אם אין לחם: הקונדיטור הישראלי שכבש את ניו יורק
תאכלו קוטור. השף קונדיטור רון בן ישראל כבר עיצב עוגות יום הולדת לבלייק לייבלי ובריטני ספירס, קיבל תוכנית טלוויזיה משלו, והוגדר על ידי ה"ניו יורק טיימס" כ"מנולו בלאניק של עוגות החתונה." אולי עכשיו יהיה לו זמן למצוא בן זוג ישראלי, שנראה כמו יהודה לוי ב"הבורר." ראיון סופר מתוק
אם השם רון בן ישראל לא אומר לכם כלום, כנראה שאתם לא חיים באמריקה, ובטח שלא בניו יורק, שבה מתכננים חתונה שנתיים מראש ועוגת חתונה היא בגדר סמל סטטוס. באווירה זו הפך בן ישראל, שף קונדיטור ישראלי, למי שה"ניו יורק טיימס" בכבודו ובעצמו כבר הגדיר כ"מנולו בלאניק של עוגות החתונה." הוא הספיק לעצב עוגות לימי ההולדת של בריטני ספירס, בלייק לייבלי, אלטון ג'ון ואומה תורמן ולחתונות של שחקנים רבים, ביניהם ונסה וויליאמס ורוברט דאוני ג'וניור. כן עיצב את עוגת החתונה ב"סקס והעיר הגדולה "2 ואת העוגה המפורסמת ליום ההולדת ה100- של הפלאזה.
אפילו הטלוויזיה האמריקאית, שגם בה טרנד העוגות בשיאו, זיהתה את הפוטנציאל הטמון בדמות מעניינת כמו בן ישראל, ובספטמבר עלתה לאוויר תוכנית בכיכובו בפריים טיים של ערוץ האוכל. "GENIUS SWEET" היא תוכנית שבה מתחרים ארבעה קונדיטורים על התואר "גאון מתוק." במהלך התחרות הם אמורים להכין קינוח קפוא, קינוח אפוי וקינוח שוקולד בזמן קצוב, המורכבים מחומרים לא שגרתיים כמו דוריאן (פרי קוצני,(
פטריות מיובשות, גבינת ברי, חטיפי צ'יפס, מסטיקים ועוד. בן ישראל נראה שם כמו סוג של ווילי וונקה בעל קרחת מבריקה, מפחיד את המתמודדים ואומר מילים מפולפלות בפנים רציניות. העונה הראשונה הייתה כל כך מוצלחת, עד שבן ישראל כבר הוחתם על עונה נוספת שצילומיה יחלו בקרוב.
כשבן ישראל פותח לי את הדלת לסטודיו שלו בסוהו ומגיש לי תה צמחים ומנות טעימה של עוגת חתונה בווניל ושוקולד בסרוויס שקיבל ממלון סנט ריג'נס היוקרתי ")אני היחיד שיש לו את הסרוויס הזה מחוץ למלון"), הוא בכלל לא נראה מפחיד, ואפילו חייכן ונחמד. "הם ערכו את זה בצורה מסוימת," הוא מגיב להתרשמות. "אני כמו שחקן. התפקיד שלי בתוכנית הוא לא רק לחנך אלא גם לבדר."
אחרי כל השנים של השתתפות בתוכניות של מרתה סטיוארט ואופרה ווינפרי, אזכורים בכל מגזין נחשב וקבלת פרסים - הסלבריטאות, כך נראה, תפסה את בן ישראל בהפתעה. בליל כל הקדושים האחרון הוא ראה אנשים שלבשו תחפושות בדמותו, סמל סטטוס לסלב עולה באמריקה.
"המקדש שלי הוא המאפייה שלי. טלוויזיה היא עניין אחר. עד עכשיו הייתי אורח. היום אנשים מאוד מתעניינים בי. כל שנה אני משתתף באירוע של ארגון HARVEST CITY (ארגון שאוסף מזון ממסעדות לנזקקים, נ.ח), אני הייתי תמיד היחידי שמביא עוגות, כבר שבע שנים. ופתאום ניגשים אלי אנשים ששואלים אותי אם זו הפעם הראשונה שלי. תמיד הכירו אותי, אבל הטלוויזיה מביאה עוד משהו. ההצלחה היא לא בשביל להיות כוכב, אלא הזדמנות לעבוד. אני מאוד נהנה מהצ'ופרים, אבל זו הזדמנות שלי להביע את עצמי."
