הלילה הוא סירים: ארוחת ערב עם שופטי מאסטר שף
אחרי משא ומתן מפרך, מאבקי אגו ושלל בעיות לוגיסטיות, נפגשה רותי רוסו לארוחת ערב עם שופטי העונה החדשה של "מאסטר שף". רק אחרי שטרפו בשתיקה את קארי הטלה האדום שהכין יונתן רושפלד - הרכש החדש בתוכנית - יצא סוף סוף עשן לבן מהמטבח והם נאלצו להסכים: אין בעולם מחווה יפה כמו לבשל למישהו
אם מגיעה אליך אישה שלמדה את כל מה שהיא יודעת על מטבח מאמא שלה, שבעצמה בחיים לא יצאה ממנו, ועכשיו היא מבשלת לבן שלה כשהוא חוזר, נניח, מהצבא, האוכל שלה הוא ההיסטוריה, החוט המתווה של השושלת המשפחתית. אם תגיד לה שהאוכל שלה לא טוב, כאילו עשית "שיפט דיליט" על כל מי שהיא. אם תרד עליה תוך כדי, תגרום להשפלה של אישה שעומדת מולך עירומה וחשופה, כשאמא שלה וסבתא שלה עירומות וחשופות גם הן לצדה. חוכמה קטנה ביותר.

"התפקיד שלנו כשופטים" ממשיך כהן, "מחייב אותנו לדעת לא רק איך היא מכינה את האוכל ומה היא הייתה צריכה או לא לעשות אלא גם למה היא מכינה אותו ככה. למה, למשל, היא שמה כל כך הרבה כורכום. והלמה הזה מסביר טריטוריה שלמה של מציאות ושושלת. אם אתה מצליח לשלב כוונות טובות וחום אנושי עם התייחסות מכובדת לאיך ולמה ומאיפה זה גדל וכיצד זה עבר מדור לדור, אתה מקבל מתמודד מודח שאומר לך 'תודה, למדתי משהו' ולא 'מי הם בכלל?'".
"להיות בן אדם יהיר אחרי שנים של התעסקות באוכל זה לא להבין באוכל" מצטרף איל שני, "כי באוכל יום אחד אתה בשמים ויום אחד אתה על הרצפה ולא נותר לך כלום אלא להיות עצמך. אני יכול לדבר איתך שעות בלי להגיד כלום, אבל אם יהיה בינינו אוכל, לא נצטרך להוסיף מילה".
"מאסטר שף" שחזרה אתמול (חמישי) לעונה שנייה, כבשה את הקהל בעונה הקודמת בזכות התמימות שלה. בסקאלת הריאליטי היא ניצבת כניגוד מוחלט לחברה אחרת בז'אנר, "הישרדות" מצד אחד עירום פלסטי אמיתי, מסולקן, שכבר ארבע שעות עומד על איזו חבית בשביל לנצח במשימה; מהצד השני אנשים מכל שכבות הגיל והחתכים, שכמו כל אמא שמכינה ביצה לילדים שלה לארוחת ערב, עומדים רועדים עם הצלחת מול השופטים ומתחננים, "בבקשה תאהב את מה שהכנתי, כי ככה אדע שאתה אוהב גם אותי?"
זהו טבעם הפריך של האנשים שמבשלים, גם הציניקנים הגדולים שביניהם. ולכן היה דיוק רב בליהוק השופטים. כי גם אם לאורך העונה נמתחה עליהם ביקורת כזו או אחרת, שני דברים היו ברורים: 1. מדובר בחבורה מקצועית מאוד. 2. הם לא מעליבים בשביל להעליב. ומה מתברר? שאנחנו מתים על זה. תנו לנו אנושיות, תנו נחמדות ותנו אמפתיה ותדחפו את המניפולציות והאינטריגות לתחת של הפיפל מיטר.
האם כל אלה יחכו לנו בעונה הקרובה? אין סיבה שלא.

אבל בואו רגע נשים את הקסם הזה בצד ונכבה את המצלמה. שופטי "מאסטר שף" בעונה הנוכחית - השפים איל שני, חיים כהן והרכש החדש יונתן רושפלד, והגסטרונומית מיכל אנסקי - הם חבורה עם קילומטרז' מטבחי ותקשורתי של רכב אספנות. למעט רושפלד, כל השלושה מופיעים בתקשורת בקצב שאדם רגיל מחליף נייר טואלט בשירותים ומייחסים לזה אותה מידה של דרמה.

