תגובות עד כה: 9 תגובות, ב- 8 דיונים. הוסף תגובה 8.  שיפול עליו קאסם     ברוך,  אשדוד,    07/04/05 15:41 שירגיש מה שכולם באיזור חוששים הגב לתגובה זו 7.  את חולות ניצנים לרש''פ המתפתחת  ל"ת      שמאלני שפוי,    07/04/05 11:52 הגב לתגובה זו 6.  לרצחניאל (באמת שם מוצלח..)1     הם מתו כדי שאתה,  תוכל להתעלל,    07/04/05 11:09 מה יהיה גורל הקברים? בג' אלול תשנ''ז, 5.9.97, נרעשה מדינת ישראל לשמע אסון שאירע ללוחמי השייטת שפעלו בלבנון. 12 לוחמים נהרגו, 11 מלוחמי השייטת ורופא שנילווה אליהם. אחד ההרוגים היה יוחנן הילברג ז''ל, בנם של שמואל וברינה הילברג, תושבי נצר-חזני. יוחנן נקבר בבית העלמין בגוש קטיף. שמואל וברינה הגיעו למושב בשנת 1979. שמואל מחזיק משק חקלאי ועובד בו, וברינה עובדת כקלינאית תקשורת מטעם משרד החינוך בגוש קטיף ומחוצה לו. לבני הזוג 6 ילדים ומתוכם 3 נשואים ו2- חיילים. מה יהיה גורל קבר בנם אחרי העקירה, כמו גורל שאר הקברים? בהצעת החוק שכחה הממשלה להתייחס לענין זה. כנראה שהכללת זכותם של המתים וכבוד זכרונם, לא נחשבו מספיק בעיני הממשלה. הצעת החוק התעלמה מהם. הסעיף שהוכלל בחוק נכלל רק בגלל דרישת נציג פורום המשפטנים. סופו של דבר נקבע לענין המתים והאנדרטאות סעיף קצר ולאקוני. אין בו הבטחת זכויות מינימאליות של הנפטרים. אין בו הבטחה של מינימום זכויות של הקרובים שהנציחו את יקיריהם. במקום שהיה בית קברות של הנרצחים, יבנו הרוצחים את בתיהם. אולי את מקומות הבידור והשעשוע שלהם. אולי הם יבחרו לקבור שם את השהידים שהתאבדו ומתו תוך כדי מעשי הרצח. הרוצחים לא רק יקבלו את בתי הנרצחים. הם ירשו גם את בתי הקברות שלהם. בסרט ''רגע לפני'' שהפיקו אשתקד ילדי גוש-קטיף, ונשלח לכל חברי הכנסת על גבי תקליטור לקראת ההצבעה הגורלית על תוכנית הנסיגה של שרון, שואלת שני לוטטי, אחותו של ישראל לוטטי ז''ל שנרצח בפיגוע במורג ונקבר בבית-הקברות של גוש-קטיף: ''תגידו לי, מי יהיה החייל שינהג בטרקטור שיעלה על הקבר של אחי?'' ועמית לובל, מגני טל, הצטלם ליד קבר אמו כשהוא אומר: ''אמא שלי חינכה אותי לאהבת הארץ. היא נפטרה בגוש וקברנו אותה פה. אני לא מבין מי יכול לבוא ולעקור אותה בתוכנית המטורפת של ראש-הממשלה''. לשאלות הללו אין תשובות. המדינה אפילו לא ניסתה להגיע להסדר שיאפשר את השארת המתים במקומם ואת ההגנה על כבודם ועל אתרי ההנצחה. היא נטשה אותם. היא נתנה אותם במתנה כפרס לרוצחים. המדינה נתנה שום פיצוי לקורבנות. לא פיצוי רגשי ולא אחר. היא אפילו לא הבטיחה בצורה ברורה מקום לקרובי המשפחה על יד מקום קבורת יקיריהם שעצמותיהם יטולטלו מקברם. הגב לתגובה זו 5.  