עמוד ראשי > גאווה > כתבה





איפה היינו בלי גילה גמליאל ואסי עזר?
לרגל חודש הגאווה NRG מביא לכם את 50 האנשים שהשפיעו ביותר על הקהילה בשנה האחרונה. את חלקם אתם כבר מכירים, אחרים כדאי מאוד שתכירו
שלומי לאופר ואמירה נירנפלד
8/6/2005 10:41
1. טל ואביטל ירוס חקק - זאת היתה השנה שלהן. לאחר שמונה שנות מאבק, בג"ץ הכריע בפסיקה תקדימית שבני זוג מאותו מין יוכלו לאמץ אחת את ילדי השנייה. טל ואביטל, שתי נשים שהיו פעילות למען הקהילה במסגרות שונות לאורך השנים, מגדלות שלושה בנים משותפים, וההכרה הציבורית לה זכו בעקבות פסיקת בג"צ כמו גם העובדה שמרבית התגובות כלפיהן היו חיוביות, מעידות על שינוי בתפיסה.

2. איתי פנקס - עוד צעיר (וחתיך) אבל גם כזה שכבר מזמן סומן כמנהיג הפוליטי החשוב ביותר בקהילה ההומו-לסבית של שנות האלפיים. פנקס החל את דרכו הציבורית כגיזבר האגודה. אחרי מאבק בוותיקי המנגנון, בראשות מנחם שיזף, וקומבינות פוליטיות של שועל ותיק הצליח פנקס להיבחר לראש האגודה ולהיזכר כאחד מראשיה הפעילים והבולטים.

לא כולם אוהבים אותו, רבים רואים בו פוליטיקאי במלוא מובן המילה, אבל פנקס מוכיח את יכולותיו בכל פעם מחדש. ב-2003 הוא נבחר כמס' 2 ברשימת מרצ למועצת עיריית תל-אביב והיום הוא יו"ר איגוד ערים דן לביוב וחבר הנהלת העיר. התחנה הבאה היא ללא ספק הכנסת.

3. אורנה אוסטפלד – מאמנת קבוצת כדורסל הנשים א.ס. רמת השרון, שעתרה השנה לבג"צ ובעקבותיה חוייבו הרשויות לתמוך בספורט הנשים בדיוק באותה המידה בה נתמך ספורט הגברים. קשה להסביר את התקדים שבעתירה מהסוג הזה, אפשר רק לשמוח שיש דמות צבעונית ומעניינת כמו אורנה, ויעידו חובבי הספורט, שלא פוחדת להלחם עד הסוף.

4.אורי אומנותי ויובל אברמוביץ' – או פשוט רועי וניב, הגייז הרשמיים של הדרמות היומיות. הנוער נחשף היום יותר מתמיד לדמויות הומואיות בטלוויזיה ולראשונה לא כדמות מוקצנת ומוזרה אלא כאחד האדם ודווקא כגוד גייז. ניב הוא החבר הכי טוב של כפיר (עופר שכטר) ורועי מקבל תוכנית טלוויזיה מדליקה. שניהם אוהבים ומתאכזבים, מתנשקים (עם רון שחר או אביעד קיסוס) ויוצרים קצת פרובוקציות. בשניהם צונזרו קטעי אהבה, אבל כמה רחוק כבר אפשר ללכת כשהקהל הממוצע הוא ילדה בת 12.

5. הראל סקעת - אנחנו ממש לא נכנסים לנטיותיו המיניות של הכוכב הנולד, יהיו אשר יהיו, אבל העיסוק האינטנסיבי בשנה האחרונה סביב מיניותו של סקעת היה אחד מנושאי השיחה הפופולריים סביב שולחנות האוויטה והקרפה. מצד אחד הוא ניסה להמלט מהתדמית אך מנגד נצפה באתרי בילוי של הקהילה. אין ספק שגם בסביבתו הקרובה מודעים לסוגייה ואולי יום אחד היא תיפתר לכאן או לכאן. כרגע מחליט סקעת וסיבותיו המוצדקות עמו, לא לפתוח את הנושא לדיון, בתקווה שבכך הוא לא מעביר מסר לא נכון לקהל צעיר ומתחבט.
הראל סקעת. עזר בלי לעשות כלום, בעצם
6-10
6. אייל הבר וניק צדיקריו – את השמות שלהם אתם אולי לא מכירים, אבל את הכיווניים שלהם בטוח שכן. הם אלה שהקימו את אטרף דייטינג, ולפחות מחצית מהקוראים שלנו פתוחים כרגע עם חלון נוסף על האתרים האלה מנסים למצוא אהבה-זיון-חבר-סטוץ-קשר-קפה-טרמפ למסיבה.