48 שעות לפני המפגש, התקשרתי לחיים כהן. "ניפגש כולנו, נבנה ביחד ארוחה לא מסובכת, נבשל ביחד במטבח ביתי ונדבר על פדיחות הבישול הפרטיות של כל אחד מאיתנו. בלי לשפוט. בלי תחרות. בלי גרם של ציניות. בלי שום מתח, להפך" הצעתי הזדמנות חברותית לרדת מעץ החשיבות העצמית ולהיות לרגע מקסימים בעליבותנו כמו כל בני האדם, "רק עם האינטימיות שנוצרת כשאנשים מבשלים ביחד ועם הדברים שהאינטימיות הזו מציפה" כשיש את האינטימיות הזו קשה לא לכבד אותה. האינטימיות חוסכת את הצורך לנבור בחיים האישיים, בחובות, בבגידות, בפיטורים, ברכילויות מרושעות - ומאפשרת תקשורת פתוחה שמעוררת הזדהות אוטומטית. אבל אתה לא יכול להכריח בן אדם להתפשט כשלא בא לו.
"אוי נו באמת, זה רעיון כל כך דבילי שזה ממש מרתיח" התנגד כהן להצעה והרים את קולו. "הוא עלבון לאינטליגנציה ואין לי שום כוונה לקחת בו חלק. זה טיפשי! זה מבזה! זה מטומטם! זה נעשה כבר מיליון פעם! מה זה השטויות האלה. זה קשקוש ואני לא הולך להשתתף בו. אויש נו, תרדי ממני". כהן סיים את השיחה בטריקת טלפון (ר' שאלון), ונתן את הרושם שאין כאן בסיס אמיתי לתחילתו של משא ומתן.
אפשר היה להסיק מהצעקות המילים הלא יפות טריקת הטלפון שהוא נחרץ בעמדתו. כאמור, אתה לא יכול להכריח בן אדם להתפשט.
באחד הסיפורים של אפרים קישון הוא מקבל שיחת טלפון בגלל טעות במספר והאדם מעברו השני של הקו צועק, צורח ומקלל אותו. קישון יודע שהדברים לא מכוונים אליו, אבל התחושה שמישהו הרגע פתח את הסתימה בכיור שלו וכל הסחי והשערות והג'יפה נפלו לך על הראש היא תולדה של הסיטואציה ולא של התוכן האמיתי. בתגובה, קישון ההמום מתקשר למספר שהוא לא מכיר, צועק ומגדף ומעליב את האיש המופתע שענה לו.
יכול להיות שההשתלחות התוקפנית של כהן, שעד כה הכרתי כאדם נעים ותרבותי, הייתה חלק מסיפור אחר שאיני יודעת את תחילתו. "השופטים נמצאים תחת לחץ עצום" הסבירו אחר כך. וזה נכון. הם בשיא העבודה עם ימי צילום של 20 שעות, כשלכולם יש גם מחויבויות קודמות וילדים קטנים בבית. לשני יש כרגע שלוש מסעדות פעילות (סלון, המזנון וצפון אברקסס), לאנסקי את שוקי האיכרים שיזמה בכל הארץ ואת השוק המקורה בנמל, לרושפלד שלוש מסעדות שעל מטבחן הוא מנצח (הרברט סמואל, טאפאס אחד העם, יבנה-מונטיפיורי) ולכהן את דיקסי המיתולוגית ושתי מסעדות בהקמה.
אבל גם תחת מכבש הציפיות והרייטינג של קשת, הזוג אנסקי ושני הצליחו להישאר נחמדים נטו, ואפילו לא להזיע תוך כדי, ורושפלד רק נבח קצת בהתחלה אבל לא נשך. "מה שיקרה מחר בערב זה שאתם תבואו אליי לארוחת ערב שאני אכין מראש" הוא הטביע סופית את החזון בבידה, "מאמילה, לא תקבלי יותר מזה".
