המדריך לפתיחת בלוג אוכל
חושבים שהעולם צריך לשמוע על המתכון החדש שהמצאתם? יש לכם מה לומר על חצילים ולא נאמר? הבריוש שאפיתם שווה תמונה? רותי רוסו וחברים יעזרו לכם בדרך לפתיחת בלוג אוכל
כן, בלוג אוכל יכול להיות שלוף מהשרוול, אבל אז ערכו כערכם של שירים למגירה. אתה מבלבל את המוח, כותב, מצלם, מפרסם ואף אחד לא קורא. מי רוצה דבר כזה?
יש בארץ עשרות אלפי בלוגים (ובהם לא מעט העוסקים באוכל), אולם רק בלוגים ספורים, באמת יחידים, מצליחים למשוך תשומת לב אמיתית, לעורר עניין על בסיס קבוע, לייצר דיון שנמשך גם מחוץ לתגובות שעל הדף ואולי אפילו להביא פרנסה. היופי בבלוגים, כמו בתוכנית ריאליטי ראויה לשמה, הוא שהם נותנים צ'אנס לכולם. על בלוגים מצליחים מהארץ ומהעולם לא חתומים אנשים מפורסמים, אלא אנשים מוכשרים, כאלה שהצליחו לתרגם את המחשבות והמאוויים שלהם ליחידה דינמית וקוהרנטית, שפונה לקהל הרחב בגובה העיניים ומתקשרת איתו באופן רצוף. אם אפשר לסכם את תמצית העשייה הזאת בארבע מילים אומר: זה נורא-נורא קשה.
יותר מזה. זאת עבודה אמיתית, תובענית ומחייבת, שצריך להגיע אליה עם סבלנות וקיבולת אין קץ, מוכנים לשבועות ארוכים, אפילו חודשים, של כתיבה בחשכה, כשאין איש שקורא אתכם מלבד בן הזוג או אמא.
הכנתי מדריך בשביל כל מי שחולם על פלטפורמה כזו, שבה הוא יוכל להציג את האוכל שהוא אוהב לבשל ולצרוך ולדבר עליו עם אנשים עם תשוקה דומה. ניסיתי לגעת בחלקים החשובים של העולם הזה, הסבוך והמורכב, של הבלוגים האישיים, שנעשה רק סבוך ומורכב יותר כשהבלוג עוסק באוכל, וצריך גם לצלם. אני עוסקת פה בלוגיסטיקה. בשכבות העליונות. כתיבה וצילום ופעילות יוצרת לא נובעים
מהשכבות האלה, ואין להם מדריך של ממש. אף אחד לא יוכל להגדיר לכם כמה זמן נדרש כדי לכתוב פוסט של 400 מילה: זה נע בין שבע דקות ליומיים. אבל, ואני מגיעה פה מיד לשורה התחתונה שלי, אם יש נוסחה אחת שאפשר לבודד מכל הדברים שחקרתי היא "מחשבה". אם אתם רוצים שהבלוג שלכם יצליח, תתייחסו אליו ואל הקוראים שלכם בכבוד ותשקיעו בו כמה שאפשר מהמשאב הנדיר הזה - מחשבה.
החוק הזה נכון לכל פלטפורמה שמציגה מתכונים. האטרקטיביות שלכם נשענת על ארבעה יסודות:
נושא. מה הנושא הכללי שבחרתם לעסוק בו? חצילים? סתיו? ביקור במוסד סיעודי? הכל יכול לשמש כנושא, אבל נושא טוב תמיד יהיה רלוונטי לתקופה (לא "מנגו בינואר"), ולא צפוי או שחוק מדי ("אוזני המן בפורים").
טקסט. טקסט טוב יכול לחפות גם על נושא בינוני. מהו טקסט טוב? כזה שיש לכם מה להגיד בו, אם מתוך ניסיון אישי או מתוך מחקר שערכתם בנושא ובו חרגתם מגבולות ויקיפדיה. טקסט טוב לא חייב להיות מלמד מאוד (אף שמידע הוא יתרון גדול ביותר בבלוגים, והוא מוכיח את עצמו במשך הזמן). הוא יכול להיות סתם מקסים ומצחיק, אבל אלו אזורים שלרוב האנשים קשה יותר לשחות בהם.
