יצחק רבין ייזכר לנצח כמדינאי שדאג
באמת לעתיד המקום הזה ולעתידם
של הצעירים כאן שלא יידעו עוד מלחמה אובדן ושכול!!!
אתה בליבי תמיד!!!!!!

בחייו ובמותו , אין אדם שמשתווה לו ברצון הענק הזה להעניק שלווה לעם היהודי

עברו 4 שנים מאז שנרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז''ל.

''.....
האולטימטום היה מעליב ומשפיל ובמיוחד הדרישה למתן תשובה תוך 10 דקות שניתנה, לפי עדות אבן, ''על מנת לא לאפשר למפקד האצ''ל שיקולים ארוכים ולזכות ביתרון ההפתעה''.

בגין סירב להיענות לאולטימטום של מפקד החטיבה, וניסיונות התיווך שנעשו - עלו בתוהו. אי-ההיענות של בגין פגעה ביוקרתו של דן אבן, וההתנגשות נעשתה בלתי-נמנעת. עד מהרה התלהטו הרוחות והחלו חילופי יריות. ההתנגשויות הלכו והתפשטו, ומספר הנפגעים הלך ורב. כדי למנוע שפיכות דמים, נפתח ביוזמת חברי כפר ויתקין משא ומתן בין יעקב מרידור (סגנו של בגין) לבין דן אבן. בסיומו של המשא והמתן, הוסכם על הפסקת-אש כללית והעברת כל הנשק שהיה על החוף לידי מפקד כוחות צה''ל במקום. בינתיים, עלה בגין על סיפון האנייה, אשר הפליגה לכיוון תל-אביב. בגין קיווה כי בתל-אביב אפשר יהיה לקיים, באמצעות מנהיגי המפלגות האזרחיות, הידברות עם הממשלה הזמנית ולפרוק את יתרת הנשק בשלום. אלא שלא כך קרה. בן-גוריון הורה ליגאל ידין (קצין המבצעים של צה''ל) לרכז כוחות גדולים על חוף הים בתל- אביב ולהכניע את האנייה בכוח הזרוע. גם תותחים הועברו לאזור ובארבע אחר-הצהרים הורה בן-גוריון להפגיז את 'אלטלנה'. בגין סיפר כי בכל פעם שעלה אל הגשר רב החובל, הומטרה לאותו כיוון אש בלתי פוסקת, שנפסקה רק כשירד מהמקום. אחד הפגזים פגע באנייה, אשר החלה לעלות באש. היה חשש שהאש תתפשט עד למחסנים שהכילו חומר- נפץ, ועל-כן הורה רב-החובל לכל האנשים לנטוש את האנייה. האנשים קפצו אל המים, וחבריהם, שהיו על החוף, יצאו לקראתם עם סירות ''חסקה''. למרות שרב-החובל הניף דגל לבן לאות כניעה, לא פסקה האש האוטומטית שנורתה לעבר הניצולים שהיו בלתי-חמושים. בגין, שהיה על הסיפון, הסכים לרדת רק לאחר שהורד אחרון הפצועים.

16 אנשי אצ''ל נהרגו בעימות עם הצבא; שישה נפלו באזור כפר-ויתקין, ועשרה נפלו בחוף תל-אביב. מכוחות צה''ל נהרגו שלושה; שניים נפלו בכפר ויתקין ואחד בתל-אביב.

לאחר הפצצת ''אלטלנה'', נעצרו בהוראת בן-גוריון למעלה מ 200 מלוחמי האצ''ל. רוב העצורים שוחררו לאחר מספר שבועות, להוציא חמישה מפקדים בכירים (משה חסון, אליהו לנקין, יעקב מרידור, בצלאל עמיצור והלל קוק), אשר הוחזקו במעצר למעלה מחודשיים ימים ושוחררו, בלחץ דעת-הקהל, ב-27 באוגוסט.

בן-גוריון ניצל שורה של טעויות, אי-אמון, ובעיות יוקרה, כדי להיפטר אחת ולתמיד מיריב פוליטי. שנים אחר-כך, לאחר שבן-גוריון פרש מן הממשלה ערב מלחמת ששת הימים, הצטרף מנחם בגין לפגישה בשדה בוקר כדי לשכנע את בן-גוריון לחזור אל ראשות הממשלה. בן-גוריון אמר בעקבות אותה פגישה: ''אילו היכרתי את בגין אז כפי שאני מכירו היום, היו פני ההיסטוריה שונים.''

והיא תזכר.