מיכל. מיכלי יותר נכון. קשה לא לקרוא לה מיכלי. יש לשתינו כל כך הרבה הקבלות ביוגרפיות שכמעט מדהים לחשוב שהפעם הראשונה שנפגשנו הייתה בשוק האיכרים בתל אביב בקניות לקראת מה שהפכה להיות הארוחה של רושפלד.
היא אישה מורכבת, מיכלי, מורכבות שלא עוברת במלואה דרך הפרסונה הטלוויזיונית שלה. כשהיא לא מאופרת ועם שמלת ערב על תקן שופטת, היא מסתובבת במכנסי חאקי קצרים, סנדלים תנ"כיים וקוקו תיכוניסטית לא מוקפד. יש לה רגליים שזופות וארוכות והיא נראית כמו נערה שיצאה עכשיו מגלויות של פלשתינה. אבל אז פתאום קולטים שהנערה החייכנית עם הקוקו חולשת על אימפריה של יזמות קולינרית, ושהמפעל המפואר הזה שמכיל חידושי חקלאות מכל הארץ, קלחי תירס מתוקים כמו קנה סוכר, פירות וירקות כמו מפעם והמון אנשים שאוהבים אוכל ומכבדים אותו נמצא כאן בגללה. וגם בראשון לציון ובהרצליה ובבאר שבע ורעננה.
מיכל מכירה כל דוכן ודוכן באופן אישי. יודעת איפה הלוביה. איפה הפאקוסים (מלפפונים בלאדי). איפה הפטל והאוכמניות והכוסברה הכי טובה. בין לבין היא מרביצה ראיון קצר לטלוויזיה ההונגרית. ואז מתפנה לאכול את הסנדוויץ' שאמא שרי הכינה בדוכן הסנדוויצ'ים - יצירות המופת שהיא מפעילה בשוק של הבת, ושוב חוזרת להיות ילדה קטנה עם פירורי לחם בזווית הפה.
דניאלה, בתה בת הארבעה חודשים, מסתובבת בשוק גם היא. אפילו כשמיכל מרימה אותה על הידיים קשה להשתכנע שמדובר בבציר חלציה. בטח עוד רגע תגיח אישה עם שקיות שחורות מתחת לעיניים ותיקח את הילדה מהבייביסיטר הדקיקה שלה.
אנסקי הראשונה שמגיעה לראיון, אפילו לפניי. את הנערה מחליפה שוב האישה, עם שמלה ואיפור והכל. שלושה שפים בוגרים ומנוסים מקיפים אותה, שלושה זכרי אלפא עם לא מעט אגו, אבל אנסקי לא מתבלבלת מהטסטוסטרון שלהם ויודעת ברגע לבודד את תרומתה למערך.
מה אתם מחפשים במתמודדים של העונה הזו?
שני: "אני חושב שבעונה הראשונה ניסינו לעצב את האנשים בדמותנו. הקרב הסמוי היה גדול. כי אחרי 20 שעות אתה רגיש לכל תזוזה במולקולה, כי התזוזה הזו היא נגד האני מאמין שלך. היום הגישה שלנו שונה. אנחנו עומדים מול אנשים שיש להם עולם אחר משלנו, אבל אנחנו כבר לא מודדים אותו בגבוה או נמוך אלא מנסים למדוד אם העולם הזה שלם או לא שלם. אם העולם הזה שלם אנחנו מסתובבים בו מרותקים ומודים שיש עולמות מקסימים מחוץ לעולם שלנו".
כהן : "אני חושב שדווקא הבנו את זה בעונה הקודמת אבל לא יישמנו. אתה מגיע לבית של מתמודדת בנתיבות והיא מגישה לך דג חריף. היא מסבירה שהכינה אותו עם רסק עגבניות, קטשופ, פלפל, שום ומים, ולפני שטעמתי לא הבנתי איך נמלטים מהמבט שלה ושל הבת שלה. ואז מול החנות שלה, אתה מכניס לפה וזה טעים לך. ואתה פתאום מבין שהאמת שלך היא טריטוריאלית".
שני: "הגישה שלנו נבעה מהשבחת זרע טהורה. רצינו להפיץ את הזרעים שלנו כמה שיותר רחוק ולכמה שיותר זמן".
