* די קשה להרוס מיתוסים, הנה התברר כי גם לאריק שרון יש תחליף, שאולי יעלה עליו, והאדמה לא רועדת, ועולם כמנהגו נוהג.

* גם משה רבנו, קצת לפניו, הוכרח לסיים את תפקידו, משהוברר כי תם זמנו, תמה תקופתו.

* שני מוסדות שכבר הזכרתי - מדרשית נועם וישיבת נחלים - הוקמו בידי שני גאונים, הרב יוגל ויוסקה באגד, הם ישבו שם כחמישים שנים, מחצית הזמן הראשונה תרמו למוסד, ובמחצית השנייה - הרסו אותו עד היסוד, כי התרגלו לראות את עצמם במוסד, ה''מוסד זה אני''.
לתלמידים הצעירים והמעריצים היה נדמה אז, כי שני שליטים אלו מנהלים חצי עולם, בפועל התברר כי רק תלמידים מעטים ממש זכו לחינוך אישי מהם, ביתר הזמן הם רק טיפחו את המיתוס שהם במרכזו.
שאלי את עצמך כמה פעמים באמת זוכה תלמידה להתחנך ממש אצל האישיות הדגולה שרה אליאש, ברור שחלק יענו כן, וזה בסדר גמור, אך הרוב? מה עם הרוב?
שרה כבר מנהלת גדולה, גם אם תרצה היא כבר לא מסוגלת להכיר כל תלמידה.
ועוד לא דיברנו על הגיל - את באמת חושבת ששרה בגילה, דוברת את שפת הבנות הצעירות של היום? היא מבינה אותן עד היסוד, או שמנהלת צעירה הרבה יותר, תיטיב לעשות זאת ממנה?!

* להבה איננה של שרה אליאש, ולא סידור העבודה שלה. היא של הציבור כולו, לכל אדם יש תחליף, וגם לשרה יימצא אחד/ת כזה, החלפה כזו תנער ותרענן את להבה, תקדם אותה, ותשבור שבלונות של חשיבה, ועייפות החומר.

* שרה נאבקה באולפנת רבבה, כי כל תלמידה היא ים של כסף, כל מנהל אוהב להגדיל את שררתו, וגם צבי אפיריון מתענג ממראה חשבון הבנק שלו.

* אך טובת הציבור קצת שונה, טובת הציבור כי בגוש קדומים / קרני היו שלוש אולפנות מתחרות, שישמרו זו על זו, שילהיטו זו את זו.
לא דיי לנו בלהבה אחת ענקית, שכל בת שם היא מובנת מאליה.

* אם היו אולפנות מתחרות, כפי שהתחרות פורחת בגוש דן, לא היה ''מחנך'' כמו ש''ש מעיז ללמד בנות כיתה ט' שיעור ביחסי מין.
בכל מקום אחר היו מעיפים סוטה כזה רחוק מכל המדרגות.
בלהבה זה עבר ללא צפצוף.
לזה למשל התכוונתי כשכתבתי על תופעות של הסתאבות.

* בשום מקרה אסור היה לשרה אליאש להפעיל דיקטטורה, ומסע איומים והפחדות נגד מי שביקשו לרשום בנות ברבבה, זה מהלך מגונה.

* שרה פעלה רבות עבור האולפנא, אך לא פחות ממנה פעלו מורות מסורות אחרות, ללא טיפוח מיתוס סביבן.

* החלפתה של שרה אליאש, בצורה מכובדת והולמת, תעניק ''סערת מוחות'' ללהבה, לטובת הבנות והציבור כולו.