שותי הנבואה: הדרינק שלכם ואתם
לוגמת וויסקי על הבר? יש מצב שאת אשה דעתנית שמאיימת על גברים. הורדתם צ'ייסרים של עארק? אתם כנראה תל אביבים קולים עם רקע קיבוצניקי. מעדיפות למברוסקו? אתן כפי הנראה בנות 22 בכניסה למסיבה. מיוחד לסילבסטר: מה הדרינק שלכם אומר (שלא לומר מכריז) עליכם
בין אם אתם חובבי בירה או יין, שתייני וויסקי או וודקה או סתם מחליקים איזה שוט לגרון מדי פעם - לכל טיפוס ישנו סוג המשקה החריף שמייצג אותו, ולכל משקה יש סטיגמה שמגיעה איתו באותה לגימה. גייסנו לעזרתנו את אילן אביצור, מנהל תחום האלכוהול של "חברת הכרם", על מנת לבדוק מה הדרינק שלנו אומר עלינו. רק זכרו: לא בריא לערבב, ובריא עוד פחות להתחיל את השנה החדשה עם הנגאובר מהגיהנום.
יינות מבעבעים הם הקוסמופוליטן של העשור הנוכחי. אם בימי הזוהר של "סקס והעיר הגדולה" כל פרגית עם פן ועקבים הייתה מתפרעת על הקוקטייל הניינטיזי הזה, היום אפשר למצוא את אותה הבחורה לוגמת קאווה ספרדית ולמברוסקו איטלקי, וחשה עצמה בלייר וולדורף. הסוד של היינות המבעבעים טמון בבועות הקטנות שלהם ולאו דווקא באחוזי האלכוהול, שאינם גבוהים במיוחד (10%-15% בממוצע). אגדה אורבנית טוענת שהבועות גורמות לכך שהאלכוהול יגיע בזריזות למקומות הנכונים בגוף.
מה אתם שותים?
בת 30-20 שרוצה לדפוק כניסה למסיבה: למברוסקו.
בת 22 שנוהה אחרי הטרנדים בלי להבין באמת מה הם אומרים עליה, וכנראה מעריצה את ליידי גאגא וליהיא גרינר: קאווה.
חבורת נשים עליזות בעיצומה של מסיבה פרטית ו/או חבריהן הגאים: קאווה או למברוסקו, בדרך כלל יזמינו בקבוק או שניים לכל השולחן.
בני 40 ומעלה שמבינים באלכוהול וגם יכולים להרשות לעצמם: שמפניה.
למתקדמים: שמפניה "לורן פריה רוזה ברוט" (500 שקל), מרטיני ספארקלינג "אסטי", יין לבן מתוק מבעבע מבית אקרמן (67 שקל), יין לבן/אדום מבעבע "562" מיקב תבור (53 שקל).
דבר המומחה: "היינות המבעבעים הפכו לטרנד אדיר, ויש קשת מאוד רחבה של אנשים ששותים את זה. זה משקה נעים לשתייה ומאוד מתאים לישראל. הוא גם מתאים לחגיגה, ויכול להיות משכר במידה הנכונה, כי הגזים מריצים את האלכוהול בדם קצת יותר מהר. הוא מתאים מאוד לנשים. אם תסתכלי על הכוס שבה מגישים למברוסקו או קאווה, היא רזה, גבוהה וחתיכה כזו, ויותר נכון לאשה להיתפס מסתובבת בפומבי עם כוס כזו. זה פחות מתאים לאנשים שמחפשים לתפוס את הראש וללכוד מישהו לליל השנה החדשה".
הנציג המזרח תיכוני בבר הפך בשנתיים האחרונות לאחד החברים הכי טובים של הישראלים. בכל מקום תמצאו מישהו שמזמין עארק, מעין תפיסת ראש אוריינטלית שמחברת אותנו למקורות. העארק מייצג פשטות, קוליות, חוסר מאמץ והעדר פאסון. באווירת "סתם באתי ללגום קצת עארק בבר השכונתי". בהשוואה לשאר המשקאות בקטגוריית תכולת האלכוהול הגבוהה (40% ולפעמים אפילו 80%), הוא עושה את העבודה, אם אתם מחבבים אניס.