לרצחניאל (1) וזה אמרה     ילדה בת 17,  קטע מדבריה,    07/04/05 11:04 ''איבדתי את אחי לפני ארבע שנים, הוא נרצח שם. בחיים שלי לא חשבתי להרים ידיים, גם כשנפל בשבוע שעבר פצמ''ר ליד הבית וריסק לי את כל החלונות, ואני קופאת מקור כל לילה, וזה עדיין לא שבר אותי. אז אתם נשברים בשבילי? אתם נשברים בשבילי? ''איך אתם יכולים לתמחר את אבא שלי? אבא שלי הגיע לפני 30 שנה בגללכם, כי אתם ביקשתם ממנו. אתם באתם ואמרתם לו: קום, תיישב את גוש קטיף. הוא בא עם אמא שלי ובעשר אצבעות הקים בין החולות, לא היה שם כלום חוץ מחולות, הוא הקים בית לתפארת, הוא הקים משק לתפארת. לאבא שלי אין שום מקצוע חוץ מחקלאות, חוץ מאדמה, חוץ מדם שנספג שם. דם רב. אני לא מבינה איך אתם יכולים לתמחר את אבא שלי. מה תגידו לו? תגידו לו שיעזוב? מה הוא יעשה? הוא יהיה מובטל? הוא כבר בן 54. ''כשאמרתי לו שאני באה לפה, אמרתי לו שאני לא רוצה לבוא, כי אני לא יודעת איך אני אדבר, כי אני לא יודעת איך אני אגיב, כי אני לא יודעת איך אני אבוא ואסתכל בעיניים למישהו שרוצה לגרש אותי מהבית שלי. איך אתם יכולים לבוא ולהגיד שתוכנית הגירוש הזאת היא תוכנית התנתקות? כולי רועדת כשאני מדברת על הדברים האלה. מה זה התנתקות? אתם מגרשים אותי מהבית שלי. אתם ממסחרים אותי. אדמה זה לא כסף. ''כספי פיצויים. מה זה הפיצויים האלה? אתם יכולים לפצות אותי על הכאב שלי, כל מה שאני חוויתי? איך אני יכולה להסתכל לאחותי בעיניים כשהיא אומרת שהיא לא מסוגלת לחלום יותר חלומות סיוטיים בלילה שערבים באים וקופצים לה על המיטה? איך? איך אתם יכולים להגיד לי שהרוצח של האח שלי יבוא ויישב בבית שלי? מה הוא רצה? מה הוא רצה חוץ מזה שהוא רצח את האח שלי? שאני אשבר, שאני אעזוב את המדינה הזאת, זה מה שהם רוצים. אז אתם נותנים להם את זה? באיזו רשות? באיזו רשות אתם יכולים למסחר אותנו כאן? איך אתם יכולים לקרוא לתוכנית הזאת התנתקות, תוכנית מרושעת, פשוט מרושעת? הגב לתגובה זו 4.  ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו     לרצחניאל, (1),  המשך הדברים,    07/04/05 10:57 ''אנחנו עוברים אי ודאות כלכלית, ואנחנו עוברים אי ודאות חברתית, ואנחנו עוברים אי ודאות לכל מה שעומד לקרות לנו מחר בבוקר. אבא שלי עומד מנגד ושואל את השאלות, וההורים של בעלי לא שואלים פחות שאלות, ואני צריכה להגיד לילדים שלי, שאתם ביחד אני בונה משפחה בעשר אצבעות, שאתם עומדים לגדוע לי את מה שבניתי. אני שואלת אתכם, האם יש לכם הזכות לעשות את זה? האם יש לכם הזכות לפרק את מה שאנחנו בנינו בעשר אצבעות בקריאה ממשלתית. אני לא באתי כמתנחלת, לא באתי כפושעת, אני באתי אחרי שבעלי נתן את חייו ואת דמו למדינה הזאת, באתי אחרי שנתתי כל מה שאני יכולה, גם אני שירתתי שנתיים את המדינה. אף אחד מכם לא שילם לי גרוש ולא חסך כמוני את הגלידה לילדים, כמו שחסכתי, כדי שיהיה לי בית בגוש קטיף. ויש לי היום בית בגוש קטיף. מי רשאי לגדוע את העץ שנטעתי? מי רשאי לפרק את הבית שבניתי? ומי רשאי לפרק לי את המשפחה שבניתי? אתם תהיו אחראים. קחו את האחריות על הכתפיים שלכם. ''אני נציגה של אלפי משפחות, אני לא נציגה בודדת. כל אחד יש לו סיפור. בשבוע שעבר אמר לי חבר מגוש קטיף: יש לי ילד שקברתי כשהוא היה בן 