עוגה, עוגה, תוגה: רותי רוסו חוגגת לבת שלה
המדור הזה כולו השפלה קולינרית, חורבן המוניטין שבניתי לי בעמל, יזע ושנים. אבל לא אכפת לי: המדור הזה הוא בשביל הבת שלי
בכוונתי לעשות פה, בדפים האלו, את כל הטעויות שאפשר לבצע באוכל, ולעמוד מאחורי התוצאה גאה כטווס ומרוצה כצרצר. והסיבה לכך היא שהבת שלי, תלמה, בת שש, וחושבת שאני מינימום אלוהים, ומכל הדעות בעולם, כולל של שפים מוערכים ושל אנשים למודי אוכל וקולינריה ותרבות, מהדעה שלה אני הכי מחזיקה.
עבדתי קשה כדי לזכות בהערצה הזאת ובסוף הגעתי למסקנה שיש עוד אנשים כמוני. כאלה שמוכנים להרוג בשביל צרור אספרגוס וסולדים מאבקות מרק, פלצני אוכל בכל רמ"ח אבריהם, שיוותרו על כל האידאולוגיה והחינוך בשביל מבט אחד מילד בן שש שסוגד לך. רגעי הסגידה של הילדים בדור הזה הם כה קצרים ומתוקים, שלא פלא שדור שלם של הורים מוכן ואפילו רוצה להתבזות עד כמה שאפשר כדי לקצור רגעים כאלה. גם אני.
זה התחיל מאחותי. השיגעונות הכי גדולים מתחילים אצלה. הבת הבכורה שלה ביקשה יומולדת בסימן צבעי הקשת, והיא החליטה לאמץ פרויקט מפעל חיים מבית היוצר של האינקוויזיטורית מרתה סטיוארט. שם הפרוייקט: עוגת קשת. לשם הכנתה נדרשים שמונים ושניים כלים שונים ושלושה ימי עבודה מאומצת ברמה בינונית. זאת עוגת שכבות בחושה, כשלכל שכבה צבע אחר מגוני הקשת שבענן. בין השכבות יש פרוסטינג לבן והחוויה כולה היא הפתעה מפעימה.
אחותי הגיעה עם העוגה הלבנה הענקית לאירוע, וברגע האמת, כמו בסיפור של מאיר שלו "אבא עושה בושות", נעצה סכין וחשפה את העולם הצבעוני המרהיב שבתוכה. כלת היומולדת סיפקה את הסחורה ופרצה בבכי מרוב התרגשות.
בתוך מציאות שבה ילדות בנות תשע בוכות מלראות את ג'סטין ביבר, אפשר רק לתאר את המשמעות של ילדה הבוכה מיופיה של עוגה. כאילו שלמישהו משנה בכלל הטעם. היא יכולה גם להיות עשויה מבשר של חד קרן. אחר כך הגיע יום ההולדת החמישי של הבת שלי ומצאתי את המתכון של מרתה. פיניתי שלושה ערבים, קניתי 4 תבניות ביצים ושדרגתי את התנור, והופ הכל היה מוכן לצאת לדרך.
בשלוש לפנות בוקר הקצפתי שוב ביצים לקראת השכבה הסגולה, כשבדיוק יצאה זו הכחולה מהתנור. היא שקעה בצד אחד ונראתה עקומה להחריד. אבל אותי זה לא הדאיג. צברתי מספיק ניסיון בחיי כדי לדעת מה לעשות ברגעים כאלו, שהשכבה הרביעית של העוגה לא עולה יפה.
אז נקטתי באמצעים: ראשית בעטתי בארון ממש חזק, ואז במגירות המטבח ואז קיללתי בשתי שפות ושוב בעטתי בתנור. להפתעתי זה לא תיקן את העוגה, בשונה מפעמים קודמות שבהן זה גם לא תיקן, אבל לפחות פירק לייסט מהפאנל של הארון.
הוא התעורר מהרעש, ניגש לראות מה מתרחש באזור האסון שעזב לפני חמש שעות ומצא אותי עומדת לקפוץ מהמרפסת עם עוגה צבעונית ביד (לזכותי ייאמר שבאמת הרגשתי שהחיים שלי הגיעו למבוי סתום).
