דינג דונג: ביקור ברוז'ט ביפו
אם ב"רוז'ט" שבכיכר השעון ביפו רוצים לקרוץ גם לאוכלוסייה היהודית, מומלץ שהם יקדמו את תודעת השירות שלהם לעבר שנת 2011. אלון צרפתי זורם ליפו
כמצופה, בסופו של דבר הוא שכח להביא לנו מנה שהזמנו, אבל צ'יפר אותנו במנה אחרת שלא הזמנו. ביאוס? נחמה? "פיטים", אמר לנו המלצר. פיטים - זה בערבית? באנגלית? לא משנה, הבנו את השורה התחתונה: כאן צריך להיות קלילים, לזרום עם מה שיש ולא להיכנס לדיכי מקטנות.
"רוז'ט" היא אלמנתו של חינאווי המוכר והאהוב ושמה מופיע בגאון בקפה-מסעדה שקרוי על שמה. לא בשלט - אלא בבקבוקי יין. כמו כתובות האש שרגילים לעשות בצופים ובבני עקיבא, כאן בקבוקי יין השוכבים בבר מרכיבים את אותיות שמה. מילא. המקום עצמו, אגב, אותנטי ונראה שעוצב ביד מקצועית, ויש לו אלמנטים ירוקים: לא עציצים - אלא עיטורים ירוקים כמו קיר צבוע ירוק ושולחנות ירוקים. המוזיקה מערבית, אבל מהאייטיז. הוא שאמרנו - אותנטי.
המנות העיקריות כאן מוגשות לפני או במקביל למנות הראשונות. אין סדר, וכאמור, כשנמצאים במסעדות ערביות צריך לעשות סוויץ' בראש ולזרום עם האווירה המסורתית, גם אם לפעמים ממש בא לכם לקרוא למנהל המשמרת ולתת לו על הראש. כאן אין טעם לעשות זאת, שהרי המלצר הוא-הוא מנהל המשמרת. אז זרמנו עם מה שבא ואמרנו לו תודה רבה.
לא להיכנס לדיכי מקטנות. רוז'ט.
נאור רהב
מגוון המנות כאן גדול, המחירים קצת פחות אטרקטיביים. תמורת 39 שקלים קיבלנו את מטבלי הבית בצלחות קטנטנות - טבולה, חציל בטחינה, סלט חציל ועגבנייה ופלפל קלוי. בתפריט נכתב שמקבלים גם זיתים חריפים, אולם אלה לא הגיעו. בכל אופן אלה שכן הגיעו היו נראים לא טריים וכאמור דלים בכמותם.
מקושטת בירוק. רוז'ט. נאור רהב
העיקריות היו טובות יותר: הפרגית המגולגלת (59 שקל) ממולאת כאן באורז עם בשר טחון, ושדרגה את הארוחה לאין שיעור, בעיקר בזכות תיבול עשיר. הסינייה (57 שקל) הוא קבב לבנוני, שבתפריט נכתב כי הוא בא בתוספת "קרם טחינה". הסינייה כאן היא ריבוע שטוח של בשר טחון טרי ומשובח, והקרם הוא טחינה רגילה - איזה אשכנזי ייעץ להם להוסיף את המילה "קרם"?
הקינוחים כאן נחלקו בטעמם. לייאלי בירות (32 שקל) הוא "לילות ביירות", כפי שהסבירה המלצרית (שמתפקדת, כנראה, גם כסגנית אחראי משמרת), והוא בעצם עוגת סולת עם קצפת מעל. לא אהבנו את הניטרליות בטעמה, והמלצרית הוסיפה לנו מי סוכר על מנת לשפר את מתיקותה. מטבאה בסמיד (15 שקל) היה הקינוח האחרון ששיפר לנו את כל הערב: מאפה מבצק עלים במילוי סולת, שילוב מוצלח של מלוח ומתוק.
המלצר המקסים, שקצת התבלבל לאורך הערב, הזמין אותנו על חשבון הבית לקפה ערבי חזק. סיימנו את הערב בתחושה שלמדנו ממנו טיפ לחיים: צריך לקחת אותם קצת יותר בקלות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
