מוצ'אס גרציא: ביקור במטבח של גרציא
החגים תיכף כאן, ואלה מכם שנפל בגורלם לארח את המשפחה, ייאלצו להכין עשרות סוגי תבשילים במגוון עדות וטעמים. כמה טוב שיש מי שיכול לעשות זאת במקומכם
זה עומד כבר באוויר, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות. הסימנים עדיין חלשים, מהוססים, מתגלים רק למי שחיכה להם בכיליון עיניים בשלושת החודשים האחרונים. כן, אותות ראשונים של סוף הקיץ ותחילת הסתיו מתחילים לצוץ פה ושם, רוב הזמן נהדפים על ידי החום המהביל של סוף אוגוסט, אבל לעתים מצליחים להשיב מלחמה, ולשעה שעתיים של אושר, פה ושם, מזכירים לנו שתיכף הם מגיעים, ויחד עם רוחות אחרות של תקווה ושמחה ששוקקים היום במאהלים וברחובות, יש בכך הקלה גדולה. מה שעוד תלוי באוויר בסוף אוגוסט זו השאלה הנצחית, שעליי אהובה במיוחד: "נו, איפה אתם בחגים? ".
השילוב הנפלא של סתיו וחגים תכופים מוריד עלינו כמויות בלתי נגמרות של ארוחות, משפחות, טלפונים מקדימים לבירורים בשאלות הרות הגורל של מי מביא מה לאיזו ארוחה, מי מתארח אצל מי, ואפילו קצת התחשבנויות קטנוניות שבהן תמיד יש מי שזוכר את סדר האירוחים בעשר השנים האחרונות, ומנסה להסית קצת נגד הגיסה ההיא, או החמות הזו, שכבר שלוש שנים לא הזמינו אליהן.
אבל מה זה חשוב, העיקר הוא שבסופו של דבר מתיישבות משפחות סביב השולחנות העמוסים כל טוב, לבושים חגיגית כמובן, כיאה למעמד, מברכים איש את רעהו בשנה טובה, טובלים תפוח בדבש, מתעדכנים, מרעננים את הביחד המשפחתי בהמולה גדולה שמאפשרת לכמה שעות להרגיש שייכות וחום וקירבה, אלא אם כן אתם שייכים לאותה קבוצת סובלים מקצועיים, שעבורם כל זה אינו אלא טורח נורא שיש לעבור איכשהו.
האוכל כמובן תופס מקום מרכזי במפגשים המשפחתיים הללו. ככה זה בכל העולם, לא רק אצלנו. והכנת האוכל הזה, כל אחד לפי טעמי עדתו והמסורת שלו, היא עבודה לא קלה, שלא תמיד יש כוח, או חשק, או יכולת לבצע.
בשנים האחרונות צצו הרבה מקומות שמאפשרים גם למי שאינו מוכן להזיע יומיים במטבח, לעשות את העבודה הזו עבורם, תמורת לא מעט כסף, אבל גם לא מעט נוחיות. כמו למשל, "המטבח של גרציא" בקיבוץ העוגן, אליו חזרנו לביקור נוסף.
לכאורה, מה לאותה גרציא ולקיבוץ ותיק וידוע, שידע עליות וירידות, מצב כלכלי מצוין, התרסקות, ושוב פריחה? התשובה כמובן מונחת במילת הקסם "הפרטה".
קיבוץ העוגן, כמו מרבית הקיבוצים, מופרט לחלוטין. חדר האוכל הגדול, שהמבנה שלו נושק לגרציא שלנו, אינו פעיל יותר, אחרי שלפני כתשע שנים נסגרו דלתותיו, ולא נפתחו מאז. לוואקום הזה נכנסו מיכל גרציא, ילידת מושב צור משה הסמוך, והשף דניאל אלוני, במקורו קיבוצניק ממזרע, שעבד במשך שנים ב"אורנה ואלה", מוסד תל אביבי שמהווה בית ספר מצוין למי שמתרוצץ במטבחו.
השניים מכינים שם מדי יום ארוחות בוקר מיוחדות, אופים לחמים ועוגות למי שרק רוצה לשתות קפה עם משהו, וכמובן מציגים תצוגה יפה ומושכת עין ובטן של מאכלים מבושלים, שאפשר (וכדאי) לבקש שיכניסו אותם לכלי פלסטיק כדי לקחת הביתה.
בימים אלו הם עובדים על תפריט מיוחד של אוכל מוכן לראש השנה. אפשר לקחת רק דברים שמסובך להכין לבד והם חייבים להיות חלק מהחגיגה, כמו גפילטע פיש (14 שקל ל-100 גרם). כל המחירים הנקובים הם ל-100 גרם, חזרת (22 שקל), חריימה (9 שקל), כבד קצוץ (10 שקלים), קרפלאך ממולאים בשר (5 שקלים).
אפשר ללכת על ארוחה מלאה, ואפשר גם סתם לקחת מנה או שתיים, כמו קציצות צמחוניות מחצילים, כרובית או ברוקולי (6 שקלים).
כמה מנות מהמבחר הגדול של גרציא עלו על שולחן השבת שלי וזכו לשבחים. עד שלא גיליתי את סוד ה"הכנה" הפשוטה שלהם, איש לא גילה שהן לא הוכנו במטבחי. זו המעלה הגדולה של האוכל בגרציא - יש בו משהו ביתי, נעים, הטעמים לא עזים מדי, ויחד עם זה בהחלט מורגשים. תמורת סכום סביר למדי (בסביבות 500-400 שקל) לארוחה מוכנה, בלי מנות אחרונות, לשמונה אנשים לפחות, שלא בהכרח עולה הרבה יותר מקניית המצרכים ובישולם. מתקתקים ארוחת צהריים טעימה באפס מאמץ וזמן. פטנט מומלץ למדי, בעיקר לעונת החגים.
המטבח של גרציא, קיבוץ העוגן, 09-8943942.
נא להמתין לטעינת התגובות
