איזה בונבון: יום עבודה בסינבון
בסך הכל מאפה שמרים וקינמון עתיר חמאה וסוכר עם ציפוי קרים צ'יז מלמעלה. אבל עד שלא תטעמו לא תבינו למה הוא גורם לאנשים לצאת מדעתם. קבלו את הסינבון, ממתק הרחוב החדש שעלה מאמריקה. אפשר לנסות להכין גם בבית
"בא לי לקחת את הסינבון ופשוט למעוך אותו לתוך הפרצוף שלי מרוב שאני מאוהב בו" (ג'רי סיינפלד בראיון לג'יי לנו)
סינבון. שבלול שמרים וקינמון עם פרוסטינג לבן מלמעלה. לא נשמע כמו משהו שעוד לא ראיתם. אבל עד שלא טעמתם מהכרית הרכה, הענוגה, המפנקת הזו, לא תוכלו להבין איך מאפה מוציא אנשים מדעתם. סינבון גורם לאנשים להשתגע. את יכולה להיות הדודה הכי שמרנית, אבל אם מישהו לקח את הסינבון האחרון במגש ועכשיו את צריכה לחכות עוד שבע דקות תמימות של ריח שמרים, קינמון וסוכר עד שייצא מגש נוסף מהתנור - גם מהפה שלך ייצאו מילים שהיו מביישות אפילו את מרגול.
"האמריקאים", שם הקוד שנתנו היזמים קטיה ורונן סורינוב לנציגי חברת האם שמלווים את הסניפים החדשים שנפתחים ברחבי העולם, היו בהלם מהתגובה של הישראלים. הם מרושתים כבר על פני כל כדור הארץ, עם סיפורי הצלחה גדולים במיוחד במזרח התיכון, אבל כמו הישראלים הם עוד לא ראו. הישראלים שונאים שמגבילים אותם. תגיד להם שיש סינבון, הם יבקשו שוקובון (אותו דבר רק עם מילוי שוקולד). תיתן להם מכל של פרוסטינג, הם יבקשו שניים. תגיד להם שכל קנייה מוגבלת בשלב ההרצה לשלושה סינבונים, הם יבקשו ארבעה, גם אם במקור התכוונו לקנות רק אחד.
ישראלים משוכנעים שמאחורי כל תור ארוך מחלקים זהב והם לא באמת טורחים לברר. בחורה אחת שנדחקה פנימה אחרי חצי שעה של התפתלות מדוכן השווארמה שבצד השני של הכביש ועד החנות הקטנה של סינבון, הגיעה לבסוף לדלפק ושאלה: "אתם יכולים להסביר לי מה מוכרים פה?". כשהמלאי שהכינו לשלושה ימים נגמר בתוך שעתיים, ולא הייתה ברירה אלא לסגור את החנות, הקהל הגיב במתינות ובהיגיון: חלק דחפו שטרות של 200 מתחת לחריץ הדלת, אחרים הצמידו תעודות זהות לחלון כדי להוכיח שבאו מרחוק ואישה אחת שלפה טופס מעקב הריון - הכי קרוב לאישור מפורש מרופא -שהיא צריכה סינבון עכשיו
מי שלא קיבל קילל. ומי שקילל דאג לכלול בקללה גם הורים ובני משפחה ומקצועות עתיקים ואפילו איום אחד או שניים. זה מה שעושה הסינבון. רונן יושב לידי באירוע הפתיחה ואומר שהוא נדהם מהתגובות הקיצוניות של אלה שלא הספיקו לטעום. עכשיו תבינו, רונן הוא מאמן כושר אישי. הוא בגודל של מצוק ועם אפס אחוזי שומן. אם הוא יטען שאחד ועוד אחד זה 12, אין טעם להתווכח איתו. ומספיק לדמיין כל מיני לפלפים-שקופי-עור-מדקלמי-תפריט-הבראסרי מתהפכים עליו בשביל להבין שהריח של הסינבון עושה ממך פינצ'ר מיוחם. הביולוגיה גורמת לך לנבוח על רוטוויילרים.
ביום הפעילות האמיתי הראשון בסניף באתי לעבוד. קיבלתי מדי טורקיז בגזרת עבודת בני נוער ואיכשהו הצלחתי להתחמק מכובע המצחייה. המקום נפתח בעשר אבל כבר משעות הבוקר המוקדמות ההכנות בעיצומן. זה לא מפעל. למעלה אופיר מכין בצקים להתפחה וכותב על כל אחד תאריך ושעה.