אחרי כחצי שנה שבה נעדר "עלית העארק", הברנד הפופולרי והעממי (מכונה גם "עארק האיילות") ממוקדי הבילוי, בשל מה שהוגדר כפיצוץ מסתורי בצינור הראשי של מפעלי החברה (יאדה יאדה), ומחירו הרקיע שחקים בפיצוציות - הבעיה נפתרה. העם חזר לנשום, ולשתות. לכן, פתיחה בסמול טוק אפשרי יכולה להישמע כך: הוא: "איזה מזל שתיקנו את הצינור במפעל, כבר חשבתי שאני מת". היא : "איזה פיצוץ בצינור? זאת סתם אגדה אורבנית. סתם רצו לייבש אותנו ואז להעלות את המחירים".
מה אתם שותים?
קיבוצניקים ומושבניקים לשעבר, שלא לומר מעשני נובלס: כאמור, עלית העארק.
בליינים בברים: צ'ייסרים של עארק עלית או כוס "לואו בול" עם קרח ונענע.
למתקדמים: עארק "הנמל 40" ממתכון משפחתי סודי (50 שקל), עארק "קעוואר" (148 שקל) שמקורו בנצרת, נחשב לאיכותי ביותר כיום.
דבר המומחה: "העארק נחשב לאחד משלושת המשקאות הכי מבוקשים במועדונים, אחרי וויסקי ווודקה. זו תנועה פיקטיבית של חזרה למקורות. אחרי שכולם באים ומנפנפים במותגי על ושמות לועזיים, החבר'ה האלה מעדיפים את הפשטות בקטע קולי ועם הצהרה ברורה. הנהירה לעארק היא הנהירה לפשטות".
אין כמו וויסקי, נוזל בעירה שמחליק בגרון ועל הדרך שורף את כל מה שנקרה בדרכו. הוא משקה מנצח - זה שמבטיח למחוק את כל הצרות בהנף שוט. 40% אלכוהול וצבע עכור בכוס אולד פאשן מעולם לא נראו אטרקטיביים כל כך.
מה אתם שותים?
גברים ונשים מחוספסים שמבינים באלכוהול: בושמילס הפופולרי (תבקשו "בוש") או "פיימוס גראוס". צעירים יותר או פחות שבאו לחגוג ולתפוס ראש: צ'ייסרים של ג'יימסון, בושמילס או גראנטס.
מביני עניין באמת, שגם יכולים להרשות לעצמם: וויסקי אירי או סקוטי מסוג טולמור דיו או גלנפידיך. למתקדמים: וויסקי "LABEL 5", "טולמור דיו", הוויסקי האירי הנמכר ביותר באירופה (154 שקל).
דבר המומחה: "וויסקי משדר קשיחות כששותים אותו בכוס, או חגיגה והתפרעות כשמריצים אותו בשוטים. לרוב לא תראי בחורה שנמצאת במערכת יחסים רצינית יושבת על בר ומזמינה וויסקי כדי ללגום אותו לאט, אלא חבורה של רווקות שמורידות יחד צ'ייסרים. עד לא מזמן נשים בכלל לא היו שותות וויסקי. אשה שיושבת ושותה וויסקי לאט לאט משדרת כמה דברים. קודם כל, שהיא הספיקה לפתח טעם ושמדובר באשה דעתנית, שאולי אפילו תלחיץ את הגברים ותמנע מהם להתחיל איתה. מי שמזמין גלנפידיך הוא לרוב גבר אנין ואמיד".
