המדריך המלא לרכישת מחבתות
רותי רוסו, מטוגנת במצב טוב, יצאה לבדוק יחד עם שף יואל ארדיטי את ההיצע הקיים בשוק. התוצאות לפניכם
רציתי להגיד לכם שגם אני הייתי מעדיפה לאבזר את מטבחי הפעיל בשלל כלים פונקציונליים מהזן היקר והאיכותי ביותר, להוסיף שברור שאי אפשר להשוות בין מחבתות של אול-קלאד (All Clad) למחבתות שנמכרות בחנות לפיצ'פקעס עיצוביים, ולקנח בכך שבסופו של דבר את ההחלטה מה נקנה מקבל דף החשבון החודשי מהבנק.
ומשום מה ההחלטה תמיד קובעת אותו דבר - נקנה מה שזול. אבל אחרי שהכנתי את כל הנאום הזה, משהו השתבש בניסוי וטרף את הקלפים. בין כל המחבתות שהגיעו אליי הביתה (כולן חזרו ליעדן), גם הסתננה מחבת אחת שנראתה לי יוקרתית וחשודה. הגורמים שמאחוריה נשבעו שהיא עולה פחות מ-150 שקל, לכן היא לקחה חלק בסבב המבחנים.
הביצועים שלה היו מצוינים, ללא ספק, אבל במבחן הפרקטיות הסופי, כשעל כף המאזניים היו מונחים כל הפרמטרים, כולל משקל, נוחות הידית ואפשרות השטיפה במדיח, הפסידה המחבת הזו את המקום הראשון למחבת אחרת, קטנה יותר ונוחה בהרבה, של טפאל. בדיקה חוזרת גילתה שהמחיר של המחבת המתנשאת הוא אכן 500 שקל, יותר מפי שלושה מהמחבת היקרה ביותר בניסוי, והיא נמצאת שם בטעות. ובכנות, גם אם היה בידי הסכום הזה, עדין הייתי קונה את זו של טפאל ב-110 שקל.
הקריטריונים היו נוקשים. לנבחרת הסופית עלו רק מחבתות בעלות ציפוי מונע הידבקות, בגודל ממוצע (קוטר של 24-26 ס"מ), שעולות פחות מ-150 שקל (לא במבצע, אלא תמיד) ונמכרות באחת מרשתות כלי הבית הפרוסות בארץ.
התעקשתי שהמחבתות יגיעו מחנויות כלי בית ולא מרשתות כלליות אחרות. אני יודעת שגם בסופר אפשר למצוא לפעמים מחבת במחיר הגון, אבל לרוב יהיה זה מלאי זמני שנפל בחלקם ולא נוכחות קבע על המדפים. בחנות כלי בית תקבלו מוכר שיבין (יחסית) מה אתם רוצים, ולרוב, אפילו אחריות. למבחן עצמו זימנתי את השף הבודק הפרטי של המדור, יואל ארדיטי, שתחת ידיו עברו מיטב מחבתות ארצנו, שיתנסה ויחווה דעה.
הניסוי התחלק לחמישה חלקים:
1. חביתית (קרפ) - מצוינת לבדיקה של איכות הציפוי ואחידות החום. מחבת "נון-סטיק" (ללא הידבקות) חדשה אמורה לחצות את המבחן הזה היטב.
2. ביצת עין ללא כל שומן - ביצה כזו תמיד נדבקת, לא משנה עד כמה חזק ואיכותי הציפוי. השאלה היא עד כמה. הפערים היו עצומים.
3. בצל - בכפית אחת של שמן, טיגנו 3/4 כוס בצל קצוץ במשך שמונה דקות וחצי. יכולנו ללמוד על שמירת החום של המחבת, על מהירות העבודה שלה, על נוחות הידית ועל קלות ההקפצה.
4. בשר - זה אחד המבחנים הקלאסיים למחבת מונעת הידבקות. מחבת כזו אמורה להיות מצוינת להכנת בשר ללא שומן, אבל מאוד לא מומלצת להכנת רוטב עשיר שינצל את שאריות הבשר והשומן המקורמלות שנדבקו לתחתית, כפי שקורה במחבת ללא ציפוי מונע הידבקות.
