ב. מה עשיתם, 16/11/05 13:44
בן-גוריון, שעלה ארצה כחלוץ בשנת 1906, סייר בארץ לאורכה ולרוחבה במשך עשור שלם, אולם התעלם לחלוטין מירושלים ולא במקרה. ביומניו ובמכתביו, שהיו כה עשירים ברשמיו לגבי המקומות בהם ביקר, אין אך מילה אחת על ירושלים. כמו רוב החלוצים של זמנו, בן-גוריון היה מעוניין יותר בבניית חברה סוציאליסטית חדשה והֶעֱדיפה על השרידים הדתיים.
לא ייפלא איפוא כי בדיונים ובתכניות המדיניות על עתיד ארץ-ישראל, דָגל בן-גוריון בחלוקתה של ירושלים. הדברים מופיעים לראשונה בכתובים, בתגובת הסוכנות היהודים להמלצות וועדת פיל. כזכור, המליצה הוועדה, בשנת 1937, לחלק את ארץ-ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית, בעוד ירושלים תישאר בידי הבריטים. בתגובה, הציעה הסוכנות היהודית, בראשותם של דוד בן-גוריון ומשה שרתוק-שרת, שעקרון החלוקה יחול גם על ירושלים ואף צרפו להצעתם מפה המתארת את חלוקתה של ירושלים בין שתי המדינות: היהודית והערבית. על-פי תכנית זו, אמורה היתה העיר העתיקה ומזרח ירושלים להיכלל בתחום המדינה הערבית, בעוד העיר החדשה אמורה היתה להיכלל בתחום המדינה היהודית.
חלוקתה של ירושלים במלחמת העצמאות, לא היתה תוצאה של כורח צבאי, אלא פועל יוצא ממדיניותו של בן-גוריון. 3
ירושלים שוחררה במלחמת ששת הימים והכנסת החילה את החוק הישראלי על ירושלים רבתי. מאז 1967 ועד היום הזה מרבים גופים פוליטיים וציבוריים להכריז כי: ''ירושלים המאוחדת תישאר לנצח בירת ישראל''. הכרזות אלו אומרות דרשני; האם שמעתם אי פעם שממשלת בריטניה תכריז על-כך שלונדון תישאר בירת אנגליה הנצחית, או שממשלת צרפת תכריז כי פריס תישאר בירת צרפת הנצחית? והנה בא רענן וייץ ומסביר, במאמר שכתב בעיתון ''הארץ'' מיום 39.9.72 , לְמה הוא מתכוון באומרו ''ירושלים המאוחדת והבלתי מחולקת''. לפי הצעתו של וייץ:
תקום עירייה משותפת ל''ירושלים רבתי'' [שתכלול את אל-קודס בירת פלסתין ואת ירושלים בירת ישראל]. ראש העירייה יהיה ראש עירית ירושלים וסגנו יהיה ראש עירית אל-קודס הפלשתינאית. ירושלים לא תחולק ותישאר עיר אחת, חלקה בריבונות ישראל וחלקה בריבונות פלסטין (ההדגשה שלי, י.ל.) .
אם זו לא חלוקתה של ירושלים, איני יודע חלוקה מהי? ובכל זאת מדגיש וייץ כי לפי תוכניתו ''ירושלים לא תחולק ''.
כל הדיונים על עתיד ירושלים ועתיד שטחים אחרים בארץ-ישראל, מגבירים את המבוכה והבלבול בקרב הנוער בכל הקשור למושגים לאומיים אלמנטריים.
אם ארץ-ישראל אינה מולדת (כפי שמציע אבי כצמן במאמרו), מה קושר אותנו אל המקום הזה? האמנם נהפוך את מדינת ישראל ל''עוד'' מקום בו חיים יהודים?
מכל הדיונים על עתיד הארץ מדגישים ראשי מפלגות השמאל שני יסודות: ביטחון לתושבי מדינת ישראל ורווחתם הכלכלית. הפועל היוצא הוא כי למען שתי מטרות נעלות אלה מותר לוותר לא רק על חלקים מן המולדת, אלא אף על המושג עצמו.
זאת ועוד; אם אומנם רק הביטחון והרווחה הכלכלית הם החשובים, אזי מדוע שלא נהגר לקליפורניה - שם אפשר להשיג יותר ביטחון ואף רמת חיים גבוהה יותר.
לדעתי חובה על המורים והמחנכים לחזור ולשנן לנוער את המושגים הישנים-חדשים בדבר זכותנו על ארץ-ישראל.
יש לחדש את תחושת הגאווה בנאמנות למולדת, לדגל ולהמנון הלאומי. אין זה נכון שמושגים לאומיים אלה פשטו את הרגל; בארצות-הברית, למשל, מקובל בבתי-הספר לשיר בכל בוקר את ההמנון הלאומי ולהישבע לדגל. האמריקאים עושים זאת לא משום שהם שוביניסטים או פשיסטים, רחמנא ליצנן, אלא פשוט משום שהם רואים עצמם פטריוטים.
עלינו להחזיר את הנוער אל השורשים; אל ההיסטוריה של עם-ישראל בארץ-ישראל בעת העתיקה ובעת החדשה. יש לחזור ולטעת בקרב הנוער את המושגים הלאומיים הבסיסיים ואת זכותנו הלאומית על ארצנו. יש להדגיש כי ''ארץ-ישראל'' אינה מילה גסה ו''מולדת'' אינה וולד-מת אלא ולד-תם, זך וטהור.
הגב לתגובה זו