מתכון. או מתכונים, ברבים. מתכון מעולה, יצירתי ומעניין, מנוסח בבהירות, לא מסובך מדי ועדיף כזה שיש בו גם טריק אחד או שניים שפיצחתם או גיליתם בעצמכם (ואם מישהו אחר פיצח, תנו לו קרדיט). זהו בעצם הסוד הגדול של הכל. הרשת מוצפת במתכונים והקהל לומד לסנן ולחזור למקומות הבטוחים שלה. מתכון חזק הוא עוגן משכנע מאוד.
צילום. לא יעזור כלום, את זה חייבים ללמוד דחוף. צילום טוב הוא כרטיס הביקור המיידי שלכם.
היופי בארבעת היסודות הוא שלא חייבים לקבל ציון מושלם בכולם בכל פוסט שמעלים. יותר מזה, מספיק שאתם אוחזים באחד מהם - טקסט מדהים או צילום מרהיב או מתכון מנצח או נושא מגניב שאף אחד לא חשב עליו קודם - וכבר מדובר בפוסט ראוי ביותר. אם שלושת היסודות האחרים הם בינוניים ומעלה, אתם יכולים להיות גאים ממש.
סביר להניח שזה החלק המרתיע ביותר בפתיחת בלוג. רוב בני האדם לא מבינים מה זה בדיוק אומר. אני חושבת לדוגמה על חמותי, שמתיישבת מול מחשב ומנסה לפתוח בלוג. באותה מידה אפשר לשים אותה מול מטוס קרב ולבקש ממנה לחמש אותו.
מה זה בעצם אומר, לפתוח בלוג? בלוג הוא עמוד אינטרנט אישי שלכם שאתם מעלים אליו מידע באופן קבוע. הוא מסודר בסדר כרונולוגי: ה"פוסט" (הפרסום) האחרון שלכם יופיע בחלק העליון של העמוד.
עידו קינן, בלוגר מוסמך ומבין גדול בבלוגוספירה (הבלוג שלו, "חדר room404.net :"404), עושה קצת סדר בתהליך. "יש שתי אפשרויות בסיסיות לפתיחת בלוג. הראשונה היא מסובכת יותר ונפוצה פחות - אתה פשוט מקים אתר. בשביל זה צריך לקנות כתובת באינטרנט, מה שמכנים "דומיין" (צריך לשלם בשביל כתובת באינטרנט כעשרה דולרים בשנה) ואז לקנות לה אחסון (מקום שבו המידע יישמר - המחיר יהיה בסביבות חמישים דולר לשנה). את כל הפעולות האלו לא עושים במשרד מיוחד או בלשכה, אלא בבית, מהמחשב שלכם. כדי להקים אתר צריך לדעת איך בונים אתרים, ואת זה צריך ללמוד.
"האפשרות השנייה קלה בהרבה. יש חברות שמציעות פלטפורמה נוחה וידידותית לפתיחת בלוג. המשמעות בפועל היא הליך הרשמה שדומה קצת לפתיחה של דואר אלקטרוני. קל ופשוט. חברות כאלו יציעו לבלוג מגוון עיצובים לבחירתכם (האפשרויות בעברית קצת מוגבלות) ואפשר להתנהל בתוכן בפשטות ובחינם. מי שרוצה להגדיל ראש יכול בחלק מהמקרים לקנות תוספות עיצוביות ולשדרג את המראה של הבלוג".
פלטפורמות בולטות בעברית שאפשר לבחור מהן:
וורדפרס. "מעצמת בלוגים עולמית מתפתחת ודינמית, שמציעה עיצובים חדשים ומשתנים כל הזמן. לא כולם בחינם, ולא כולם תומכים בעברית. בגרסתה הבסיסית ביותר היא קלה לשימוש ולתפעול למי שלא מפחד ממחשבים. בלוגים בוורדפרס שמים דגש על גרפיקה, ולרוב הם נראים טוב".
תפוז . "מעצמת בלוגים מקומית, המתאימה לאנשים שחוששים מהמחשב. העיצובים פשוטים ומוגבלים מאוד והם בעיקר תלויי טקסט. הבלוגים של תפוז מיועדים למי שבאמת לא יודע כלום ומוכן להסתפק בתוצאה מכוערת למדי. היתרון בתפוז הוא הפורטל שמאחסן את כל הבלוגים: לפעמים הוא מקדם בלוג כזה או אחר ומביא אליו תנועה".
