רציתי לעורר את תשומת לבכם לתופעה מחרידה...אדם שאובחן ע''י גורמים מקצועיים ,לאחר גיל ההתבגרות, כך הסיבה להשלכה רגשית לא תופסת ,במיוחד לאור הציונים הגולמיים של המבחנים השונים, אינו זכאי לקבל הקלות במבחן הפסיכומטרי גם לאחר המלצה מפורשת והסקה מקצועית כי ישנה לקות אם לא מספר לקויות שאינן משתמעות לשתי פנים. ישנה אפשרות לערער על החלטה זו אולם גם היא אינה הוגנת-יש אפשרות לגשת רק לאחר חצי שנה משום שתאריכים הפסיכומטרי בתנאים מותאמים לא מתקיימים בכל מועד.. המרכז הארצי משתדל לחזור אל האנשים הפונים עם כל האישורים וההוכחות כי יש בוודואות לקות בסירוב ובטענה מטופשת לחלוטין ''שאין זה ממקור ראשוני'' בעוד שמודעות זו לא הייתה קיימת לפני פחות מעשור.אין אפשרות להוכיח בעזרת בדיקות מהילדות כי בעבר זה לא היה נפוץ ולמשל הוריי, לא הבינו שיש בעיה מסוג זה, אז שלחו אותי לרופא עיניים וכו'.ז''א אנשים מבזבזים כסף וזמן שלא נזכיר מאמץ ואנרגיות וכל אלו לשווא כי מראש מדובר בדבר אינו הגיוני...המרכז הארצי יוצא מנקודת הנחה ש''עובדים עליו'' אם הם מסלפים ומעוותים את טענת המאבחן המומחה בתחום וכן נירולוג שמאמת את מבחני טובה כי יש בעית קשב וריכוז, וטוען (המרכז) שבתכלס לא קיים כלום- אולי מטען רגשי שמשפיע. במילה אחת- ביזיון!!!
הם אומרים ליועצי בתי הספר למשל יואל גבע שמדובר בתחרות שהטובים ביותר זוכרים בה כלומר אם יש לך לקות לא רק שאתה לא יכול להיות טוב ולהכנס לאוניברסיטה אתה מראש מופלה חברתית כי נקודת המוצא שלהם בקריאה בין השורות לקוי למידה=לא מסוגל=סוג של טיפש
אני קוראת לכם לעזור לי לעורר ולהזיז את הנושא הזה...יש לי יכולות לימוד מעולות בתנאים קצת שונים ואני לא אוותר לעצמי ובטח שלא לגוף דפוק וסליחה אבל טיפש שכזה להגיד לי אני לא יכולה להכנס לאוניברסיטה כי הם החליטו שלקוי למידה לא מספיק טוב!!!
מכירים מכרים כאלה?
תכתבו!!!
אני מגייסת מקרים כדי להראות שמדובר בתופעה שכיחה

הגב לתגובה זו

למען עתיד מקצועי טוב יותר למען חיים קלים יותר בהמשך יש לדלג על המקום הזה כאופציה למקום לימוד קראת הרווחת לא קראת יעלה לך בשניים של בנוניות לסמינר הקיבוצים יש שתי דלתות דלת לתיירים ודלת לאלה שסימו ויודעים מה הולך שם שימו לב את מי אתם שואלים ודרך איזה דלת אתם נכנסים

הגב לתגובה זו

סמינר הקיבוצים זהו המקום בו מתחילה הבינוניות רוצים חיים של רדיפה אחרי המשכנתה רוצים חיים של משכורות דלות ועבודה בשביל הנשמה סמינר הקיבוצים הוא המקום בשבילכם לעומת זאת רוצים חיים בעלי משמעות מיקצועית הערכה וכבוד תרשמו לאחת האונברסיטאות ותשלבו חינוך עם מקצוע נוסף אחרת תצטערו כל חיים סמינר הקיבוצים עבר זמנו כמודל חינוכי את השנים הטובות שלכם אסור שתבזבזו שם

הגב לתגובה זו

במקום שמורים יוכלו ללמד ולהסביר כמה פעמים חומר הם צריכים לרוץ כדי להשיג כדי להגיע להשגים כדי להגיע לתחרות מה הפלא שהילדים מתוסכלים אז אלא שאין להם בעיות מתקדמים ורצים אלא שקיימות אצלהם בעיות נשארים מאחור זה לא רק בעיה של התלמידים הבעיה היא שצריך לקחת כל תלמיד לגופו ולטפל בהתאם לצרכיו ולא להגיע לגיל 18 ולראות מדוע הוא לא למד עד עכשיו זה בעיה גורפת של הרבה תחומים שמנסים להגיע לתוצאות מהירות ובכל תחום שעושים כך נוצרים כאלה שמצליחים וכאלה שנשארים מאחור .

