אני זוכר ימי ולילות בהם הינו עולים יחד לסיורים. שי וינר ואני. למרות החברות וזה שאנחנו באותו מחזור לא מנע ממנו להיות קשוח כשצריך ולדאוג שקודם כל נמלא את המשימה ורק אח''כ שנעשה דברים אחרים.
דניאל, בהחלט מרגש. אלה ימים שלא יחזרו. היה קשה ולפעמים מייאש אבל האנשים הם אלה שעושים את הזמן.
אנשים כמו שי כהן.
הגב לתגובה זו