ניצת הדובדבן: יוצאים לקטיף דובדבנים בצפון
אמצע יוני זה בדיוק הזמן לעלות צפונה אל מטעי הדובדבנים: לקטוף, לנגוס ולקחת הביתה. חוויה מתוקה בצבע אדום-בורדו
הדובדבן תמיד יישאר לא מכאן. הוא איננו אבטיח, שכל-כך מתאים ונכון לאקלים ולאופי הישראלי, הולך נהדר עם ים וחול וגבינה בולגרית, ואפשר לבצוע ממנו פרוסות גדולות ולנעוץ את השיניים, ולמי אכפת כמה מיץ מושפרץ ממנו.
הוא גם לא המלון, או הסברס, או התאנים, ושאר פירות הקיץ, שבכל פעם שמתנתקים מכאן לכמה ימים, שבועות או שנים, הם מושא של געגועים וכמיהה.
עד לפני כ-15 עד 20 שנה היו הדובדבנים מושא של געגועים וכמיהה למי שהגיע הנה מארצות הקור של אירופה בעיקר, ממש כמו הפטל, האוכמניות, הדומדמניות. סבים וסבתות או הורים שבאו משם היו מספרים לילדיהם על הפרי ההוא, שטעמו כטעם גן עדן, שהיה משביח את הקיץ של ילדותם, ולא חולמים אפילו שיום אחד הוא יהיה אורח של קבע גם בשולחן הקיץ הישראלי, ובכך נעמיק את אחיזתינו (הדי רופפת היום) במשפחת העמים.
השינוי הגדול התחיל ברמת הגולן. שם, ברמה המוריקה והקרה מאד בחורף, התחילו חקלאים עם חזון לחלום על מטעי דובדבנים, כמו באירופה. הרי האקלים די דומה. חלמו ועשו. אלפי דונמים של מטעי דובדבנים ניטעו ברמה, וכעבור זמן התמלאו עציהם ירוקי העלים במאות כתמים אדומים, שנקטפו אחד אחד ביד מיומנת, נארזו בעדינות ונשלחו לשווקים.
הדובדבנים נראו בארץ. העונה שלהם קצרה. אם משאירים אותה רק לחוקי הטבע היא לא עולה על חודש. אם מתערבים קצת בחוקיו, אפשר להגיע כמעט עד חודשיים.
בכל שנה בתחילת יוני אנחנו מוצאים את עצמינו איכשהו מטפסים לעבר רמת הגולן, בואכה מטעי הדובדבנים. יוני זה החודש שבו קוטפים אותם. כך עשינו גם השנה, וכך מומלץ לכל מי שיכול לנצל את הימים הללו של ראשית הקיץ. הפעם החלטנו להתחיל את מסע הדובדבנים שלנו בבית האריזה הענק והמתקדם שהקימו לפני כמה שנים כמה קיבוצים ברמה יחד עם כמה קיבוצים מהגליל.
"בראשית" הם קראן לבית האריזה המשותף הזה, שממוקם בקיבוץ מרום גולן, ושבו נארזים גם תפוחים ואגסים ונקטרינות ומשמשים ושזיפים, ושאר הפירות שכל-כך אהובים עלינו. בתיאום מראש עם מרכז המבקרים של בראשית, הזמנו את עצמינו לסיור מודרך, שכדאי מאד גם לכם לעשות אותו. קחו לכם סך הכל שעה, שלמו עשרים שקלים, ומלאו את ליבכם גאווה ונחת, כשתראו כיצד הופכים חקלאות להיי טק.
עכשיו אלו הדובדבנים שמגיעים אל בית האריזה הזה זמן קצר מאד אחרי שהם נקטפים, מקבלים מיד בהגיעם שטיפה רצינית של מים קרים, עוברים משם למכונה שמחוברת למחשב משוכלל וממיינת אותם לפי גודלם.
כשהם ממוינים הם עוברים עוד שטיפה במים קרים, מוכנסים לאריזות, נסגרים היטב ונשלחים לשווקים. מה שלא נשלח באותו יום מגיע לבתי קירור עם טמפרטורה אופטימלית, נאטם הרמטית על ידי הוצאת החמצן והכנסת חנקן, ויכול לשכב שם כמה שצריך כשכל ערכיו התזונתיים נשמרים כאילו זה עתה נקטף. זה פחות משמעותי כאשר מדובר בדובדבנים, שרובם נמכרים בזמן אמת, ומאד משמעותי לגבי תפוחים ואגסים, למשל, שמוצאים לשוק כל השנה, למרות שהם נקטפים בעיקר ביולי ובאוגוסט.
אחרי שהבנו איך אורזים, הגיע הזמן למנה העיקרית - הצטיידות במלאי דובדבנים. לצורך כך אנחנו בדרכינו אל אחת מפינות החמד היותר נפלאות שמציע האזור - הבוסתן בעין זיוון. תמורת 25 שקלים לילד ו-35 למבוגר תוכלו לבלות יום שלם במתחם של 15 דונם, נקי ומטופח, שכולו עצים עבותים שבצילם שולחנות וספסלים, הרוח הנעימה של הרמה תשיב את נפשכם, הילדים יזכו להתרוצץ להנאתם, לבקר באטרקציות מיוחדות להם, לראות חיות ולעלות ולרדת ממתקני משחקים.
ומה שהכי חשוב - עצים עמוסי דובדבנים יחכו לכם, ואתם תוכלו לקטוף ולאכול כאוות נפשכם. אם תרצו, תוכלו גם למלא מיכלי פלסטיק עם הפירות שקטפתם, לשלם עבורם ולקחת הביתה. כיוון שמיהרנו, בילינו במקום רק כשעה. אילו יכולנו, היינו נשארים שעות רבות. מדובר באמת באחד המקומות היותר מוצלחים ונעימים שבהם תוכלו להעביר שעות של נחת עם הילדים או בלעדיהם. זוהי דוגמא למקום שבו ברור שמקבלים תמורה מלאה עבור הכסף ששילמתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