מה הפך את אטרף דייטינג לכיכר השוק ההומה של הקהילה הוורודה? מה כל כך נוח בהתכתבויות המחשב האינסופיות הללו שמובילות להרבה מפחי נפש ומעט קשרים זוגיים? בדיוק זה, האפשרות לעבור, לסנן, להכיר, לוותר, להזדיין ולהתאהב בלחיצת עכבר ובאנונימיות יחסית. והכל בפיג'מה. עוד יעשו על האתר הזה מחקרים אקדמיים. בינתיים, מנסים לעשות ממנו אהבה.

7.ראודה מורקוס - רכזת התנועה הלסבית-פלשתינית "אסוואת", ופועלת למען דו-קיום, הפסקת הדיכוי מכל סוג ושלום. נאומיה המשולהבים, המקשרים בין דיכוי הפלשתינאים בשטחים לדיכוי ההומואים, הלסביות והטראנס-סקסואלים, מעצבנים את אלה שחוגגים גאווה רק דרך משקפיים ורודות, אבל אנחנו חושבים שדגל הגאווה שייך לכולם ומי שמנופף בו, כדאי שייקח קודם שיעור בפלוראליזם.

8. חיים פנחס - אם פעם היה ברור שיש TLV ויש את היתר, חיים פנחס הוכיח שתחרות היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקהילה. הדום והווקס היו הצרה הכי גדולה של שירזי בשנה האחרונה וטוב שכך. ליין המסיבות של חיים וזאב תפס תאוצה וגרם לקהל להתלבט בכל יום שישי לאן כדאי ללכת.

9. אורית אבן חן וטל כץ - SHE DATE בשבילכן, זהו אולי האתר המכוער, המשעמם והכי לא נוח למשתמש שיש בעולם, אבל אם כל הקהילה ההומואית מחפשת באטרף, אז כל החצי הלסבי נמצא כאן. ושאנחנו אומרים כולן, אנחנו מתכוונים לכולן. אפילו התפוסות/נשואות, האקדמאיות, המפורסמות, וגם אלה שלא מחפשות/עושות בליינד דייטים, כולן.

אז אם אתן עדיין תוהות למה תרבות הסטוצים בארץ לא מפותחת, זה בגלל שלסביות צריכות להתכתב במייל מאתיים שנה, לדבר בטלפון עוד מילניום ורק אז להיפגש כדי לגלות סקס גרוע. בעוד שלהומואים יש ממשק נוח ואפשרות לצ'יטוט מיידי למטרת חברות-סטוצים-קפה-אחר, הלסביות צריכות לשלם סכום כסף לא מבוטל או להסתפק בדייט אחד לחודש ורק לקרוא הודעות. אז בבקשה, בהזדמנות חגיגות זו, אנחנו דורשות שיפור בתנאים.

10. אריאל שרון - המנהיג הראשון שוויתר על הנוכחות החרדית המעיקה בממשלה והצליח להעביר את תכנית ההתנתקות, לא מצליח, וכנראה גם לא מנסה, לסייע למאבק הקהילה על הכרה מלאה, שוויון זכויות ואפליה מתקנת. אם רק היה רוצה יכול היה להביא לשוויון מלא בתמיכת "שינוי" ו"יחד" מהאופוזיציה. מצד שני, הוא נפגש עם נציגי הקהילה, כך שהדלת לא לגמרי סגורה בפנינו. 
רה"מ אריאל שרון חושב איך לעזור לקהילה
11-15
11. אסי עזר - הסלב האחרון שיצא מהארון בקול נפיחה רמה. אה רגע, הנפיחות זה של הגמד הבלונדיני. רבות נטחן בנושא אסי עזר והיציאה שלו, אבל בואו נחזור על עיקרי הדברים. הוא כוכב נוער בתוכנית הכי רדודה שיש שלא מהסס להגיד: "אני הומו" וכמובן להפוך את זה לשרשרת בדיחות "אקזיט". הוא מודל לחיקוי (אם כי לא מזהיר) והוא עשה את הצעד שרבים אחרים לא מעזים לעשות גם בליברליות הישראלית של 2005. ואם מישהו חושש מהשפעת ההומואיות שלו על הקריירה בעתיד, אפשר להירגע, לא זו הבעיה שלו.