הוודקה היא כבר מזמן לא משקה ששמור לעולי ברית המועצות או לשתיינים כבדים במיוחד, גם אם יש לה תדמית כזאת. בשנות החמישים העולם גילה את קסמה, אחרי שג'יימס בונד נהג לערבב בה את המרטיני שלו, והיום השוק רווי בכל כך הרבה סוגי וודקה, שהיא כבר מזמן לא המשקה הזול שהכרתם. וודקה איכותית יכולה להגיע גם למחירים מופקעים, ולהחליק לכם טוב יותר בגרון מכל משקה חריף אחר. היא הולמת במיוחד מסיבות ואירועים שמחים - כמות מועטה שלה תשכר אתכם כהוגן.
מה אתם שותים?
בני 18 פלוס ומבוגרים יותר שעדיין לא עברו את גיל ההתבגרות: וודקה רדבול, וודקה קרנבריז, וודקה אשכוליות או וודקה תפוזים.
בני 20 ומעלה שבאמת אוהבים את הטעם: וודקה טוניק.
כל מי שרוצה לתפוס ראש מהר ובזול: שוטים של וודקה אבסולוט או סטולי.
למתקדמים: וודקה "סטולי ארבעת האלמנטים", מהדורה מיוחדת לסילבסטר (69 שקל), וודקה "אבסולוט מוד אדישן", מהדורה מוגבלת לסוף השנה עם קריצה לעולם האופנה (85-80 שקל), וודקה "דמידוף" (50 שקל , להשיג בלעדית ברשת "טיב טעם").
דבר המומחה: "וודקה בהחלט יותר פופולרית מוויסקי, כי היא עולה פחות. מאוד משנה איך שותים אותה - אם זה מישהו שעדיין לא התגבר על הטעם, הוא יעשה את זה עם קרנבריז או רדבול. אם אני שותה וודקה טוניק, אני מבין באלכוהול, ואם אני שותה אותה בצ'ייסרים, אני לא רוצה להרגיש את הטעם אבל כן רוצה להשתכר. הוודקה חוצה מגדרים: גם גברים וגם נשים אוהבים אותה".
יש לה סקס אפיל של רפתן במשק, היא משמינה כמו לאפה עם חומוס ומשכרת כמו דיאט קולה, אבל בכל זאת משהו בה הצליח לתפוס אותנו. עם אלכוהול שבין 3%-8% וחלוקה לא מאוד מתוחכמת לשליש, חצי, פחית או בקבוק, תצטרכו לגמוע מינימום שתי בירות כדי להרגיש סוג של באזז, והיא בטח לא המשקה המועדף לאירועים חגיגיים. מצד שני, היא זולה יחסית ויש לה כל כך הרבה זנים, עד שאפשר גם להתפרע איתה.
מה אתם שותים?
סטודנטים עניים וקיבוצניקים לשעבר: גולדסטאר, עדיף מהחבית ובכוס פלסטיק חד פעמית.
חבורות של גברים מול משחק כדורגל: הייניקן, טובורג או סמואל אדאמס.
אורבאניים מתוחכמים שיש להם הבנה כלשהי באלכוהול: בירות איריות (גינס, מרפי'ז) או בלגיות (סטלה ארטואה).
נשים שמבקשות לשדר קשיחות: בירות אירופאיות כמו ווינשטפן, סטארופרמן או לף בלונד. אם את ממש טום בוי, את יכולה לקחת גם מכבי.
בלייניות שעדיין חושבות שאיביזה היא המקום הכי מגניב בעולם: קורונה.
אניני טעם, מביני דבר באלכוהול ולקוחות קבועים במסעדות יוקרה: בירות בוטיק ישראליות, כמו בירת בוטיק "בזלת" של מבשלת הגולן או בירה ממבשלת "אלכסנדר".
דבר המומחה: "במועדונים בקיבוץ תמיד אפשר למצוא מכבי או גולדסטאר, אלה גם המקומות היחידים שבהם אפשר למצוא עדיין בקבוקי חצי ליטר. בחורות ששותות בירה משדרות קשיחות מסוימת - בירה עושה גרעפסים, היא משמינה. יש בזה אמירה. אלה ששותים בירות בלגיות הם יותר הארד קור וגם יותר מביני עניין ואמידים, כן הן יותר יקרות. בירות בוטיק הן הטרנד החדש, והן מציעות שילוב של בירה עם אנינות".