אנסקי: "אני מרגישה שאני לא שותפה לאג?נדה הגברית הזאת. בעונה הקודמת היה פה חיפוש של האני מאמין שלנו, וכל אחד חיפש את המטבח שלו, אבל דווקא משום שאין לי מטבח ואני לא שפית, התחושה שלי היא שאני מסתכלת על הכל מלמעלה. כמו ההבדל בין מעצב אופנה לעורך עיתון אופנה".
רושפלד: "סלואו פוד (ארגון עולמי המקדש את שיטות הבישול והגידולים המסורתיים ונלחם בתיעוש, במזון המהיר ובייבוא - ר"ר) מאוד משפיע על כל השופטים כאן, אפשר לומר".
מיכל : "אני לא בטוחה שאיל יודע מה זה סלואו פוד".
שני: "אני לא יודע מה זה סלואו פוד? אני הכרזתי על סלואו פוד עוד לפני שהקימו את הארגון".
אנסקי: "אתה הכי סלואו פוד שיכול להיות, אבל אתה לא מגיע למפגשים של הארגון".
שני: "כי אצלי זה לא אידאולוגיה אלא מעשה. היום אני כבר לא מקדש את חומרי הגלם המקומיים. אני לא רואה בעצמי נזיר או לוחם צלב של אוכל מקומי (והנה מגיע הטוויסט שיהפוך את כל המשפט של שני לעמום), היום כשאני מסתכל על שוק האיכרים הוא מגדיר מבחינתי מקומיות חדשה, והמקומיות הזו היא לא מהאדמה אלא מהשאיפות".

"מאסטר שף" ובכך גם מודים בהפקה, לא נועדה לדחוף את המתמודדים לעזוב את החיים שלהם ולפתוח מסעדה. להפך. "כל המתמודדים מגיעים אלינו עם החלום הזה" מדווח רושפלד מהאודישנים, "אבל אחרי שני סשנים של בישול מלחיץ, כשהם קולטים שככה נראים החיים שלנו, ושבסוף היום אנחנו בסך הכל מגישים ארוחת ערב, הם מוותרים על זה".
שלושת הפיינליסטים מהעונה הקודמת לא עשו מהפך בקריירה בעקבות התוכנית. אלקנה ביטון יוצא בקרוב לקורס קציני כבאות. סמדי כהן עדיין משמשת כאם בית בדיור מוגן בבאר שבע. ואפילו המנצחת אינה קרביצקי, שאמנם עובדת בקייטרינג, לא משמשת שם בתור השפית.
גם לקראת העונה החדשה הציפיות הן שהכישרון והיכולת של הדמויות הבולטות יזכו קודם ל-30 אחוזי רייטינג ולאו דווקא לסרוויסים עד סוף חייהן. כי לא לכולם זה מתאים. האמת, לרוב זה לא.
יש לכם קשר עם המתמודדים מהעונה הקודמת?
אנסקי: "אני בקשר כמעט עם כולם. מדברת איתם על בסיס קבוע. הם מתקשרים גם בהתלבטויות מקצועיות ואני מנסה לעזור".
שני: "אני לא נמצא איתם בקשר, אבל לא מזמן קרה לי משהו מדהים שלא מתאים לי. לפני שלושה חודשים ביקשו ממני כתרומה להיות שופט באירוע מאסטר שף של אוכלוסייה חצי מוגנת בשדרות. כשהגעתי פגשתי את סמדי בומבה ששפטה לידי. בסוף האירוע, ב-11 בלילה, היא אומרת לי, בוא, אנחנו חייבים לבקר את גלית (אחת המתמודדות - ר"ר). אני תמיד אומר לא, אבל פתאום כל כך שמחתי לראות את גלית בחצות".
ואיך היה לראות את סמדי?
"מדהים, אבל גם רציתי להרוג אותה" כל בן אדם שאתה שופט מעמיד אותך באור חדש לגמרי. לסמדי היו נוצות אבל בלי הבשר שאוחז אותן".
הייתם מעסיקים מישהו מהמתמודדים?
רושפלד: "בדיוק דיברנו על זה. בעונה הנוכחית יש מתמודד שהוא באמת גאון אמיתי בתוך הקבוצה ואני מאמין שזה משהו שקשה למצוא אפילו ב-20 עונות".