ישראבלוג וקפה דה מרקר. "פלטפורמות דלות מאוד מבחינה עיצובית".
בלוגר . "פלטפורמת בלוגים שקנתה גוגל, ומאז נזנחה ולא פותחה. העיצובים שהיא מציעה לא מעניינים". פייסבוק . "אם ממש אין לכם כוח להתעסק בשום דבר עיצובי, אפשר לפתוח בלוג בפייסבוק. ההפצה קלה: התוכן שזור בתוך רשת חברתית, ולכן הוא קל ונגיש. החיסרון של בלוג בפייסבוק הוא לא רק המראה החיצוני האחיד אלא גם חוסר השליטה המוחלט - לא רק בעיצוב: פייסבוק יכולים להתערב בתוכן או לשנות את העיצוב בלי שום התייעצות. קצת כמו לחזור הביתה ולגלות שמישהו הזיז את הרהיטים".
אחרי ששוחחתי ארוכות עם קינן ניסיתי לפתוח בלוג בוורדפרס ובתפוז. וורדפרס קצת הפחידו בהתחלה. ההוראות לא היו לגמרי ברורות, ומצאתי את עצמי מנסה להתקין על השרת איזה קובץ בג?יבריש ואז לפתוח אותו בדפדפן ולשמור בתיקייה, ולא הבנתי מה הם רוצים מחיי. ברגע שקלטתי שכל מה שעשיתי מיותר ומיועד רק למיטיבי לכת, נדרשו פחות משישים שניות עד שיהיה מולי עמוד בלוג עם שם שאני קבעתי ותמונות רקע יפות שאני בחרתי. נטול תוכן, אבל נראה לא רע ומעלה. בתפוז התהליך עוד הרבה יותר פשוט. בתוך דקה עמדתי מול עמוד בלוג שנראה קצת כמו מסמך וורד שעליו הייתי צריכה לכתוב. שניה אחרי שפתחתי את הבלוג שלי )שהתחייבתי שיעסוק בצפרות ובאוכל - אחת על העץ ואחת בצלחת( כבר קיבלתי הצעות חברות מבלוגרים אחרים. חוץ מהכיעור הכללי, היתרונות בולטים.
מסקנה: מאחר שמדובר בבלוג אוכל ולא בבלוג יומן אישי, לצילומים ולעיצוב יש חשיבות ראשונה במעלה, לעתים אפילו עיקרית. לא כדאי להתפשר בשם הנוחות, ולכן הייתי לומדת להשתמש בוורדפרס. זה באמת לא מסובך.
כתבתי פה למעלה על הריבוע הקדוש ואין לי ספק שהוא נראה טריוויאלי, אולי אפילו פשטני, אבל כל מי שמתעסק בתוכן ובאוכל מכיר את ארבעת הענפים האלו היטב, ותמיד יהיה ענף שהוא יחשוש יותר לטפס עליו. וזה בסדר. בשנים האחרונות אני משוטטת בלא מעט בלוגי אוכל מקומיים או אוניברסליים. רק מעטים מצליחים לטפח ולפנק יותר מיסוד אחד: כלומר, רק למעטים יש גם תמונה מעולה וגם טקסטים מבריקים, ורק למעטים יש טקסטים מעולים ומתכונים שזורקים אותך ישר למטבח. לרוב הבלוגרים יש נקודה חזקה אחת, וזאת הדרך לעבוד. כולנו לא טובים בכל.
אבל יש יוצאים מן הכלל, ולשם כך נפגשתי עם הבלוגרית הטובה ביותר בתחום בארץ: מאיה מרום מהבלוג "בצק אלים" (Bazekalim.com). למרום יש יתרון גדול ראשון - היא מעצבת אתרים במקצועה (היא למדה את התחום בבית, לבד) אבל אי אפשר לקחת ממנה את היתר. הבלוג שלה מושקע, יפה, מצחיק, מלא קסם, חברותי לבשלן הביתי ובעל שפה ייחודית גם בעברית וגם בעיצוב שלו. קמו לה מיליון מעתיקים, ובצדק, אבל אף אחד לא מצליח להיות "בצק אלים" כמותה. היום היא מחזיקה במספר שיא של 120 אלף כניסות מ"יוניק יוזרס" בכל חודש. בממוצע, 3,000 אנשים שונים ביום נכנסים כדי לראות אם היא העלתה משהו חדש.
