הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ההפרדה בין מצות שבין אדם לחבירו לבין מצות שבין אדם למקום, לא נעשו על מנת לקבוע חיץ בינהם לעניין ביטולן, אלא לעניין טיב הקיום.
פשוט קיימת הבחנה בין מצוות שניתן להבין אותם אף ללא אמצעות ההתגלות ויש מצוות שללא התגלות לא היינו יכולים להבין את פישרם ועצם חיובם. אך במישור המעשי אין הבחנה במשמעות החובה והעשייה. כך שעצם הניסיון למצא הבחנה לעניין זה, היא בעצם סילוף של דברי חז''ל.
מבחינת התוקף והחובה הכל עומד על מישור אחד. הדבר דומה למשל, לחוק הקובע שאסור לנסוע ברמזור אדום, לבין חוק איסור עישון סמים קלים (גראס)
הגם כי האיסור לנסוע ברמזור אדום הינו ברור אפילו מחוץ לגבולות הארץ, הרי איסור עישון סמים אינו מוסכם על הכל ואף יש המבקשים לבטלו בטעמים מטעמים שונים. מכל מקום על ההבחנה בין השניים, הרי במישור של חובת הציות לחוק החובה קיימת באורח זהה ומשותף, וכשם שאסור לעבור על החוק המבן והמוסבר כך אסור לעבור על החוק שכלפיו יושבים מומחים ומטילים ספק בטיבו.
הוא העניין בנדון דידן. ההבחנה של חז''ל אינה באה להפקיע את חובת המשתעת אלא באה לתחום את ההבחנה, בין מה שיותר מובן ומוסבר לבין מה שלא מובן מאליו. וכךך אנו מוצאים עם הלל שכאשר אמר מה ששנוי עליך אל תעש לחבירך, המשיך ואמר לו ואידך זיל גמור. כלומר יתר המצוות עליך ללמוד. כי מצוות אלו הדתיות לא ניתנים ללמידה על רגל אחת, אלא על שתי רגליים.

הגב לתגובה זו