קוריאה מעונג: על "היהלום שבכתר" בירושלים
יובל הימן רצה בכלל לאכול פלאפל, אבל לגמרי במקרה התגלה היהלום שבכתר, ומתברר שהוא קוריאני אותנטי
לגמרי במקרה גילינו את "היהלום שבכתר". אל תתבלבלו עם המסעדה המזרחית מתלפיות; היהלום שבכתר הזה הוא קוריאני. הוא בכלל חשב להוריד מנה פלאפל. שוטטנו בשביל למצוא משהו ערב לחיך, וככה הגענו למסעדה הקוריאנית.
והנה עצתי: אתם יכולים להפסיק לקרוא עכשיו, לרדת עם העיניים עד לקצה הכתבה, לקחת את הכתובת וללכת לאכול. תכף אמשיך לפרט, כי כך מתבקש, אבל באמת שאין צורך. קבלו את עצתי באהבה ולכו לאכול משתי סיבות: ראשית, האוכל נהדר. שנית, כמה מכם יכולים להגיד כי הם אכלו אוכל קוריאני אמיתי בישראל? התפריט של המסעדה כתוב עם המון שגיאות בעברית, אך יש בו תמונות שממחישות היטב מה מסתתר מאחורי השמות שלא ניתן להגות.
ביקשתי מהמלצרית מהאנימציה שתמליץ על אחד מהמרקים בתפריט והיא הצביעה על יוק גא ג'אנג, מרק חריף שמכיל בקר וירקות. שאלתי אותה אם זה חריף מאוד, והיא ענתה: "סו הוט". אמרתי לה שאולי אוותר, אבל היא התעקשה ואמרה שבשבילה זה לא כל כך חריף וסביר שאני אמצא את זה חריף מאוד, אבל שבכל זאת כדאי שאזמין את זה. לא יודע למה, אולי כי היא הפחידה אותי ואולי בגלל שביקשתי להיראות גברי בעיניה, החלטתי ללכת על זה. היא חייכה חיוך של מונה ליזה קוריאנית, ספק מבודח מהעתיד לבוא, ספק מרושע.
אחר כך היא הניחה על השולחן שלנו שלושה פותחי תיאבון: מתאבן מעולה של שעועית ירוקה עם שומשום וקצת סויה חרוכה, ושני סוגים של קימצ'י. קימצ'י הוא המאכל הלאומי הקוריאני פחות או יותר. יש מאות סוגים של קימצ'י, אבל הפופולרי ביותר עשוי מכרוב סיני כבוש במלח, גוצ'וג'אנג (פלפל חריף מעורבב עם אורז טחון ואבקת פולי סויה מותססים) ולפעמים מוסיפים גם צנון יפני - דאיקון. השני היה עשוי קולורבי, ושניהם היו פיקנטיים ועשויים לעילא.
מסביב ישבו שני שולחנות של מקומיים, הכוונה לאסיאתים, וזוג אירופים. היוק גא ג'אנג הגיע, ונראה שחמלתה של המלצרית גברה עליה והיא המליצה לי לאכול את המרק המשובח עם אורז מאודה שמגיע בכלי נירוסטה מעניין.
המרק היה דליל, וכל תפקידו היה לשמש אכסניה לירקות ולחתיכות הבקר הדקות ששחו בו. אמת תאמר, בהתחלה הוא חריף מאוד, מסוג החריפים שחורכים את הגרון. עם זה הגיעו צינמנדו, כיסונים ממולאים תערובת מעולה של בשר לבן קצוץ, ירקות ואטריות זכוכית דקות. עם הכיסונים מגיע רוטב עשוי חומץ ומעט סויה, שחובה לשפוך ממנו פנימה כדי להעשיר את טעם התערובת הנהדרת.
במסעדה לא מניחים על השולחן מזלג וסכין אלא כף אלגנטית וארוכה, ולידה צ'ופסטיקס ממתכת, עדינים ודקים הרבה יותר מאשר אלה המוכרים ממסעדות יפניות. זה בא כאילו כדי להתריס נגד היפנים; בין הקוריאנים ליפנים יש, כך הבנתי, יריבות די גדולה, שמקורותיה בסוף המאה השש עשרה, אז פלשה יפן למדינה. באותו זמן היא עשתה לקוריאנים היכרות עם הפלפל החריף, ומאז יש לו מקום של כבוד בכל מנה כמעט.
קיצורו של דבר, אלה שונאים את אלה בצורה ביזארית למדיי. היום הקוריאנים יכולים ללמד את היפנים מאיפה משתין הפלפל שאטה ומנגד, היפנים הקימו למעשה את תעשיית הרכב הקוריאנית ולקוריאנים תפקידים מגוונים ורבים ביאקוזה היפנית. הלוואי עלינו.
ממול אחי לקח פנקייק קימצ'י העונה לשם קימצ'י ג'ון. יופי של מנה. קלה, אוניברסלית, שיכולה להתאים לחיכו של כל אדם. היו בה טעמים טובים של בלילת בצק אוורירית, קימצ'י ומעט חריכה מעושנת מהמחבת. שתינו מיץ תפוחים, בירה אחת וסוג'ו, הסאקה הקוריאני שמגיע במיכל קרטון היישר מהמולדת. ברגע הראשון למשקה יש טעם נוקשה של אלכוהול לא נעים, אבל רגע אחר כך הוא נעלם ובפה נותר טעם אלכוהולי נעים. חצי דקה מאוחר יותר, הראש הופך כבד.
המנה הרביעית שאכלנו נקראת תבשיל דנג'אנג. התבשיל, שהוא יותר מרק מאשר תבשיל, הכיל צדפות קטנות וטובות, קישואים ותפוחי אדמה והיה לו טעם מאוד עדין של קישואים ומעט חריפות בנוזלים. שילמנו 260 שקל. המטבח נסגר ב-21:30; חוץ מאיתנו, אחרוני הסועדים יצאו, ושלוש הנשים שמנהלות את המקום התיישבו לאכול כנפיים אחרי שנעלו את הדלת.
ראיתי את המלצרית שלנו יונקת את הכנפיים כמו שמפלצת מנגה יונקת את לשד חייו של אויבה. לא יאומן מה כרוב כבוש יכול לעשות, הא? בואו נגיד את זה ככה: אם היא עוברת את הגבול לצפון קוריאה, קים ג'ונג איל ובניו יכולים להגיד בי בי לדיקטטורה.
היהלום שבכתר, רח' שמאי 13, ירושלים. טל': 02-5855539.
נא להמתין לטעינת התגובות