הגב לתגובה זו

במכינה תלמד איך לנצל אחרים בשביל לקדם את עצמך תלמד איך להשתמש בדמעות בשביל להשיג תרומות והכל כמובן למען מטרה טובה תלמד איך להפוך רגשות של אנשים לכלי משחק כמובן הכל בשביל לתת להם הרגשה טובה ולהוציא מהם עבודה או תרומה ורצי בחינם בקיצור סמינר הקיבוצים מכין אותך לחיים ושהייה בהצלחה

הגב לתגובה זו

כ- 3 פעמים בשנה אני מציגה את האבחון בפני המחנכות/ היועצת ובכל פעם מחדש הן שואלות אותי, ''אה, באמת? יש לו בעית קשב?. בכל פעם שהוא מפריע - חוץ מלגרום לי להפסיד יום עבודה ולהגיע לבית הספר - הן לא ידועות לעשות כלום. ממש מייאש!!
אגב - הבן שלי כבר בכיתה ה' והריטואל של חוסר היכולת של הצוות לזכור / להכיר בבעיה בולט בכל פעם מחדש.

הגב לתגובה זו

של בעיות שניתנות לפתירה.
בעיות קריאה בגלל בעיה בשרירי העיניים , כמה טיפולים וזה נפתר.
איך אני יודעת? כי באלבאום פתרתי הרבה מהלקויות שלי.
שווה לנסות

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

לימור לבנת ממש קטלה את החינוך יהחזירה את המידנה 50 שנה אחורה ועכשו נזכרים המורים להתקומם אין אחד חי כמו המורים מסכנים
יום אחד עיון יום אחד טיול יום אחד נעדר יום אחד חופש תעשו חשבון כמה לומדים הילדים אולי 60 עד70 יום נטו בשנה שלמה וזה לא הכל אם הבן שלך התמזל מזלו והיה באותו כתה אחד מבני סגל המורים מה היה קורה

הגב לתגובה זו

רק מה שכואב בכיס ילמד את ההנהלה החצופה איך להתנהג עושים שימוש ציני ובוטה בסיפורי החיים של הסטודנטים על מנת לקדם אינטרסים צרים של פירסום ויוקרה אישית צריך להגיד את האמת בפרצוף ויפה שעה אחת קודם סמינר הקיבוצים זהו קודם כל גוף כלכלי ורק אחר יש לו זמן להתיימר להיות נאור ומתקדם הכל על חשבון הסטודנטים במסווה של טובת הכלל וטובת הסטודט

הגב לתגובה זו

לפני שעה בערך כתבתי תגובה לכתבה זו.הנושא בנפשי,בתגובה אין ולו מילה אישית אחת.אודה לכם אם תפרסמו אותה.דרך אגב,שמתי לב שלמרות שקיימת רובריקת''דואר אלקטרוני''אתם לא מפרסמים אותו.חבל-זו פלטפורמה לדיאלוגים מפרים. תודה מראש-רועי.

הגב לתגובה זו

אגודת ''ניצן''-מונופול האבחונים הישראלי ל''לקויות למידה''-נוטלת חלק מרכזי בהפעלת המכינה.הרי ברור שמטרתה לקבל את כספם של אותם תלמידים אשר אובחנו על ידה(בסכומי עתק) כבר בילדותם המוקדמת.זוהי נצלנות צינית. ב''מניפסט''המכינה כתוב שהתלמיד ילמד ''לסנגר''על עצמו מול אנשי האקדמיה.אני חושב שתלמיד אשר נתקל בקשיי למידה צריך עבודה מחזקת,עוטפת ואישית אשר תאפשר לו להיות בעתיד תלמיד מן המנין,ולא קבצן אשר''מסנגר'' על עצמו ומתקבל ללימודים על רקע ''העדפה מתקנת''.אני מכיר ועובד עם סטודנטים בעלי מוגבלויות קשות מנשוא(עיוורון,לדוגמא)אשר מעולם לא ביקשו יחס מועדף.