12. אביעד קיסוס - את עידן כוכב הטלוויזיה הגאה אפשר לחלק לתקופה שלפני ואחרי שאביעד קיסוס ו"דייט לסטרייט" עלו לאוויר. קיסוס היה מאז ומתמיד עיתונאי גאה עם מודעות קהילתית עמוקה. אבל את האג'נדה שלו הוא שומר לכינוסים ולערבי התרמה, ולערוץ 2 הוא הגיע כטאלנט מעולה וזהו. קיסוס הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לנו כ"קריקטור". אדיר מילר יכול לצחוק מכאן עד מחרתיים, עבור הצופה בפריפרייה, אקיסוס עשה מיני מהפכה בתפיסה של דמות הגיי. אה כן, והוא גם מותק.

13. עו"ד עירא הדר - בין היחידות בארץ, אם לא היחידה, שמתמחה בייצוג הקהילה בכל תחומי החיים (לרבות זוגיות, הורות, אימוץ, אפוטרופסות, תחום העבודה והפנסיה), עוסקת בהסדרת היחסים הזוגיים, המשפחתיים והכלכליים בין בני/בנות זוג מאותו המין (הסכמי רכוש, צוואות, וייפוי כוח), וכן בהסדרת היחסים בין נשים וגברים המבקשים להתקשר לצורך הולדת ילדים משותפים (הסכמי הורות).

מאחוריה הישגים מרשימים: היא יצגה ב-8 השנים האחרונות את טל ואביטל ירוס-חקק במאבקן להכרה בהורותן המשותפת לילדיהן. כמו כן, ב-1999 השיגה תקדים חשוב שמאפשר לכל אם לא ביולוגית במשפחה לסבית לקבל צו אפוטרופסות על הילדים שילדה זוגתה. ב-1997 כתבה את העתירה בבג"צ "קלפים פתוחים", שבעקבותיה אולץ שר החינוך לשדר תוכנית טלוויזיה בנושא נוער הומו-לסבי, ויצגה הומוסקסואל בניצחונו במאבק לקבלת פנסיה של בן זוגו שנפטר.

הדר היא גם מהמייסדות של עמותת קל"ף (קהילה לסבית פמיניסטית) ומזה כ-10 שנים משמשת (בהתנדבות) כיועצת המשפטית של האירגון. היא משתתפת בקביעות בישיבות הכנסת הנוגעות לענייני קהילת הלהט"ב, ושותפה לגיבושן של הצעות חוק לטובת הקהילה. היא מרצה בפני קהלים מגוונים ברחבי הארץ, משתתפת בימי עיון וכנסים הדנים בזכויות הומואים ולסביות טרנס ובי וכותבת מאמרים בנושא.

14. אופיר פינס - שר הפנים המכהן הוא בעל השפעה עצומה על מעמדה הקהילה בישראל. לא שאנחנו מצפים שיאשרו לנו להתחתן כאן, אבל לפחות שיתנו הכרה במעמד הזוגי, סיוע להומואים פליטים שמגיעים לישראל והקלה במתן אשרות שהייה. אופיר פינס, כמו קודמו בתפקיד אברהם פורז, מוכר כאדם נאור בעל השקפות ליברליות, אבל העיסוק המסיבי בענייני התנתקות כנראה מונע ממנו לתת טיפול של ממש לנושאים המטרידים את הקהילה ההומו-לסבית, וחבל.

15. דורית בייניש - כפי הנראה תכנס בקרוב השופטת דורית בייניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. בייניש, המכהנת כשופטת בית המשפט העליון התבלטה כשופטת ליברלית, נאורה וחברתית וממשיכה את הקו שהחל אהרון ברק, נשיא בית המשפט המכהן.

דווקא פסיקות של בית משפט בנושאים שונים היו לטובת הקהילה וזכויות האדם והאזרח. כנשיאת בית המשפט העליון תהיה בייניש זו שתכריע האם ללכת צעד אחד קדימה וליישר קו עם מרבית מדינות אירופה או להשאר מעט מאחור. 
המיני מהפכן אביעד קיסוס
16-20
16. עופר ניסים - אם הקלישאה נכונה אז אלוהים הוא בחור רזה עם שיער ארוך. הדיי.ג'י הכי משפיע בסצינה והיחיד שמעבר שלו ממועדון למועדון יצר שערורייה ציבורית, שלא נדבר על ונדליזם מכוון היטב. עפר נסים הוא מותג בתחום חיי הלילה. יש לו מעריצים, הוא מכתיב את דפוסי ההאזנה וכל יצירה שלו הופכת ללהיט. כן, הוא סוג של אלוהים ועדר המאמינים עדיין עוקב בלהט דתי.

