Elie Wiesel, Nobelist and philosopher, on religion:

Taoism – Trouble happens
Confucianism – Confucius says trouble happens.
Buddhism – If trouble happens, it is not really trouble.
Zen Buddhism – What is the sound of trouble happening?
Hinduism – This trouble has happened before,
Islam – If trouble happens it is the will of Allah.
Protestantism – Let trouble happen to someone else.
Catholicism – If trouble happens, you deserve it.
Judaism – Why does trouble always happen to us

הגב לתגובה זו

''אז אולי האסון הזה לא קרה באותן נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה, אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

''למחרת האסון לקחתי בידי עט וישבתי על השטיח, שעוּנה לרגלי המיטה. על ברכי הנחתי פנקס והתחלתי לכתוב, וכך יום-יום נערמו רגשותיי בדפים. ניסיתי לנתח, לעשות סדר בהרס, לפתוח את הפלונטר. ואילו הבוקר החלטתי לרשום באורח מסודר את השיחות, כמי שמתבוננת מן הצד ומכינה דיווח. למי ? - אולי לקציני צה''ל שישבו ושתקו, שיראו את עצמם בראי''. נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.

הגב לתגובה זו

''משהו דפוק באבהות שלכם, אם אינכם חושבים קודם כל על הבטיחות של הבנים שלכם באימונים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, בספרה 'לעצור את הכדור, הוצאת 'מערכות'.

הגב לתגובה זו

''אמרו לי, קותי, מה אתה רוצה ? אתה רוצה שאחרי עשרים שנה... קצין טוב... אז היתה לו פאשלה אחת ! בשביל זה צריך להפסיק את שירותו הצבאי ?! זה שנגדעו חיים של אדם צעיר... זה כבר נעשה ! אבל להחמיר את המצב ? שעוד מישהו ייענש ? '' צבי יקותיאל, אבא של אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בבית גוברין.

הגב לתגובה זו

מרוב הוד כבודו לא רואים יותר את הארץ...

''ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה''. מלכים א', ג', ט'. שיר זה מוקדש למרבית שופטי בית-הדין העליון ל''צדק''.

מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הארץ...
איש מבינינו איננו עומד כלל בפֶרֶץ
רק שופטי ''העליון'' בפסיקותיהם
מיטיבים, מפליאים, מדהימים ביכולתם את הכל לתָרֵץ
איש מביניהם אף איננו טובל ובידו שרץ .

מפאת הוד כבודו ומעמדו לא רואים יותר את היער
לא דובים, לא זאבים, לא פטריות, אפילו לא כיפה אדומה
לא שלגיה, לא גמדים, אף לא, אולי, סתם דבורה, תאנה, תותים או פרחי-בר
הם שם, ממעל, בארמון השנהב: ספונים , נישאים, מדושנים, מחוסנים,
שותקים, מְשוּתָקִים (?) מרוחקים, מנוונים (?) מנותקים (?),
אך חריפים, מפולפלים וחדים מתמיד כתער
אנחנו כאן, על פני אדמה (טובה?) זו מתחת,
סופגי מוסר תוכחה וגער !
מי היה מאמין, כי עד כדי כך, ביניהם לבינינו
ייווצר כזה, כה רחב ועמוק, אותו פער ? ? ?
הן כסיל לא יבין זאת, לא אוויל, לא חכם,
וודאי לא שוטה או איש בער
אלוהים, שא-נא תפילה, קבל מחילה,
פתח לנו בעת נעילה את השער .

מחמת הוד כבוד מאודו ומעמדו,
רוח כבוד אהבת-האדם וחירותו הפועמת, יוקדת בלבבו.
שוכנת, שורָה, לפרקים חבויה (אבודה?) מקננת (לבטח?) בקודקודו
מעלתו, כבוד זולתו, תזונתו (?), חזותו, חזונו, מזונו,
הגיונו, פגיונו, ארשת פניו, לשונו, קִלשונו,
שנינותו, נחישותו, עליונותו, ינקותו, הגותו, דקותו,
מורשתו, תורשתו, מחרשתו, יבשתו, אשתו (?) תלבושתו,
עומק אֱנושִיּוּתו, היקף תוּשִיָתו,
מבנה אישיותו, עוצמת יישותו,
לא רואים יותר את הארץ
איש מבינינו כבר איננו עומד כלל בפָרֶץ.

הגב לתגובה זו

כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''

כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.