בזכות המחול החל להסתובב בעולם, והגיע לניו יורק כדי להופיע עם להקת בת דור. הוא עזב וחזר כמה פעמים, אך ב20- השנים האחרונות הוא דייר קבע בתפוח הגדול. "לא התכוונתי לא לחזור, פשוט פרשתי כנפיים ודברים התחילו לקרות," הוא אומר.
מהר מאד נטש את המחול לטובת עיסוקים אחרים. "היו לי פציעות שונות, והתפקידים שלי קטנו. התחלתי לעשות דברים נוספים שהיו אמנותיים יותר. עיצבתי מקטים (מודלים קטנים, נ.ח(. לעיתון 'ברבי' לילדה האמריקאית. הייתי הולך לחנויות לעיצוב עוגות להביא חלקים קטנים שיתאימו לגודל של הבובות. התמחיתי בקייטרינג של קינוחים ועיצבתי חלונות ראווה. עשיתי חלון ל'מיקימוטו' בשדרה החמישית, והכנתי שתי עוגות שמסביבן היו תכשיטים. אנשים התחילו להיכנס לשאול על העוגות. שכרתי מטבח בלילה והייתי הולך לאפות, ובמשך היום הייתי נפגש עם לקוחות."
את ההזדמנות הראשונה נתנה לו לא אחרת מהכוהנת הגדולה מרתה סטיוארט. "היא ראתה את העוגה בשדרה החמישית, התקשרה אלי וסיפרה לי שהיא עומדת לייסד מגזין חתונות, וביקשה שאבוא אליה לארוחת בוקר. היא ממש סללה לי את הדרך. היא נתנה לי המון רעיונות. יצרתי עוגות לגיליון הראשון, והיא לקחה את העוגות לאופרה ווינפרי בשיקגו. היא לימדה אותי איך להצטלם, לעבוד ולדבר אל המצלמה בו זמנית, ונתנה לי המון טיפים.
"אנחנו עד היום עובדים יחד. היא גם מאוד עזרה עם עוגת מלון פלאזה, היא הייתה אורחת כבוד באירוע, וזה מאוד עניין אותה. היא הציעה ליצור סרט על היצירה של העוגה."
ספר על תהליך יצירת העוגה הזו, שהיא בעצם שחזור של מלון פלאזה.
"התכנון של העוגה נמשך חודש, והביצוע גם חודש. הגובה שלה היה כארבעה מטרים, והרוחב כשניים וחצי מטרים. היא שקלה יותר מטונה, ועבדו עליה 17 איש במשך חודשיים. הכל היה אכיל, המבנה היה בנוי קירות סוכר. העוגה הייתה חלולה, כמו המלון עצמו. היינו צריכים לשלב בה עוגה טרייה ל1,500- איש, אז המדרכה הייתה עוגה טרייה. חשבתי בתחילה שהגג יהיה העוגה האמיתית, אבל לא הצלחתי לקבל אישור לשמונה שפים שיעמדו על סולם לחתוך אותה. המלון היה בשיפוצים, ורצינו שהעוגה תיראה כמו התוצר המוגמר, אז קיבלנו עזרה מהמשפצים והאדריכלים. הכל היה מדויק מבחינה אדריכלית. המחיר של העוגה היה 120 אלף דולר."
לא פחות מפורסמת היא העוגה הלבנה, האלגנטית והמנצנצת שיצר בן ישראל עבור סצינת החתונה בסרט "סקס והעיר הגדולה ,"2 שבמהלכה באו בברית הנישואים צמד הגייז סטנפורד ואנתוני. העוגה עוצבה בהשראת שמלה שעיצב מעצב התלבושות בוב מאקי לפרפורמרית מיצי גיינור, ובהשראת הציור "הנשיקה" של גוסטב קלימט.