17. איתן פוקס - החצי השני של אוחובסקי הוא גם אחד הבימאים הכי חשובים שמסתובבים כאן. "בעל בעל לב" הפך מזמן לדיון אקדמי ו"ללכת על המים" קטף פרסים בכל העולם, אין פלא, אם כן, שפוקס הוא הבמאי הכי גאה שיש.

18. שמעון שירזי - גם אם נמאס לכם שכל פעם מקשרים את הקהילה הוורודה לחיי הלילה, אי אפשר לברוח מזה, גייז ומסיבות הולכים ביחד כמו אטרף ודייטינג. שירזי הוא מלך חיי הלילה, כולם רצים אחריו מה-TLV לפאודר ולתחנה הבאה שתהיה. הוא מרים הפקות מושקעות, מושך קהל איכותי ולא מעט סלבס ושומר בקנאות על מעמדו בז'אנר, עם או בלי עופר נסים. נכון, לפעמים הוא האיש הכי פחות נחמד שיש, אבל נסו אתם להתמודד עם כמות כזאת של "חינמים" בערב.

19. חגי אלעד - נכון, המצעד בירושלים נדחה, אבל הקרדיט לבחירה כמו גם לפעילות אינטנסיבית בעיר הכי קשה שיש, שייכת לאנשי הבית הפתוח. הם מנותקים מהקליקה התל-אביבית של האגודה אבל מסתדרים לבד. נכון, לפעמים חוסר שיתוף הפעולה הזה מקומם ומרתיח אבל מסתבר שלפעמים עדיף פיצול שמרבה פעילות מאיחוד משתק. בנוסף נערכות בבית הפתוח אינספור פעילויות חברתיות ותרבותיות שגורמות לחברינו בהרבה מקומות בארץ רק לקנא.

20. יגאל רענן - ליין הפופ רינג וליין הביג בויז, בימי חמישי במועדון התיאטרון, הם הדבר הכי חם בשוק. כל קוקיצות המדינה מתכנסות אחת לשבועיים ורוקדות קיילי, כל הוייז'ות מגיעות בצוותא ורוקדות מדונה והכי חשוב, אלה המסיבות הכי שוות שיש היום. חוץ מזה, שהופעה בתאטרון היא סמל סטטוס של אמן פופולרי בקהילה. תשאלו את מרגול.
תכירו, זה אלוהים
21-25
21. עברי לידר - האיש אמנם מכר את נשמתו לתאגיד ומבלה בביקורים תכופים בחדרי כושר, אך אל לנו לשכוח שפעם, לפני מאות אלפי רינגטונים, בתקופה הפרהיסטורית של "מלטף ומשקר" והופעות אינטימיות בלוגוס, הסתובב פה בחור רזה ורגיש ששר שירי אהבה לגברים ודיבר על עצמו בגוף נשי. סוג של רקוויאם לאינדיבידואליות.

22. גדי ששון - שנה קשה עוברת על העיתון של הקהילה ומן הסתם גם על העורך שלה; העיתון נפל, קם מחדש בתור ה"זמן החדש" ונרצח סופית החודש על ידי האגודה שהפכה אותו למשהו בלתי קריא בעליל, עם עורכת אחרת. כשגדי ערך את הזמן הוורוד/חדש לסביות מסוימות סימנו אותו כסמל הרוע במשנתו ההומואית המתבדלת. זה הזמן להעיד שהוא באמת ניסה בכל הכוח, אבל קוקיצות מסוימות פשוט מעדיפות לקטר. ולידיעת כל מי שחיכה, הגבר הכי שווה בקהילה פנוי.

23. ארנון שבתאי - למרות שהקפקא הלך לעולם שכולו קופה ריקה ופינה את מקומו לטובת הקרפה דיאם, ארנון שבתאי שיודע מה הקהל שלו אוהב פתח זמן קצר לאחר מכן את האוויטה והקהל הגאה, בהתאם למסורת, נהר ושרץ והתנחל והנה סיפור הצלחה. האוויטה מספק גם אווירה תרבותית, גם שקט בעת הצורך, גם נוכחות סלבריטאית מכובדת (עברי לידר, אורי אומנותי, אסי עזר) וגם בילוי שישי מעניין. מה עוד צריך? אה, כן, להבין שעוד מעט יפתח עוד מקום וגם האוויטה תעבור לעולם הבא.

24. גלית בן שמחון ודליה שלף - או המינרווה, הפאב/בר היחיד ללסביות בעיר. יש שיטענו שהוא הופך פחות ופחות לסבי, יש שיטענו שילדות בנות 12 השתלטו על המקום והפכו אותו למזבלה אנושית. למען האמת הכל תלוי ביום בו אתם קופצים לביקור (והוזהרתם מסופי השבוע). וביננו, אנחנו הרי לא מקטרים על המינרווה, אנחנו מקטרים על הקלסטרופוביה של הסצינה. אבל זה ישראל, קלסטרופוביה זה השם הנרדף שלנו.