רציתי להבין מה הסוד, מעבר לכישרון, וגיליתי די מהר. אתם תתבאסו: ע-ב-ו-ד-ה.
לוחות זמנים. "אני משקיעה יומיים שלמים בהעלאת פוסט חדש לבלוג, והזמן הזה לא כולל את התחקיר והניסיונות שאני עושה עד שאני מגיעה למתכון סגור וברור ומדויק שאני שלמה איתו. בערך חצי יום הולך על הכנת המנה והצילום שלה. פעם הייתי מצלמת אלפי תמונות. היום רק כמה מאות, כל אחת מזווית קצת שונה. לוקח לי עוד יום שלם לבחור תמונות מאלו שצילמתי ולערוך אותן, ובסוף הכתיבה עצמה. פתחתי את הבלוג במטרה לתת מתכונים מנקודת מבט סטודנטיאלית חפה מכל כישרון בישול והבנה בתחום. אני מנסה לעלות פוסטים אחת לשבועיים, ולא תמיד מצליחה".
מתכונים. "אני חושבת שהכוח של הב- לוג שלי הוא בתוכן שלו. כל מתכון אצלי נפרש על פני 1,200 מילה ואני יודעת ומבינה אותו ברמה של דוקטורט. למה עושים אותו ככה ולא ככה? הוא מנומק".
נושא. "קל נורא להיכנס לבלוגים אחרים ולנסות לחקות אותם, אבל החוכמה האמיתית היא למצוא את הקול הייחודי שלך וללכת עם מי שאת. התחלתי את הבלוג כשיצאתי מהבית של ההורים והתחלתי ללמוד. לא ידעתי לבשל כלום. שום דבר. הבלוג התחקה אחרי תהליך הלמידה שלי. זה נכון אם את אמא נורא עסוקה שמחפשת מתכונים קלים וערומים, וגם אם את משוררת שמחפשת פואטיקה באוכל ומסביבו".
צילום. "למדתי לצלם תוך כדי העבודה. בהתחלה כל צילום היה נפרש על פני שעות. היום אני כבר יודעת יותר מה אני עושה, אבל אין ברירה - חייבים ללמוד להשתמש במצלמה. ולא, מצלמה של אייפון לא עוזרת. צריך סבלנות. לנסות מיליון זוויות. להכיר פינות בבית. לקנות כלים. אני מסתובבת כל הזמן בשווקי פשפשים בארץ ובעולם ואוספת מציאות".
תוכן שיווקי. "לא ולא. בבלוגים טובים לא תמצאי תוכן שיווקי, דווקא כי התחום הזה פרוץ ומסוכן. האמון עם הקוראים שביר מאוד".
הנה משהו שלא לוקחים בחשבון: כדי שהבלוג שלכם יצוף ויבלוט בים הבלוגים, תצטרכו לעסוק בעניין די לא נעיםשיווק עצמי. אין מה לעשות. הסיכוי שמישהו יגיע אליכם סתם משיטוט עצל באינטרנט הוא נמוך. הרוב יגיעו מפה לאוזן, מ-post ל-share. אתם יכולים לעסוק בנושאים פרובוקטיביים ולצלם אותם באופן מצחיק ומעורר תיאבון, אבל אם אף אחד לא יעלה אתכם לפייסבוק שלו, לא ישלח לינק לדודה שלו, לא יוסיף אתכם למועדפים - עבודתכם היא כמו כוסות רוחות לצ'ולנט.
עמרי פולק הוא בלוגר טרי ומצוין (shvitaitalkit.wordpress.com). לאחרונה עזב את עבודתו, עבר לפריז והחליט לנצל את הזמן שהתפנה לו ל"למה שלא תפתח בלוג אוכל", הלכה למעשה. הוא פתח בלוג, "שביתה איטלקית", שמתעסק כולו באוכל איטלקי שהוא מבשל דווקא בבירת צרפת. הוא מכיר את עולם העיתונות והתקשורת היטב, והבין שעליו לכתת רגליים ולגרום לאנשים לקפוץ לביקור אצלו. ביקשתי ממנו את תורת שיווק הבלוגים למתחילים.