לקחנו שלושה נתחים גדולים של בשר, סגרנו אותם היטב מכל הכיוונים, והעברנו לצלחת. יצקנו לתוך המחבת הלוהטת כוס מים נקיים, גרפנו את הקרקעית בכף מעץ וצמצמנו את הנוזל במשך דקה. העברנו את המים לכוס זכוכית והשוונו את הצבע. מים בהירים הצביעו על כך שכמעט לא נדבק כלום לקרקעית המחבת. מים כהים הצביעו על ההפך.
5. ניקיון - מבחן הניקיון נחלק לשניים: ניקיון לאחר ביצת העין, וניקיון של שומן שנשרף והתייבש על המחבת. הציון בקטגוריה זו הוא שקלול תוצאות שני המבחנים.
הציון הסופי - מכיל את כל הפרמטרים, כולל המחיר וההתרשמות הכללית.
כשחושבים על מחבת מונעת הידבקות, זה בדיוק המוצר שמדמיינים. בכל הפרמטרים היא הניבה תוצאות טובות ומעלה, ולא נכשלה באף מבחן. היא נוחה, ידידותית ושומרת היטב על חום, ולכן מתאימה לחביתות, לבשר, לירקות לא הגיבה. אני לא רוצה אחריות, אני דורשת אותה. ובכל זאת, כאמור, מחבת מצוינת.
המחיר: 111 שקל. הציון הסופי: 95
מדובר בחיקוי מדויק ואיכותי למחבת יקרה בהרבה של חברת Meyer המצוינת. נכון, את המחבת הזו מייצרים בסין, ונכון, היא שוקלת הרבה פחות (ועדיין כבדה בהרבה מהמחבתות האחרות), אבל בהתחשב בעובדה שהיא עולה כשליש מהמקור, אנחנו מוכנים לשאת את העלבון המדומה ובעצם כל מה שתעלו בדעתכם.
ארדיטי ציין לחיוב את האחיזה שלה, היה מבסוט מהטמפרטורה שאליה הגיעה, והקפיץ בה את החביתית כאילו היתה טרמפולינה. הדבר היחיד שמקומם במחבת הזו הוא העובדה שבארץ אין לה אחריות (בארצות הברית יש לה). היבואן ניסה לשכנע אותי שהסיבה היא שהם מאמינים כל כך במוצר שלהם, שלא צריך לתת לו אחריות.
אסכם זאת במילה אחת: שטויות. היא מחבת טובה, נכון, אבל כבר בניסוי הראשון העיגול האדום באמצע, שאמור לשנות את צבעו כאינדיקציה לטמפרטורה גבוהה, של הייצור הסיני ולא האירופי. ארדיטי התרשם מהציפוי האיכותי של המחבת, מפיזור החום ומשמירתו, ורק ציין לרעה את הידית הלא נוחה.
המחבת הרוויחה נקודות על האחריות שמקבלים איתה (עשר שנים!), אבל הפסידה די הרבה על כובד משקלה - הרי תמיד תתבאסו לשלוף אותה רק בשביל חביתה - שפוגע בפרקטיות היומיומית הנדרשת ממחבת מונעת הידבקות במטבח הביתי. על אף שהניקוד שלה במבחנים המעשיים היה גבוה יותר מזה של טפאל, החלטנו לא לתת לה את הכתר. עם זאת, אם אתם חסונים מאוד או הרפתקנים, זאת המחבת בשבילכם.
המחיר: 138 שקל. הציון הסופי: 90
עד כמה יפה היתה המחבת הזו כשהתחלנו לעבוד בה, ועד כמה שונה היא נראתה בסוף הניסוי. אגב, המחבת המקורית היתה בצבעים כתום, ורוד וצהוב במראה רטרו אופנתי. היבואנים שלה מתגאים בכך שלהדפס יש ציפוי רב שכבתי עם תלת פאזי או משהו כזה, שאמור לשמור עליו במגע עם חום. בסוף הניסוי הבטנו המומים במחבת בצבעים חום, חרדל ובז' אפרפר. המחבת שינתה לחלוטין את מראה, ולא חזרה אליו מעולם.
לעומת זאת, הביצועים שלה היו לא רעים בכלל (מלבד מבחן ביצת העין וניקיונה לאחר מכן), ועם המחיר ההוגן ובצירוף האחריות, מדובר בקנייה טובה. אם אתם לא משתגעים על צבעי אדמה, נצלו את האחריות אחרי כל שימוש, עד שיהרגו אתכם.
