הפילוסופיה של היין: ביקור ביקב עגור
הוא למד פילוסופיה והקים נגרייה - אבל את האושר מצא שוקי ישוב דווקא ביקב שלו. במושב עגור הוא מפיק רוזה מיוחד ותוהה מתי נעריך יין טוב אחרי יותר מלגימה או שתיים
"סבתא שלי לא אכלה זיתים, ואני עושה יין שמתחבר בעונג לשמן זית", אומר שוקי ישוב. "הרוזה שלי הוא בבת עיני. אתה מכיר הרבה יינות שילכו בשמחה עם סלט חצילים או סלט מתובל?", הוא שואל בעודו מוזג את היין הוורוד שלו.
>> השגרירה העולמית של הוויסקי
>> סינגל מאלט ליידיז
>> בחנו כמה יינות פרימיום
אנחנו יושבים בבקתת העץ שמשמשת כמרכז המבקרים של יקב עגור בהרי ירושלים. אני לוטש עיניי אל היינות האדומים של עגור, שבזכותם חדר יקב הבוטיק הזה לתודעה של חובבי היין בישראל, וחושב ששוקי צודק. הרוזה הזה מתאים לו, ואולי גם לנו, יותר מכל הממסכים האדומים שלו. יש בו כל האיכויות שמרכיבות את מהותנו. יין שהופק בשיטת הדימום מענבי קברנה פרנק, זן אדום קלאסי שמעניק שלד ליינות הבורדולזים, מעורב בקברנה סוביניון פירותי. הוא מריר כמו מציאותנו, מרענן כמו יכולתנו והוא ורוד כמו תקוותנו.
אביו של שוקי נדד בעולם בשירות המדינה. "ברוב שנות ילדותי הסתובבתי בעולם הגדול עם משפחתי", מספר ישוב. "תאר לעצמך ילד ישראלי שלא יודע מילה בגרמנית נשלח ללמוד בגימנסיה שליד האוניברסיטה בווינה. שכרו לי מורה פרטי ובגיל 9 שיננתי פרקים שלמים ביצירותיהם של גתה ושילר. השנים שבהן עוצבה אישיותי בווינה משתקפות מאז כמעט בכל דבר שאני עושה".
שוקי עשה הרבה בחייו. בגיל 17 הוא החליט לעזוב את הוריו, שגרו אז במקסיקו, וחזר ארצה לבדו. הוא הקדים את גיוסו והספיק כצנחן צעיר להילחם בחווה הסינית במלחמת יום כיפור. באופן הכי טבעי פנה ללימודים בפקולטה למדעי הרוח. אחרי שהשתלם בפילוסופיה ובהיסטוריה גרמנית ועמד לפני קבלת התואר השני בהצטיינות קטעה מלחמת לבנון הראשונה את לימודיו. "הייתי בחטיבת הצנחנים שחייליה סירבו להיכנס לבירות", הוא נזכר. "זחלנו כמו כולם צפונה וברוח הזמן חזרנו אחרים דרומה".
שוקי מחייך ומשרבב בדיחה הגליאנית שמתארת את חייו של הצבר שמחפש תנאי פריחה נכונים באקלים המקומי. הוא לא חזר ללימודיו, וכשהרגיש שהוא חייב שינוי בחייו הלך ללמוד נגרות בבית הספר להנדסה טכנולוגית. במשך 20 שנה היה ישוב בעל נגרייה משגשגת בירושלים. כשהשתקם אחרי תאונה קשה בטיול בנחל דרגות מכר הכל ועבר עם משפחתו למושב עגור שבעמק האלה.
היום יקב עגור מפיק כ-25 אלף בקבוקים בשנה. את פרסומו הראשון קנה בזכות יין שנקרא קסם - ממסך שכולל את ארבעת הזנים המסורתיים של בורדו. בשנים האחרונות פוזל ישוב לעבר יינות שמורכבים מזנים שמזוהים יותר עם אקלימנו. היין החדש, שנקרא לים, מורכב מסירה וממורבדר, שני זנים שמצליחים מאוד בדרום צרפת.
"ים זה לא רק קטע רומנטי, זה משהו שטמונות בו סכנות", הוא מסביר את השם שבחר. "זה משהו שמזמין נדודים וגם מבטיח חיים במזון שנמצא בתוכו או משייט מעליו. הפקתי רק 1,000 בקבוקים של לים בשלב הזה. אני לא נוטש את הקסם המצליח אבל מנווט את דרכי לטעמים חדשים. אנחנו שבויים בהחלטות של הטועמים ה'מקצועיים'. אני לא מבין איך לגימה או שתיים קובעות את ציונו של היין. זה כמו לשפוט קונצרט על פי תרועת החצוצרה שפותחת אותו.
"מעלותיו של היין נובעות מאיכות מצטברת של שתייתו לאורך זמן. במשך ארוחה שלמה שלל הטעמים מתחברים לציונו הסופי. יין זה לא עניין של זבנג וגמרנו. בטעימה החפוזה קורצות לנו תמיד המתיקות ועוצמת הפרי. אנחנו מקדשים בשיפוט המהיר את הפורנוגרפיה על חשבון הארוטיקה".
כשאני מקשיב לשוקי אני חושב שאולי לא הרווחנו נגר מצטיין אבל הפסדנו פילוסוף מעניין. אני נזכר בעבודת הגמר שלו, שלא סיים - על פרנץ אופנהיימר, סוציולוג גרמני, אבי ההתיישבות הקואופרטיבית בארץ ישראל. בדרכה האירונית של ההיסטוריה, בנו של אופנהיימר היה ממייסדי הפקולטה לחקלאות ברחובות. כאילו נקבע מראש שהתלמיד שחקר את האבא ימשיך בדרכו של הבן.
שוקי מכריז בלהט סוציאליסטי: "אני לא מוכן למכור יין במחיר שאני לא מוכן לקנות אותו. לכן יינותיי נמכרים במחיר דו-ספרתי. אבל צריך אם לא להרוויח, לפחות לכסות את ההוצאות. אז הכשרנו את היקב, כי יין כשר נמכר בקלות והמשגיח הדתי מפקח כאן על הכשרות. אני מבטיח לו שהיקב סגור בשבת, אבל מרכז המבקרים פתוח בסופי שבוע. אנשים באים, יושבים על המרפסת מול הנוף המקסים, מנשנשים משהו, טועמים יין ואולי גם קונים". יש עונג שבת גדול מזה? טלפון: 02-9995423.
נא להמתין לטעינת התגובות