תעתועי זיכרון: ביקרנו במסעדת 44
נאמר זאת כך: הארוחה במסעדת 44 בתל אביב מהנה בזמן אמת, אולם בדיעבד נחווית כאכזבה
ב-44 התל אביבית המצב הפוך. היא מזכירה את אותם סרטים ("שאטר איילנד" לדוגמה) שמהנים בזמן הצפייה, אבל ככל שנוקפות השעות פחות ברור מה עבר בראשו של התסריטאי כשרקם את העלילה המופרכת.
מנת "ראש האריה", למשל: לפנינו מונחים קציצה כתמתמה מבשר חזיר, תלולית אורז ועלי באק צ'וי מאודים. המלצרית מסבירה שמהזווית הנכונה הסידור נראה כמו ראש אריה. אחרי מאמץ מנטלי אכן מתגלה שם מעין ראש של ליש לבקן שנפל לתוך מושבת אצות. ניחא. הקציצה סבירה, האורז הוא אורז והבאק צ'וי עוד יותר. בזמן הארוחה זו סתם עוד מנה שחלקה נשאר בצלחת, אבל למחרת צצות התהיות: במסעדת פועלים יש לקציצה תפקיד ידוע - מנה בשרית זולה וממלאת, אבל מה תכליתו של ראש האריה הסתמי הזה במסעדת שף? ולמה יש שם שלוש כפות אורז שאינן מוסיפות דבר - לא נפח, לא טעם, לא קישוט ואפילו לא תחליף לרעמת אריה, שהיה הולם יותר להרכיבה מפסטה דקיקה, מקינואה או מבצקניות.
העניין היחיד שמצאנו במנה היה אירוני משהו - משהתקררה, הזכיר טעמה גפילטע פיש. המוטיב המפתיע הזה חזר במנה אחרת - קרפ וייטנאמי ממולא בבשר לבן ובשרימפס. המלית היתה מושקעת, אבל טעמי המרכיבים התבטלו הדדית כמעט עד לתפלות. כשחזרנו אל השאריות אחרי זמן מה קיבלנו עוד זריקת נוסטלגיה: בטמפרטורת החדר התגלה הבצק המטוגן כגרסה הווייטנאמית למצה בריי. גם סביצ'ת מוסר ים עם אבוקדו, יוגורט וזרעי עגבניות הולידה מחשבות מטרידות.
למה סביצ'ה? בשר הדג, הטעים כשלעצמו, לא הפגין טעמי כבישה, ובפועל היה סשימי משכשך בשלולית חמצמצה-מלוחה. ולמה זרעי עגבניות? שני גושים של פנים עגבנייה רכרוכי לא תרמו דבר ונראו כמו משהו שנפל לצלחת בעת ניקוי ירקות. דווקא משום שהשפית אסנת הופמן מעוררת רושם של אישה שמסורה למקצועה, לא ברור פשר המנה הזאת, שלא מציגה טכניקה מיוחדת, חיבור מעניין או חומר גלם מרשים.
היו גם מנות מוצלחות: עלה אורז שקוף שעטף בשר בקר נא קצוץ ברוטב בוטנים היה טוב מאוד, אם כי קטן ביחס למחיר. נאם טוק - סלט סינטה צרובה, כרוב ובוטנים - הכיל בשר צרוב בדייקנות והיה רענן, חמצמץ, חריף, אבל לא עדיף על מה שאפשר לקבל במסעדות שמעסיקות "סתם" טבחים תאילנדים. פרוסות נתח קצבים, עשויות כנראה במחבת, היו מצוינות, רכות ושופעות טעם בשרי עמוק. לצדן הונח משהו שכונה בתפריט "רושטי" והתגלה כפרוסה מפוחמת של קיגעל תפוחי אדמה, חף כמובן מטעמי חמאה או בייקון.
קינחנו בפפרדלה עם פטריות, תימין ומשמש פרסי; מנה שהורכבה מפסטה ביתית מעולה, מפטריות ומתימין בטעמים צפויים וטובים וממשמש פרסי, שכמו כל מעשה אמנות - אם אינו מרגש, נראה כמו טעות. למרות כל האכזבות, יצאנו מהמקום הנעים הזה במצב רוח טוב ובהכרת תודה על בילוי מצוין. התפאורה, היחס, התאורה, היין - הכל היה נפלא, אבל האוכל, מה יהא עליו?
44, נחלת בנימין 29, תל אביב, טל' 03-5664087
מחירים: עלה אורז עוטף סינטה, בוטנים וצנונית: 42 שקלים; נאם טוק - סלט סינטה צרובה, כרוב, בוטנים: 39 שקלים; ראש אריה - כדור בשר לבן, באק צ'וי, אורז יסמין: 55 שקלים; סביצ'ה מוסר ים עם זרעי עגבניה, אבוקדו ויוגורט: 42 שקלים; קרפ וייטנאמי עם בשר לבן ושרימפס: 56 שקלים; פפרדלה עם פטריות, משמש פרסי וטימין: 69 שקלים; נתח קצבים עם רושטי ושעועית ירוקה: 98 שקל אפשר לקבל את העיקריות בגרסה ובמחיר מוקטנים
נא להמתין לטעינת התגובות
