ליגה איטלקית: ביקרנו בארנסטו

מסעדת ארנסטו התל אביבית נמנעת ממסורות איטלקיות מוכרות של חוסר סבלנות וניפוח ההזמנה. על האוכל הטוב, לעומת זאת, היא מתעקשת לשמור

דוד פרנקל  | 3/5/2012 17:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: ארנסטו
בקיץ 2011 ערכה שגרירות איטליה בתל אביב טקס שבו הוענק אות Ospitalita Italiana לשבע מסעדות ישראליות. האות ניתן למוסדות ברחבי העולם אשר מייצגים, לדעת מומחים איטלקים, את "הרוח והטעם המקוריים של המסורת האיטלקית". למרבה הצער, יחסי הציבור של האירוע נוהלו גם הם על פי הרוח המסורתית של הממסד האיטלקי, דהיינו שילוב של אדישות ואוזלת יד, כך שהאירוע נדחק לשולי החדשות ונשכח עוד בטרם הסתיים. לפני כחודש שינסו המארגנים מותניים וזימנו שוב את טקס הענקת התעודות, הפעם בליווי מחוכם של אוכל בחינם למוזמנים והרעשה של הודעות לתקשורת.

הניסיון עלה יפה, ורשימת שבע המסעדות האיטלקיות ביותר בארץ - כולן, אגב, במרחק נסיעת אופניים משגרירות איטליה בתל אביב - הגיעה לכל פינה בעיתונות וברשת.

החשש להיקלע להסתערות המונית של חובבי אוכל גרם לנו לוותר על ביקור באוסטריה פיורלה, המסעדה שזכתה במקום הראשון. בחרנו אפוא את המסעדה הוותיקה ביותר מתוך הרשימה, ארנסטו, אשר פועלת במרכז תל אביב כבר 15 שנים.
נאור רהב
לזניה של ארנסטו. אפילו החשבון הגיע מהר נאור רהב

בשעות הצהריים מקדמים את באי המקום שלטי מדרכה גדולים המבשרים על ארוחות עסקיות זולות ומעוררים זיכרונות, לאו דווקא מוצלחים, ממלכודות תיירים בערים איטלקיות. כדאי להתגבר על הרתיעה ולהיכנס, שכן מעבר למפתן שוכן אחד מחללי האוכל הנעימים והחמימים ביותר בתל אביב.

השיחה עם המלצרית הבהירה שלמרות הזכייה באות הבינלאומי היוקרתי, ארנסטו אינה מכבדת כמה מסורות איטלקיות מפוארות שאינספור תיירים חוו על בשרם. הגברת הנחמדה ששירתה אותנו שפעה סבלנות, נמנעה מלכוון או "לנפח" את ההזמנה, תיארה את התפריט באופן ברור וידעני, היתה כנה לגבי גודל המנות ומרכיביהן ואף הצליחה לארגן מחדש את בחירתנו כך שחלקה יתאים לתוך המסגרת העסקית.

פתחנו באנטיפסטי עם ברוסקטות, מנה גדולה דיה כדי לחלוק בין שני סועדים. האנטיפסטי כללו שעועית לבנה, קישואים בשום ובזיליקום, פטריות שלמות מאודות וחצילים מטוגנים, כולם מצוינים. היה מרענן וטעים לגלות מחדש את החומץ בן היין האדום, מרכיב שנדחק לשולי הקולינריה בשנים האחרונות לטובת החומץ הבלסמי. הוא נכח ברמות שונות במשרות של כל המרכיבים והיטיב איתם. הברוסקטות היו פחות מהנות, ללא נוכחות של שמן או של שום על הלחם ועם כיסוי של סלט עגבניות מעט אנמי. בהמשך התענגנו על מנה של "ארטישוק יהודי" - שני לבבות ארטישוק קטנים שטוגנו בשמן עמוק. הלבבות הגיעו אמנם מקופסת שימורים (איטלקית), אבל העניקו חוויית אכילה של ארטישוק טרי, צעיר ואיכותי.


מסעדת ארנסטו. מבט מבחוץ
מסעדת ארנסטו. מבט מבחוץ נאור רהב
הטובה מבין המנות העיקריות שאכלנו היתה הלזניה. דפים דקים ומוצקים של פסטה טרייה עטפו רוטב בולונז נהדר, בשמל עשיר ומוצרלה. גם הריגטוני סיצ'יליאנה היו מהנים, מסוג המנות שבהן התוצאה היא ביטוי מדויק של רשימת המרכיבים: רוטב עגבניות (עמוק ובכמות נדיבה), שום, זיתים, חצילים ופלפל חריף, על פסטה שאמנם אינה טרייה (תוצרת דה צ'קו) אבל זכתה לבישול מדויק מאוד.

המנה השלישית שאכלנו, קודה א-לה וצ'ינרה (זנב שור ברוטב עגבניות), היתה גם היא איכותית, אבל חסרה תוספת כמו פירה, פולנטה או אורז, שתשבור את החוויה המונוטונית של ניקור בנתחי בשר שוחים ברוטב. הזנב בושל למופת והיה רך במידה שגרמה לנו להאמין שאכן מדובר בעגל, ככתוב בתפריט, אבל במטבח היו כנים מספיק לספר שהבשר הגיע מפרה.

פנה קוטה מעולה ברוטב פטל יכלה להיות סיום מושלם לארוחה טובה, אבל היא כמעט נשכחה ברגע שטעמנו את הטירמיסו. מי שמחפש טעמי קפה עלול להתאכזב מהגרסה של ארנסטו, אבל אנחנו התמוגגנו מהביצוע שלהם. קציפת מסקרפונה מושחתת עטפה טורט ספוג בתערובת של ברנדי ויין מרסלה ויצרה בפה עננים מסעירים של מתיקות ורכות.

שילוב הכהילים בקינוח הזה משתנה מדי פעם וכדאי לשאול בטרם ההזמנה כדי לא להתאכזב. החשבון הגיע מהר והיה מפורט ומדויק, עוד חריגה מה"אוספיטליטה איטליינה", אבל למרות זאת אשמח לחזור לארנסטו בהקדם האפשרי.

ארנסטו, בן יהודה 90, 03-5273394

מחירים: אנטיפסטי: 39 שקלים, ארטישוק יהודי: 19 שקלים, עסקית לזניה: 49 שקלים, עסקית ריגטוני סיצ'יליאנה: 59 שקלים, זנב שור: 99 שקלים, קינוחים: 19 שקלים בעסקית.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...