רשתות חברתיות. "ובראשן פייסבוק ואינסטגרם. כל פוסט שתעלו - קדמו בפייסבוק. כל מתכון - צלמו והעלו לאינסטגרם. בשניהם הפנו באופן ישיר לבלוג שלכם את מי שרוצה לקרוא או להכין. עקבו בעצמכם אחרי אנשים מובילים בתחום האוכל, והתייחסו אליהם בתקווה שהם יעקבו חזרה בסופו של דבר. להמלצה אחת שלהם יש כוח אדיר על התנועה בבלוג שלכם".
בלוגים אחרים. "לקהילת הבלוגרים קוראים קהילה, ולא בכדי. האנשים הפעילים בה באופן קבוע מכירים זה את זה. תתחילו גם אתם להכיר. אל תיפלו על בלוגים גדולים כמו "פתיתים" או "בצק אלים" עם שיווק עצמי, אלא דווקא עם הערות מחכימות, תשומת לב, מידע נוסף. עוררו עניין ודיון והשתתפו בו, וככה יבחינו בכם קוראים פוטנציאליים". פורום אוכל. "אין הרבה בארץ, אבל גם שם שווה לפעול ולהיות נוכח, לפחות עד שהבלוג עולה על המסלול הנכון".
הערה של מאיה מרום בעניין: "אחת הדרכים לקדם את הבלוג שלך היא לתת את התכנים לאתר תוכן אחר, תמורת קרדיט והפניה לבלוג. אין כמעט בלוגר שלא פנו אליו והציעו לו את הבארטר הזה: אתה תיתן לנו את מה שכתבת וצילמת, ואנחנו ניתן לך הפניה ותנועה.
"אני ממש נגד זה, ולא מבינה אנשים שמוכרים את התוכן שלהם בחינם גם במחיר תנועה. לתוכן יש ערך, וכל אתר צריך לשלם על התכנית שהוא מפרסם. תנועה לא מספיקה".
לפני עשר שנים הסיכוי של אדם רגיל עם מצלמה לא רעה לצלם תמונה טובה באיכות סבירה היה נמוך בהרבה מהיום. לא רק הטכנולוגיה השתפרה, אלא גם הזמינות והניסיון שלנו. אנחנו כל הזמן מצלמים. אם העין שלכם גרועה לא יעזרו העצות, ואם היא טובה בטח הבחנתם לבד שאת הפלאש צריך לכבות ואור טבעי מהצד מחמיא יותר.
מצלמה. "אתם רוצים מצלמה עם מקסימום שליטה על הפרמטרים השונים (הכוונה לפוקוס, מהירות, צמצם, ISO וכו), גם אם בסוף תבחרו להשתמש ב"מוד" האוטומטי שלה. רק מצלמות כאלו יתנו לכם עומק שדה - התחושה המיוחדת שיש בצילום שגורמת לכם לרצות לגעת בו. מצלמות רפלקס דיגיטליות (DSLR) נותנות את המענה הטוב ביותר, והן מתאימות לצלמים חובבים ומקצועיים. טווח המחירים שלהן עצום והוא נע בין 2,000-1,500 שקלים למתחילים ועד עשרות אלפי שקלים לדגמים המקצועיים. אני לא נוגעת היום במצלמות האמצע (מצלמות כיס או מצלמות לא מקצועיות) ואם אין לי מצלמה טובה לידי אני מעדיפה לצלם עם האייפון. אם אין לכם בשום אופן יכולת לקנות או להשאיל מחבר צלם מצלמה טובה, למדו להכיר את זו שברשותכם פשוט באמצעות אימון וצילום ובחינת התוצאה על מסך מחשב".
עדשה . "לכל מי שמבקש ממני המלצה לעדשה אני אומרת לא לקנות. לא בשלב הראשון. אפשר להסתדר עם עדשת הקיט, זו שהגיעה עם המצלמה שלכם".
חצובה. "את רוב הצילומים עושים בתוך הבית, עם צמצם סגור יחסית. צמצם פתוח ייתן לכם הרבה אור, וחצי מהתמונה לא תהיה בפוקוס. צמצם סגור יחסית (שמונה ומעלה) יכניס מעט אור, אבל התמונה תהיה חדה. כדי לשמור על צמצם סגור ולעבוד במהירות איטית אתם צריכים חצובה. אפילו אחת פושטית, יד שנייה ממתכת (חצובות פלסטיק מתקלקלות ברגע), שתעלה לכם בערך 500 שקלים".
פלאש. "בשום אופן לא. אל תקנו. גם ככה לא תדעו להשתמש בו כמו שצריך".
