפש על זכותה להיות עוזרת בית נרצעת ללא תשלום? נכון, העוזרת עצמה, שהשתכנעה שמדובר מצד אחד בעניין גנטי בלתי הפיך(האשה טיפשה וחלשה, הגבר חזק וחכם); ומצד שני במצווה מדאורייתא (לא תשטוף כלים, לא תחליף חיתולים, ולא תעשה כביסה, אני ה' אלוהיך).
עצוב.-
טנסאית, 06/07/06 12:44
-
-
תסמונת שטוקהולם אינה רלוונטית לכאן!הסבר:
יפית, 06/07/06 15:58
מדבריך משתמע שבגלל שאמא שלה/החברה שהיא גרה בה כך החילטה זה הטוב והצודק -כך גם יקירה חושבת למרות שזה לרעתה.אך המצב כאן הפוך לחלוטין.
רוב הנשים הדתיות היום -כן יוצאות לעבודה ואף המשרה מלאה ובונות לעצמן קריירה...כך הן חברותיה של יקרת ומשתמע מדבריה שגםם יקרת חשבה כך פעם.
אך לאחר מחשבה נוספת -יקרת החליטה-ועל דעתה שיותר טוב יהיה לה אם תסתפק בחצי משרה בלבד ותשקיע את רוב זמנה ומרצה בגידולם ובחינוכם של האנשים החשובים ביותר בחייה-את עול ומטלות הפרנסה היא משליכה על בעלה.
ולכן אין כאן שום תסמונת-זוהי החלטה של יקרת נגד החברה שזה היא חיה היום!!!!!
-
- 22.
ר' ש.ר, 06/07/06 10:19
צודקת במאה אחוז.
אישה מקומה בבית עם הילדים ועבודות הבית.
מה שלא ברור מדוע הכותבת עשתה תואר שני. למה היא צריכה את זה. לא מוטב היה להוציא הכסף והזמן על עוד ילד או שניים ? -
- 21.
- 20.
- 19.
דאג וטוני, 06/07/06 10:08
והנה דאג וטוני חוזרים אל יקרת פרידמן כדי לנסות ולחלץ אותה מחשכת ימי הביניים .
תחזיקו מעמד חברים, בקרוב תגיע תקופת הרנסנס ובני האור ינצחו את בני החושך!!
- 18.
שני, 06/07/06 10:01
המטרה של הפמיניזם (לפי תפיסתי) היא לא לגרום לכל הנשים לצאת לעבודה, אלא לתת לכל הנשים שוויון הזדמנויות אמיתי ואת היכולת לבחור מה לעשות עם החיים שלהן.
אם את בוחרת להיות עקרת בית וטוב לך עם זה, שיהיה לך לבריאות. זאת זכותך המלאה, כל עוד היא נעשתה מבחירה אמיתית, ולא מכורח כפייה חברתית כלשהי. -
- 17.
רינה, 06/07/06 09:53
לא מעט גברים הם handy'''' בענייני ילדים, בישול ותחזוקת בית. ולא מעט נשים מתקשות בכך. אין טעם במתכונים ''מלמעלה''.
את שכנעת אותי שבחרת בדרכך ביודעין ובשלמות פנימית. לעומתך, רב שכותב – מנסה להציע מתכון חברתי-דתי לפתרון קונפליקטים: תמיד האישה מצטמצמת.
לנוכח העובדה שיש היום יותר קונפליקטים הגיע הזמן לקרוא ליותר הדדיות. האמירה החברתית צריכה להיות מופנית אל הגברים: קחו יותר אחריות על המשפחה. ואל נשים: בני זוגכם הם שותפים מלאים, אל תשתלטו על כל המטלות. אחר-כך כל אחד יעשה לפי אישיותו, לפי המצב האישי של בני הזוג, ולפי אישיותו.
- 16.
הבעיה ב''דור ההיטק'' שגם לגברים אין זמן לילדיהם!!
