thats terrible dolphins and sea lions should be free its not their fault that humans know only to destroy why should these pure animals die for our terrifying needs

קראתי את הכתבה המדהימה הזו ונדהמתי. איך זה שלוקחים חיות תמימות שלא חטאו מעולם לחיל ההנדסה? אתם יודעים מה זה לפרק מוקש ימי? ידוע לכם מה זה לסחוב על הגב מוקשים נגד אוניות?

זכורתני ערב קודר אחד בשלהי אוקטובר 1973. האש מהחוף הייתה כבדה וקטלנית, ספינות האם התרחקו ללב ים ואני וג'וני קדחת מפקד השייטת צללנו למעמקי נמל אלכסנדריה. נצמדנו לצוללת מצרית בצבע שחור והלב שלי דפק כמו משוגע. ג'וני סימן לי עם היד וזה היה האות בשבילי לפעול: הוצאתי את העוזי התת-מיימי וריססתי בצרורות ארוכים את קרקעית הצוללת.

ואז זה קרה. דולפין חלק ואפור שט לעברנו במהירות עצומה בתוך המים כשלראשו מטען בולט. אני הבנתי מיד שמדובר בדולפין מתאבד והתחלתי להזיע בחליפת צלילה. אבל ג'וני, בקור רוח של עירקי אמיתי, שלף מתרמילו צנצנת צהובה ופתח אותה במהירות. הנוזל הסמיך והצהוב שנזל מהצנצנת צבע את המים הכחולים בצהוב וריח הנוזל איים לשתקנו: כן, זה היה עמבה מהשווארמה של פיטוסי בעתלית. הדולפין נעצר בבת אחת, הביט בנו כמהופנט ואחר כך שקע כמו אבן למצולות.

על הפעולה הזו ג'וני קדחת קיבל מישעיהו בן נון, מפקד חיל הים, את אות התושייה.

זהו, זה הסיפור הירוק שלי על ג'וני קדחת והדולפין המתאבד.

אני בז לכל המגיבים הקודמים כאילו... מה הם רוצים לאכול דולפין? כאילו... זה מצחיק שחיה תאכל חיה יותר אינטיליגנטית ממנה... זה כמו שאריה טורף בן-אדם מנניח... צפון ת''א. זה בדיוק אותו דבר. אבסורד.
אור יהודה זה לא בכלל בשטחים??

הלו, ג'וני קדחת, תביא לפה איזה מתכון חריף לדג הזה.

אני ציון שלמה מתי שבאתי לבכו''ם שלחו אותי לתפקיד סודי. היום זה כבר לא סודי, כולם שמעו את זה. שמו אותי מפעיל כריש בחיל הים.

הייתי יושב בבסיס סודי ליד ים המלח, שמו לי שלט-רחוק ביד וככה הייתי מוביל את הכריש במי מלח העמוקים ועושים סריקות נגד צוללנים. הכריש היה עוצר לי לפעמים כדי לאכול דגים אחרים, אבל אני הייתי מתעקש איתו עם הסטיקר. המפקד שלי קרו לו ג'וני. ג'וני קדחת, שנהיה אחר כך מפקד הצוללות בחיל הים, אבל זה באמת סודי בינתיים.

מאז שסבא שלי עליו השלום לימד אותי לשחות בבריכה של המתנ''ס של אור יהודה, ראיתי תמיד במים כנופיות של סרדינים קטנים מרגלים בקרקעית של הבריכה. והם הסרדינים האלה היה להם צבע ירוק כמו של קרפדות ירוקות ואני הייתי רואה אותם וישר מקיע בבריכה. המציל הרזה עם המשקפי שמש, ג'וני קדחת, היה מוציא אותי החוצה בגלל שהיקיתי, ואיך שאבא שלי השתחרר הוא בא לבריכה וחליע לאללה מה נהיה בבריכה. ג'וני קדחת בלע המון מים עם סרדין או שניים ושני שוטרים נפלו לעמוקים, היה שמח. והסרדינים כאילו כלום, המשיכו לרגל למטה חופשי.

ומאז אני יודע שהמוסד שלנו חזק מאוד ומיתוחכם באוויר, ביבשה וגם בים.