המחיר: 109 שקל. הציון הסופי: 78
הסדרה מגיעה במגוון של צבעים, הדפסים וצורות של ביאלטי. החברה האיטלקית משווקת כמה מחבתות עם מפרט טכני דומה (מבחינת הציפוי), שההבדל העיקרי ביניהן הוא בהדפס ובידית.
ניסינו שתיים כדי לבחון את ההבדלים בידית, ומצאנו שהמחבתות מסדרת "Flowers" נוחות יותר (כרגע אפשר להשיג את המחבת הוורודה מסדרה זו, שחלק מההכנסות ממכירתה נתרמות למחקר סרטן השד, והיא כרגע במבצע עד גמר המלאי ברשת ספייסס).
ארדיטי ציין שהביצועים של שתי המחבתות היו זהים, והוא מוצא אותן "בינוניות" אך הוגנות ומספקות תמורה הגיונית למחירן הלא גבוה.
המחיר: 94 שקל (או 69.90 לדגם הוורוד). הציון הסופי: 72
מחבת זו של זאנטי הפגינה ביצועים ראויים ביותר ביחס למחירה הזעום. המבחן היחיד שבו היא כשלה היה ביצת העין, אבל סלחנו לה לאור ההצלחה היתרה במבחן הבשר.
היא נוחה מאוד להכנת חביתיות, אבל בגלל העובי שלה (דקה יחסית) מאבדת חום במהירות, ולכן מתאימה בעיקר לאומלטים ולאידוי ירקות ולא לצריבה של סטייק פילה דקיק, נניח.
המחיר: 59.99 שקל. הציון הסופי: 72
כך היא נקראת, הם נשבעים. מחבת בעלת ביצועים סבירים לחלוטין, עובדה מפתיעה מעט בהתחשב במחיר הנמוך מאוד שלה.
אמנם לא נוח להכין בה חביתיות, בגלל העומק, אבל היא תהיה מצוינת לבישול פסטה עם רוטב או שקשוקה. הידית שלה נוחה, אם כי בגלל המבנה הקמור שלה, קשה מאוד להקפיץ בה ירקות, למשל. את מבחן ביצת העין היא עברה טוב לא פחות מחברותיה, היקרות ממנה פי שניים לפחות, אבל במבחן הבשר היא נכשלה לחלוטין - המים ששטפו את המחבת יצאו כהים מאוד.
נוסף על כך, הצבע הירוק המקסים שלה נשרף והשחים בתוך כמה שימושים ספורים, וכנראה מסמן את תחילתו של תהליך לא אסתטי בכלל. עם זאת, היא קלה מאוד לניקוי.
המחיר: 59.99 שקל. הציון הסופי: 70
עצוב לחרוץ את דינה של מחבת מקסימה כמו זו, שעשויה מ-50 אחוז אלומיניום ממוחזר עם ידית במבוק, וכולה חשיבה סביבתית וחברותית. עצוב, אבל אין ברירה. היא אמנם נוחה מאוד, ידית הבמבוק מספקת אחיזה איתנה, היא שומרת על חום, מצייתת לפקודות ונשטפת היטב. אפילו ביצת העין השתחררה ממנה בקלות.
אלא מה? בגלל ידית הבמבוק אסור להכניס אותה למדיח, היא לא מתה על מים ובטח שלא על אש. כך שרוב הסיכויים שהיא תישאר איתכם תקופה קצרה מכדי שיהיה שווה להיכנס למערכת היחסים הזו.
המחיר: 130 שקל. הציון הסופי: 65
זו המחבת הכי זולה שהגיעה למבחן, אבל נפסלה על הסף מלשמש בתפקיד הסינדרלה שתראה לכולם. החביתית נדבקה כבר בניסוי הראשון, את ביצת העין לא הצליח ארדיטי לגרף ממנה אפילו בשפכטל, והיא בקושי אגרה חום מספיק כדי לטגן את הבצל ולסגור את הבשר.
ארדיטי ציין את קלות המשקל שלה כחיסרון - היא לא יציבה בכלל - ואף הדגים איך הוא מצליח לקמט את הפח שלה בעצמו, בלי כל מאמץ. במחבת כזו היו נוצרות בתוך זמן קצר מדרגות ושקערוריות בקרקעית, שהיו מביאות לזליגה של שמן, נוזלים או חום באופן לא אחיד. חבל על הכסף, גם אם הוא לא רב.
המחיר: 99.99 שקל לסט של שתי מחבתות בקוטר 26 ס"מ ו-22 ס"מ. הציון הסופי: 40
נא להמתין לטעינת התגובות