רונן, הבעלים, וטל, פותחים את הבצקים לפי הוראות ברורות ביותר שקיבלו מה"אמריקאים". כשהבצק מגיע לגודל 16X12 אינץ' מכניסים אותו למרדדת. כשהוא יוצא משם צריך לפתוח אותו לגודל 20X20 אינץ' - מדוד בסרגל סינבון מיוחד. אחר כך מורחים על הבצק שכבה נדיבה של מרגרינה משמן דקלים ואז בוזקים תערובת קינמון וסוכר חום. אבל לא קינמון רגיל אלא קינמון ספיישל, יבוא מאינדונזיה - מקום שמגדל במיוחד עבור החברה.
אחר כך משטחים במערוך את המילוי, מגלגלים, מודדים עיגולים בגודל 2.5 אינץ', חותכים ומכניסים להתפחה של 14 דקות. משם עוברים לתנור, למדידת חום פנימית, לקרים-צ'יז פרוסטינג ולגיחה קצרצרה על הפלטה החמה שנגמרת בתוך רגע בקופסה של לקוח. התור שמצטבר בחוץ לא מאפשר לנו לפעול לפי התוכנית. בערך מרבע לתשע, שעה ומשהו לפני פתיחת הדלתות, אנשים כבר מנסים בכוח להיכנס. הריח עוד לא עז אבל הוא כבר חומק החוצה ומטמטם עוברים ושבים.
על פי נתונים שמספקים הבעלים, רק שני אחוזים מהלקוחות שלהם קמו בבוקר והכריזו שהיום הם אוכלים סינבון. כל היתר נדפקו מהריח כשעברו בסביבה. הם מודעים היטב לכוח של הריח הזה. ביפן הוא מכניס להם אדם אחד מכל מאה אנשים שעוברים מול החנות. בארצות הברית שלושה-ארבעה, ובמזרח התיכון חמישה-שישה אנשים מכל אלה שיעברו במקרה מול החנות לא יעמדו בפיתוי וייכנסו.
גם הם, כמו ג'רי, יבקשו ברמה כזו או אחרת של נימוס שייתנו להם לשכשך קצת בתוך עוגת השמרים המושלמת.
בתשע וחצי רונן נשבר ונותן למישהו להיכנס כדי לקנות מארז מוכן מראש. הדלת נפתחת לרגע ושרשרת של חרוזים אנושיים, דבוקים זה לתחת של זה, נדחקת פנימה ולא מקשיבה להצהרות. הסינבונים יהיו מוכנים רק עוד רבע שעה, כרגע יש רק מארזים. "זאת ממש חוצפה", מכריז אחד הנדחקים, "למה הם לא מוכנים?". "כי הסניף נפתח רק בעשר", אני מנצלת את מדי הטורקיז שלי כדי להיות דידקטית: "ואתם פשוט נדחפתם פנימה". לא אכפת לבחור. הוא נושף לעברי איזה "פפפפ. . .". בא לו כבר להיות דביק, ללקק שאריות מהאצבעות ומנייר הפרגמנט ולהעלות תמונה לפייסבוק. דרך ארץ היא כרגע רק מטרד בדרך להגשמת המטרה האבולוציונית שלו.
לפני 25 שנים פנו שני יזמים, אב ובן בשם ריץ' וגרג קומן, לאופה בשם ג'רילין ברוסו וביקשו ממנה לפתח עבורם את לחמניית הקינמון המגולגלת, הסינמון באן, הטובה ביותר בעולם. הם חשו שזה מה שהעולם צריך. שלושה חודשים עברו עליה עם אינסוף ניסויים שמהם התפתחה הנוסחה.
הנוסחה לא חוסכת עליכם. בעוגה הקלאסית יש מעל 800 קלוריות. אם בחרתם להוסיף פקאנים חציתם את מחסום האלף, כולל בונוס של 50 גרם שומן. אבל אם נפשכם יצאה תוכלו להסתפק במיניבון - הגרסה הקטנה של הסינבון - ובה פחות מחצי הקלוריות והשומן. הרבה אנשים פנטזו להביא את הסינבון לארץ יחד עם כל הרשתות שהיגרו לכאן בשנים האחרונות. הדרישות של סינבון דיברו על הון נזיל של כמה מאות אלפי דולר בחשבון הבנק ועוד כסף שצריך לשים מראש להשקעה. לכן הרבה דיברו ומעט עשו.