כי כשבצה''ל מודיעים ש...
''נסיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שלו: התרשל... קבר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''

אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האדיש הרגיש, האוויל המחריש, הנתין המתיש, האטום המשריש
הצבר הממחיש, הגדא הביש, הממתין לתרחיש: הבּוֹאֵש, המַבְאִיש, המֵבִיש !
הנבער, הנרגן או המנומנם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן ברור.
לא כמו דובר צה''ל: בטון מעורפל, מעומעם, מגומגם.
אכן חציר. עם לבדד ישכון. סגולה הוא.
אין כל סימן בו לדופי או פגם.

חייל ! אזרח ! זכור !

כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות התאונה לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. מוחלט. גמור ומושלם !
צה''ל השלים את מלאכתו... התרשל, קבר וחתם.

...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.

הגב לתגובה זו

באותו ביקור אבלים אותו ערך מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, בנפילתם ממסוק יחידת החילוץ 669, ביקור בו שאל האלוף, בלי בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה, אמרה לו חיה: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר.


ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בצה''ל מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנצח... לעד... כך תובטח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בצה''ל פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
הדג מן הראש מסריח ! ישיחו... יאמרו הבריות...
מיטב נוער צעיר בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?

הגב לתגובה זו

לאה אומרת,
כי אנשים חושבים,
שהשכול הוא שפעת !
אך הם שעברו זאת,
יודעים,
כי אויב בריאות האדם הוא לנצח. מדעת.
במילון לא תמצא הגדרה מדוייקת שתצליח לבטא שכול
בצורה חותכת. נוקבת. קולעת.
מַגְמָה רותחת. לוחכת.
פורצת מהר געש פָעִיל,
הטָמוּן בגרעין אותה פקעת.

כי מה שעושה השכול לנשמה עוֹשָה לגוף (אולי?) הצרעת
והיעדרותה של שמחת החיים, הנה (לבטח), חסרון עיקרי, ברור ובולט,
בלי כל צל של ספק, מגרעת.
אם פעם רוחנו היתה מכסה מרחבים אדירים...
מרחקים כבירים מדבירה וגומעת...
היום: רק בשנת נדודים, בלילות טרופים, מצטיינת היא. בגודש שופעת.

שורף, צורב הוא השכול, בהגיונו מוטב לא לגעת !
גם דעתו, מרצון או מבלי... ברוחנו פוגעת... אותה משגעת !
כל הִרְהוּר בו את תאי זיכרוננו, חוט מחשבתנו, קורעת. שוסעת. קוטעת. גודעת.
שממה של דממה. שִבְרוֹן לב. אדמה אכזריה. נכריה. רעה ומרושעת.

יש בו בשכול (לדאבוננו הרב), סבלנות מעורערת, פוקעת
קוצר-רוח מדהים הגורם לאדם אי-שקט מַתְמִיד וחוסר-נצח בנחת.
למצוא מנוחה לנשמה... כמו לחפש מחט בערמת שחת,
בפרט כאשר נזכרים כי מדובר ברשלנות נוראה. איומה. פושעת. עיקשת. נמנעת !
מאופיינת על ידי ''סמוך עלי!'', אדישות תהומית מקוממת,
מלווה בחוסר ברור של משמעת,
וקצינים אשר במקום להשתמש במוח ושכל - בחרו (משום מה?)
להפעיל רק ראש דלעת.

אך מה שלאה לא אמרה
והיא היטב זאת יודעת...
הוא כשהעין בוכה ונוטפת, שוטפת, מוצפת, קולחת, דומעת
היא נזכרת, בלית כל ברירה:
באותה רשלנות איומה ! נוראה ! לא-מקרית !
עיקשת ! קישחת ! נמנעת ! ארורה ופושעת !

הגב לתגובה זו

נילי פלד, אב בית הדין במשפטם של ששת הקצינים והחיילים שהואשמו בהתרשלות אשר גרמה את מותו של אליחי טובים זכרונו לברכה, פנתה לקראת סוף המשפט אל עוזרי דותן, הזוטר שבנאשמים, באומרה: ''תגיד לי עם יד על הלב!''. נעמי, אמו של אליחי טובים ז''ל, הספיקה לקלוט משפט זה של נילי הצופן בחובו את תמצית המשפט כולו. בפנותה אל השופטת שאלה נעמי טובים: ''מדוע אינך פונה גם אל שאר הנאשמים באותה שאלה ?''.
דומה היה כי לזמן-מה, דיבורה של נילי נעתק כליל מפיה. היא נותרה פעורת-פה, אילמת ונדהמת. בסופה של אותה שתיקה ארוכה הפטירה השופטת: ''טעיתי''.