11.5, כשיעמיסו אות ארון הבגדים, יעמיסו לי גם את הארון עם העצמות שלו? אתו אני נוסע במשאית? לאן? ''גם אחותי קברה בן מאז שאנחנו גרים בגוש קטיף, גם אחותי גרה אתי בגוש קטיף. מה אני אגיד לה? מה אני אגיד לה מחר בבוקר? את אלבום התמונות היא כבר החביאה בבית של אבא, כי יכול להיות שכאשר יבואו לפרק את הבית, יהיה בלגן, שיהיה זיכרון לילד הזה. ''מה אני אומר לילדים הפרטיים שלי שאומרים לי: אמא, למה לשרת בצבא? הצבא צריך להגן עלי, ואני כל יום הולך לבית ספר וכל יום אני חוטף פצמ''ר, ואת הולכת לעבודה וחוטפת פצמ''ר, והבית של אחותי התפרק מטיל שנפל עליה בבית. מה להגיד לילדים, שהמדינה לא מגינה עלינו כי אנחנו פושעים, ואם גם מסלקת אותנו מהבית, אולי כי לא שילמנו מסים? מה עושה לנו המדינה הזאת? המדינה שאנחנו רוצים יותר מכולם בטובתה, אין אנשים שמשתתפים יותר בנתינה למען המדינה הזאת. הבן שלי מדריך ילדים אתיופים ברמלה, מגוש קטיף הוא נוסע לרמלה, כי אין מי שידריך אותם ממרכז הארץ. הבת שלי שלומדת באוניברסיטה, עובדת עם ילדים עולים אתיופים, גם ברמלה וגם ברחובות, כי אין ילדים טובים ברחובות שיכולים להדריך אותם. כמה נתנו למדינה הזאת, ומה אנחנו מקבלים בחזרה? אין לנו זכות חיים? אין לנו זכות רק להגן על מה שעשינו לעצמנו? לא אתם עשיתם לנו. אני עשיתי לעצמי, אני מבקשת שתתנו לי להגן על מה שבניתי, לא מה שאתם בניתם. אתם רק קראתם לי שאני אלך לשם, ואני הייתי אזרחית טובה והלכתי, וכל הפשע שלי ששמעתי בקולכם, הקמתי מדינה, הקמתי ארץ, הקמתי כביש, הקמתי גינה. באתי לחול, ויש לי היום גינה של חצי דונם עם פרות, עם דשא, תבואו, תראו. אל תחליטו בלי שאתם רואים. את כל זה אתם עומדים לחתוך, רק בגלל העובדה שמישהו החליט שכך טוב, כשאתם אמרתם לי: לכי תבני. איפה האחריות שלכם כלפי, כלפי הילדים שלי וכלפי השכנים שלי?'' הגב לתגובה זו 3.  לרצחניאל (אתה אמרת!) (1)     ואתה גם תשלם,  יש אלוקים!,    07/04/05 10:52 לשקם את החיים בזכות הקהילה מתוך דברים שאמרה תושבת נוה-דקלים אילה עזרן בישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט י''ז בכסלו תשס''ה (30.11.04): ''אני תושבת נוה דקלים זה 18 שנה. באתי לפה בשביל להיות הגרון של כל המועמדים לגירוש. בשעה זו, כשאני עומדת מולכם, אני יודעת ששני הבנים שלי חטפו פצמ''ר הבוקר ועוד לא דיברתי אתם. זאת אחת מהחוויות שאנחנו עוברים כל הזמן. ''יש לי חמישה ילדים, שלושה מהם נולדו בגוש קטיף. בעלי נפצע קשה מאוד במלחמת שלום הגליל, הוא היה פגוע ראש, הוא היה שנה ב''בית לווינשטיין'', חמש שנים נסע בוקר-בוקר לטיפולים, כדי להשתקם ולהגיע לאיזה מצב שיוכל לחזור לחיי משפחה. אחרי חמש השנים האלה הגענו לחולות הבתוליים של גוש קטיף, ובנינו ממש בעשר אצבעות, בלי גרוש בנשמה ובבנק את הבית החלומי שלנו, וילדנו שלושה ילדים, והקהילה יחד אתנו בנתה לנו חיים חדשים, ואת החיים האלה הוועדה הזאת, יחד עם עוד אנשים שירימו אצבעות, עומדים לגדוע. ''אלה חיים של חיי קהילה, של חיי חברה, של ילדים, של משפחות. כשאני מספרת את הסיפור האישי שלי אתם צריכים לזכור שיש 2,000 משפחות, ולכל אחד יש הסיפור האמיתי והאישי שלו, ואינני חושבת שיש למישהו זכות במדינה הזאת לעשות את מה שהוא רוצה לעשות. ''...