מיכל, 06/07/06 09:37
יקרת , כתבת יפה ואני מסכימה עם רב דבריך.אבל:
א. נכון שבכל שלב בחיים רצוי שאחד מבני הזוג יקח אחריות על הילדים ועבודות הבית אבל אין הכרח שזו תהיה האישה.יתכן שבשנים שבהם אין הריון/הנקה או משהו שמחייב דווקא את האישה להיות יותר בבית- אפשר להתחלף.ויש זוגות שעושים זאת בהצלחה...
ב. הבעיה העיקרית ,לדעתי, אינה דוקא בחלוקת התפקידים בין גברים לנשים אלא בשעות המטורפות שבהם גברים ונשים עובדים כיום. ''דור ההיטק'' כפי שאני מכנה אותו לא מותיר לאנשים זמן סביר לילדיהם ולעצמם(וגם גברים זקוקים לזמן הזה).אילו היה שינוי חברתי גלובלי המאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד(לא להתעשר) גם בעבודה עם שעות סבירות הרבה מהקשיים שאת מעלה היו נפתרים - כי הזוגות היו יכולים להתחלק בינהם בצורה יותר שיויונית.
(כרגע באמת הבעל חוזר עייף מאוד ובשעות לא סבירות... ).הייתי שמחה להוביל שינוי במצב אבל אני לא יודעת איך - אולי לאחד המגיבים יש רעיונות?
התפקידים בין נשים לגברים-
שרית לוי, 06/07/06 21:55
יש בשירות התעסוקה ספריית מקצועות עשירה.http://www.taasuka.gov.il/cenServices.asp#infoCenter
יש שם רשימה של רוב המקצועות הקיימים בשוק.עם תיאורים מה המקצועות האלו דורשים וכו'.
יש גם מה שנקרא ייעוץ תעסוקתי.
אנשים שהתמחו בתחום של ייעוץ לאחרים על התפתחות קריירה.
ותאמיני לי,יש מקצועות בשוק שניתן להתקיים מהם בכבוד גם כאשר לא עובדים מבוקר ועד הלילה.
ואני עובדת במקצועות שכאלו.
מה שצריך לעשות זה ללכת לפסיכולוג תעסוקתי ,אדם שמומחה להתאים קריירה לאדם.
לראות אלו תחומים יציע .
ללכת לשרות התעסוקה ולקרוא על תחומים אלו.ללבן איתו דברים.
ולבנות יחד איתו קריירה כזאת שגם יהיה ניתן לחיות ממנה בכבוד.גם תתאים לאופי ולכישורים השונים.
וגם תתאים לאורח החיים שרוצים,וליתר הדרישות שממקצוע תעסוקה.
בשביל זה נועד הייעוץ התעסוקתי.
-
- 15.
אחת, 06/07/06 09:31
אז אמא שלי הפסיקה את התואר השני והפסיקה לעבוד כשאחי הגדול נולד. במשך כ13 שנה, עד שאחי הקטן היה מספיק גדול, אמי לא התפתחה ב כ ל ל מבחינת קריירה. אבל היא גידלה אותנו.
את האמת? אני לא זוכרת הרבה מהשנים האלה. אני מודה לה והכל - אבל אני מרגישה שהיא הפסידה משהו.
שאלתי אותה על כך לא מזמן, והיא אמרה שהיא שמחה על השנים שהיא הייתה איתנו בבית.
אבל (אבל גדול), היום היא נאבקת על משרות ולא מצליחה למצוא עבודה קבועה. אם זה כי היא over qualified ואם זה כי לא השכילה למצוא עבודה עם קביעות בזמן - כשהייתה צעירה יותר.
אינני יודעת מה הסיבה האמיתית, אבל אני יודעת שיש כאן פספוס ענק - לאמא שלי ולעולם שהפסיד אשה שיכולה לתרום לו מעבר לחיתולים וכו'.
חבל.
עוד משהו - גבר / איש / אבא - זה ועוד איך התפקיד שלו (מטלות הבית). הילדים האלה לא הגיעו מביצית וזהו. גם לו היה תפקיד - אז שישא באחריות ב י ח ד עם הבת זוג שלו. הוא לא ה''עוזר''.
אוף, למה זה לא ברור?-
לא צודקת, 06/07/06 10:30
גדלתי כצעירה חילונית פמיניסטית. ילדתי ונתקעתי עם התואר השני.