שעת הצילום. "אוכל צריך לצלם באור יום. אם בישלתם בערב אי אפשר לצלם. כל צילום עם פלאש נועד מראש לכישלון. אתם לא זקוקים לתאורה מקצועית - גם צלמי מזון משתמשים בתאורה טבעית. צריך רק ללמוד איך".
מיקום. "אל תצלמו באור ישיר (למשל, כשהחלון שטוף השמש מאחוריכם). האור צריך להיות לצד הנושא או מעט מאחוריו - ככה תקבלו אפקט של תלת-ממד, טקסטורה וחומר. אור ישיר משטח את התמונה".
צמצם. "אם אתם מבינים קצת בצילום, עדיף להעביר את המצלמה למצב שליטה בצמצם (AV). מאחר שיש לכם חצובה, המהירות פחות משנה לכם. שימו על צמצם שמונה לפחות".
טיימר או שלט. "לצלמים מקצועיים יש שלט, אבל גם במצלמות כיס יש היום טיימר. הטיימר הוא הדבר הזה שמאפשר לכם לרוץ ולהיכנס לתמונה בצילום המשפחתי. הוא גם חוסך לכם את המריחה שנוצרת כשלוחצים על מצלמה המצלמת במהירות איטית - הוא מפעיל אותה לבד".
הסט. "חשוב לצלם את האוביקט שלכם כשהוא במיטבו. השתמשו בחומרי גלם מעולים וצלמו כשהאוכל טרי וחם, ולא מהמקרר. בחיים אל תפרקו את הסט שלכם לפני שבחנתם את התמונות על מסך מחשב".
קראתי שוב את מדריך הצילום. אם אין לכם מצלמה טובה ואתם לא מבינים בצילום, יש מצב שהוצאנו לכם את החשק לפתוח בלוג - ולחיות, באופן כללי. תתחילו עם מה שיש לכם. צלמו באור טבעי. זה הכי חשוב. ותקראו את מדריך הסטיילינג. אם תתמידו עם הבלוג, שקלו לקנות ציוד מקצועי יותר וללמוד את התחום לעומקו.
כדאי לקרוא פוסט של ויינר ולינדר העוסק במתכון המנצח לצילום אוכל, חפשו בגוגל "מתכון לצילום מזון - מתכוניישן".
הרבה בלוגרים נופלים פה. הם מנסים והולכים לאיבוד בניסיון. התמונות שלהם מקושקשות ועמוסות מרוב מאמץ. המאמץ שלכם לא צריך לבוא לידי ביטוי בכמות החפצים שתצליחו לתקוע בפריים אחד. להפך. קערות ריקות, בובה של מלאך, כרטיס ברכה ישן, פמוטות, חתיכת בד נוצץ, סידור פרחים: חשבו במה כל אחד מהם תורם וחשוב לתמונה, ואם אין לו תפקיד אמיתי תעיפו אותו לכל הרוחות.
"אני חושבת שקודם כל, לפני שמתחילים, אם גם הכנת האוכל וגם הצילום והעיצוב שלו נמצאים בידיים של בן אדם אחד, הבן אדם הזה צריך הרבה סבלנות וגם לא מעט חזון. הוא צריך לדעת מה הוא עומד לצלם ולקחת בחשבון את הכלים (לא כמטאפורה) ואת היכולות שיש לו. למשל, כל מיני תבשילים ביתיים כאלו, שהם נורא טעימים אבל נראים חומים ומעוכים - אין מצב שתצליחו להוציא אותם טוב אם אתם לא צלמים מקצועיים. מראש לא הייתי מנסה".
פינה. "המקום שאתם מצלמים בו ומכירים היטב את האור שבו. הוא לא חייב להיות קבוע, אבל יש בלוגים שתמיד מצלמים באותו מקום, והפינה שלהם הפכה להיות מותג. 101cookbooks, לדוגמה , מצלמת תמיד על השיש שלה. ברגע שרואים את השיש יודעים מי מאחוריו. Tartlet מצלמת תמיד על רקע עץ טורקיז, שכבר מזוהה איתה לחלוטין, והיא מגוונת עם מפיות ובדים קטנים, פרחוניים וצבעוניים".
כלים. "לא סתם הרבה סטייליסטים בורחים לכלים העתיקים. יש בהם אופי מראש, ולא צריך לייצר אותו. בכל מקרה בחרו כלים פשוטים יחסית, שלא יגנבו לאוכל את ההצגה".