אני מדברת על נושא ערכי של משפחה, של חיים, של חברה, של שיקום פגוע. אני לא יודעת אם אתם יודעים מה זה להיות אישה נשואה לפגוע ראש, שזורק עלייך חפצים כשאת מיניקה את התינוק שלך, שמכה את הילד שלו כי הוא לא יודע לדבר אליו, שהוא כמובן לא יכול לפרנס את המשפחה שלו, אדם שאיבד את היכולת לקרוא, לכתוב, לעשות תרגיל של 2 + 2, ולאן הוא הגיע היום, איפה אנחנו נמצאים היום בזכות החברה שבנינו לעצמנו. ''אני יכולה להגיד משהו שלא אמרתי קודם. אני ילידת קיבוץ, וכשבעלי, דוד, נפצע, עברנו לגור חזרה בקיבוץ, כי אני הייתי בהיריון עם תינוקת אחת על הידיים. עברנו למעלות, כי דוד חזר משלום הגליל ואמר: עולים לגליל, ועברנו לגור בגליל, וחזרנו הביתה, כי לא יכולתי להתמודד עם הפציעה: דוד היה בבית לווינשטיין. בתור בת קיבוץ לא קיבלתי אלפית של חום ותמיכה של קהילה ממה שאני מקבלת בגוש קטיף, ואת זה אתם עומדים לגדוע לי, אתם עומדים לחתוך לי את צינור החמצן שלי ושל הילדים שלי, כשהילד עומד לפני גיוס, הבת עשתה שנתיים שירות לאומי ונמצאת היום באוניברסיטה, הילדים הקטנים נמצאים עדיין בבית. אני לא יודעת מה לומר, לא לילדים, לא להורים שלי. אבא שלי, כל משפחתו נשרפה בארובה באושוויץ, אנחנו לא יודעים להגדיר איך הירשו לאבא שלי להגיע, כי הוא היה בן פחות מ-16, הוא הגיע לכאן ללא כלום, הוא הקים קיבוץ עם חברים, חלם על עתיד של ציונות, של דרך, הוא קיבוצניק, עובד אדמה. מה אני אומרת לו היום, לאיש הזה בן ה-83, שבוכה לי בטלפון כל יום בדאגה לילדים שלי? הגב לתגובה זו 2.  אילו רק ידע היצור הזה כמה הוא  ל"ת      שנוא על עם,  ישראל!,    07/04/05 10:24 הגב לתגובה זו          ל-2 היקר         ישראלי הגון,    07/04/05 11:57 בכל זאת תרשה לעצמך לתת לבבון הנחה. לא יפה לצחוק על מוגבלים. התת אדם שכתב את מה שכתב אינו ראוי לתגובה רצינית. למה אתה מתייחס אליו ברצינות כזו תהומית? כל מה שכתבת הוא 100% אמת. תן לו, תן לו. אל תתן לעובדות לבלבל לו את תפיסת המציאות שלו. מה אכפת לך? גלה נדיבות של מנצח. ההסטוריה לצידך, המציאות לצידך והעתיד גם כן. מה נשאר לו? לצווח ככרוכיה ולנפוח גיבוב של מילים. האמת? הלואי ואני אקרא עוד תגובות כאלו שמסמנות ''קמט תודעתי'' אופייני. הגב לתגובה זו 1.  הצעה     רצחניאל בן כנען,  מטרופעד,    07/04/05 09:37 אני אתפנה ממטורפעד תמורת פארק הכרמל. גזעניעד יתפנו תמורת חוף דור, ופסיכיעד תתפנה תמורת החרמון. המתנחלים כנראה חיים בסרט שהם גזע עליון שהחוק לא חל עליו. אולי תתנו בית בניצנים גם לכל החילים שמתו כדי שהאפנדים בגוש קטיף יוכלו לפתח את תאוריות המשיח המטורפות שלהם? הגב לתגובה זו