אודטה שבת שלום,אני יושבת ותמיד יש לך עוד ידיעה של דברים שמפרסמים,תודה לך שאת מזהירה.
בינואר 2004 בוקר ואני לבד בבית,בני הגדול חי בת''א לבד כבר כמעט 10 שנים,בני הקטן בן 21 בקרבי סיירת,גרושה אני כבר 20 שנה,כול בוקר אני שותה קפה עם חלב וחתיכה סנדויץ או עוגה,כותבת אני כול בוקר שתי דפים ,באמצע הדף השני פתאום כאב רציני בראש,קמתי מהכיסא וגם היתחלתי להרגיש כמו לחץ על האוזנים,פתאום גם הראיה לא רואה,הגרוע בשבלי זה שהשתן והקקי התחיל לברוח לי,כמובן רצתי לארון לקחתי תחתון ומיכנסי בית,היחלפתי את הבגדים ומה שאני עושה רצה לדלת,פתחתי את הדלת ועדין לא מבינה כי הקול שלי כבר לא חזק,קראתי לפועל של בני מקומה שניה אצלי,לא שמע אותי,ראיתי שכן שרק יש בנינו''שלום'' שיזמין לי אמבולנס,הירגשתי כמו המות מגיע,אודטה וכולם תבינו,השארתי את הדלת פתוחה נישכבתי על המיטה,שתי שכנות נכנסו כבר הייתי עם טיפות בכי,אמרתי להם''תפנקו ותיתנו הרבה אהבה לילדים''.שני גברים בלבן נכנסו מה שהצלחתי להגיד להם רק את שמי ואיבדתי את ההכרה.התעוררתי לאחר 48 שעות,עברתי ניתוח במוח,הרופאים ב''שיבא'' אמרו לבני הגדול כי יש לי שטף דם במוח והם חושבים כי יש לי או סרטן או כריש דם,הם מצאו רק דם במוח,ניקו לי את המוח,למה זה קרה לי לא ידעו אף רופא והגדולים ביותר שגם קיבלו מבני ים התרמה.הנס בשביל הרופאים שקמתי ללא נכות בכלל רק העיברית נעלמה לי,כשנה לקח לי להחזיר את השפה שלנו,אני סובלת ממחלת ''לופוס'' שנים במוטולוגיה מקבלת טיפול,אף פעם לא אמרו לי כי מהעצבים גם עלול להיפגע גם המוח,תמיד ידעתי שרק עלול להיפגע לי הפרקים הכבד והכליות,היום אני כבר מבינה הרבה,כן מחלתי משנת 1987 עד 1993 לקחתי גם סמים להרגעת הכאבים שהיו לי,מ1993 עד 1996 ניסיתי להתרפאות ונתנו לי עוד כדור,שתביני אף כדור נפשי לא קיבלתי,ואז היכרתי את ניסים אמון שלימד אותי איך לנקות את מחשבתי,אני מידטציה ויוגה וטאו צי,בשנת 2000 עזב ניסים אמון את הארץ ,מה שלמדתי היתחלתי להעזוב,גם מה שהעביר מאינטרנט כבר לא קראתי ברוחניות,בשנה האחרונה אני עם הבנה מלאה כי מחשבתי על בניי גרם לי ללחץ דם גבוהה,הפחד שלי היה לי על בני שבקרבי וכול הזמן יש הרוג מצה''ל,הבן שלי היה הטול כרם אומרים שהחיל נהרג,לא עונה לי בני לפלאפון זה פחד,הבן הגדול במלחמה על עסקים גם זה כבר לא ישר בישראל,אבל החלטתי כי באמת לכול אחד יש את חייו ''גם את החיים של ילדינו אי אפשר לחיות ,רק את חיינו יכולים אנו לחיות''.אודטה ניסים אמון פגש אותי בגבעתיים שנה לאחר מה שעברתי,אני בקשר איתו יום יומי באינטרנט,הרופאים גם במוטולוגיה אומרים לי''צאי ותגידי לחולים איך להבריא''.טוב מה שחשוב לחיות בהווה,להפסיק לבכות על העבר ועתיד בישבלי מיד מגיד,''מי שטוב לו בהווה גם בעתיד טוב'',סופי ובטוח ''מצב רוח לא טוב,אכילה אוכל לא טוב,ספורט שלא מתאים,פוגע או בגוף או במוח או בלב''
הגב לתגובה זו