איש, מוסד: אסף קדם מפיק יין לכבוד אבא
את מרבית שנות ילדותו העביר אסף קדם ללא אביו, שהיה איש ביון מוערך, ממקימי יחידת קיסריה. שלושים שנה אחרי מותו, השיק קדם, שהפך עם השנים ליינן ובעל יקב מדופלם, יין מיוחד לכבוד אבא שלו
סיפור חייו של אסף קדם מצדיק את ההנחה הזו והוא גם מתאים להפליא לסיפורה של מדינת ישראל. אמו היא בת הדור השמיני במשפחת שטרית מטבריה, שאחד מבניה היה שר המשטרה בממשלת ישראל בימים שבן גוריון (שעוד יחזור לסיפור המשפחה) דאג לשלב את בני עדות המזרח בשלטון. אביו נולד בדרכו לארץ ישראל מעירק בראשית המאה שעברה. אסף נולד אחרי קום המדינה וכמו כל ילד טוב הצטרף לתנועת הצופים. אחרי מלחמת ששת הימים, נסע אסף למבוא חמה כדי לעזור למדריכיו בהכנת כתובות אש, התאהב בצפון ונשאר שם.
אתם ודאי מנחשים מה הייתה תגובת אמו כשגילתה שילדה בן ה-14 הפך ל"ילד חוץ" ברמת הגולן. היא גידלה אותו כמעט לבדה שכן האב שימש כעובד המוסד. "הייתי מקבל ממנו חבילות בגדים ומתנות מחו"ל וכילד לא בדיוק הבנתי מה פתאום הוא מגיח פעם או פעמיים בשנה ומקלקל את שגרת חיי", מספר אסף על אביו אהרון מזרחי, שהיה מלוחמי האצ"ל. "הוא השתתף כמסתערב כבר בפריצה לכלא עכו. בנוסף לערבית שידע על בוריה בשפע ניביה, הוא שלט בעוד שש שפות. כשדוד בן גוריון ביקש מיצחק שמיר להצטרף למוסד, שמיר הציב תנאי שהוא מביא עמו את אבא שלי, שהיה ממקימיה של יחידת קיסריה במוסד".
ב-2006, שלושים שנה אחרי מות אביו, היתה לאסף הזדמנות לחנוך את יין קיסריה ביקב המשפחתי שהקים בקדמת צבי. כשחובבי היין מתלוננים שקשה להשיג את היין הזה שמופק בסדרה מצומצמת, הם לא יודעים שהוא נחטף על ידי וותיקי היחידה שמקפידים לשתות אותו בכל האירועים שלהם.
16 שנים לפני כן, התיישב אסף עם משפחתו במושב. שנים רבות מכר את ענביו ליקבי רמת הגולן וכמו כורמים רבים החל להכין מהם גם מעט יין להנאתו. הוא הספיק ללמוד כימיה והנדסת מזון בטכניון, לבקר וגם לעבוד ביקבים רבים ברחבי העולם. בכל מקום התאהב בזני ענבים שלא היו כל כך מוכרים בארץ. ב-2004 הקים יקב משלו.
עבור היקבים הגדולים הוא גידל את הקברנה סוביניון הקלאסי ובשבילו שתל בכרמיו את העדפותיו האישיות. כבר ב-2002, הרבה לפני ששאר כורי הארץ גילו אותו, הוא ניסה לעשות יין מזן הקברנה פרנק, שטעמי הפרי שלו דחוסים ועוצמתיים. באותן שנים נהג לנסוע בזמן הבציר לדרום אפריקה. בציר הקיץ שלהם מתרחש בחורף שלנו כשכרמיו ישנים את שנת החורף. אסף עבד שם ביקב קטן של עורכת דין שהפכה לייננית. "היא העבידה אותי כאחד מפועליה השחורים ולא ריחמה עלי", הוא נזכר.
בזמן שעמל קשות על ריסוק שכבת ענבי הפינוטאז' בעת תסיסתם, הוא התאהב בזן הזה. היום זהו המרכיב העיקרי ביין המקורי שלו, שנקרא "ארבע עונות" - ממסך של ארבעה זנים שהפינוטאז' שולט בהם. מדובר ביין אדום, עמוס פירותיות חומצית שמתאימה לכל עונות השנה. כדאי לשתות אותו מצונן מעט.
כשאסף ובנו נסעו לסיור ביקבי קליפורניה, הם התאהבו בזן הזינפנדל, ממנו הוא מפיק היום יין רוזה עתיר טעמים שלא מזכיר את הוורודים שנועדו רק לקוקטיילים. בנו של אסף, אורן, שנשאר להשתלמות ביקב קליפורני, לומד היום ייננות ועובד כיינן עוזר ביקב המשפחתי. את זן השיראז מייעד אסף ליין קיסריה שמנציח את אביו. את מה שהסבא הביא למדינת ישראל בתפקידיו ברחבי העולם, אסור עד היום לגלות. הזנים שהאב והבן גילו בחו"ל מתועדים בגלוי על תוויות בקבוקי היקב המשפחתי.
ליקב אסף יש גם יין לבן חדש ומפתיע, שנין בלאן. זן שאסף גילה בעת סיוריו בדרום אפריקה. לעומת הסוביניון בלאן הפריך והמרענן שלו, אפשר לומר שהשנין בלאן הוא יין "מרגיע". הריח שמתפשט בחדר בעת מזיגתו דומה לקטורת ענבים בשלים. בקרוב יעבור היקב למשכנו החדש. הוא יכלול מרכז מבקרים שתנהל אשתו של אסף, הדסה, ומסעדה שהשפית שלה תהיה הבת הבכורה עדי. הבן שחר ישתלב בעבודות היקב ואחיו, אורן, ימשיך לעשות את היין עם אביו. יקב משפחתי, כבר אמרנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