הרוב המוחלט של שתייני היין בברים הם נשים, שיש להן חיבה ללבן מסוג שרדונה ואדום מסוג מרלו. גברים כמעט לעולם לא יזמינו יין בבר, אבל נשים, לעומת זאת, חושבות שמדובר בפתרון נוח למצבים שבהם לא מתחשק להן להשתולל על שוטים של וודקה. במסעדות המצב שונה לחלוטין - שם כמעט כולם שותים יין.
מה אתם שותים?
נשים שלא מבינות באלכוהול: יין אדום חצי יבש, לרוב מסוג מרלו.
גברים ונשים שמבינים באלכוהול: שרי בארוחה, יין לבן מסוג שרדונה או ריזלינג בערבי קיץ חמימים. אנשים שלא מתים על אלכוהול ובכלל, היו מעדיפים להעביר את ערב הסילבסטר בבית: יין לבן. למתקדמים: יין אדום יבש "אפריל" מיקב ססלוב (79 שקל), או יין לבן "LAVAN 2010" חצי יבש, גם הוא מיקב ססלוב (84 שקל).
דבר המומחה: "הישראלים חושבים שיין אדום נחשב ליותר טוב מיין לבן, ולכן הם ישתו יין אדום בכל הזדמנות, אפילו ביולי כשהם יושבים במרפסת שלהם ב-70 אחוזי לחות. נוטים אפילו לזלזל במי שהזמינו יין לבן, אבל זה ממש לא נכון. אם אני הולך לים, אז ברור שאני רוצה ריזלינג, וזה דווקא מצביע על בנאדם שמבין מה הוא עושה. בבר יותר נהוג שבחורות יושבות עם כוס יין. בדרך כלל כאלה שההבנה שלהן באלכוהול או הניסיון שלהן הוא לא מאוד גדול".
הז'אנר הזה של השתיינים מתפרס על כל צבעי הקשת של הבר, מאנשי הקוקטיילים שזוהי דרכם להימנע מטעמו החריף/מר של האלכוהול ולהוסיף לו מתיקות, דרך חובבי המשקאות הפחות נפוצים, שתמיד שולחים את הברמן לנער אבק מבקבוקים ישנים, ועד אלה שלא סובלים אלכוהול אבל מחבבים את הבאזז, ומוצאים דרכים מיוחדות להשיג אותו בלי שירגישו.
מה אתם שותים?
שמרנים, שתיינים רציניים ומביני עניין: טקילה בשוט.
מתעבי טעם האלכוהול אך מסרבים להודות בכך: יגרמייסטר.
מתעבי האלכוהול שנושאים ראשם בגאווה: ליקרים כמו קמפארי, קרם דה קסיס, וודקה ובירות בטעמים.
אניני טעם שמסרבים ללכת עם הזרם: ליקר קוניאק.
למתקדמים: וודקה "ואן גוך" בטעם קרמל (220 שקל), ליקר "בולס" קרם דה קסיס (80 שקל), ליקר קוניאק גרנד מרנייה, מהדורת "רובי" לכבוד חגיגות ה-130 של המותג (295 שקל), וודקה "סטולי שרי" בטעם דובדבנים (94 שקל), טקילה "קוארבו בלאק - חוזה קוארבו" במהדורת פרימיום מיוחדת (175 שקל).
דבר המומחה: "אנשים ששותים משקאות בטעמים בעצם מצאו מוצר שהם מצליחים לשתות, שיש בו
35%-40% אלכוהול אבל במסווה של טעם אחר. מי שהצליח לעשות את זה טוב, כל הכבוד לו. הם לא מחפשים להרגיש את האופי של הוודקה, אבל רוצים קצת להסתיר את זה כשמסביב כולם דופקים צ'ייסרים של וודקה וויסקי. זו ליגה שכל השחצנים, ואני ביניהם, תמיד חשבו שהם יותר טובים ממנה, שלא בצדק".
נא להמתין לטעינת התגובות
