אכלו ושאטו: היינן הוותיק שמפיק יינות בוטיק
כשעמרם סורסקי היה בן 21 הוא השתתף בבציר הראשון שלו ביקב כרמל מזרחי. 53 שנה אחר כך, היינן הוותיק בארץ מפיק באחוזה טמפלרית במושב בני עטרות יינות עילית
בקיץ 1959 הודיע פרופ' יוסף ברוורמן, מייסד החוג להנדסת מזון בטכניון, לסטודנטים שלו, שחובה עליהם לעבוד במפעל מזון בזמן החופשה. עמרם סורסקי, אז בן 21, מצא עבודה ביקב זיכרון יעקב של כרמל מזרחי. זה היה הבציר הראשון של מי שלימים הפך ליינן הוותיק ביותר בישראל. החודש הוא יחנוך את הבציר ה-54 שלו ביקב וילה וילהלמה שבמושב בני עטרות.
בשנת 2002 פגש מוטי גולדמן, בן למשפחת כורמים ממושב בני עטרות, חבר שלמד איך להפיק יין ביתי. מוטי נדבק בהתלהבות והציע לו מעט מענבי המשפחה, שנמכרו אז ליקבים הגדולים. החברים הפיקו יין בחצר הבית היפהפה של מוטי. את הבית בנו לתפארת בני כת הטמפלרים, שהתיישבו בארץ בסוף המאה ה-19, כאילו היה אחוזה כפרית בלב גרמניה. המושבה החקלאית נקראה וילהלמה, לכבודו של הקיסר הגרמני. אחרי מלחמת השחרור התיישבו במקום פליטי המושב עטרות, שנפל בשבי הירדנים ומאז נקרא בני עטרות.
חברו של מוטי הזמין את המורה שלו לטעום את היין הראשון שעשו. ככה הגיע עמרם סורסקי למקום שבו תוססות היום אהבתו, השכלתו ושאיפתו להגשים את חלומותיו האונולוגיים. שנים רבות עבד ביקבים הגדולים ביותר של ישראל - כרמל, ברקן ובנימינה. עם זאת, הפגישה עם גולדמן התרחשה בזמן הנכון ביותר. סורסקי, שהיה כבר בגיל שבו פורשים לגמלאות, לא היה מוכן לקפוא על שמריו. הוא הציע לגולדמן להקים בחצר האחוזה החקלאית יקב קטן שיפיק יינות עילית מיוחדים. השם שנבחר כאילו נתפר על מידותיו - וילה וילהלמה.
החיבור בין מוטי ועמרם היה רשום, כנראה, בפנקס קטן בשמים. התברר להם ששניהם צאצאי מושב מרחביה שבעמק יזרעאל. אבותיהם שיחקו יחדיו בקבוצת הכדורגל המיתולוגית הפועל בלפוריה, שבתקופתם אפילו זכתה לעלות לעונה אחת לליגת העל.
ישבתי השבוע בחדר הטעימות של המרתף המקסים בבית הטמפלרי המשופץ. באולם למעלה סעדו אורחים רבים בהנאה את הבראנץ' המסורתי שנערך בווילה וילהלמה בכל יום שישי, שבמסגרתו מוצעת מיטב התוצרת של המושב: גבינות, לחם, פשטידות ביתיות וכמובן, יין הבית. החל מחודש ספטמבר יתקיימו שם בלילות חמישי ערבי בשר ויין. גם הבשר מוכן ומעושן במושב.
סועדי הבראנץ' התענגו מהיינות הלבנים של היקב. הסוביניון בלאן הוא אחד מהלבנים הדשנים ביותר מסוגו בישראל. סורסקי לא אוהב את שם התואר "דשן". הוא פוגם, לדעתו, בהגדרת הקלילות הנעימה של הלבן הזה. אבל העובדה שהתירוש שלו שוהה על קליפותיו הרבה יותר זמן מהנהוג בהפקת לבנים מסוגו מעניקה לו שמנוניות עשירה שהתואר "דשן" לא עושה לו עוול, לדעתי. מחירו 50 שקלים.
השרדונה, ששהה יותר משנה בחביות עץ אלון צרפתיות, עולה כבר 85 שקלים והוא יין לבן רב-גוף ועמוס טעמים שיתאים אפילו למנות בשריות. האורחים בבראנץ' שתו בהנאה את השרדונה מבציר 2009. למטה במרתף חלץ עבורי עמרם כמעט בחשאיות את הפקק של שרדונה 2004. לא מכיר הרבה יינות ישראליים לבנים שיודעים להתבגר ולהשתבח טוב כל כך במשך שמונה שנים.
כשמגיעים ליינות האדומים של וילה וילהלמה, ציר הזמן הופך לכוכב הראשי. סורסקי אמר פעם שאם יש אלוהים, הוא גר בבורדו. נאמן למשנתו, הוא קרא ליין האדום הראשון של היקב "מדוקברנה", מיזוג של שם מחוז היין מדוק, שנמצא בלב בורדו, וקברנה סוביניון, שם הזן ששולט ברוב יינות בורדו.
כשמוטי ועמרם גילו שהאדומים שלהם מתיישנים היטב לאטם, הם החליטו להקדיש את מאמציהם להפקת יין ישראלי שיגדל וישתפר במשך עשרות שנים.
"אפילו בגיהינום יש מדורים", מסביר סורסקי, "קל וחומר שיהיו כאלה בגן עדן. כרם בן זמרה נחשב לגן עדן של כרמי ישראל, אבל לא כל חלקותיו שוות. אנחנו בני מזל. ענבינו מגיעים מחלקה שאני יכול להגדירה, כמו שאומרים בצרפתית, הקרם של הקרם. חבל לבזבז ענבים משובחים על יין שולחני קל שיחיה רק שלוש שנים".
סדרת יינות הקברנה סוביניון TIMELESS מצדיקה את הגישה הזאת. שלושת יינותיה נקראים על פי מספר הימים שהיין השתפר בחביות: 633, 917 ו-1,243. ה-917 מבציר 2005 מגלה היום בפיכם טעמים של עתיד גדול (165 שקלים). אם הילד שלכם עוד לא התחתן, אז את 1,243 (240 שקלים) תשתו בהנאה בחתונה של נכדכם. טלפון: 054-4564526.
נא להמתין לטעינת התגובות