"את מוכנה לרדת מהמעקה בבקשה", הוא הפציר בי, "זאת עוגה לחבורה של ילדים בני חמש שביום רגיל אוכלים לעצמם את הנזלת. זה בסדר אם לא תהיה שכבה כחולה בעוגה ואני שם את חיי על כך". ויתרתי על תוכנית המגירה שלי להתאבד עם עוגה בחושה. העוגה עם ארבע שכבות עדיין הייתה יפהפיה ו-35 ילדים קטנים צרכו את כל החומרים המסרטנים שהגשתי להם בשמחה שאין לתאר. כל האמהות שנאו אותי. כל הגננות כיבדו אותי. החלום הוגשם אבל המחיר היה כבד. בישיבת הסיכום שערכתי בבית כדי לנסח את המסקנות מהמבצע, השורה התחתונה היתה אחת. לא יכול להיות שעוגת יומולדת תהיה כרוכה בכזה ברדק.
ואז נתקלתי בעוגה הזו שוב. הפעם בתוכנית הבישול החתרנית Nurdy Nummies של טבחית ושחקנית מקסימה ששמה רוזן פנסינו. התוכנית משודרת בפרקים קצרים ביוטיוב, בהפקה חצי עצמית, ועוסקת בעיקר בעוגות מצחיקות מקושטות. פנסינו היא ההפך הגמור ממרתה. יש בה אפס יומרה ואפס אימה. היא שופעת הומור עצמי ומצליחה לגרום לכל עוגת אנגרי בירדס להיראות כמו פרויקט פשוט וכדאי. עוגת הקשת שלה היא התוכנית הנצפית ביותר ובצדק. בזכות פנסינו הכנתי את העוגה עוד שלוש פעמים. היא סיפקה את הסודות האמיתיים שהופכים אותה לאפשרית. אני הוספתי עוד כמה קיצורי דרך והתאמות לישראל, ואני חושבת שעכשיו לא צריך לגשת למשימה הזאת בכזאת אימה. נכון, היא לא זולה (אבל עולה בערך רבע מעוגת יומולדת שווה קנויה). ונכון , היא לא מהירה אבל היא גם לא מתישה. אם יש לכם ילדה בגילאים הרלוונטיים, דעו שיש בכוחם לשמח אותה מאוד.
בקרב הזה של הכינה על הראש של דוד מול גוליית, פנסינו עושה למרתה איפון וממסמרת אותה לרצפה.
העוגה. מרתה משתמשת בבסיס של עוגת ספוג לבנה ביתית. העוגה טעימה, אבל לא מפילה מהכיסא, בטח לא אחרי שמוסיפים לה המון צבעי מאכל. בשביל מה לטנף את המיקסר. פנסינו, לעומת זאת, משתמשת בתערובת מוכנה של פילסברי, צריך רק לערבב ולשים בתנור.
הסוד של פנסינו: היא מוסיפה לעוגה רק את החלבונים, וככה שומרת על הבסיס לבן יחסית. מעולה כשמדובר בעוגה עם צבע מאכל.
התבנית. פנסינו אופה בשתי תבניות עגולות קטנות ביחד. ככה היא מכינה בכל סיבוב שתי עוגות. אני גיליתי שהתבנית האידאלית היא בקוטר 18 ס"מ, ואז מפעילים את התנור על טורבו, כדי להבטיח פיזור חום שווה.
הסוד שלי: אם אין לכם שתי תבניות (בכל עוגה שמים חצי מכמות הבלילה) ואתם צריכים לאפות עוגה אחרי עוגה, קחו בחשבון שהבלילה שעמדה בחוץ כמעט שעה מאז שעורבבה איבדה מכושר התפיחה שלה. הדרך הכי נוחה להחזיר לה את המוטיבציה היא בחיזוק של כפית אחת של אבקת אפייה רגע לפני שהיא נכנסת לתנור.
