- 14.
מריאן קפלון, 24/04/06 19:40
יזכור העם הזה הרגע,
יזכור ולא ישכח לעד...
כך לא יחזור אלינו פגע,
אם נתלכד כאיש אחד.
מספר עמום... שישה מיליונים...
ואין מילים לנחמה.
למנגינה, צורמים הטונים
בבְכִי נרות הנשמה.
גרון ניחר חונק העצב
מול משרפות הפעורות,
שלא הספיקו את הקצב...
של קורבנות להחלות.
להר בגדים, ים נעליים,
שיני זהב ומזבדות...
הלב ניצבת, חורק שיניים...
איך זאת יכלו הם לעשות?
המכונה המשומנת...
הכלכלה של רצח עם...
לא נעצרה, היא רק מוטמנת...
צמאה רק לעיתוי החם.
הזיכרון לכם הוא נצח...
כנר שלא כבא אף פעם.
אולי נמנה בכך עוד רצח...
נבנה עתיד אחר, מושלם.
,
- 13.
אנה, 24/04/06 17:35
כשעלינו בשנות השישים מורי בבית הספר התייחסו להורי כאל אנשים מסוג ירוד, בגלל שהם ''רק שרדו'' את השואה. לא היה נאה לצברים, ולא ברור לי איזה מן צברים הם היו, כי הרי כל כך מעט אנשים היו ילידי הארץ, להיות ולחיות עם אנשים אשר על פי הגדרתם ''לא נילחמו''. כל האווירה אז היתה נגד אותם עולים חדשים אשר ניצלו מתוך הגיהינום.
כיום היחס משתנה, האווירה הציבורית מתרככת, אם כי אני עדיין ניתקלת בהאשמות מאותו סוג. אנשים כיום כבר מרשים לעצמם לחשוב כבני אדם, ולא בסטרוטיפים.
הממשלה לעומת זאת טומנת בכיסיה הרחבים את כספי הפיצויים של אותם ניצולים ומחכה ליום מותם. מעניין לדעת לאן מוזרמים כספים אלה, ומדובר בסכומי עתק בזמן שאנשים מבוגרים אינם מצליחים להקיים, אינם יכולים לכסות הוצאות רפואיות, ועליהם לחפש וועדות ולבקש בקשות כדילכסות כספית דברים נחוצים.
- 12.
- 11.
Rachel Kapen, 24/04/06 15:50
כל אלה ששרדו את השואה הינם גבורים במלוא מובן המלה ואני עומדת דום לכבודם כפי שתיארתי את עמידת הדום שלי ושל אחותי בבוקרו של יום השואה 1988(במאמרי: שני נרות צמודים'' ב''קול העם'') ותהיתי באם תופעה מעין זו, כשעם שלם מפסיק את כל פעילויותיו ועומד דום לרגע של דומיה לזכר ששת מליוני הקדושים של עמנו, תיתכן בכל ארץ אחרת. הגעתי אז למסקנה שדבר זה לא יתכן אך הרי אין אנו עם ככל העמים והשואה היא ייחודית בתולדות האנושות והנה קבלתי הבוקר מכתב זועם וכואב של ידיד, אשר טרמון שתרגם את 'מען לא ידוע'' שאולי יותר מכל עזר לתודעת והנצחת השואה. הפשר לזעמו זה הוא שלפי דבריו קיימת החלטה אוילית ובלתי ניתנת להסבר, שהחל ביום השואה 2007 לא תהיה עוד צפירה ולא תהיה עמידת דום וכך נהיה עם ככל העמים. בשורה קשה זו מילאה אף אותי בזעם ואני קוראת לביטולה של החלטה נואלת זו.
- 10.
צברית, 24/04/06 15:38
כל שנה אנחנו נחשפים לסיפורי הישרדות שלא ייאמן כי אדם יכול
לעבור כמותם.
מה שמוכיח שוב ושוב, כי אין חזק יותר מייצר החיים!
- 9.
מאיר, 24/04/06 15:24
למקרא סיפורי הגבורה העל אנושית של אודים מוצלים מאש-אשר לאחר ששרדו גהינום עלי אדמות עלו ארצה נלחמו ובנו את המדינה נןתר רק לקוות שנהיה אנו ראויים להם- לגבורתם והקרבתם.
אולי הפוליטיקאים המושחתים שמכהנים היום בכנת ישראל-יקראו יבינו וישנו מדרכיהם המעוותות והנלוזות-אמן.