''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תבלף -
איך חטאת ? פשעת ? כשלת ?
בתפקידך כל-כך התרשלת.

''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תחַפֵף
איך כשלת, זִלזלת, נכשלת,
כזאת לאילי שלנו עוללת ?

''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי אם גם לבך דואב וכואב ?
האם גם אתה על אילי שלנו חושב ?
איך נמוג לו עולם מלא ואוהב ?

''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי אם גם לבך שטוף כאב ?
האם גם אותך מייסר המצפון
ובמפקדיך אתה נותן עוד אמון ? ? ?

''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תכזב
איך התרשלת ? כשלת ? פישלת ?
לשמור חיי אילי שלנו נכשלת !

''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תִתְנדֵף
כיצד לאילי שלנו כך עוללת
את האשמה מעצמך והלאה גִלְגלת !

הגב לתגובה זו

''אני בצער רב קובע, שאנחנו לא יכולים להתייצב (מול ההורים) ולומר ש(אנחנו) יודעים מה קרה שם באמת. אנחנו בצה''ל לא תיחקרנו וגם לא נתחקר מה קרה בהיבט המקצועי. כשאני אעזוב את תפקידי אני אגיד: הפיקוד הבכיר הזיק פה לשדרת פיקוד עצומה בצבא. הנזק הגדול - שאנחנו לא יכולים להסתכל למפקדים ביחידה (סיירת מטכ''ל) בעיניים... לתחושתי, לעולם גם לא נברר מה היה באמת בהיבט המקצועי''.
אלוף אורי שגיא בבית הדין

הגב לתגובה זו

''משקרה האסון, היכן אחריותו של המפקד ? היכן אומץ-לבו להודות בטעות ולקחת אחריות ? תמיהה היא בעינינו ותשובה אַיִן''. משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום

הגב לתגובה זו

''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר ז''ל אשר נהרג בתרגיל אימונים בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.

הגב לתגובה זו

''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצתה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''
איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

הפקס היה משובש?!
היה יכול לבקש שישלחו שוב.

הגב לתגובה זו

מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.

מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.

עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.

חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.

מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה...
בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.

הגב לתגובה זו

''מבטו של הרמטכ''ל נח עלי, ואני מרגישה: אנו משפחה שכולה ''אויבת המדינה''. אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ''ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו....'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה בתרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות, עמוד 57.

הגב לתגובה זו

השיר מוקדש - ...לאמא של סרן אורי מנור זכרונו לברכה, כרמלה מנור: ''שאלו אותי לא פעם: ''מָה זה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת'' ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?'' ....לעודד רענן: ''....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל ''למה לך?'' כתשובה. ''עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?''. כן מוקדש השיר לכל שאר האבות והאמהות, אשר בחלומם הגרוע ביותר, לא תיארו לעצמם ולא היו מאמינים כי במדינתנו, מדינה בה גדלנו והתחנכנו ובצבאנו היקר לנו כל-כך, מסוגלים יהיו להוליך אותנו שולל, להתיש אותנו עד-כדי כך, לכזב ולשקר בריות בגבהות לב שכזו ובעַזוּת מצ''ח נחושה. ''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא. שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים ? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הסתפקו בהם. זלזול. פשוט זלזול מוחלט. חושבים שאנו מטומטמים. הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה'' אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

כָּחוּש-רָזֶה

''לכן כה אמר ה' אלוקים אליהם, הנני-אני, ושפטתי בין-שֶה בִרְיָה ובין שֶה רָזָה'' יחזקאל, ל''ד, כ'

הם פונים ברחוב אליך ושואלים: ''מה יצא לך מִזֶה...?''
הופכים אותך, בלית ברירה, לעוד יותר כָּחוּש. רָזֶה.
דַּל. מוּשְפָּל ועֲרִירִי. חָבוּל. חָבוּט. עָלוּב. נִבְזֶה.
על שֶלְך... כלום תוותר ? ...הרי הנך יַבְחוּש כָּזֶה ?!

אבל אתה יודע, כי בעצם, לא נותרה לך בְּרֵירָה
לחילופין, המציאות, פִּי שבעתיים חֲמוּרָה !
כל כולך, הנך בינתיים, חַבּוּרָה אחת גְדוֹלָה
חשרת עבים, בכל דקה, לבוא שֵנִית הֵן עֲלוּלָה !

