עב בשר: מסעדת סינטה בר
במסעדה הכי לוהטת בחיפה תיהנו מסטייק שמן והמבורגר מושלם ותגלו מחדש את חדוות הצ'יפס
זו מסעדה בלי גרם אחד של קוליות. היא שוכנת לצד מכולת בשם "סופר מריו", פינת העישון יושבת על שטיח של דשא סינתטי, ובמרפסת לא תראו את אלונה קמחי או גדעון סער. צלמי פפראצי לא מסתתרים בין השיחים, והמלצרים לא מתביישים להציג את עצמם בפני האורחים בשמם הפרטי. הם גם מאוד נחמדים.
קבוצת הנשים שחגגה יום הולדת לצפרירה בקומה השנייה קיבלה פונדנט שוקולד ועליו זיקוק, שריחו המתכתי עיבה את אווירת הניינטיז הלא מחייבת במקום. חבורה עליזה שלא מחמיצה פנים לשטיח מקיר לקיר או מצביעה בבוז על מפל המים המוזר ששוטף את החלון הראשי מכבדת את המקום שמכבד אותה.
אם לא הבנתם: "סינטה בר" היא המסעדה הכי לוהטת בחיפה. שדרות מוריה גדושות בהיכלי הסעדה שאמורים לתת מענה סביר לכיס. המסעדות לא מסתירות את האג'נדה הזאת ובוודאי שלא מתביישות בה. "חבר מביא חבר", מתנוסס שלט מעל בר הסעדה עם כיסאות עץ כבדים. תמונות ענק של המבורגרים והרים של צ'יפס קופצות מפינה אחרת, מבשרות לך שכאן לא יסתפקו במנה זערורית של תפרחת כרוב ניצנים.
הדילמה הייתה בלתי נמנעת כשהוגש התפריט לשולחן. האם להישמע לקול הפנימי שרואה בסינטה בר מקום של בשר או ללכת בעקבות התפריט המגוון שכולל גם מנות פסטה, דגים ופירות ים. יותר משזה היה קרב בין קרניבורים ללפלפים, הטענה של הראשונים כללה סאב טקסט של אי אמון מסוים בשף, שכן המנעד הרחב היה עבורם ניסיון לקרוץ לכמה שיותר קהלים. שניצל לילדים, רביולי דלעת לצמחונים ופרגית לאנורקטים. כבר לפני הגשת הראשונות ׁכולן חלק מתפריט עסקית צהריים המתומחר בהגינות). נראה היה שהם צודקים. מגוון מנות הבשר סימן שהשף רק בתחילת מחקר הבשר שלו.
בתפריט לא היה ייצוג לחלקי פנים, צלעות, נתחי קצבים. גם אפשרויות הבשר הקר מצומצמות. הברזאולה הטרייה והלחה, שנעדרת לכאורה ייבוש תוקפני, דווקא עוררה סקרנות לגבי יכולתו של השף לעבד נתחי בשר פרה. חבל שצורת ההגשה חסרת המקוריות - מצע של עלים ירוקים, אגס ביין וגבינת בלו בוואריה - הרחיקה מחוויית הבשר. תראו מה אתה יודעים, אל תסתירו.
הקנלוני הממולא בייבי שרימפס ומוצרלה בביסק סרטנים הוכיח שאגף הבשר צדק. ביסק דהוי שהתפרק בצלחת סירב לדגדג את הבצק הפשטידתי משהו. כמה הזדמנויות היו למנה הזו לגרום אושר, וכולן הוחמצו בזו אחר זו. זו מנה שדורשת מיומנות רבה, וזו הייתה גדולה על הסינטה בר בכמה מידות.
לא צריך להילחץ: אפילו במסעדות דגים מפוארות בתל אביב מפקששים מנות מורכבות. גם הפוקצ'ה שליוותה את המנות הייתה דלת טעם, רכה ולא מעוררת. נציגי הים המשיכו לאכזב גם בעיקריות. לא היה בקדרת פירות הים ברוטב חלב קוקוס ונגיעה של קארי אדום שום ביטוי אישי של השף. לא עלים תאילנדיים מרתקים, לא טורפדו שיחולל טורנדו במרק. מצד שני, ניכרה התעקשות להשיג חומרי גלם טובים: קלמרי סגלגל מוצק במידה, מולים בגודל בינוני שפוזרו בנדיבות. רק בשר הסרטן היה מריר. תוספת של אורז מושלם הקפיצה את ההנאה. אולי בסינטה בר לא צריך לחפש מקוריות והשראה אלא ביצוע. בעידן שבו מופרכות קולינרית הופכת לבון טון מקומי, גם זה משהו.
מבין שלושת הסטייקים בתפריט נבחרה דווקא הסינטה הסולידית. ההפתעה הגדולה הייתה שהיא הוגשה בפרוסה מאוד עבה, בניגוד לדפים הדקים שמוגשים במסעדות רבות. בדרך פלא הנתח המונוטוני היה מלא טעמים תודות ליישון מוצלח ביותר. גם רוטב ציר הבקר העדין שליווה את המנה תרם לעקצוץ המתבקש. לא השתלט, לא גנב את ההצגה. הכי לא שלולית חומה. זה היה אחד הסטייקים המוצלחים שטעמתי לאחרונה.
משהו בסינטה בר הרגיש לי נכון וכשחזרתי לשם הזמנתי המבורגר. בסיסי, בלי תוספות. הוא היה אכן בסיסי, אבל במובן הטוב של המילה. היחס בין תערובת הבקר לשומן היה נכון, הוא סירב לקחת את הפנייה בפראות, אבל גם לא ביצע איזה להטוט יוצא דופן על הכביש. המבורגר טוב, שיכול להיחוות רק בצורת ההגשה המסורתית: לחמנייה, בצל, עגבנייה, קטשופ ומיונז. ככוכב יחיד על הבמה הוא מעט דל.
גילוי נאות: חדוות הצ'יפס גברה על הקציצה. תפוחי אדמה מצוינים שנפרסו לרוחב לדיסקיות. עוביים מושלם: דקים מספיק כדי שתתקבל החריכה המתבקשת מהטיגון, שכיסה שטח פנים גדול יותר מחיתוך צ'יפס רגיל, ועדיין מצליחים להחזיק נפח קטן שבו מורגש בשרו של תפוח האדמה. גם תוספת של שעועית ירוקה דקיקה מוקפצת בשמן זית שמרה על משחק מושלם בין פריכות והנאה מירק שנשמתו לא הוטרפה. האיזון הזה מצא חן בעיניי. איזון שנשמר גם בין תמורה למחיר.
סינטה בר, שדרות מוריה 127 חיפה, 04-8341170
עוד טעימות בבלוג
נא להמתין לטעינת התגובות