- 8.
קרן, 24/04/06 15:19
אתם אנשים נהדרים! לתפארת מדינת ישראל! ישר כוח! רק בריאות!!!!!!!!!
- 7.
מאיר, 24/04/06 15:15
למקרא סיפורי הגבורה העל אנושית של אודים מוצלים מאש-אשר לאחר ששרדו גהינום עלי אדמות עלו ארצה נלחמו ובנו את המדינה נןתר רק לקוות שנהיה אנו ראויים להם- לגבורתם והקרבתם.
אולי הפוליטיקאים המושחתים שמכהנים היום בכנת ישראל-יקראו יבינו וישנו מדרכיהם המעוותות והנלוזות-אמן.
- 6.
יואב קלמן, 24/04/06 14:36
את בן השטן יוזף מנגלה לאחר המלחמה?
- 5.
מאיה גינת, 24/04/06 14:28
כשמגיע יום השואה ואני קוראת את סיפורי חייהם של האנשים הגיבורים הללו אני פחות ופחות מבינה.
חלק גדול ממשפחתי הושמד בשואה.
חלק ניצל מתופת, ואני שנולדתי כאן
להורים שעלו בתחילת שנות השלושים
גדלתי כילדה חופשיה בארצה. לא ידעתי רעב וקור ומחסור.
אני לא מצליחה להבין כיצד אנשים שרדו את התופת הזו, כיצד היה להם
עוד כוח לבוא ולבנות פה ארץ, להלחם
ולהקים משפחות.
בכל שנה זה פחות ברור לי ואני המומה יותר ויותר ממה שהיה שם.-
המומה גם ממה שקורה כאן ושואלת האם לכך הם ייחלו??שאבו כוחות מןכואב הלב, 24/04/06 16:32
התופת למען מדינה שיורקת להם בפרצוף, שהמוסר בה ירוד...היום הזה הוא גם יום דין לחברה הישראלית לא רק לגרמנית של אז
-
- 4.
כל שנה מחדש אנו נזכרים לרגע, נרגשים עד דמעות
משה, 24/04/06 13:34
ויום למחרת חוזרים לשגרה.
צריך לשאת על כפיים אנשים אלו שעברו דברים שאיש כיום לא יכול לדמיין.
מצדיע לכל אחד מכם!!
- 3.
- 2.
-
יוש, 24/04/06 14:35
שלא דואגת לניצולי השואה, לקחה את הכסף מהגרמנים אך לא מחלקת אותו לניצולי השואה הנזקקים לו כל כך וממתינה למותם. בושה. -
-
- 1.
הדיוקן במראה - ניצולי שואה 2006
אייל ניצני, 24/04/06 11:43
סיפורי הגבורה וההצלה מפעמים בלבבות, ממלאים גאווה והתרגשות וראויים לכל פרסום, שיח וסיפור מעל כל במה אפשרית, לדעתי.
בצד כל אלה מתקיימת מציאות אכזרית ובלתי אפשרית, בלתי נסבלת ממש, של חיים בתת תנאים אנושיים ובחוסר כבוד עצמי ולאומי, של אלפים ועשרות אלפים מניצולי השואה. הקרנות והארגונים העוסקים בנושא קורסים והנושא זוכה לסיקור והצצה רק לקראת ערב יום השואה.
אודה על האמת, כך נחשפתי לכך גם אני. אני סבור שלא ניתן לשתוק, לא ניתן להישאר אדישיים למצב הזה ולאזלת היד של המדינה בנושא זה.
ירון עצמון, שחקן ואמן תל אביבי, וקבוצת אנשים שאכפת להם, נרתמים בכדי לשנות את המצב. לא ננוח ולא נשקוט עד שירעדו אמות הסיפין בכנסת ישראל בירושלים, בלבבות אנשי אגף התקציבים והביטוח הלאומי, בלבבות כולנו - יהודים, ישראלים, בני אדם...
יש עוולות רבות בעולם, גם בחברה הישראלית, אך אין הרבה מקוממות יותר, שלא ניתן להתעלם מהן, ובקרוב כבר לא יהיה מה לעשות. הבעיה תיעלם מעצמה, וניוותר עם בושה עמוקה, שיכולנו לעשות ונותרנו אדישים. ואיזו דוגמא נשמש לילדינו? ואיך נסתכל במראה?! ומה יהיה עלינו בזיקנתנו?!!
-