הם פוגשים אותך, על אֵם הדרך, בשאלתם:
''הגד-נא... מה יצא לך מִזֶה... ?!''
אינך נוכח, כי זה זמן רב, מחוּלְשָה אתה מְזֵה ?
עזוב את זה... ! תשכח מכך ! מי אתה ? נָבִיא ?! חוֹזֶה ?
המציאות חֲזָקָה מִמְך ! דוֹן קִישוֹט הִנְך ?! הוֹזֶה ?

מסביבך, כולם דוברים,
אך אין אחד שפיו פוֹצֶה !
מצפצפים ...על מי ? ...על מה ? - מכנה משותף אחד בלבד אותם חוֹצֶה
קו תָּחוּם-בָּרוּר, בֵּינְך-בֵּינָם,
שרק אמת אחת רוֹצֶה :
שאף אחד, מן העולם,
שוב לחִינָם ושווא יצא !

נִרְגָשִים, נִיגְשִים בשְבִיל אליך ושואלים: ''אמוֹר-נָא, מה יֵצֵא לְך מִזֶה?''
הופכים אותך, בשאלתם, לעוד יותר פָּחוּס. רָזֶה.
חֲדַל-אִישִים. עוֹר וגִידִים. דַּך. מָך. יְדוּע חֹלי. אִיש-מַכְאוֹבוֹת. הַלָזֶה.
נִקְלֶה. כָּחוּש. מוּתָּש. מוּחְלָש. רָצוּץ. קָצוּץ. ּפָּחוּס. מָעוּך. נִבְזֶה.
על שלך, כְּלוּם תוותר ?
הִנְך נָחוּש, יַתּוּש כָּזֶה !

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זיכרונו לברכה בספרה: 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.

הגב לתגובה זו

''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.

הגב לתגובה זו

''תדע לה כל אם עבריה כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך'' ציווה דוד בן-גוריון את צה''ל בראשית דרכו.

הגב לתגובה זו

''היו לו פנים מובסות'' אמרה אסתר בר-נתן, אמא של חיים בר-נתן זכרונו לברכה, כאשר ראתה את פני בנה לאחר מותו.

הגב לתגובה זו

אֵלוּ אֵינָם ההוֹרִים של פַּעַם
וגם לחיים של הַיוֹם אֵין,
כְּמוֹ אֶתְמוֹל,
את אוֹתוֹ טַעַם
מִשְאָלָה צְפוּנָה בְּבַּקְבּוּק פְּקוּק-שַעַם
תִתְגַשֵם ותָּכֶּה
כְּמוֹ בָּרָק טֶרֶם רָעַם.

הגב לתגובה זו

השיר מוּקדש לשרשרת ארוכה-ארוכה נמנעת ומיותרת של קורבנות-שווא וחינם, פרי הפקרות ורשלנות ארורה, פושעת ונמנעת בצה''ל.

בצעוד נערינו אלי אימונים
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו.

כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בסיסים –
נערים ישראליים, בחורים נבונים,
הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים –
הם קוראים רק לאֵם: אל תביטי !

ורבה דאגה לדרגות ומדים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
אל אספלט וסלעים ירוּצָצוּ !

עיניהם מדברות: אל תביטי, האֵם,
איך שורות ארוכות הוּנחְנוּ
תמימים וצנועים וידועים לשם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אלוהי האבות ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו !

כי אתה בחרתנו מכל העמים
לְהָרֵג מוּל כסא כבוד,
ואתה את דמינו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף זוּלָתֶך.

ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלטפו במטפחת,
ואתה תתבענו מידי הקצינים
ומידי השותקים גם יחד !

הגב לתגובה זו

''מַעֲשֶה חָרִיג''

כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !

דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !

דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התדמית, הדרגה, ה''אני''
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי.

ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי...
יְדִידיך עֲליך !

הגב לתגובה זו

תנחומיי להורים.

הגב לתגובה זו

בצהל מתבצעים ''טיוחים'' רבים תחת מעטה של ''חוקרים'' ורופאים ''מומחים'' ,מהכרת הנושא יש מעשי טיוח רבים ,כך שאסור לסמוך על המערכת הצבאית ,חבל שהגב' ארבל לא הפנימה זאת.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

בו אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לשבת ולקבל החלטות.
החלטה נוראית לכאן או לכאן.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הלוואי שלא תדעו צער ודרבה עוד ושתנוחמו מהשמיים. משתתף בצערכם ובכאבכם ומקווה שתתגברו לו רק ניתן. הלב בוכה למקרא הכתבה הזו.

הגב לתגובה זו