החיתוך. הכי חשוב לא לחתוך את העוגה כשהיא עדיין חמה. מרתה עושה את זה עם סכין. גם אני ניסיתי ויצא לי צ'קמוק. לפנסינו יש פתרון קסם לאנשים עקומים: מיתר חיתוך לעוגות (30 שקלים בפור שף) ואני מאושרת ורק מחפשת דברים לפרוס ישר.
הפרוסטינג. שוב - לא שמים פרוסטינג על עוגה חמה, חמימה או פושרת. רק על עוגה צוננת, עדיף אפילו מהמקרר. אחרת הפרוסטינג נמס ואתם תבכו. האמריקנים אוהבים להכין פרוסטינג מקרם חמאה חזק ויציב, או פרוסטינג מגבינת פילדלפיה או מקרם חלבון וסוכר. את קרם החמאה וקרם החלבון אני לא סובלת מטעמים שונים. את הקרם מגבינת הפילדלפיה אני דווקא אוהבת, אבל המחיר בארץ של הגבינה האמריקנית הבסיסית הזו מקומם. הכנתי קרם על בסיס גבינת נפוליאון (טבעית. לא עם שום. גם לא עם בצל. וגם לא עם סלמון) והוא יצא אדיר ועדין ופחות כבד מידידו האמריקני.
החומרים:
3 אריזות להכנת עוגה בהירה (עוגת וניל) מהירה
9 חלבונים
שמן (בכמות מתאימה להוראות)
צבעי מאכל איכותיים, עדיף במרקם ג'ל, בצבעים אדום, צהוב, ירוק, כחול וורוד (או סגול)
לקרם:
200 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
400 גרם גבינת שמנת נייטרלית נפוליאון
50 גרם אבקת סוכר
2 תבניות קפיציות בקוטר 18 ס"מ (אם יש רק תבנית אחת, הוסיפו לעוגה השנייה מאותה הבלילה כפית אחת של אבקת אפייה רגע לפני שהיא נכנסת לתנור)
הכנה:
1. מחממים מראש תנור לחום בינוני (160 מעלות), עדיף במצב טורבו.
2. מכינים את הבלילה משקית אחת של תערובת, 3 חלבונים, שמן ומים לפי הכמות הרשומה על האריזה. מחלקים את הבלילה לשתי קערות. מוסיפים לכל קערה את אחד הצבעים ומערבבים היטב עד שהצבע אחיד.
3. משמנים מעט את התבניות ויוצקים לכל תבנית את אחת הבלילות הצבעוניות. אופים 35 דקות. מוציאים מהתנור ומצננים קצת. מפרידים מהתבנית ושמים במקרר עד לשימוש. חוזרים על התהליך עד שיש לכם חמש עוגות צבעוניות שצוננו היטב במקרר.
4. מכוונים את המיתר לגובה המתאים לכל העוגות (סביר להניח שלא חילקתם את הבלילה באחידות מוחלטת, אז יהיו עוגות גבוהות ונמוכות. צריך לכוון את המיתר לפי העוגה הנמוכה ביותר). חותכים את כל העוגות עם המיתר.
5. בינתיים מקציפים את החמאה הרכה במיקסר עם וו ה-K. מוסיפים את גבינת השמנת ואבקת הסוכר ומערבלים עד שהקרם אחיד.
6. מניחים על משטח עבודה את העוגה הוורודה. שמים במרכז העוגה 2 כפות גדושות מהקרם. במרית או בסכין מורחים את הקרם על העוגה. מניחים מלמעלה עוד שכבה של עוגה בצבע כחול. שמים עליה קרם ומורחים. אחרי העוגה הכחולה שמים עוגה ירוקה, צהובה ואדומה. שימו לב שלא ניצלנו את כל הבלילה מהחפיסה האחרונה. בעוגה שלכם יש חמש שכבות, כי שש זה באמת מוגזם.
7. מכסים את העוגה מכל הצדדים בקרם הלבן. אפשר להחליק אותו בגב הסכין או במרית מריחה מיוחדת. שומרים בקירור ממש עד ההגשה.
נא להמתין לטעינת התגובות