יהלום נסתר: ביקרנו באלפינה
מסעדת אלפינה המעולה בנתניה עברה משום מה מתחת לרדאר התקשורתי. מגיע לה לצאת מאלמוניותה
מסעדת אלפינה. מלצרית שופעת חיוכים התנהגה כאילו חיכתה לנו עידן ועידנים נאור רהב
היו ימים, לפני פחות משני עשורים, שבהם כל חובב אוכל רציני טיפח צרור קטן של סודות: מאורת תבשילים נסתרת בשרון, קונדיטוריה צרפתית באיזה פרבר שכוח אל, אטליז פרובינציאלי שמציע טלאים שמנים וזולים, וכמובן - אוסף מסווג של חומוסיות אלמוניות, שבכל אחת מהן יש שני שולחנות וסיר אוכל שנגמר כבר בתשע בבוקר.
מהפכת האינטרנט יחד עם הפיכת הקולינריה לתחביב הלאומי של ישראל השבעה, ביערו עד היסוד לא רק את אסופת הסודות של קהילת האכלנים המקומית, אלא גם את עצם מושג החשאיות בתחום. רבים מכם מכירים בוודאי את החוויה המתסכלת של נסיעה לבית אוכל אהוב ונידח, רק כדי לגלות שיירת ג'יפים עמוסי משפחות רעבות חונה מול הדלת שהתחדשה במדבקה מבשרת רע של "מומלץ מפה".
השוק צמא כל כך לתגליות, עד שדי אם מהגרת סודנית תשאיר בטעות את חלון המטבח פתוח, כדי שבסוף השבוע יופיע שמה במגזין "טיים אאוט" ברשימת "חמש הדייסות האפריקאיות הטובות ביותר בתל אביב".
על רקע התהליכים העגומים הללו, אין מקום לדון אותנו לכף חובה על שהתייחסנו בחשדנות, שלא לומר בחוסר אמון מוחלט, לתפריט באתר האינטרנט של מסעדת אלפינה בנתניה. הסיכוי שמסעדת פאר שמגישה לובסטר וטורנדו רוסיני תפעל בשולי סצנת האוכל הישראלית במשך 17 שנה מבלי שתדווח אפילו פעם אחת בעיתונות, בבלוגים או בפורומים שקול להסתברות שתגלו פתאום אתר סקי פעיל בלב בני ברק. תעלומות כאלה נפתרות בדרך כלל כשחיוג למספר הטלפון שמופיע באתר מגלה קו מנותק, אבל באלפינה ענו לנו מיד, ואף אישרו שהתפריט שריר וקיים ואין צורך בהזמנה מראש. פשוט להגיע ולאכול.
מרק בצל במסעדת אלפינה נאור רהב
מאחורי הדלת הכהה של המסעדה נחשף אולם מהודר ורחב ידיים, מקושט בסגנון אירופי קלאסי ומרוהט בשולחנות ערוכים בקפידה. להעצמת התחושה שנקלענו לסרט סוריאליסטי, היה המקום ריק מאדם פרט למלצרית שופעת חיוכים, שהתנהגה כאילו חיכתה לנו זה עידן ועידנים.
מחירי האוכל באלפינה לא אפשרו לנו לממש את הדחף להזמין את כל התפריט. ויתרנו על כבד האווז ברוטב קסיס (94 שקל), לאור התיאור הכן של המלצרית שמדובר בשלוש קוביות לא גדולות של המעדן המושחת. תחת זאת הזמנו מרק בצל, מולים ברוטב שום וקרפצ'ו סלמון. הטעימות הראשונות דמו כנראה לאלה של ילד בררן שמעווה פנים לפני בדיקת מאכל חדש; לחם האגוזים הכהה שקיבלנו מיד היה אמנם מעולה (ובחינם, מחווה שהיתה מזעזעת את מסעדני תל אביב), אבל התקשינו להאמין שהמוסד הריק והסטרילי הזה יגיש לנו אוכל טרי.
מנת הלובסטר באלפינה נאור רהב
גם את קרפצ'ו הסלמון טעמנו בזהירות, מצפים לעודף מליחות או לכבישת יתר, אבל למזלנו לא התקיים בנו "החושד בכשרים לוקה בגופו". פרוסות הדג הדקות שילבו לימוניות נעימה עם טעם של סלמון טרי ואיכותי. כנגד כל הסימנים המוקדמים ותמרורי האזהרה, קיבלנו אוכל שיצא ממטבח שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו.
גם בגזרת המנות העיקריות החלטנו להתפשר. אמנם מנת הלובסטר זולה מהמנות המקבילות במול ים, פושקין ואידי (רק 220 שקל), אבל גם במחיר מציאה כזה, ספק אם יותר מקומץ קוראים יזמינו אותה אי פעם. במקומה הזמנו פורל ורוד ממולא בשרימפס ובפטריות וברווז ברוטב תפוזים. שתי המנות היו גדולות ומצוינות. חצי ברווז, כרע וחזה, היה רך ועסיסי בכל חלקיו ומחופה בעור פריך, אות לטיגון שנעשה רגע לפני ההגשה. רוטב התפוזים המתקתק הכיל יין אדום, פיסות פלפל אדום, צימוקים וגזר והחמיא לבשר הנהדר.
פורל ממולא. רך וטעים בכל חלקיו נאור רהב
אפילו התוספות הצטיינו: סלט טרי ורענן בוויניגרט עדין ותפוחי אדמה אפויים, שחומים ופריכים בטעם עשיר של חמאה, שום ופטרוזיליה. קינחנו את הארוחה הנהדרת בקרם ברולה עשוי ללא דופי - חלק ומשיי, מנוקד בווניל אמיתי ומצופה בסוכר שרוף חם. על חשבון הבית קיבלנו תה ירוק שהוגש בכלי חרסינה יפים עם צרור קטן של נענע טרייה.
בטרם נפרדנו, הספיקה המלצרית לספר לנו שבסופי שבוע המקום מארח בעיקר אירועים, ובקיץ הוא מתמלא בתיירים מרוסיה ומצרפת. יצאנו מהאולם הגדול, ריק כבשעת הגיענו, סגרנו את דלת הקסמים מאחורינו ומצאנו את עצמנו שוב בעולם המוכר, בפאתי הטיילת הישנה של נתניה, ממהרים אל המכונית מפחד הרוח המתגברת. כבר בעת כתיבת שורות אלה, אני מפקפק אם היו הדברים מעולם.
אלפינה, גד מכנס 2, נתניה, טלפון: 09-8610620.
מחירים: צדפות בשום: 64 שקל; מרק בצל: 29 שקל; קרפצ'ו סלמון: 48 שקל; פורל ממולא: 126 שקל; ברווז ברוטב תפוזים: 94 שקל; קרם ברולה: 35 שקל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