25. מושיק גלאמין - לא בגלל אקזיט ולא תודות ליעל בר זוהר, לא בזכות ערוץ החיים הטובים ולא בעקבות הנוכחות המתמדת בכל אירוע סלבז. מושיק גלאמין נמצא כאן כבעלים של הקרפה דיאם, מקום הבילוי המצליח שהוא רכש השנה. גלאמין, כוכב טלוויזיה וסטייליסט צמרת, ביצע מהלך עסקי נטו אבל השיפור התדמיתי, שלא לדבר על השיפור במקום, הוכיחו את עצמם. התחרות לא קלה ואנחנו באמת קהל בעייתי אבל גלאמין מוכיח שאפשר גם אחרת ומתמודד בהצלחה עם קשיי המקום. תפרגנו לו.
מושיק גלאמין והשינוי התדמיתי
26-30
26. מיקי בוגנים - להבדיל מגייז גבריים סטייל אסי עזר, מיקי בוגנים לא פוחדת להיות בלונדינית מלאה (בשמחת חיים, כמובן) ונשית. נכון, הוא מעצבן ברמות מטורפות אבל זה מי שהוא ואם זה מפריע לכם דחפו אצבע. ממרומי מעמדו כמבין בסוג של איפור-שיער-אופנה-לוק-סטייל-ושני קנים מעשנים הוא השתלט על פריימים זניחים וחילק את תובנותיו עם מושיק גלאמין ובטי רוקוואי. בראיון מרגש ב-"7 ימים" הוא התוודה על ילדות רמלאית לא קלה. בשורה התחתונה, הוא רחוק מרמלה כמרחק המשקל שלו ממשקלן של הדוגמניות. אנחנו לא יודעים מי מסתכל עליו ואומר: הנה מודל לחיקוי, אבל אם יש אחד כזה, אנחנו מפרגנים.

27. דלית באום, יוענה גונן, אינה מיכאלי, קאלה לוין, קארין לוי, או בקיצור "כביסה שחורה" - בגלל שמותר לא להיות רזות/חטובים/שריירים/חלקים/מעוצבים ומותר לא לקנות מותגים ולהיות משועבדים לעבודה או לתכתיבים ציונים קאפיטליסטים. בגלל שהפעילות הקווירית אנרכיסטית שלהן היא הדבר היחיד שניתן לקרוא לו שמאל חברתי בארץ. יו"ר מפלגת העבודה  ויו"ר יחד, לתשומת לבכם.

28. יניב ויצמן - לצד קריסתה של האגודה, כשלונותיו של הוועד למלחמה באיידס והתפרקות גופים נוספים, מצליח ארגון הנוער הגאה לשמור על סוג של יציבות בתוך הקהילה. הוא פחות מתוקשר מבימיו הראשונים אבל הוא חי וקיים ובועט ומצליח להוות מקום משיכה עבור מאות ואלפי בני נוער גאים שזקוקים לתמיכה והכוונה. יניב ויצמן השכיל להשתמש בכל קשריו וכישוריו כדי ליצור סביבו ארגון עם בשר, ואחרי כל חילוקי הדיעות וההתפטרות לרגע, הוא עומד בראש המפעל החינוכי החשוב ביותר שנוצר בקהילה לדורותיה.

29. אביב נטר - לא הרבה מכירים את השם, אבל זה עניין של זמן. נטר הצעיר (20) מכהן כיו"ר פורום הגאים של יחד (מרצ לשעבר), קודם לכן הקים את תנועת הנוער "הצבעים שלנו", שניסתה להפוך נערים הומואים שמאלנים לפעילים פוליטיים. הוא מחובר היטב למחנה איתי פנקס ואם תשאלו אותו זו רק ההתחלה והוא כבר בדרך למגרש הארצי או לפחות המוניציפלי. נטר הוא בחור חכם, פוליטיקאי מהסוג הקלאסי וזה אומר שיש לו גם לא מעט שונאים. ההימור שלנו, אם הוא יהיה מספיק חכם ולא ייפול לחטא השחצנות, הוא עוד עשוי להצליח מהר יותר ממה שהוא חושב.