אין בי צער. אני רואה את ילדי וכאמא מבינה כי חייבים להשקיע בהם את הנשמה ואת הלב. אחרת זה לא עובד.
הנני מורה משרה מלאה. רכזת חברתית, עושה ועושה. ואם זאת מבשלת, מכבסת, מצמיחה בקיבוץ את ילדי.
אני רואה אמהות קרייירה- כמה שהילדים משלמים! איום ונורא- תיקים נוירוטים, טיפולים מפה ועד והודעה חדשה. איא אפשר לזרוק ילד אצל מטפלת + מסגרות אחרות מ7:00 עד 19:00 , זה לא ע ובד. אחרכך המחיר יקר.
והתשלום על השקעה הוא אושרו של הילד!
-
שרית לוי, 06/07/06 16:12
מה שאתן לא כל כך מבינות,או לא כל כך יודעות זה,שניתן לעבוד,לממש את עצמכן ולהרוויח יפה גם מבלי לעבוד מ7 בבוקר עד 7 בערב רצוף!!!
אני בחרתי שלא להיות קרייריסטית במשרה מלאה.לא בגלל שאני רוצה הרבה ילדים,אלא בגלל שאני רוצה לממש את עצמי בתחומים נוספים לעבודה.וכן,בחרתי עבודה שבה אממש את עצמי.נוחה כזאת שיהיה לי את הפנאי לממש את עצמי גם בדברים נוספים.
וכן,יהיה לי בה גם את הפנאי להקדיש לילדיי.לא רק להם,אך גם.
את עבודתי עושה מכל הלב והנשמה ומקדישה לה הרבה.
אך היא משאירה לי פנאי,כדי לממש את עצמי בדברים נוספים.
אחת הסיבות שבחרתי ללמוד במוסד כזה המאפשר עבודה,והתפתחויות נוספות,זה מפני שמתפתחת גם בקטע הזוגי והחברתי.
וכן,יש לי פנאי גם לזה.
אני גם עובדת ומתפתחת בעבודה יפה,גם לומדת וגם מתפתחת בתחומים נוספים לכל אלו.
לכל יש לי זמן.
אז הכל זה עיניין של תכנון נכון.
-
איזה עבודה זו שמאפשרת גמישות כזו והתפתחות
אם אפשר לשאול, 07/07/06 01:19
גם אני עכשיו נשואה טרייה מתחבטת ומחפשת את דרכי ומחפשת משהו כפי שתיארת.
אשמח אם תוכלי להצביע על מספר כיוונים שמאפשרים משהו חלקי שמאפשר התפתחות.-
שרית לוי, 07/07/06 06:53
גשי לספריית המקצועות שבשירות התעסוקה:http://www.taasuka.gov.il/cenServices.asp#infoCenter
יש שם ספריה הכוללת את רוב המקצועות שבשוק אם לא את כולם.
וחפשי לך מקצוע מתאים.
אני הלכתי אף לייעוץ תעסוקתי פרטי.
וממש התאמתי לי התפתחות מקצועית שכזאת.
יש אנשים שזה התפקיד שלהם.
להציע התפתחות תעסוקתית מתאימה.
-
שרית לוי, 07/07/06 07:26
לכי לספריית המקצעות שבשירות התעסוקה.
אך מומלץ גם ללכת לייעוץ תעסוקתי פרטי.יש אנשים שזה תפקידם-להתאים את מקצוע התעסוקה לאדם.
לכך הם הוכשרו.http://www.psychology.org.il/psycho2/intern/#buisness
אני עומדת בפני סיום תואר בקרוב(עוד שנה).והלכתי לייעוץ תעסוקתי מעולה בקשר להמשך.
מה שעמד לנגד עיניי זאת התפתחות מקצועית שאממש בה את עצמי שתתאים לאופיי ולכישוריי , אך גם שניתן להתקיים ממנה בכבוד ושתהיה נוחה ותאפשר לי את הפנאי לדברים נוספים לעבודה.
ואכן קיבלתי זאת היטב בייעוץ.
לא שאלמד מקצועות חדשים אחרים למה שעוסקת.
