חמת זעם אחת וכמה המלצות: שי אילן סוקר יין
ליל הסדר ממשמש ובא וכמו כל עם ישראל גם שי אילן מבלה זמן ניכר בקניות. מסתבר שהתור בקופות הוא רק אחת מכמה סיבות טובות מאוד לחמת זעם צרכנית. שי אילן מתעצבן ואחר כך ממליץ על יינות
מניסיון של מי שגר בקרית חיים המזדקנת, המניפולציה הגדולה ביותר מופעלת דווקא בפריפריה, דווקא ברשתות הזולות לכאורה, במקומות בהן הקהל שבוי משום שאין לו מכונית בה הוא יכול להסתובב בין חנויות הענק ולבחור מבצעים. אחת התמונות העגומות היא לראות כיצד משתרכים קשישים עם עגלות דו גלגליות במסע רגלי של 4-5 קילומטר לאחת מחנויות הדגל של הרשתות, שאף אוטובוס לא עוצר לידן. זאת משום שהסופר השכונתי יקר שבעתיים, והמוצרים הגנריים שבו, אלה שנמכרים תחת שם הרשת, ירודים עד בלתי ניתנים למאכל.
המצב הזה פרדוקסלי, משום שאם לא שמתם לב, הצנע כבר כאן. לא לחינם שמים היקבים הגדולים דגש בחג הזה על הסדרות הנמוכות. הם במצב לא קל, והם זקוקים לבסיס הרווח שלהם, ליינות הזולים, כדי לנשום. הפרדוקס הוא בכך שאם אתה מנסה לשלוח יד ולחטט בכיסים המדולדלים של העשירונים התחתונים, מוטב שלא תיקח את כל מה שתמצא שם, כי מחר לא יימצאו לך לקוחות. ההאשמה הזאת לא מופנית בהכרח כלפי היקבים, אלא כלפי קומפלקס הרווח כולו: אם היקב מציע מוצר קצת יותר זול והרשת לוקחת עוד עשרה אחוז על המחיר המומלץ, היא יורה ברגל של עצמה ושל היקב באותו זמן.
וזה אולי הדבר הראשון שראוי לשים לב אליו בעניין היינות הזולים לחג. פעמים רבות פרסמתי בטורי מחירים מומלצים שסיפקו לי יחצ"נים של יקבים. יכול להיות שהם מתכוונים למחיר ויכול להיות שלא, אבל פעם אחר פעם הופתעתי מחדש לגלות שבחנות המחיר יותר יקר, ולפעמים באורח משמעותי. קחו למשל את (ואני חושף את הקלפים מלכתחילה) מלך ה"עלות-תועלת" שלי, ה"קברנה מרום גליל סינגל" של סגל. המחיר המומלץ של בקבוק מחוץ למבצעי החג, על פי היקב, הוא 45 ש"ח. ברשתות הקמעונאיות של תל אביב אפשר למצוא אותו במהלך רוב השנה ב-50-55 ש"ח, במחיר רגיל. אמת, מי שאוהב את היין הזה, כמוני, ועוקב אחרי המבצעים ימצא אותו לרוב ב-40 שקל. אבל מי שייכנס לרשת "יש" ה"זולה" בקרית חיים יידרש במהלך כל השנה לשלם עבורו 60 שקל. איכשהו, לקראת החג, היין הזה, שמשתתף במבצעי "שלוש במאה" נעלם פה מהמדף לגמרי. אצל יקבי רמת הגולן, הפער בין המחיר המומלץ למחיר בפועל גדול עוד יותר.
הדבר השני שחשוב לשים לב אליו נוגע באופן הרבה יותר ישיר ליין עצמו. בהמשך אספר לכם על כמה וכמה יינות לא יקרים ששתיתי ואהבתי. שימו לב לשנה!!! היינות היקרים משווקים בדרך כלל בחנויות יין מתמחות, אבל היינות שלהלן נמכרים בסופרמרקטים, ולפעמים בפיצוציות ובחנויות מכולת. יינות ברמה הזאת לא תמיד שומרים על האיכות שלהם שנה שלמה, ובוודאי לא יותר מזה. גם לא מבחינת יכולת התיישנות, ובוודאי לא מבחינת עמידות לתלאות האחסון על מדפים באור בלתי פוסק, או חלילה בלי מזגן. אבל לרשתות לא תמיד כדאי לשווק את היין שייצא רק לפני חודש, כי יש להם מלאי קודם שצריך לחסל. אז אם החלטתם לקבל את המלצתי על משהו, שוב, שימו לב היטב לשנה. יין זול, וגם יין במחיר ביניים, צריך להיות גם מהמודל האחרון. אותו מותג משנה או שנתיים לפני כן הוא הימור במקרה הטוב.