שני: "יש שם בן אדם עם עולם מובהק מאוד".
אנסקי: "ברור שהוא גאון"
רושפלד : "כשרואים פצצת אטום יודעים שזאת פצצת אטום".
שני : "מתי תדע שהוא גאון? ביום שהצורה שהוא יחזור עליה תיתן פתרון למצב בלתי אפשרי".
רושפלד : "אני אמרתי לו שהמחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת לו היא שהייתי חוטף אותו והופך אותו למעצב של האוכל שלי".
שני : "זה כמו שתבוא ותגיד שאתה רוצה שמישהו יבוא ויעצב את הדיבור שלך. הרי הדיבור שלך נובע מהרגש ומהמחשבות שלך. אם מישהו יעצב לך את הדיבור, הדיבור שלך לא יישמע. אני מבין בדיוק במה התקנאת ומה רצית. נמאס לך מעצמך כי אתה בגיל שאם לבן אדם לא נמאס מעצמו הוא כבר לא אינטליגנטי אז אתה מחפש קרני אור אחרות, אבל אתה לא באמת רוצה את זה".
תגידו, יש שמועה עיקשת ששפים הם האוכלוסייה הכי לא מפרגנת שיש, זה נכון?
רושפלד: "זה נכון. אני שונא את אייל".
שני: "אני מת על יונתן".
רושפלד: "תפתחי את הכרטיס אשראי שלי ותראי כמה אני לא מפרגן. תראי עד כמה אני לא מפרגן כל חודש לאיל, לחמארה, לבית תאילנדי".
שני: "אני אתן לך תשובה אמיתית. אם תלכי ותקלפי כל אחד מאיתנו, כבר בקליפה השלישית היית מגיעה למצב שבו מוציאים סכינים והורגים אחד את השני, אבל למדנו מהתבונה שעדיפה האהבה. שעדיף לאהוב ולשתף פעולה ולהיות טולרנטי מאשר לעשות מלחמת דת".
רושפלד: "אגיד משהו יותר פשוט: אדם נבחן במעשיו. הדרך להעריך ולפרגן במקרה שלנו זה לאו דווקא לאהוב מישהו, אלא ללכת לאכול את האוכל שלו. אני יכול להגיד לך שאני מהאנשים שמודדים אנשים אחרים לפי אומנותם. אם אני אוהב את העבודה של מישהו אני לא חייב בהכרח להיות חבר שלו".
אנסקי : "אני חייבת להגיד שכשיונתן הצטרף לחבורה שלנו הוא נאלץ להבין שפה הוא לא יכול להיות מנצח. אנחנו רביעייה קאמרית לצורך העניין".
רושפלד: "אני איש צנוע. אני חי בצורה ענווה. אני רואה צלילים".
אנסקי: "הוא לא יכול היה לבוא ממקום של מנצח".
רושפלד: "כנרים מיואשים נותרים עם טינה לכל תו שעובר".
אנסקי: "הוא הבין שלא הייתה נוצרת הרמוניה".
אתם מרגישים שמשהו דרמטי השתנה בכם בין העונה הראשונה לשנייה?
רושפלד: "אמנם לא הייתי בעונה הראשונה אבל אני כבר יכול לענות לך. לפני שבועיים עצר אותי נהג מונית ושאל אותי אם אני מיכה מגבעתיים. השבוע נכנסתי לבית קפה ומישהי שאלה אותי "היי, זאת לא החולצה שלבשת בפרומו?"
אנסקי: "הקטע הכי מצחיק באודישנים היה שהמתמודדים ניגשו אל יונתן ואמרו לו "אני מת, ממממתתתתתתת על התוכניות שלך, כי הם היו בטוחים שהוא צחי בוקששתר".
* * *
בסוף לא בישלנו יחד. רושפלד מילא את הבית מראש בניחוחות של קארי אדום וטלה שעצמותיו צלויות איתו, ובושם למון גראס ופלפל הבאנרו חריף כמו אש הגיהנום, וכוסברה ועלי קפיר ליים, וכדורי בשר קטנטנים של בקר ועוף. ואולי גם אצלי כהן נפל באמצע הסיפור, כי הגבתי למחרוזת הצעקות וההעלבות שהטיח בי בטלפון ברגישות אנטי עיתונאית שהביאה אותי למפגש שפופה ומדוכדכת.