מראש בחרתי לי מקצועות נוחים ואהובים.אך הייתי צריכה הכוונה תעסוקתית בקשר להמשך התפתחות לימודית ותעסוקתית שתתאים למה ששואפת ושרוצה.וכן קיבלתי כלים מעולים כיצד לממש את כישוריי בצורה הטובה ביותר בעבודה.
מומלץ ביותר!!!
-
-
-
-
אימך לא מצליחה למצוא עבודה מסיבה פשוטה.
מסכים לרב אבינר, 06/07/06 12:02
כי חסרים אנשים כמו הרב הזה שיודעים לראות בנשים שגידלו וחינכו ילדים וניהלו משפחה ערך מוסף, משהו שלא משיגים באף קריירה.
שימי לב שרק את אומרת ''אבל'' כי אימך לא מצטערת במאומה על השנים שהיא הייתה איתכם.
לכן בא הרב הדגול הזה על מנת ליישר את המעוות למורת רוחם של אנשים רעים ופסידו-נאורים.
-
רועי, 06/07/06 20:31
לנשים שפרצו קדימה אחרי שהילדים גדלו.
ויש המון דוגמאות לנשים צעירות ורווקות שמשום מה נאבקות על משרות.
כך שלא ניתן לחרוץ דעה לכאן ולכאן על סמך המקרה של אמא שלך.
ובכל מקרה, אני מאחל לה הצלחה רבה.
חוצמזה, לפרנס זה בהחלט לשאת בעול ובאחריות. זה פשוט תפקיד אחר.
אוף, למה זה לא ברור?
-
- 14.
לי יש, 06/07/06 09:26
עובדות בהדגשה. כי זה נעים להן ולא כדי לפרנס?-
אפרת, 06/07/06 20:34
לי יש מגהצת שעשתה מהגיהוץ קריירה מפוארת ממש.
מקצועית, ציוד שופרא דשופרא, שירות עד לבית, ולוקח לה דקה לגהץ חולצה והיא מרוויחה הון.
לא לזלזל במגהצות
-
- 13.
- 12.
גלי, 06/07/06 09:24
אני לא מסכימה עם מילה שנאמרה פה. אני מאמינה גדולה בשונים אבל שווים, ואם היינו על במה ראויה, גם הייתי נכנסת לפרטים. אבל זה נכון שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים ולכן זה לא מה שחשוב. למרות המחלוקת ביננו, אני עדיין חושבת שהכתוב מקסים, שהבחירה בחירה ושכל אחד באמונתו יחייה. אם הכותבת שלמה עם בחירתה רק 50% מאיך שזה נשמע, אשריה. הייתי מתחלפת עם השלמות הזו בכל רגע נתון. -
- 11.
תמר, 06/07/06 09:24
באמת שאני מפרגנת לך את ה''אמהות במשרה מלאה'' זה מכובד בעיני.
אבל לדעתי הגישה שלך שאת זאת שעושה דברים בבית היא בעייתי לחינוך ילדייך. למה?
כי הילדים שלך ילמדו שצריך לשרת אותם. את חושבת שהם יקחו ממך דוגמא, אבל האמת היא שהם יתרגלו לזה שמישהו אחר אחראי. אם מחלקים את האחריות גם בין הילדים (כמובן לפי גילם וכיולתם) הם מתרגלים לעזור ולקבל אחריות, כלומר להיות כמוך. כשעבודות הבית מתחלקות הן לוקחות שעות בודדות או פחות ולא את כל היום, ואז אפשר לעבוד.
שנית אני מניחה שבעלך עובד קשה מאוד אם הוא מצליח לפרנס משפחה שלמה במשכורת יחידה (ולשלם למטפלת ולמגהצת)כלומר לילדים שלך יש אבא רק בשבת כמו ילדים במשפחות גרושות וחד הוריות.חבל...-
1.זה מה שהיא כתבה 2.אין מה להשוות
אבא, 06/07/06 12:20
1. היא בעצמה כותבת : ''מיום ליום הילדים גדלים ולומדים להשתתף בעבודות הבית''
2. בעל שעובד קשה יכול גם לעזור לפעמים (מקלחות, שיעורי-בית , סיפור לפני השינה, וכו')
היא בעצמה כותבת : ''בעלי עוזר. עוזר אבל לא שותף.''