30. אירית רוזנבלום - בגלל שהיא יו"ר אירגון משפחה חדשה שפועל בהתנדבות להכרה ערכית וחוקתית לכל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהם של משפחות מכל הסוגים והמינים בישראל. 
מיקי בוגנים לא פוחד להיות בלונדינית
31-35
31. גל אוחובסקי - כבר נעשה נדוש ליפול שדודים לרגליו של גל אוחובסקי בכל פעם שמאזכרים הומו אבל כנראה שנגזר עליו להיות ייצוגי עד סוף ימיו. גל לא נח לרגע, ככותב, כיוצר וכאושיה הוא ממשיך להיות תמיד גאה. כמי שאף פעם לא התבייש בנטיותיו הוא ממשיך ליצור תכנים עם גוון הומואי וגם עכשיו כשהוא סו-קולד בורגני, הייחוד שלו שומר עליו כאחד מאנשי התרבות החשובים בישראל בכלל ובקהילה ההומו לסבית בפרט.

32. אסף גיל - הקים את מועדון הסרט הוורוד והיה הראשון שסיפק בנו את הצימאון לראות אותנו על המסך, האיש שהמציא וגידל את אביעד קיסוס ואף הצליח לחמוק מהצנזורה של טלעד ולהבריח כמה מערכונים העוסקים בסוגיות הומוסקסואליות לתוכנית "קצרים" (גורס הנייר וסל האשפה, יוכלו להעיד כמה זה היה קשה, בכל זאת, פריים טיים יום שישי).

33. עמליה זיו - אז נכון שהיא כתבה את השירים הנפלאים "תמונה אימפרסיוניסטית", "עדות" ו"נשים כותבות שירה" שבוצעו על ידי "כרמלה גרוס וגנר", ושהיא מבין הראשונות בארץ שכתבו ולימדו את התיאוריה הקווירית וממקימות התוכנית לנשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. אבל היא כאן יותר בגלל שהיא משרתת את הקהילה הלסבית כאחד מסמלי הסקס המובילים, כשאי אילו סיפורים נוטפי זימה שנכונותם מעולם לא אומתה, נקשרים בשמה. המפורסם ביניהם מסיק קשר בין החולצות הארוכות אותם היא מתעקשת ללבוש גם בשיא הקיץ לבין אקט סאדו מזוכיסטי.

34. אילנה שירזי - האישה שהמציאה את חיי הלילה עוד בתקופה שהדבר הלסבי הכי סקסי לעשות היה לשחק טאקי ולהאזין לתקופה ההטרוסקסואלית של קורין אלאל. היא הרימה הפקות מושקעות הרבה לפני שה-L WORD חשבו שלסביות יכולות לעניין מישהו, היא היתה שם הרבה לפני שאולמות האירועים באיזור השרון אפילו העלו על דעתם לאכלס מסיבות על טהרת האסטרוגן והיא היתה כאן עוד בתקופה שהבנות המעוצבות שעכשיו מחלקות פליירים למסיבה הכי מגניבה ואלטרנטיבית, סידרו את הארון מבפנים. ואז מה אם המסיבות שלה נראות קצת כמו חמשוש מנווה תרצה.

35. יואב ארד - יו"ר חושן, ארגון ששולח הומואים, לסביות, טראנס ובי להרצאות בבתי ספר, בארגונים ומול המשטרה. בניגוד להסברה הלא קיימת של משרד החינוך, נציגי חושן מספרים את סיפורם האישי ומאפשרים לאנשים לשאול שאלות על מנת להפיג קצת את הבורות. דוגמא חיובית, כבר אמרנו?
גל אוחובסקי. ייצוגי עד סוף ימיו
36-40
36. מייק המל - השנים האחרונות לא עשו טוב לאגודת ההומואים והלסביות, ככה זה כשבמקום להתעסק בעשייה מתעסקים בפוליטיקה פנימית מלוכלכת ובמלחמת מחנות. כולם אשמים. איתי פנקס ואלון סטרקובסקי, נורה גרינברג ומייק המל, לכל אחד מהם סעיף של כבוד בכתב האישום הקולקטיבי נגד מחרבי האגודה. המל מתמודד עם האגודה בשעותיה הקשות ביותר וקשה לומר שהוא מצליח. יש כלפיו הרבה מרמור בקרב פעילים בקהילה, ונראה שהוא בחור טוב אבל האיש הלא נכון במקום הלא נכון. זה לא שהוא לא מנסה, להפך, הוא מתאמץ יותר מכל אחד אחר, אבל הסיטואציה בעייתית והאגודה צריכה מהפכה של ממש. המל הוא לא אחד שמוביל מהפכות, הוא בקושי מוביל ישיבות ועד.

