אילו הייתי אני אחד החיילים, הייתי מסרב להשתתף בפגישה עם הפושע מופז ללא נשק, ולא משום שהייתי מחפש הזדמנות לחסלו. לדעתי הוא צריך לעמוד לדין בפני בית דין מוסמך (אין היום בישראל מוסד כזה) ואם יימצא אשם - דינו מיתה על הגרדום. אבל אני מתנגד ללקיחת החוק לידיים (פרט למקרים קיצוניים וחריגים שאין כאן המקום לפרט).
אבל, אם צה''ל מפקיד בידי נשק זה סימן שהוא נותן בי אימון. אם לאו - שייקח את הנשק וישחרר אותי משירות. אבל המצב בו אני ראוי לשאת נשק בכל מקום פרט למקום שבו נמצא שר הצבא שנתן לי את הנשק הוא משפיל ובלתי נסבל.
במקום החיילים הללו הייתי מודיע שאני מוכן להשתתף במפגש רק עם הנשק. אם לא - אינני בא. על זה הייתי גם מוכן להיכלא לכמה ימים! (כמובן, אם הייתי נכנס לכלא הייתי מודיע מייד על סירובי לחזור ולשרת בצה''ל אפילו יום אחד נוסף, גם אם הסרבנות תעלה לי בעוד כמה חודשי מאסר).
אלא שמה אני מצפה מחיילי צבא הגירוש לישראל, שצמד הפושעים מופז-חמוץ הפך לעדר רובוטים חסרי שכל ונשמה? מתברר שרובוט הוא רובוט, וגם כבוד עצמי אנושי מינימאלי אין לו.
הגב לתגובה זו