גם אבא רק בשבת (לא מומלץ) זה ח''ו לא כמו משפחות מגורשות:
כי זה עדיין אבא שאוהב את אמא. וזה הכי חשוב בחינוך.
-
- 10.
מ., 06/07/06 09:23
נמאס כבר מכל הפמיניסטיות למיניהן, שרואות בעבודות הבית, בהקמתו ובניהולו משהו פחות ערך מלצאת לעבוד מחוץ לו!
- 9.
סליחה בע''ה, 06/07/06 09:17
ממתי מקומה של האשה במטבח? זו תפיסה שמתאימה למאה ה18 ולחיים בגלות, לא למילניום השלישי
- 8.
כל כך מרענן לשמוע דעה שונה אך...
מגורשת, 06/07/06 09:14
זה צריך לנבוע מהחלטה אישית של כל אישה ואישה ולא שאחרים (במיוחד גברים ובמיוחד מחנכים) יורו לה מה טוב לה.
- 7.
יהודי-חילוני, 06/07/06 09:03
יקרת היקרה,
אם היית שומעת באמת ובתמים לדברי הרב אבינר, ולרבנים נוספים ביהדות האורתודוקסית, הרי שהיה נאסר עליך לכתוב באינטרנט. מי נתן לך את הזכות לממש את היצירתיות בכתיבה שלך? ואם לך מותר לממש את היצירתיות שלך בכתיבת הגיגייך, ועוד לראות בחדווה שמגיבים לדברייך, מדוע את דוגלת בעמדה אשר שוללת זכות זו מנשים אחרות?
תמיד תהיה קיימת האישה ה'צדקת', אשר נותנת גושפנקא לרעיונות שוביניסטיים. הבנו שאת מעדיפה להיות בבית ולשרת את בעלך היוצא לעבודה או ללימוד תורה, אבל מדוע זו צריכה להיות נחלתן של כל הנשים? מדוע אישה אינה יכולה לבחור לעצמה אורח חיים אחר, אשר אינו קשור רק לחיתולים עם קקי? מדוע לא לעודד נשים לעשות דברים שדורשים יותר יצירתיות מאשר להפריד בין 'לבנים' ל'צבעוניים' או לבחור איזה מפת שולחן תקשט את חדר האוכל?
ואיך את מצפה שנשים, שאינן עוסקות בכתיבה ממחשב ביתן, אלא מנגנות נהדר בפסנתר, או מבשלות יוצא מן הכלל, או בעלות יכולת וורבלית מעולה, או כאלה שהינן נשות עסקים נהדרות - איך את מצפה שנשים אלה יממשו את הפוטנציאל הגלום בהן, ואת חלומותיהן, כאשר את (והרבנות האורתודוקסית) דורשת מהן לשאת בעול גידול הילדים לבד ולהישאר בבית? מדוע הבעל אינו יכול להיות שותף מלא בגידול הילדים ובתחזוק הבית על מנת להעניק לאשתו את הזכות לממש את עצמה?
אני לא נוהג להשתמש בביטויים קשים בדרך כלל, אך הפעם אני אומר באופן ברור וחד - את פשוט חוצפנית!!!!-
שרה, 06/07/06 09:18
חילוני יקר,
אין ספק שתגובתך מעידה על חוסר היכרות מוחלטת עם גישתו של הרב אבינר. אין ספק שלא מדובר במהפכן פמיניסטי, וכשמדובר ביחסים בינו לבינה הוא פשטני מדי לטעמי, אבל להגיד שלדעתו אסור לאשה לצאת מהבית זה דיבה.
הרב אבינר דיבר בשבחה של מי שבוחרת להקדיש עצמה לביתה. מי שתפנה אליו לעיצה לקראת הרשמה ללימודי רפואה לא תשמע ממנו ''לא''. היא תופנה למי שכבר עשתה את זה: מי שהצליחה להיות רופאה ואם. הוא עושה זאת מתוך ידיעה שמי שבוער בה הרצון לממש עצמה לרופאה תעשה זאת, אבל רוצה שתהיה מודעת מראש לקשיים ולמחירים.