כלי אמייל. "כבר די מיצו את עצמם, אבל קל וכיף לצלם איתם. אפשר לקנות הרבה גדלים וסוגים בשוקי הפשפשים".
זווית הצילום. "התורה על רגל אחת - דברים שטוחים (שקשוקה) מצלמים מלמעלה, ודברים עם גובה (קערה מלאה בריזוטו פטריות) או עם עומק (קערה עם ריזוטו פטריות ופטריות טריות מאחורה) מצלמים מהצד".
עיצוב המנה. "לא צריך קונצים: האוכל צריך להיראות כמו שהייתם מגישים אותו. אל תמרחו דברים בשמן כדי שהם יבריקו, תחסכו מהסלט את הרוטב כי הוא ייבש את הירקות. שימו רוטב, ערבבו וצלמו מהר, לפני שהחסה דועכת".
רקע . "קרשי בנייה הם רקע אידאלי לצילום. יש להם טקסטורה וקל מאוד לצבוע אותם ולקבל מראה משופשף שמצטלם טוב. לפעמים אפשר למצוא ברחוב פלטת עץ ישנה (מארון, לדוגמה), שכבר נצבעה והתקלפה תכופות, שתתאים לכם. אבל גם שיש מגניב ולא צבעוני, כיסא עץ או רצפה של בטון מוחלק יכולים לשמש אתכם. רק שימו לב שהרקע לא סטרילי מדי, משויף ומבריק, אלא בעל טקסטורה, אחרת התמונה תצא שטוחה ומשעממת".
הכי חשוב. "קיפ איט סימפל. אם תעמיסו כוסות ומפיות ושגעות וציפורים אז האוכל ייעלם. במיוחד אם אתם לא חזקים בסטיילינג. תנו לאוכל לשחק את התפקיד העיקרי".
זה פתוח, זה לכולם, זה בחינם. רק בואו ותכתבו את כל מה שיש לכם להגיד בכל נושא שהוא ועכשיו תמצאו את מי זה מעניין. זאת הבעיה הכי גדולה באינטרנט. הוא פשוט מלא בערמות גדולות של זבל. אל תייצרו עוד זבל.
נפגשתי עם הבלוגר, מבקר המסעדות ובעל פינת חדשות האוכל בתוכנית של גיא פינס, עמית אהרונסון. הבלוג שלו, "מדבר מהבטן" (thefoodblog.co.il) מבוסס על כתיבה טובה ואינטיליגנטית, ולא על גרפיקה. הוא פיינשמקר ונודניק מתנשא כמו שאני אוהבת, ורוב הבלוגים בעולם לא חוצים אצלו את מפתן הדלת.
"יש המון בלוגים שהם אשפה צרופה, ולצערי הם מושכים את כל התחום למטה. באופן מפתיע אלו גם הבלוגים הכי נגועים בפרסומות סמויות ובתוכן שיווקי. אם ישלחו להם חתול מעוך הביתה בחינם הם ימליצו עליו בתשוקה בלי להסס. אני מבין שלא כולם יודעים לכתוב, ומבין שגם מי שלא יודע לכתוב יכול להחזיק בלוג מפואר כל עוד הוא מבין את המגבלות שלו. יש לי כמה חוקים משלי לגבי כתיבה בכלל וכתיבה על אוכל בפרט, והם יכולים לעזור גם למי שמתקשה בנקודה הבאמת קשה הזו.
"בפרפרזה על דבריו של ויטגנשטיין, שאמר 'מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק' אני חושב שהחוק הכי חשוב הוא - אם אין לך מה להגיד, אל תגיד".
הישאר ממוקד. "אם הבלוג שלך עוסק באוכל ובמתכונים, אל תיכנס לזה שהיית בסרט כזה וכזה אלא אם כן זה באמת רלוונטי לפוסט שלך, וגם אז, עשה זאת בקיצור.
אל תצפה להתעשר. "ובהקשר הזה - אל תפתחו רגליים לכל מי שמציע לכם משהו בחינם. אין מתנות חינם. שמרו על הבלוג שלכם נקי. עשירים לא תצאו ממנו, מעדן יוגורט עם פרי אחד פחות או יותר".