אבל כשרושפלד העמיס לנו על צלחות תלוליות מתוקות חריפות ריחניות שהתערבבו כולן על גבעה של אורז, הקסם של אוכל טוב שמישהו הכין לך באופן אישי, הוכיח שוב את כוחו. אני קצת קיצונית בהשקפתי אבל אין בעולם מחווה יפה כמו לבשל למישהו.
את שתיקת הטורפים הכניע לבסוף שני כששאל את חיים שישב לצדו: "חיים, מה יש לך שאתה כזה שקט".
" אולי הוא מרגיש לא בנוח שדיבר אליי כל כך לא יפה בטלפון ואפילו לא התנצל" הצעתי .
"תגידי תודה שגאלתי אותך מהשטויות המטומטמות שרצית לעשות" השיב כהן, "אבל 'סליחה' אם זה גורם לך להרגיש יותר טוב".

מה הדבר שאת הכי אוהבת לאכול?
"שמאלץ הרינג עם חמאה בבגט אצל אמא שלי בדוכן".
מה הדבר שאת הכי שונאת לבשל?
"אוכל מוקפץ".
מה בחיים לא ייכנס למטבח שלך?
"ירקות או פירות שטופים, קלופים וחתוכים מראש וארוזים בשקית או בקופסת פלסטיק".
מה היית מכינה למישהו שאת מאוהבת בו?
"מרק עוף".
מי מבשל בבית?
"אני".
מה הילדה שלך הכי אוהבת שאת מכינה?
"דניאלה (4 חודשים) הכי אוהבת דלעת ערמונים מעוכה".
מה את אוכלת לארוחת בוקר?
"טחינה גולמית עם דבש על פריכית אורז".
מה המנצ'יס שאת אוכלת כשאת חסרת שליטה?
"במבה".
ידיים או סכין ומזלג?
"ידיים".
איזו מסעדה בארץ את הכי אוהבת?
זה כמו לשאול אותי איזה ילד אני הכי אוהבת. ביום שאוכל לענות על השאלה הזו אצטרך להחליף מקצוע".
מהו טרנד האוכל הכי מעצבן בארץ?
"קיורטוש".
איך את אוהבת את הביצה שלך?
"סאני סייד אפ".
אם לא היית גסטרונומית מה היית עושה?
"הייתי ממשיכה באקדמיה".
מה הדבר שאתה הכי אוהב לאכול?
"אחד הדברים שהכי עושים לי את זה בשנים האחרונות זה אוכל הודי צמחוני".
מה הדבר שאתה הכי שונא לבשל?
"אני מאוד לא אוהב פלפלים ירוקים (לא החריפים). אין בהם כלום".
מה בחיים לא ייכנס למטבח שלך?
"תחליפים ומרגרינה".
מה היית מכין למישהי שאתה מאוהב בה?
"בכל אוכל שאתה מכין יש כוונה וזה מה שחשוב, אבל אני מניח שהייתי מכין תבשיל אורז. מטריף לי את הצורה כמה אורז טעים".
אתה מבשל בבית?
"המון. לפחות פעמיים-שלוש בשבוע".
מה הילדים שלך הכי אוהבים שאתה מכין?
"תום (11) מטורף על פסטה עם קלמרי ודיו שחור, וגיא (8) אוהב אורז ואפונה. אור הקטן (3.5) הוא פשוט מגרסת אוכל ואוכל הכל".
מה אתה אוכל לארוחת בוקר?
"בדרך כלל סנדוויץ' קטן עם סלמון אצל אורי מ'לחמים'".
מה המנצ'יס שאתה אוכל כשאתה חסר שליטה?
"אין לי כל כך, אני לא אוכל בשביל לתקוע ומעדיף לחכות לרגע שאוכלים".
ידיים או סכין ומזלג?
"כף, כי עולה עליה הכל, האורז, הרוטב והבשר".
איזו מסעדה בארץ אתה הכי אוהב?
"טוטו בלי שום ספק בכלל. אין אחריה מקום שני".
מהו טרנד האוכל הכי מעצבן בארץ?