הזוג סורינוב התחילו בתהליך לפני שנתיים. "הלכנו יום אחד בקניון והרחנו ריח מהמאפייה. אמרתי לרונן, 'אתה יודע מה הייתי רוצה שיהיה פה?', והוא ענה לי 'כן'. אמרתי לו שאין סיכוי שהוא יודע. ואז אמרנו יחד 'סינבון'. הסתכלתי עליו והודעתי לו 'זה שלנו'", סיפרה לי קטיה חודשיים לפני הפתיחה, כשכבר התחלתי באמבוש ובפטרולים סביב הפינה של צייטלין אבן גבירול. יום למחרת הם פנו לסינבון וענו להם שהם הישראלים הראשונים שיוצרים איתם קשר.
"מגיעים כל הזמן אנשים ואומרים לי 'יאללה איזה באסה, הקדמתם אותי בחודשיים', ואני מנסה להבין איזה חודשיים? לוקח שנתיים לפתוח מקום כזה, אז איך חודשיים? כל רוכב אופניים שעובר כאן ורואה את התור אומר שהוא רוצה להיות זכיין. כולם מסבירים לך במקום שהם הבעלים של חצי ישראל. אני אומרת להם 'סבבה, בוא נתקדם', ואז שולחת להם את הטופס של סינבון שצריך למלא. זה מספיק. הם צריכים לדווח על ההון הנזיל שלהם, אבל לרוב בני האדם יש בעיקר חובות, הלוואות ועיקולים. שלחתי את הטופס למלא אנשים, עוד אף אחד לא העז למלא אותו".
אבל , כאמור, לישראלים זה לא באמת משנה. לפתיחה הגיעה קבוצה של אנשים שקטיה לא הכירה. היא שאלה אותם מי הם, והם הסבירו שהם המשפחה של שרה, הזכיינית שלה מאשקלון. "אין לי מושג מי זאת שרה, עברו פה כבר מאות שהתעניינו. מה שבטוח היא לא שלחה לי טופס", קטיה מחייכת. אחר כך מופיעות שתי עיתונאיות אחיות שמתות על אירועים ודברים בחינם ומבקשות שייתנו להן להיכנס. אה, בעצם דורשות. רונן עומד בכניסה ומנסה לברר מי הן. הן מסבירות לו את מעמדן. הוא מברר מי הזמין אותן. הן עונות ש"היחצנית שלו". "זה מעניין", הוא אומר אחר כך, "כי אין לנו בכלל יחצנית. אני וקטיה הזמנו רק משפחה וחברים ואותן בטוח לא הזמנו".
מה זה משנה בעצם? גם לזוג סורינוב זה לא משנה. בשבועיים האחרונים דנו בהם בכל עיתון כלכלי ובכלל. האם יהיה פה סיפור הצלחה או כישלון? אין לדעת. הישראלים יודעים לעשות קבלות פנים יפות לדברים שמשדרים אמריקה. הם לא בהכרח יודעים להתמיד. רונן מעדיף שלא ישוו אותם לדנקן דונטס, שנכשלו, אלא דווקא למקדנולד'ס שהתאקלמו היטב. ימים יגידו כיצד יתממש החזון הציוני של הסינבון.
אחרי יום עבודה בסניף הבנתי שלמרות כוונותיי הטובות אני לא אשת השירות הכי טובה והמזג החם שלי לפעמים רוצה להגשים את הפנטזיה של ג'רי סיינפלד, רק מהצד השני של הוויטרינה: למעוך סינבון רותח ומלא בפרוסטינג דביק על הפרצוף של הלקוח שהודיע לי שאם ה"סינמון סטיקס" לא ייצאו מהתנור בדקות הקרובות הוא פשוט יקום וילך. "לך, עוף, אל תחזור", אני אומרת בראש ואז מחייכת ועונה לו: "חמש דקות והם אצלך ביד". התאקלמתי . אבל לא הפקרתי יום מחיי לשווא.
את הסינבון פגשתי לראשונה בניו יורק כשהרכבת התחתית לקחה אותי לתחנה הלא נכונה. בחוץ היה קפוא אבל הריח של המאפים טיפס על האוויר הפריך והביא אותי, מאופרת ומוקפדת לעבודה, לצלול לתוך הדבר הכי לא ייצוגי שאפשר לקנות ברחוב. כמה שנים אחר כך הקדשתי שבוע שלם של ניסיונות כדי לנסות לפצח את מתכון הסינבון. נעזרתי באתרי אינטרנט של משוגעים לדבר ולבסוף הגעתי לתוצאה מניחה את הדעת. עכשיו הייתה לי הזדמנות ריגול אמיתית ונכנסתי למקצה שיפורים.
