מזכיר סאטירה של אפרים קישון, שעכשיו אינני זוכר את שמה - שבה הוא מציג כרונולוגיה של משפטו של מחבל. כאשר הוא נתפס כולם מהללים ומשבחים את החיילים המצויינים שלנו ואת מערכת המשפט שבוודאי תסגור איתו חשבון צודק. אבל מיום ליום הוא הופך לאט לאט לקרבן, תובע זכויות, ולאט לאט ארגוני זכויות אדם מתייצבים לימינו, עד שהתקשורת יוצאת נגד הצבא הכוחני ומערכת המשפט מחרחרת הריב..
כבר כמעט אפשר לרחם על סדאם, מי שניסה לחסל אותנו בלחיצת כפתור, והיה בוודאי עושה זאת שוב לוא היה יכול.
הגב לתגובה זו