גובהה היה כמעט שני מטרים, היא צופתה בכ4,000- אבני קריסטל של סברובסקי, ונדרשו תשעה אנשי צוות וכ450- שעות עבודה כדי לייצר אותה ולהרכיבה. "מההפקה של הסרט ומסברובסקי פנו אלינו, וביקשו עוגה מכוסה בקריסטלים שלהם," הוא מספר. "הלכנו לחדר התצוגה, הסתכלנו בכל המגירות ולקחנו מה שרצינו. אחר כך התברר שזה היה בסכום של כמה אלפי דולרים16 ." אלף דולר ליתר דיוק, והעלות הכוללת של העוגה הגיעה ל32- אלף דולר.
אם אתם סבורים שמה שמפריד ביניכם לבין עוגת חתונה בעיצובו של בן ישראל הוא רק חופן של דולרים, אתם טועים. "יש לי את העסק שלי, ואני יכול להגיד לא אם אני לא רוצה," הוא מכריז.
ואתה אומר לא?
"זה לא כל כך פשוט, אבל כבר ויתרתי על לקוחות כי הם לא היו הלקוחות המתאימים. הייתי רוצה לתת שמות, אבל אני לא יכול. יש אנשים שלא מתנהגים יפה, שלא מגיעים בזמן לפגישה, ולא נתנו כבוד לי ולצוות שלי. התפקיד שלי הוא גם לשרת את החתן והכלה וגם את האורחים שלהם, אבל אני לא בהכרח יכול לעשות את מה שהם חושבים שהם רוצים או מה שהם חושבים שיתאים להם, כי יכול להיות שזה לא הטעם שלי או לפי דעתי לא יתאים לסגנון. התבגרתי קצת, אבל אני עדיין יכול להיות קצת ילדותי."
כמה השפעה יש לך על המראה הסופי של העוגה?
"אני מנסה שזה יהיה דיאלוג, אבל יש מקרים שאני אומר 'לא, אני לא יכול לעשות את זה.' בדרך כלל אני מוכן להתפשר מבחינת הסגנון, אבל לא מבחינת ההתנהגות. אם הלקוחות רעים אלינו, המשהו הישראלי שבי יוצא החוצה. בסך הכל למדתי שתמיד יש לנו בוס, תמיד יש מישהו מעליך שאומר לך מה לעשות, ולמדתי את זה יותר בארצות-הברית. אבל זה מאוד חשוב, בייחוד אם יש לך עסק קטן, האפשרות להגיד 'לא, עד כאן.' האמירה הזו היא בעצם גדילה. אני לא עושה את זה לעתים קרובות, אבל עשיתי את זה."
ספר לי על הסלבריטאים שאתה מכין להם עוגות.
"יש שני סוגים של סלבריטאים. יש את הנהדרים, שמבקשים שלא נדבר על זה, ואיתם אנחנו חותמים על הסכם סודיות. גם כי היום, בגלל המצב הכלכלי, הם לא רוצים למשוך תשומת לב לא רצויה. הרבה פעמים הם עורכים אירוע ואומרים שזה במקום אחד ואז זה בכלל במקום אחר, וכו.' וישנם אלו שרוצים הכל בחינם, ועם אלו אנחנו לא עובדים. אני מעדיף לעשות צדקה ולתת למי שאין לו, מאשר לתת למישהו שכבר יש לו. זה מאוד ברור לי שזה מותג של מותרות שמגיע לכל אחד".
כמה זמן לוקח לך להכין עוגה?
"התשובה הקצרה היא 24 שעות. התשובה הארוכה - כמה חודשים, זה תהליך שכולל גם פגישות עם הלקוח. מזמינים עוגה בין חצי שנה לשלושה חודשים מראש. התהליך הוא ארוך ומסובך, כי מחפשים השראה ממעצבת הפרחים ומעצבת השמלה, אפילו ממעצב ההזמנות או הכלים שהם מזמינים. אני מראיין את הלקוחות ומנסה למצוא משהו שיתאים למה שהם רוצים."
מה המחיר של עוגה כזו?