הגב לתגובה זו

כבוגר מערכת החינוך בתחילת שנות השישים ומורה מעל שלושים שנה ,
לדעתי המערכת נמצאת בנסיגה לאורך כל השנים , בתי הספר לפני שלושים שנה היו טובים יותר מהיום.
איפה חינוך ערכי, חינוך לאהבת הארץ
והעם. כבוד למבוגר , למורה. אפשר לתקן אבל ''בראש אחר''

הגב לתגובה זו

ההנהלה מתיחסת בזילזול לסטודנטים עם לקויות הלמידה הפירסום נועד בראש ובראשונה לפרסם את שמם של המנהלים והעובדים תשאלו את יוסי אסף ראש המכללה כמה נוגעים לליבו הסטודנטים לקויי הלמידה אליהם הוא נוהג להתיחס כמפגרים אסור לתת לבן אדם כזה להמשיך לנהל מיכללה לחינוך ובטח לא לנצל את הסטודנטים למען פירסום הסמינר והעומדים בראשו פרצופם הוא פרצוף החינוך במדינת ישראל והיחס הבוטה לשונים

הגב לתגובה זו

אילולא זה הייתי מאבד את עצמי בלימודים האקדמיים שלי

הגב לתגובה זו

יקירי אין טעם לקטר על כל מה שעתרתם, אנשים צריכים תמיד להסתכל קדימה ופרוץ את המחסומים המפיעים להם בדרכם.
אם תבחרו רק לילל לא נכיע לשום מקום. הרימו את נס המרד, שנו את דרך העבודה והתחילו לשנס מותנים ולעזור לדור הבא. לכו ללמוד הוראה. תעיפו את שר או צרת החינוך מעל הכיסא תיפסו מקומו פטרו את כל המורים הרשעים שסחטו את נשמות ילדכם וקדימה הקימו מפלגה והוכיחו שאתם לא סתם בכיינים. אולי אז נראה אתכם מנהלים מערכות גדולות מקטינים את הכיתות ונותנים למורים מקום של כבוד בהוראה ובטיפוח הדור הבא.
טפלו במשמעת, בתרבות, בחינוך ועוד.

הגב לתגובה זו

טוקבקיסטים יקרים,
מאחר ואינכם מעורים לחלוטין בנושא הנ''ל ,צר לי כי אתם ממהרים לשפוט את אחיי ואחיותי,הסטודנטים לקויי הלמידה.לעיתים מוטב לשתוק מלהפגין בורות רבה כ''כ,שהיא שורש הבעיה שאותו אנו מנסים לעקור.במדינה בה 17% טענו כי בעלי מוגבלויות הם נטל על האוכלוסיה הכללית,אל לנו לצפות כי אתם תראו נכונות לעזור ולהעצים אנשים מקסימים,אינטליגנטים ומוכשרים כ''כ,על חשבון הדעות הקדומות וחסרות כל הביסוס שלכם.קצת בושה!

הגב לתגובה זו

מה זה ילד לקוי למידה. היו אומרים ילד עצלן לא לומד לא משקיע. ילד שעושה בעיות. לא חקרו והשכילו לה הילד לא לומד ועושה ביות מסביב. לכן ממולץ להקים חוקרים ולחקור למה באים ילדים לקויי למידה ואיך מצמצמים את התופעה הזאת. לפני 35 שנה זכור לי ששמו ילד על שולחן המורה כשמיכנסיו מופשלים וקיבל מכות עם סרגל עץ עד שהיה בוכה וזולג דמעות.

הגב לתגובה זו

לקויות למידה זה כבר מזמן תעשיה בישראל .
יש כסף להשקיע בהם אבל במחוננים אין כסף ואין רצון להשקיע .
מורים כאלה ייצרו תלמידים כאלה וחבל על ילדי ישראל . במקום לקדם אותם תוקעים אותם עם מורים מוגבלים שגם חרדים מהם .
אבוי לנו

הגב לתגובה זו

את הלקוי הזה יוצרים במודע או שלא במודע ,הסביבה הקרובה .הווה אומר בית ההורים או המורים!
ואם ילד בהתפתחות שומע מהבקר ועד הערב מההורים והמורים שהוא לא יוצלח ,אז במשך הזמן הוא מאמין בזה.
ולכן;יש לחנך את ההורים והמורים,לא להכניס את הילד הנער למצב הזה

הגב לתגובה זו

רוב המורים והמורות הם חסרי סבלנות ורגישות לילד. הם רואים שילד מתקשה ורצים עם החומר ועוד קוראים לו ללוח כדי להעליב אותו. ממש רשעים שבאים רק בשביל משכורת ולא בשביל ללמד. לכן במגזר החרדי שם למורים ולמורות יש יותר סבלנות הקשבה ורגישות לילד. עוזרים לו מכל הלב.