"מסעדות שוק, כי חוץ ממחניודה אף מסעדה לא נמצאת בשוק, וכולן הן חיקויים שלה".
איך אתה אוהב את הביצה שלך?
"סלט ביצים יהודי קלאסי עם מלפפונים חמוצים ובצל ירוק".
אם לא היית שף מה היית עושה?
צייר (הבית של רושפלד מרוצף בציורי ענק מרהיבים שצייר - ר"ר). לציור אני הולך כשהכי טוב לי וכשהכי רע לי".
מה הדבר שאתה הכי אוהב לאכול?
"יונים. 15 שנה עשיתי מסעות בעולם כדי לאכול יונים. זה הביא אותי לשדות תעופה ולנסיעות של אלפי קילומטרים בתקווה לטרוף יונה". מה הדבר שאתה הכי שונא לבשל? "כשאומרים לי'מהר, כולם רעבים'".
מה בחיים לא ייכנס למטבח שלך?
"אוכל רע. אוכל מתועש ומניפולטיבי". מה היית מכין למישהי שאתה מאוהב בה? "פסטה עגבניות עד סוף ימיי. בכל מקום שבו את נמצאת בחיים את רואה אותה אחרת".
מי מבשל בבית?
"כשאני מבשל לבית אני מבשל מאוד מדויק ואני מרגיש שאני מביס את כל מי שבישל לפניי. ואני שואל את עצמי אם לא עשיתי את זה רק בשביל להכניע. אבל ביומיום אני עובד ולא אני זה שמבשל. וכשאני זוכה סוף סוף להיות לבד עם מירי, ואני מצפה שעוד יקרו דברים טובים אחר כך, אז אני מכין פסטה עגבניות".
מה הילדים שלך הכי אוהבים שאתה מכין?
"לאנה (6) אני מכין פסטה עגבניות בלי חריף או חביתה וקוטג' ומלפפון ירוק מקולף חתוך לשישה עמודים וחצוי לשניים".
מה אתה אוכל לארוחת בוקר?
"צ'יריוס. אין לי חיים שמתקיימת בהם ארוחת בוקר ובטח לא בישיבה סביב שולחן. קפה, סיגריה והזנקה כמו טיל".
מה המנצ'יס שאתה אוכל כשאתה חסר שליטה?
"תלוי ליד מה אני עומד. למיכל יש את הדבר הזה שפתאום בא לה עכשיו פרוסה עם חמאה ושני פילטים של אנשובי. זה לא לידה אבל היא שואפת לזה. אצלי זה מה שעומד לידי. למזלי רוב הזמן יש לידי אוכל טוב. אבל גם שם אני מוצא את עצמי מחוסר זמן אוכל פוקצ'ה עם קרם פרש ופלפל חריף ועגבנייה".
ידיים או סכין ומזלג?
"ידיים".
איזו מסעדה בארץ אתה הכי אוהב?
"אני בסוף תמיד חוזר ליועזר ולברבוניה בר ותמיד עם מירי".
מהו טרנד האוכל הכי מעצבן בארץ?
"כל טרנד שמגיע הוא הכי מעצבן, מעצם הגדרתו כטרנד. מעצם זה שמתלבשים עליו, מזיינים אותו עד הסוף, הוא תמיד מתמלא בפשטנות ובאי הבנת הגן הפנימי ואז הוא ננטש מגועל ובחילה".
איך אתה אוהב את הביצה שלך?
"אני לא יכול לאכול ביצה שהחלבון בה לא נקרש היטב. אם החלבון נרעד אני רוצה להקיא".
אם לא היית שף מה היית עושה?
"צלם קולנוע בהוליווד והייתי הכי טוב בעולם בזה".
מה הדבר שאתה הכי אוהב לאכול? "אני יודע, תרשמי קוטג'". מה הדבר שאתה הכי שונא לבשל? "נו באמת, אין לי כוח לשאלונים כאלה. מה זאת השאלה הזאת בכלל?
לא בא לי לענות על שאלות כאלה. גם כשעניתי לך'קוטג' לא באמת התכוונתי לקוטג'. לא מתאים לי השאלון הזה עכשיו. דברי איתי ביום שישי". מתי ביום שישי? "טווווווווווווו".