אחרי רוב החומרים של הסינבון אפשר להתחקות די בקלות. אומנם קשה לי להשיג קינמון מאינדונזיה או מרגרינה משומן דקלים, אבל אין בעיה להשיג קינמון טוב טחון טרי ומרגרינה וסוכר חום וקרים צ'יז בשביל הפרוסטינג. בניסויים הקודמים גיליתי שעדיף להשתמש בחמאה לבצק ובמרגרינה (שנמסה בחום גבוה יותר) למילוי ולפרוסטינג.
אבל אין ספק שבסינבון הם מאוד מאוד נדיבים בכמויות. הרבה יותר משהעזתי אני במטבח הביתי. בנוסף, על אף שהסינבון עשוי מבצק שמרים די בסיסי, יש בו תוספת של אבקה שמגיעה מה"אמריקאים". אני לא יודעת מה יש בה. היא סודית. הניחוש שלי שלא מדובר בחומצה פולית ומולטי ויטמין אלא במשהו שמסייע למאפה לשמור על לחות ולא להתיישן ולהתייבש מהר. בבית עדיף לשלוף את העוגיות רגע לפני שהן מוכנות ולמרוח אותן בסירופ סוכר במידת הצורך.
המתכון לפניכם מיועד לאנשים שגרים בקריית שמונה וייקח הרבה זמן עד שהם יטעמו את המקור. מאפה ביתי מעולה הוא אף פעם לא תחליף לגילטי פלז'ר נוטף באמצע הרחוב. המתכון מיועד ל-12 מאפים גדולים. אפשר לחלק את הכמות לחצי ולהכין 12 סינבונים קטנים.
החומרים:
4 כוסות קמח
2/3 כוס סוכר
1/2 כפית מלח
1/2חבילה שמרים של שמרית
1/2 חבילה משפר אפייה של שמרית
1 ביצה גדולה
1 כפית תמצית וניל
2/3 כוס חלב חמים
125 גרם חמאה רכה
למילוי:
11/3 כוסות סוכר חום
4 כפות קינמון טחון טרי
150 גרם מרגרינה בטמפרטורת החדר
לציפוי (פרוסטינג):
חבילת גבינת שמנת פילדלפיה
50 גרם מרגרינה רכה
300 גרם אבקת סוכר
כפית תמצית וניל
למי סוכר:
2 כפיות מיץ לימון (אם רוצים)
כוס מים
כוס סוכר
ההכנה:
1. מנפים את כל החומרים היבשים של הבצק לקערת המיקסר. מתחילים לערבב עם להב הלישה במהירות איטית ומוסיפים את הביצה, החמאה והווניל. מעלים למהירות בינונית ומוסיפים בהדרגה את החלב הפושר עד שמתקבל בצק אחיד, רך וגמיש הנפרד מדפנות הקערה.
2. ממשיכים ללוש את הבצק (במיקסר או ביד) עוד כשמונה דקות. מעבירים אותו לקערה ומכסים במגבת. מאפשרים לבצק לתפוח כשעתיים. בזמן הזה מוציאים את המרגרינה מהמקרר ונותנים לה להתרכך.
3. מערבבים את הסוכר החום והקינמון במזלג, עד שאין שום גושים. אם יש מטחנת תבלינים או קפה מומלץ לטחון את הסוכר והקינמון ביחד ולשדרג את מרקם המילוי.
4. מרדדים את הבצק על משטח מקומח קלות למלבן בעובי חצי ס"מ. מורחים על הבצק את המרגרינה. מפזרים למעלה את תערובת הקינמון והסוכר. עוברים עם מערוך על הכל כדי להדק את המילוי לתוך הבצק. משאירים סנטימטר אחד בשוליים בצד הקרוב אליכם לסגירה נוחה. מגלגלים לרולדה הדוקה. חותכים את הרולדה לחתיכות באורך 6.5 ס "מ (בערך) ומסדרים בתבנית המרופדת בנייר אפייה.
5. מכסים את התבנית ומאפשרים למאפים להכפיל את נפחם (כחצי שעה)
6. בינתיים מכינים את הפרוסטינג: מקציפים במיקסר את גבינת השמנת, המרגרינה, אבקת הסוכר והווניל עד שמתקבל קרם אחיד ואוורירי. מתבלים במעט לימון.
7. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות). אופים את הסינבון 17 דקות. מוציאים ומורחים כף פרוסטינג על כל מאפה בעודו חם ומגישים.
8. מי שרוצה יכול למרוח קצת סירופ סוכר שעשוי מכמות שווה של מים וסוכר שבושלו עד שהסוכר נמס כליל. את הסירופ מורחים שלוש דקות לפני שהסינבון מוכן.
נא להמתין לטעינת התגובות