37. עדי מורנו - אנחנו מניחים שלרובכם זה שם אנונימי אבל עדי היא בין היחידות שבאמת מאמינות במושג "קהילה", סולידריות וכל הדברים שעומדים מאחורי המצעד הפומפוזי, שאף אחד לא באמת מקיים. כשקל"ף היה בקאנטים, בזיעת אפיה היא אירגנה פעילויות, אירועים ומפגשים, בינהם הכנס הפמיניסטי ה-15, ויזמה ביחד עם אילנה הראל וסוניה כהן את קבוצת התמיכה הראשונה בארץ לנשים נפגעות אלימות בזוגיות לסבית. אולי זה לא נשמע סקסי או נוצץ, ויודעים מה, זה הרבה פעמים לא. גם את זה צריך לזכור כשמדברים על "גאווה".

38. סער נתנאל - איש חיי הלילה של הבירה עשה סוויץ' קטן ונבחר למועצת העיר מטעם מרצ. הוא מעורר שם פרובוקציות, אבל תבינו, לא קל להיות קוויר בעיר הכי קדושה שיש. אחרי מצעד הגאווה המוצלח הוא הביא לעיר גם את המצעד הבינלאומי (שנדחה בשנה) ובעיקר את הכרזת הנאורות הראשונה, והכל דווקא בשנה בה נבחר לראשות העיר אורי לופליאנסקי מיהדות התורה.

39. רונה קינן - מושא הערצתן והחלום הרטוב של לסביות צעירות ומבוגרות כאחד. האשה שהוציאה את אחד התקליטים היפים ביותר שיצאו בשפה העברי. קינן הראתה שלא צריך "לצאת מהארון" כדאי לא להיות בארון והיא מייצגת דור חדש, עבורו הלסביות-סקסואליות היא באמת לא אישיו. אם מה שאנחנו עושים כאן הוא מאוד מודרניסטי, רונה היא הפוסט מודרניזם.
 
40. עובדיה יוסף - מעמדו הולך ופוחת ככל שש"ס מתמקמת באופוזיציה אבל אל תטעו, המנהיגות החרדית, והרב עובדיה הוא רק אחד מסמניה, תמשיך להשפיע על מעמדה של הקהילה. בשנים האחרונות נשלט משרד הפנים בידי שינוי (אברהם פורז) והעבודה (אופיר פינס) אבל שינוי מהותי עוד לא קרה. בבוא היום תשוב ש"ס לממשלה ושוב נצעד אחורה בגאון. בינתיים גם הממשלה החילונית לא מעבירה שינויי חקיקה.
רונה קינן לא עושה סיפור
41-45
41. רומן ברונפמן - חבר הכנסת היחיד שממש מתעסק איתנו (אוקי, חוץ מזהבה גלאון), דואג לקהילה ומגיע לאירועים. מגיע כבוד.

42. יוסף לפיד - הלוואי ויכולנו להגיד שטומי לפיד הוא הבטחה גדולה. כרגע הוא בעיקר מילים. אבל איזה מילים יפות. ערב בחירות 1999 הוא פרסם מודעה שבה התכחש לכל אמירותיו ההומופוביות עד אז, ומאז ועד היום הוא מקפיד לצדד בקהילה, הגיע למצעד הגאווה גם בכהונתו כסגן ראש הממשלה ושר המשפטים ובהחלט נחשב ח"כ גיי פרנדלי. עכשיו תשאלו כיצד השפיע כשר המשפטים על זכויות הקהילה והשאלה תשאר באוויר.

43. יונתן קוניאק - אפשר לאהוב אותו יותר או פחות אבל אי אפשר להתעלם מתרומתו לשיפור דמות הגיי בטלוויזיה. נכון, כשחקן הוא לא עשה עמנו חסד, לא ב"רמת אביב ג'" ואפילו לא ב"ג'וני", אבל מאז "סטרייט ולעניין" לא כיכב גיי במרכז סיטקום ובפרט בפריים טיים של מסעודה. קוניאק עשה את זה. מגיעות לו הרבה מחמאות על האומץ והיצירתיות. כעורך אקזיט, שוב, הוא לא הצטיין בטיפול בענייני נוער גאה אבל כנראה שגם על אסי עזר מגיעה לו איזו נקודה.

44. קורין אלאל - ברור שהאשה עשתה היסטוריה ויותר לא נרחיב, כיוון שהנושא נטחן יותר מפרשת הסוס הטרויאני. אם זאת, לתשומת ליבן של מספר כוכבניות הטרוסקסואלית מוצהרות שנכנסות להריון מרוח הקודש או חובקות חבר בשם מוטי: קורין הוכיחה לעולם שיציאה מהארון עושה טוב לעור הפנים ולא חור במכירות. ומאז שהפסיקה להתחבא, קורין נראית קורנת מאושר ויפה מתמיד.

