אכלה אותה: ביקרנו בשיין אנד שארפ
הבעיה ב"שיין אנד שארפ" היא שהיא מבטיחה הרבה, אבל לא מקיימת הרבה. לא בטוח שדיוויד בלאט היה מרוצה. דורון ברוש בביקורת אוכל ספורטיבית
הכניסה נעימה. אפילו מאוד. החלל גדול, מעוצב אבל לא מאיים. בפינה הרחוקה בר המאפשר לסעוד על דלפקו. מאחוריו מקרר שקוף עם נתחי בשר עצומים כיאות. מי שמחפש נוכחות של שחקן מכבי - גביעים, תמונות, וידאו של הסל נגד ז'לגיריס - לא ימצא. שארפ נותן את השם שארפ. הוא נשאר על השלט מעל הכניסה.
הפתיחה הייתה מעצבנת. אמצע השבוע, השעה שלוש בצהרים, שלושה אנשים בכל המסעדה הגדולה, ושלוש מלצריות שלא סופרות אותך. אתה כאילו חמקן. שקוף. רק נפנופי ידיים מביאים אליך מלצרית. העסק הטורדני חזר על עצמו לאורך כל הארוחה. זה לא זלזול, זה ליקוי באימון. מילא בסטקייה מלצרית לא מפעילה את המכ"ם בכל חמש שניות לחפש לקוח במצוקה. במסעדה עם דאווין זאת התרשלות של ההנהלה.
התפריט היה קצר, ממוקד, כאילו אומר עזוב אותך משטויות, לכאן באת לאכול בשר. בין המנות הראשונות היו כמה מפתיעות בפולניות שלהן: כבד קצוץ, מרק קרעפלך - אני הלכתי על הקרפצ'יו בקר. הגיע מהר, בכמות נדיבה, מוגש נאה, קצת התעלף בתוך החומץ שנשפך בנדיבות רבה מדי - לא רע, לא יותר. פעם הבאה אני הולך על הקרעפלך.
נפנופי דגלים, קריאות סליחה, סליחה, הגיעה מלצרית לדון על הבשר. מי שמצפה להילולת בשרים במה שקרוי סטייק האוס - שיצפה. יש אנטרקוט ויש סטייק היום. זהו. נתחי בשר עצומים, תנור גחלים משוכלל, הבטחות-הבטחות - ונשארתי עם אופציה לאנטרקוט וסטייק היום - סינטה. הלכתי על הסינטה. היא הגיעה מהר. ביקשתי מידיום רר. הגיעה כמו שביקשתי. היא לא הייתה רעה. היא בוודאי לא זכתה לטיפול מרשים. היא הייתה עוד פיסת בשר בשרשרת ארוכה-ארוכה של חיות שנטבחו למעני לאורך השנים ואני לא אזכור.
היא הייתה אפילו פושרת מעט. רציתי לתבלן במעט פלפל ולא היה על השולחן. גם מלח לא היה. קריאות למלצרית, ובתוך חמש דקות בלבד הגיע האחראי על הקופה עם מטחנת הפלפל. לעסתי את הסינטה ונשארתי במלוא חושיי. התקווה למשהו שמתעלה מעל אפרוריות היום-יום גם יצרה אכזבה. בכל זאת דרק שארפ הבטיח לי "סטייק האוס".
זאת הבעיה העיקרית ב"שיין אנד שארפ": היא מבטיחה הרבה ולא מקיימת הרבה. יצאתי ממנה מרוצה ולא נלהב. היא לא סטייק האוס במובן שקרניבור יוכל לחגוג בה. לא יודע מי קהל היעד של המסעדה. לא אני. קינחתי בפוגאטו: גלידת וניל ברוטב קפוצ'ינו. בלי יין שלא הזמנתי, כי אם שותים לא נוהגים, השארתי 140 שקלים ועוד 20 שקלים לטיפ. יש עסקית ב-96 שקלים, עם מים מוגזים, לפני טיפ. אולי משרדי רואי החשבון בסביבה יכולים להרשות לעצמם שלוש פעמים בשבוע ארוחה ב-150 עד 200 שקל. אלא שמי שיכול בוודאי כבר ירצה טיפול איכותי ממש וייסע למסעדת יוקרה. ובלי דימויי כדורסל הרי אי אפשר: אז צסק"א לא הייתה אוכלת אותה ב"שיין אנד שארפ". ולא בטוח שדיוויד בלאט היה מסתפק בעבודה כזאת מעוזרו דרק שארפ.
נא להמתין לטעינת התגובות