בא נודה על האמת: לא קל להיות אם מסורה (בפרט למשפחה דתית מרובת...) ואיש קריירה בו זמנית. זו עיסקה שקשה לצאת בה מנצחים, ואולי מותר לתת לגיטימציה גם למי שבחרה אחרת.
בתנאי שבאמת היא בחרה- היא ולא בעלה או השכנים או הרב...-
יהודי - חילוני, 06/07/06 10:20
ראשית אני לא חילוני. אני יהודי - חילוני (האמת שאני מסורתי אבל זה לא רלוונטי).
בואי נחשוב שנייה על הנערה שזה עתה סיימה את האולפנה ואת השירות הלאומי, והיא מבקשת לבחור לעצמה את לימודיה באקדמיה. מה לדעתך תעשה אותה נערה לאחר שתשמע את דברי ה'עידוד' וה'שבח' של הרב אבינר? האם לדעתך היא תלך בדרך שבה הלכו כל שאר בשר (עיקר הנשים במגזר הדתי), ותלמד מקצוע שיותיר בידה את הזמן לגדל ילדים (הוראה למשל), או שמא תבחר במקצוע אשר יש בו כדי לממש את הפוטנציאל האמיתי שגלום בה? האם מוצדק בעיניך לפגוע במורל של נשים אשר מבקשות למצער לבחון את הפוטנציאל הגלום בהן? הרי דברי הרב אבינר, אשר קובע לנשים ברירת מחדל להיות בבית, ולהיות אמא, פוגע במוטיבציה הזו, והנה קיבל הרב אבינר את מה שביקש - עוד אישה אשר תעדיף להיות בבית ולגדל ילד, עם אופציה למשרת הוראה (ושלא תביני לא נכון - אני חושב שהוראה זה מקצוע חשוב מעין כמוהו, ואני בטוח שישנם כאלו אשר ייעודם בחיים הוא להיות מחנכים ומורים, אבל בטח שלא ראוי שהוראה תהווה ברירת מחדל לנשים אשר מעוניינות להיות יותר בבית - הדבר רק מוזיל את המקצוע).
כאשר אותה נערה שומעת את דברי הרב אבינר, ואת דבריך שלך, לפיהן זה לא קל לנהל הן קריירה והן לגדל את הילדים - מה היית מצפה שאותה נערה תעשה? מעטות הן אלו שילכו בדרך הקשה והתובענית, והן יעדיפו להיכנע ל'מה ש'מצפים מהן לעשות' - להיות אמהות במשרה מלאה עד כמעט מלאה.
צר לי, שבחברה הדתית (גם הציונית-דתית), קיימת חשיבה דוגמתית, לפיה זהו תפקידה של האישה לעסוק במקצוע פחות ערך או חסר פוטנציאל על מנת שתקדיש עצמה לגידול הילדים ותחזוק הבית. מדוע אין דרישה כזו מהגברים (הרי לא כולם לומדים תורה, בוודאי שלא במגזר הציוני - דתי). האם הגבר אינו יכול להעניק לילדיו חינוך ולדאוג שיסדרו את החדר ויכינו שיעורים?
צר לי גם על תגובתה של יעל משאלי, אשר טוענת כי לא ניתן לקיים חלוקה טובה יותר בין שני ההורים. האם יש הכרח שרק אחד מבני הזוג יממש עצמו ואילו השני ישתעבד לגידול הילדים ולתחזוקת הבית? נשמע לא הוגן.
-
איש ירושלים, 06/07/06 14:50
תראה שפע בחורות דתיות שבאות ללמוד
איש אינו מתנגד לכך בחברה הדתית הלא חרדית.
אולי יותר קל להן מאשר לגברים כהנים, שיש להם בעייה קשה עם טומאה
-
אבל לא עקבת, 06/07/06 16:51
נכון, ידוע ורב פולמוס המאמר שכתב לעידוד האם שבחרה להתמסר לגידול ילדיה (הלואי עלי, אגב). אבל היה בעבר הרחוק יותר גם מאמר שמעודד נשים דתיות לעסוק ברפואה בכלל וברפואת נשים בפרט. כך שלא נראה לי כדאי לתמצת את שיטת הרב אבינר על פי מאמר אחד...