45. גיל חובב - בשונה מחבריו לז'אנר ההומו הטלוויזיוני, גיל חובב הקפיד מאז ומתמיד להישאר מופע של איש אחד. הוא אינטיליגנט, מיוחס, בשלן, כותב מוכשר, איש משפחה וברנז'אי. חובב עושה פרסומות לרשתות מזון, מתחכך עם העם בחי"ת ועי"ן, מדבר בשפה גבוהה אבל מובנת וכן, דרך אגב הוא גם הומו, לא מסתיר את זה בשום אופן אבל גם לא הופך את זה לאישיו המרכזי, יותר עדיף תטעמו את התבשיל הירושלמי הנפלא שדרורה לימדה אותו להכין.
קורין אלאל. עשה לה טוב לעור הפנים
46-50
46. טל איתן – יש הרבה שרואים בפורטל גוגיי סממן שלילי לקהילה, איזוטריות ולעתים חוסר מקצועיות אבל עם פופולריות אי אפשר להתווכח ובהשקעה אי אפשר לזלזל. טל איתן הרים אתר שרק הולך ומשתבח עם הזמן, הוא יצר תת-פורטלים, קבוצות דיון, שינה את דפוסי הסיקור הפנים קהילתיים והצליח להרגיז, לבעוט ולשאוב אלפי גולשים מדי יום. בשורה התחתונה, למרות הנפילות, ויש כאלה, גוגיי הוא אתר האינטרנט החשוב ביותר לקהילה ההומו לסבית בישראל.

47. צח אוריין - בעיתונות הבידור ישנם לא מעט מדורי גאווה, אבל בעיתונים הממוסדים קשה למצוא התייחסות נקודתית. "פנאי פלוס", דווקא בגלל האווירה הקשישה שבו, ייסד מדור לילה גאה בזמן שעיתונים צעירים ממנו ברוחם עוד לא הספיקו לגעת בתחום. המדור של צח אוריין הוא לא החשוב ביותר, גם לא הטוב ביותר, אבל הוא הוכחה ניצחת שאין מקום שבו נושאי הגאווה אינם רלוונטיים או מעניינים. נדמה שההומואים שולטים בתקשורת אבל תספרו אתם כמה מדורים גאים קיימים בשנת 2005?

48. גילה גמליאל - יו"ר הוועדה למעמד האישה היא גם חברת כנסת מז'אנר אחר. קצת המונית, קצת מזעזעת, קצת לא יודעת להתלבש, קצת רוקדת סלסה וקצת חסרת טאקט. בקיצור אוחצ'ה. אנשי הליכוד אף פעם לא היו יותר מדי גיי פרנדלי וגילה גמליאל, כתימניה צעירה מאגודת הסטודנטים, מבינה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה להיתפס כשמרנית. זה לא שהיא תמלא את מקומה ההיסטורי של יעל דיין אבל היא מקפידה להיות אשת קשר בין הקהילה לכנסת ואולי גם לימין. אגב, בניגוד לתיאוריה, יש לא מעט גייז ימניים, חשוב שגם להם תהיה נציגות של ממש. אם היא תשכיל להמשיך במדיניות הנוכחית היא עוד עלולה להיתפס בטעות כנציגת הקהילה בימין. וזה באמת שווה.

49. יאיר הוכנר - במאי הסרט "ילדים טובים". סרט אמיץ העוסק בזנות של הומואים. חוץ מהעובדה שהוא עוסק בנושא חשוב, זהו סרט שנעשה ללא תמיכה של קרנות הקולנוע. אנחנו בעד קולנוע עצמאי ישראלי ועוד יותר בעד אנשים שלא מוותרים על מה שיש להם להגיד. חוץ מזה, יש כאן שחקנים צעירים שלא מפחדים לשחק הומואים. שינויים, כבר אמרנו?

50. את האחרון אחרון חביב, השארנו לכם הגולשים להחליט. מי לדעתכם היה האיש או האישה שהכי השפיעו השנה על הקהילה?
גילה גמליאל, סומכים עלייך
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
גילה גמליאל היא חברת כנסת מז'אנר אחר. קצת המונית, קצת מזעזעת, קצת לא יודעת להתלבש, קצת רוקדת סלסה וקצת חסרת טאקט. בקיצור אוחצ'ה. אנשי הליכוד אף פעם לא היו יותר מדי גיי פרנדלי וגילה גמליאל, כתימניה צעירה מאגודת הסטודנטים, מקפידה להיות אשת קשר בין הקהילה לכנסת ולממשלה ואולי גם לימין