"הממוצע הוא 15 דולר למנה. זה יקר, אבל הקונדיטורים שעובדים אצלי צריכים לשלם שכר דירה בניו יורק, וגם אני לא חייב את הסטודיו עם החלון בתקרה בסוהו, אבל אני רוצה את זה. צריך גם להתייחס לעובדה שהכל נאפה פה לפי הזמנה. הייתי יכול לעשות קאפקייקס. תאמיני לי שאחרי החתונה כולם מאושרים".
"לפני כמה שנים התחלתי לעשות עלי כותרת שנופלים על העוגה. היה צריך לכסות משהו שאני ראיתי כפגם, שאולי אחרים לא ראו, וזה הפך לטרנד. זה בעיני דבר ישראלי, עלי שלכת שנופלים. מי יודע, אולי ראיתי את זה בטיול בארץ וזה מה שהביא לי את ההשראה." גם בהקשר לתוכנית הטלוויזיה שלו הוא חוזר לאותו תיאור: "מה שהבאתי לתוכנית זו ההשראה. אל תעשו לי רק קינוח, אני רוצה לראות את ההשראה. אני חושב ש'גאון מתוק' יכולה מאוד להצליח בארץ."
יש משהו על הפרק?
"לא, אבל אני אשמח מאוד."
טלוויזיה הייתה החלום שלך?
"החלום שלי הוא לחזור להיות רקדן. אם היום היית אומרת לי שאני יכול לחזור להיות רקדן וחבר בלהקה, זה מאוד מפתה. אני לא יודע אם הייתי הולך אחורה, אבל אני חולם על זה בלילה. מה שחסר לי זה האימון היומיומי, ואהבתי את החזרות וההופעות. הקושי הוא בזה שאין שליטה על הגוף ועל החיים. כיום יש לי יותר שליטה על מה שאני עושה."
אין לך השכלה פורמלית באפייה. ממי בכל זאת למדת?
"מרתה סטיוארט היא אחד האנשים שהשפיעו עלי רבות. יש לה שיטת עבודה מאוד יעילה. למדתי המון מצלמים ועורכים ואמנים, ארכיטקטים ומעצבי אופנה. הכי פחות למדתי מאנשים שעושים עוגות."
מה אתה הכי אוהב לאכול?
"עוגות שמרים שאני אופה. תמיד אהבתי אותן בארץ."
בדצמבר הקרוב הוא יגיע לביקור משפחתי בארץ. "העברית שלי חלודה, אז כשאני מגיע לארץ אני בהתחלה מצטט ביאליק, ואז אני מדביק את הסלנג." הוא דווקא די מעודכן במה שקורה בישראל, למשל בטלוויזיה - הוא מכיר את "עספור," "ארץ נהדרת" ו"הבורר." "אני אשמח לבן זוג ישראלי בסגנון של יהודה לוי ב'הבורר.' המשפחה שלי מאמינה שהשידוך הראוי לי יהיה עם ישראלי. איך אומרים, בני ישראל הסתובבו במדבר 40 שנה? נו, הגיע הזמן להגיע למנוחה ולנחלה."
יש שפים בארץ שאתה מעריך במיוחד?
"בכל פעם שאני מגיע אני מנסה מסעדות חדשות, אבל לא יצרתי קשרים חזקים עם השפים המקומיים. יש תרבות של עוגות בארץ, אבל ההשפעה שלהן היא אנגלית, שתי דמויות ממרציפן על ראש העוגה. אני מתבסס על הקלאסיקה הצרפתית. באמריקה אפשר לעשות דברים יותר משוגעים. הם כל הזמן אומרים בארץ 'הקהל הישראלי לא יאהב את זה,' איך אתם יודעים אם אתם לא מנסים? הייתי רוצה שיעשו כלניות ורקפות. אני יותר מתעניין במי שלוקח סיכונים.
"הביצה בארץ קטנה, ואנשים נשארים בשלהם. בביקור הבא אני אבקר בכמה מהמאפיות החדשות ובכמה בתי ספר. אני מעוניין לפגוש את מי שמעוניין לחדש. קצת אומץ. זה האופי הישראלי שלי שנקשר לאופי האמריקאי של פריצת גבולות. הרעיון הוא שכל אחד יכול להשתפר וליצור משהו אישי וחשוב. צריך להיזהר מלהיכנס לממסד."
נא להמתין לטעינת התגובות