ואחרי ההקדמה הארכנית, ליין. לפניכים רשימת יינות שרכישתם לא תרושש אתכם, בתנאי שתמצאו אותם במבצע הנכון, במחיר המומלץ, מהשנה המצוינת וכו' וכו'.
באופן לחלוטין לא מפתיע, ראש וראשון ליקבי ה"עלות-תועלת" השנה הוא יקב "כרמל". סדרת ה"סלקטד" שלו משווקת במחיר של 4 בקבוקים במאה שקלים. בדרך כלל מדובר בתמורה לא רעה, אבל אני מציע לעלות שנתה אחת, לסדרת "פרייבט קולקשן" של היקב.
כרמל שרדונה פרייבט קולקשן 2012: נחמד מאוד מה ש"כרמל" עושים בשנתיים האחרונות עם שרדונה. יין חביב, מעט רזה בפרופיל, אבל זה לא לרעתו. יש בו פירותיות טובה, עם ניחוח טרופי קל, מעט אננס ולימוניות. חמיצות נדיבה, מרעננת. יין שתי ונעים. 38 שקלים (ואולי פחות, במבצעי החג).
כרמל קברנה פרייבט קולקשן 2010: מאוד נחמד ביחס למחיר. צעיר, עם פירותיות ניכרת וחיונית, שזה סימן ההיכר ליין טוב ברמת המחיר הזאת. יש בו גוון ירקרק, של מנטה ואקליפטוס, שקצת בולט מדי לטעמי. הוא נעדר פגמים, למעט מרירות קלה בגימור. בסך הכול יין מוצלח ומתחרה ראוי לעמיתיו במחיר דומה. 50 ש"ח (ושוב, מבצעים...)
כרמל שירז פרייבט קולקשן 2010: טעמים של קרמל ושזיפים ומעט פלפל שחור. פה קל עם מרירות מסוימת בצד מתיקות קלה. זקוק להתאווררות מסוימת, אז נעלמים טעמים פחות רצויים ומופיעה חמיצות טובה. פחות אהבתי. 45 ש"ח.
ובמעבר חד, ליקב אחר: בנימינה שרדונה "בין" – יין צעיר ומיצי, מרענן, פרופיל קצת חד מדי לטעמי, עם חמיצות גבוהה, אבל מאוד שתי, זורם ולא מכביד.
מי שבעבר היו אחראים למהפכה הגדולה גם בשיווק וגם בייבוא יין, רשת חנויות "דרך היין" המצוינת משווקים את יינות "דרך ארץ" שמיוצרים בשיתוף עם יקבי "ברקן". העיקר כאן הוא המחיר – 30 ש"ח לקברנה והמרלו של המיזם.
דרך ארץ קברנה סוביניון 2011: יין מיצי וקל, מעט מתובל, עם גוון שזיפי וירקרקות מסוימת. הפרי רענן, החמיצות טובה והתיבול נאה. תמורה לא רעה למחיר המוצהר – 30 ש"ח.
ואסיים בקצת ייבוא מ"דרך היין": יינות "סאטר הום" מקליפורניה, אחד מיינות הסופרמרקטים האהובים בארצות הברית. לא היו לי הרבה ציפיות מה"סאטר הום זינפנדל 2010" לפני ששתיתי אותו, אבל התבדיתי לטובה. מדובר ביין נגיש מאוד, אופייני לזן – רך, נעים, עם חמיצות טובה וקצת תיבול. אחד המתחרים היחידים לפייבוריט שציינתי קודם, למי שהקשיב בשיעור. 40 ש"ח – תמורה טובה מאוד.
ולבסוף, כמובטח, ל"קברנה מרום גליל סינגל2011" של סגל. קראתי לו קודם לכן "מלך העלות-תועלת" שלי, ואני עומד מאחורי זה, זו השנה השנייה ברציפות. אבי פלדשטיין, היינן של "סגל", יודע מה הוא עושה עם התירוש שלו, ומצליח בפרמטר הכי חשוב ליין ברמה הזאת – חיוניות. טעמי הפטל והקסיס מרוכזים, אבל לא ריבתיים, יש תיבול נאה והיין מאוזן היטב על ידי חמיצות נדיבה אך לא מוגזמת. 45 ש"ח כל השנה, שלושה במאה לקראת החג. לקנות ארגזים.
נא להמתין לטעינת התגובות