הגב לתגובה זו

אני יכול להעיד על בושה עצומה על מורים אטומים, לועגים וחסרי יכולת להבין את המקום הבלתי אפשרי הזה.
למרות נתונים גבוהים ביותר לקח המון שנים להשתחרר מהדימוי העצמי הנמוך שליוה אותי כצל שנים רבות.
כנראה שהבחירה שלי להיות מורה לחינוך מיוחד נבעה מהמקום הפגוע הזה. וכך במשך למעלה משבע שנים ריפאתי את הפצע הזה כמורה לילדים עם קשיי למידה. ולמרות שעברו הרבה שנים מאז אני עדיין מרגיש כאב כשאני נזכר בתקופה הקשה הזאת ולמרות שכיום אין שריד חיצוני הנראה לעין ולמרות הצלחותי החברתיות, השכלתיות הכלכליות עדיין חבוי בתוכי ילד פגוע, שאמנם לא בא לידי ביטוי בחיי היום יום אבל קיים שם להזכיר לי שהיו פעם זמנים אחרים. וכמי שהיה משני צידי המיתרס יודע אני בודאות שאפשר גם אחרת.

הגב לתגובה זו

כמובן תלוי בסוג הלקות וברמת ההתמודדות עימה. יתכן שהלקות דווקא מעצימה. אבל הרעיון שמורים שאינם שולטים בשפה ילמדו תלמידים קרוא וכתבו הוא רעיון מזעזע.

לא רק לסטודנטים לקוייי הלמידה יש זכויות - גם לתלמידים ולאנשים אחרים יש זכויות. מורה הכותב בשגיאות כתיב ושאינו יודע לקרוא ולהביו אינו יכול הליות מורה.

ודי עם ההתייפיפות. זו לקות אינהרנטית למקצוע ואי אפשר להכשיר את השרץ הזה.

הגב לתגובה זו

בהמשך לכתבה שאתה כותב איך אפשר להאשים את המורים, לדעתי זאת היא בראש וראשונה הצרה הגדולה ביותר של תלמיד לקוי למידה. כאמא לילד כזה שגדל בסוף לתפארת, אנ י יודעת איזה סיוט יש לו כשמדברים למשל על מורים, על שכר יותר גבוה. הרי למורים במערכת החינוך הנוכחית, בקושי יש להם השכלה, אז איך תהיה להם נשמה כדי לתמוך בילד כזה, כל מה שהם ידעו לעשות זה להוציא אותו מהכיתה אחרי 10 דקות שהשיעור מתחיל, כך שהתלמידים האלה בילו בחוץ יותר מאשר בתוך הכיתה. מי יכול להבין ילד שרוצה מאוד מאוד לקרוא מהלוח, אבל קשה לו, יש לו מנת מישכל הרבה יותר גבוה מהמורה, אבל במקום לעודד אותו, ידעו המורים רק להעליב. גם לי כאמא יש לי סיוט ממורים, ולדעתי אם במערכת החינוך הנוכחית של היום היו מורים כמו שהיו לי בשנות ה-60 , מורים משכילים, אנושיים, שהיה מצב של כיף לבוא לבית-הספר, המצב היה שונה גם אצל לקויי הלמידה, כל מה שיש להגיד על התקופה הנוראה שעברנו, זה ''בושה בושה למערכת החינוך וכן למוריה''.יש הרבה מאוד תלמידים מתוסכלים אבל מאוד מאוד חכמים שנופלים בין הכיסאות ואין מי שיעזור להם, שלא לדבר כמובן על הוצאה נכבדת, כמו משכנתא, לשיעורים פרטיים, ולכל המבחנים כדי לקבל הקלות, לכל זה צריכים להרוויח בלוטו, ותאמינו לי זה המון המון כסף, ובלי זה הילד מסתובב ברחוב, ואם אין לו גב, לאן הוא מגיע כולנו יודעים, אז מי אשם התלמיד או המדינה.

הגב לתגובה זו

והבי''ס אכן זכור לי כסיוט גדול.
היום אני בת 28, ולא טיפלו בזה כשההיתי צעירה. ובעצם זה לא טופל מעולם.
התגברתי על זה לבד, וסיימתי תואר ראשון.
אבל ההשקעה של האנרגיה שלי היתה עצומה, וזה גבהה מחיר נפשי רב.
ועדיין אני צרכה להתמודד עם התסכול, החוסר יכולת להתרכז והביטחון העצמי הנמוך, למרות שהתגברתי לכאורה והצלחתי.
ההרגשה של הכשלון מלווה תמיד. (למרות שהיא כיום רק ברגש ובשכל אני יודעת שזו תגובה שלי והיא לא נכונה).

הגב לתגובה זו