-
-
-
תמיד הצחיקו אותי חילונים שמסבירים לי מה מותר ומה אסור בהלכה (ל''ת)
אורי, 06/07/06 11:27
-
-
- 6.
דרורה, 06/07/06 08:49
אחריות בהחלט מתחלקת. לא לגבי אותה מטלה, אבל יש מספיק מטלות בבית לכולם. יש גם גברים שרוצים לקחת אחריות על מה שקורה בבית שלהם...
- 5.
- 4.
שרה, 06/07/06 08:46
השחרור האמיתי של האשה הוא החופש לבחור. אם בחרת כך מתוך בחירה חופשית אמיתית - אשרייך, אבל את כמעט יחידת סגולה. נשים רבות עובדות מתוך כורח או נשארות בבית מתוך לחץ סביבתי. אין לי בעיה עם החשיבות של גידול הילשים במשרה מלאה, אבל אינני חושבת שאם עובדת היא אם מזניחה.-
השיוויוניסט, 06/07/06 09:21
לגבר אסור לבחור?
הוא צריך תמיד ''להתישר'' עם החלטות האישה?
אם בא לה לעבוד זא הוא יתחלק בעבודות הבית ואם בא לה להיות עקרת בית הוא יעבוד כמו מטורף 15 שעות ביום כדי לפרנס אותה?
-
שמעתי גם על בעלים שלומדים כל היום
שוין עלק, 06/07/06 10:59
והנשים גם מפרנסות וגם עובדות בבית. אכן, ממש קיפוח הגבר!
-
ובכן זו החלטה שהזוג מקבל ביחד.
עוד אחד, 06/07/06 12:46
אם הגבר רוצה שאשתו תעבוד במשרה מליאה, הוא צריך ללמוד להיות שותף בעבודות הבית.
אם הגבר רוצה שרק אשתו תעשה לבד את כל עבודות הבית, הוא יצטרך להיות המפרנס היחיד.
אם האשה רוצה פתאום לעבוד במשרה מליאה ולפתח קריירה, היא לא יכולה לחייב את בעלה להיות שותף בעבודות הבית כי לא תמיד אכפט לגבר איך נראה העציץ והכיור.
-
-
- 3.
עדי, 06/07/06 08:36
אין לי מילים, כל מילה בסלע.
גם אני מאמינה כמוך, שאין כמו אימא קשובה לילד. יותר חשוב מכל צעצוע הכי יקר בעולם.
- 2.
- 1.
יעל משאלי, 06/07/06 08:34
טור מעולה. חוץ מכמה ניואנסים זניחים אני מסכימה לגמרי.
(ולטובת הפמיניסטיות נאמר - שזה בסדר גמור גם הפוך. שהאבא מחוייב לגמרי לילדים ולבית והאישה לפרנסה. אבל מישהו חייב להיות מחוייב לגמרי לבית ולילדים).
אלא שמה שהרב אבינר אמר - דוחה. כמו כל מה שהוא אומר (ועושה).-
ליאור, 06/07/06 10:52
גם אם את חושבת שאת מכירה אותו, את לא מכירה בכלל. מאחד שיושב לידו בבית מדרש 3 שנים -
-
למה צריכה להיות מחויבות מוחלטת?
איה, 06/07/06 13:50
-
יעל פולשת גם לטורים אחרים עם השמצות ורוע לב?
חסידת הרב השוטה, 06/07/06 17:59
שיעל מישאלי תוציא את השינאה שלה לרב אבינר בטור שלה!!!
הרב אבינר הרבה יותר פמינסטי ושיוויוני מבחינת הציפיות מאשת-החיל ממנה ובוודאי שמיקרת - אצלו בישיבה הנשים גם מפרנסות בכבוד את המשפחה של האברכים העוסקים בתורה לשמה יומם וליל.
סתם מתוך בורות והוצאת דברים מהקשרם הובן כביכול שהוא רוצה שנשים לא תעשנה קריירה מחוץ לבית!