העלו פוסטים באופן קבוע. "פעם בחודש זה לא מספיק. בלוג צריך להיות מקום דינמי שיש בו התרחשות מתמדת. העלו פוסטים לפחות פעם בשבועיים.
"אם יש לכם נקודה חזקה (צילום או כתיבה למשל), טפחו והדגישו אותה. בלוג יכול לשרוד ולשגשג על נקודה חזקה אחת (ע"ע הריבוע הקדוש, ר"ר)".
תחקיר , תחקיר, תחקיר. "כן, כמו בעיתונות. למדו על חומר הגלם שבחרתם, על הנושא שאתם עוסקים בו. קראו בספרים ובאינטרנט. חקרו טבח או סבתא או חבר שמבין. לא ויקיפדיה. תחקיר טוב יציל אתכם אם אין לכם משהו חכם להגיד בנושא".
הומור . "בשום אופן אל תנסו להצחיק בכוח".
תוכן . "צאו מתוך נקודת הנחה שלא קל לייצר תוכן ושקשה לחשוב באופן קבוע על דברים משמעותיים להגיד. טובי הכותבים בעולם מתייסרים בחלק הזה, של 'לייצר יש מאין', וגם לכם צפויים רגעים מתישים מול המחשב".
כל בלוגר שדיברתי איתו העלה את הסוגיה: תוכן שיווקי. לבלוגר יש אפס מחויבות לאתיקה תקשורתית, והוא יכול, אם בא לו, לקבל מעטפות של מזומנים מדי חודש מחברה כזו או אחרת, בתנאי שיכתוב עליהם באהבה גלויה אחת לשבוע. לכו תדעו אתם, הקוראים, אם זה המצב.
המגמה העולמית היום בתחום יחסי הציבור היא ללמוד להפעיל את השיווק הוויראלי, הסמוי, לטובתו. אלו לימודים קשים שיש בהם מעט סדר, שכן בלוגים חדשים נפתחים בכל שעה.
לאחרונה דיברתי עם איש יחסי ציבור שסיפר לי על בלוגרית שהתקשרה אליו וביקשה שהוא יטיס אותה ואת כל המשפחה שלה לאירלנד, בתמורה לכיסוי נלהב בבלוג שלה לאירוע שהוא אירגן. מה שאני מנסה להגיד פה הוא שלא רק היחצנים הורידו את הכפפות, אלא גם לא מעט בלוגרים שהבינו שאם כסף לא יצא להם מזה, אז אולי כמה טובות הנאה.
לא בכדי הבלוגים הטובים ביותר מציינים במפורש שאין טעם לשלוח להם מתנות כי הם לא יכתבו עליהן, או לפחות לא מתחייבים לכתוב עליהן. עד שלא ייעשה סדר אמיתי בתחום, עדיף ללכת על הצד הנקי של המטבע. אמינות היא חלק מהותי ביחסים שלכם עם הקוראים.
האמת המרה היא שאין הרבה לאן. רוב הבלוגרים נשארים בארבע אמות הבלוג שלהם לתמיד, גם אם הוא זוכה להרבה חשיפה ותנועה. אבל הנה כמה דברים שאפשר לחלום עליהם:
פרסום ספר בישול. הבלוגרית הילה קריב מהבלוג היפהפה "ביסים" הוציאה לפני שנה ספר בישול בהוצאת כתר.
מעבר לעיתונות מודפסת. מצחיק איך מעבר לתחום גווע הוא חלום של לא מעט אנשים. מאיה מרום מ"בצק אלים" קיבלה בזכות הבלוג שלה את מדור האוכל במוסף זמנים מודרניים בידיעות אחרונות.
תוכנית בישול. הבלוגרית האיטלקית קיארה מאצ'י מגישה היום שתי תוכניות בערוץ האוכל האיטלקי.
סרט הוליוודי. "ג'ולי וג'וליה" מבוסס על בלוג מוצלח במיוחד של ג'ולי פאוול, שהחליטה יום אחד לבשל את כל המתכונים מספר הבישול של ג'וליה צ'יילד. הבלוג הפך למסע אישי מופרך ומעורר תיאבון עם מיליוני עוקבים, לאו דווקא מתחום האוכל, ובהמשך לספר ולתסריט המבוסס עליו שכתבה נורה אפרון. הסרט היה מועמד לאוסקר וזכה לאהדה רבה של הצופים. הנה משהו לחלום עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות