תנועה מזרחית: ביקרנו בשצ'ופק
מסעדת הדגים "שצ'ופק" מנסה לשמור על אותנטיות אשכנזית לצד השראה מהמזרח הרחוק. לפעמים זה גם מצליח לה
"שצ'ופק נולד ב-1900", נכתב בגאון מעל הכניסה, במקום השמור בדרך כלל לשלט הנושא את שם המסעדה בלבד - "שצ'ופק", במקרה הזה. במילים אחרות, כך אנחנו מבינים, המסעדה חוגגת בימים אלה 112 שנה, מחזה נדיר במחוזותינו. וכי כיצד ניתן, מרדידות שנותינו, בכלל לשפוט מוסד קולינרי שכזה?
ובכן, אפשר. אפשר, מפני שהמסעדה חוגגת בסך הכל 16 שנות קיום קולינריות (יש הטוענים 20). זה לא שמישהו שיקר: שצ'ופק אכן נולד ב-1900, אולם מדובר בגבר, לא במטבח. בנו, שהקים את מסעדת הדגים האשכנזית (ובינתיים עברת את שם משפחתו לשפי), העדיף לקרוא לה בשם אביו במעין מחווה מרגשת, וכך נולד הסלוגן "שצ'ופק נולד ב-1900". אמת דיברתי, אבל היא לא ממש קשורה לעניין. לימים, אגב, הוא מכר את המסעדה לשלושה שותפים, אחד מהם, כך מספרת לנו המלצרית החמודה, הוא הברמן והוא בכלל ממוצא תימני.
ובכן, "שצ'ופק", המסעדה, עדיין שומרת על ניחוח אשכנזי משהו (מגישים בה דג מלוח כמנה ראשונה), אולם הוכנסו בה שינויים ועדכונים ברוח הזמן. לחוח אמנם לא תראו שם, אבל פזילה למטבחים אסייתיים תמצאו בה לא מעט. התברר לנו שאת התפריט יצר שף פיליפיני, שמתפקד במשבצת זו במסעדה כבר כמה שנים, וכל נבחרת העוזרים שלצדו דוברת אף היא את שפות המזרח הרחוק.
ההתחלה הייתה דווקא מאכזבת: ריהוט פשוט, שולחנות עץ מיושנים למדי, תאורת פלורוסנט לא מחמיאה, וברקע פסקול מהאייטיז עם מיטב להיטי אריק סיני ושלמה ארצי. לא שזה רע, ובכל זאת. המזטים שהוגשו לשולחן היו חביבים אם כי נדושים, כשרק הדג המלוח מצליח לרענן את צלוחיות הטבולה, הטחינה והכרובית. הלחם נאפה כאן והוא מוגש טרי ורך אולם לא חם. בקיצור, ידענו פתיחות טובות מאלה.
המנות הראשונות שטעמנו נחלקו במידת טיבן באופן קיצוני. הסביצ'ה (38 שקל), ממוסר ים, הוא בין הטעימים ביותר שאכלנו בשנים האחרונות. כאן מוסיפים לו מידה נכבדת של שום, ג'ינג'ר ופלחי מנגו
והוא כולו מביע עליצות ורעננות. לעומתו, את סלט העדשים (29 שקל) לא הצלחנו לפענח. כאן הוא מחולק לשלושה חלקים על גבי צלחת אחת: עדשים קשים לאכילה לצד בשר חציל קלוי סביר וטחינה גולמית, שטעמה מכביד על הלשון ועל החך. ללא ספק, זהו שילוב מוזר ומנה מיותרת (מאוחר יותר התברר לנו שזו מנה חדשה וניסיונית. טוב יעשו אם ימחקו אותה מהתפריט).
העיקריות היו טובות יותר. פילה הלוקוס (95 שקל) מטוגן, חתוך לנתחים קטנים ומוגש בתוך קערה עמוסה ברוטב אסייתי חריף מתוק. אין כאן עדינות, להפך - קשה להתעלם מהטעמים הדומיננטיים, בעיקר אלו המתוקים המורכבים גם מחתיכות אננס וצימוקים. הסלמון (82 שקל) שוחה כאן בשמנת, ומעליו פזורים שקדים קלויים. מנות חביבות לאוהבי הז'אנר, לא בטוח שמאיר אדוני נמנה עמם.
בשורה התחתונה, "שצ'ופק" פונה לקהל שרוצה לאכול דגים טובים באווירה חסרת פוזה. לפעמים אנחנו מרגישים בדיוק כאלה.
שצ'ופק, בן יהודה 256, תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