איך שראיתי את הדגים האלה הלכתי מהר ליתפלל מינחה בבית כנסת של מנצור העירקי. בסוף התפילה שתינו תה ובירכנו שהכל נהיה בדברו, ובירכנו על תפוח עץ בורא פרי העץ, ושתינו כוסית עראק ואמרנו בירכת הנהנים.

ישר אחרי כל הברכות הלכתי בשקט לחכם שאול עמארה ושאלתי אותו אם הדגים האלה שקופצים בים הם כשרים ליהודים. הסתכל בתמונה חכם עמארה, הסתכל, הסתכל, - יש לו משקפיים עבים - ואחר כך אמר לי בלחש: תלך אצל ג'וני קדחת בקפה של ציון הפוזל, ליד האיטליז של ששון דיגמי, ותשאל אותו. ג'וני קדחת מומחה לדגים. ככה אמר חכם שאול עמארה.

אמר אמר. עכשיו אני יחפש את ג'וני קדחת בלילה בקפה, נראה מתי יבוא לשחק מסבוחה ולאכול מטבוחה.

תן להם בטוסיק, תזעזע ליאפים את הירוק והחארטה שבנשמה!!!

אני זוכר מתי באנו מעירק ב-1950, אני ונאוה אשתי, והלכנו פעם לטייל בירקון בתל אביב. פתאום קפצו מהמים שמה דגים גדולים וחלקים, ברבורים כאלה יפים כמו שבתמונה פה. ישר תפסנו אחד ובלי דיבורים לקחנו אותו באוטובוס למעברה באור יהודה.

הלכנו לשוחט של המעברה, עזרא שאול הצדיק, וביקשנו אותו שישחוט את הדג ,שנעשה אותו על האש כמו שהיינו עושים בבגדד על החידקל בערב שהיינו הולכים לטייל לפני החתונה, אני ונאוה אשתי.

אמר לנו עזרא שאול הצדיק: לפי מה ששמעתי מג'ג'וני קדחת בבית הכנסת ביום שישי, אסור לטעום מהדג הזה בכלל כי אין לו תעודת כשרות לפי תורתנו הקדושה. תלכו תחזירו אותו לים איפה שהוצאתם אותו.

מה לעשות, זה ג'וני קדחת אמר. שלחתי מהר את נאוה אשתי באוטובוס חזרה לירקון והיא זרקה שם בחזרה את הדג היפה הזה כמו בתמונה פה. היו ימים באור יהודה.

ג'וני קדחת (נוסד 1956) קרא את הכתבה הירוקה הזאת וקיבל קפיצות בבטן. למה קפיצות?

אוה! למה מתי שג'וני קדחת רואה דגים טובים וכשרים עם קסקסת ושנפירים אז הבטן מתהפכת לו, והחריימה עם הרוטב החריף שעושה יונס טרבולסי במסעדה שלו מתחיל לגרגר לו באף ככה: גרר, גרר, גרר.

קנה ג'וני קדחת בקבוק לבן טוב של ערק בן כלב, קנה קילו צ'ירשי, קנה תשע לימונים, קנה שתי לחם לבן טרי וקנה קצת פילפל צ'ומה לטבול את הלבן של הלחם לבן בחריף המזרוב הזה. הלך ג'וני לחנות דגים של דאגיאשווילי במרכזה מסחרי של אור יודה ובחר אחושקשוקי דג דולפין כשר לפסח. מה זה דג, אריה. גדול, חלק, עם כל הקסקסים משוייפים במקום.

אמממה מה, 90 שקל לקח הדגיגשווילי הזה בלי לניד אף עפעף. 90 שקל מג'וני קדחת לקח המלעון עם הראש קופסה שלו.

אבל מתי שג'וני קדחת רעב אין אצלו חשבונות. דפק ג'וני קדחת שטר של מאייה ביד של הדיגדאגשווילי, דפק יריקה על איזה באקאלה מעאפן ששכב שם מת בדוכן ודפק יציאה כמו גדול. ג'וני יש לו סטייל עוד מעירק.

מה יגיד לכם ג'וני קדחת. במקום לגייס את הדגים האלה לצבא ולתרגילי ג'יחרי שלהם, שיביאו אותם לבטן של ג'וני קדחת.

תנסו, תנסו גם אתם לאכול דג דולפין עם צ'ירשי ועמבה.

לפני דולפינים בני אדם סיכנו את חייהם
אבל זה כמובן לא איכפת לך