להיפך הוא מטיף לבנות להתחיל ללמוד באקדמיה מיד בסיום הבגרות כדי שכאשר תתחתנה עם תלמיד חכם הן כבר תכלנה לשאת בעול הפרנסה ולשחרר את הבעל לעבודת ה' מלאה-
בלעם, 09/07/06 13:50
לגדל ילדים וגם לפרנס כדי שהבעל יוכל ללמוד בישיבה ולהשאר בבית כשהבעל מפרנס הם שני צדדים של אותו מטבע.
בעצם לא הראשון הרבה יותר גרוע ושוביניסטי חזירי......
-
-
סתם, 06/07/06 18:19
הגזמת, כפרה. כ ל מה שהוא אומר פסול בעינייך? מותר לבור את הבר מן התבן! אני לא אוהב הרבה ממה שהוא אומר , בעיקר בכל מה שמוגדר כ''צניעות'', אבל אפילו אני יכול להנות משיעור שלו. אני גם לא מסכים עם חלק ממה שאת כותבת, אבל לרוב נהנה לקרוא אותך. אגב, נהניתי גם מספרך.
-
לא פמיניסטית, 09/07/06 13:46
לא שאני לא מוצאת גם דברים של טעם לראשונה בטוריה של יקרת ,אני מאוד מעריכה השקעה בילדים ומבינה לחלוטין את נושא חלוקת הזמן והמשקל לפי חשיבות הנושאים ,אבל.... הניואנסין הקטנים האלו שהעדפת להתעלם מהם הן בדיוק הנקודות שהאמת נחשפת בהן במערומיה ובסופו של דבר ,בעיני, מדובר במעשה שמתורץ בדיעבד ולא בבחירה אמיתית ופה בדיוק הבעיה. מספיק המשפט ''למיטב הבנתי בזעת אפך תאכל לחם -זו קללת הגבר'' בשביל להבין את זה. מספיקה ההבנה שבעל עייף ולא משתף או משתתף זה בסדר למרות שגם את ,גם אם לא הבאת תלוש ,התרוצצת כל היום ואת לא מרשה לעצמך להתנתק מהבית והילדים או ממנו. אפשר להבין מזה שזה אומר שבעינייה גם , המאמץ לא שווה כלום ואני גם מדברת על זה שהיא מגדלת אותם להיות ''בני זוג טובים לעתיד'' ולא אנשים טובים ומלאים עם חשיבה מיוחדת ועצמאית שזה מראה שאולי הקיום שלה נובע בעינייה רק בזכות הזוגיות והילדים ולא בזכות האדם שהיא ,אדם בפני עצמו (עם יכולות מאוד גבוהות במקרה שלה ,כפי שהבנתי) שהוא משהו מיוחד ולא הסמרטוט הזה בכניסה לבית שאפשר לנגב אליו את הרגלים - עוד איזה פריט בבית לרווחת הנוכחים. אני לא יודעת מה יותר חשוב לילד : שיהיו לו תחתונים נקיים ומקופלים וארוחת צהרים שהוכנה באותו יום או אמא שאומנם לא מספיקה את כל אלו אבל תשמש לו מודל ומשענת לחיים שמחוץ לבית? שתגדל אותו ( ובמיוחד אותה )להיות יותר מבני זוג טובים לעתיד שיהיה אפשר לדבר איתה על יותר מאשר ''איפה החולצה המגוהצת שלי?''.אני לא אומרת שיקרת בהכרח כזו אבל זו הדמות שעולה לי מהכתבה והיא מתאימה לאמהות של חברים שלי שזה מה שהן היו ועדיין , ולא לדמות של אישה חזקה שבוחרת להשקיע באפיקים אחרים שבימינו הם כנגד המוסכמות (להיות עקרת בית) לסיכום: אין לי שום בעיה עם נשים שבוחרות להיות כאלו או שזה מה שהן מסוגלות להיות (למרות חריפות תגובתי ) כל אחת והחיים שלה ןהבחירות שלה ויש לי גם חברות כאלו , רק אל תציגו את זה תחת הסוואה ,זה נותן את הרושם שגם אתן חושבות שמה שאתן עושות שווה הצטדקות.
-