 |
/images/archive/gallery/106/305.jpg יוסף בראל, מנכ''ל רשות השידור
רשות השידור  |
|
|
רגע לפני שהוא עוזב את כיסא המנכ"ל, NRG מעריב מציג את תקציר עלילות בראל ב"עיר הגדולה" (וההרוסה), הנקראת "רשות השידור". התככים, המינויים, השערוריות והרומן עם אולמרט |
|
|
|
|
|
 |
זהו. סאגת יוסף בראל הגיעה לסיומה.
ה"פופאי" שמונה על ידי רענן כהן, הודח לפני שעה קלה על ידי אהוד אולמרט, ומרבית השרים בממשלה.
NRG מעריב מציג את מרבית הרגעים הטובים והפחות טובים של יוסף בראל ברשות השידור. המינוי, הכוכבים שנטשו, המינויים הלא חוקיים, פרשיית המחסומים, תוכנית ההבראה והיחסים הקרירים עם אולמרט.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
מקריין בערבית למשרת המנכ"ל
|
 |
|
 |
 |
 |
|
בחודש אוגוסט 2001, כמה ימים לפני שהיה אמור להיות מודח על ידי חברי מליאת רשות השידור החליט מנכ"ל הרשות דאז, אורי פורת, להתפטר מתפקידו. רענן כהן, השר הממונה על הרשות בתקופה זו החליט למנות במינוי זמני את תא"ל (במיל') רן גלינקא לתפקיד.
אחרי חצי שנה, הזמן המירבי בו יכול לכהן מנכ"ל זמני לרשות, החליט ראש הממשלה אריאל שרון, על סיום תפקידו של גלינקא. שרון לא פירט מדוע התנגד למינוי גלינקא כמנכ"ל הקבוע של הרשות, אך גורמים בסביבתו טענו כי שרון סבור שהרשות אינה פטריוטית די הצורך.
בתחילת חודש מרץ 2002, הודיע רענן כהן כי יוסף בראל, ישמש כמנכ"ל הזמני של הרשות. בראל, שמינויו אושר על ידי ועדת רביבי אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, קבע כי גם מינוי זמני דורש אישור של הועדה, מונה לתקופה של שלושה חודשים עם אופציה להארכה של שלושה חודשים נוספים ואפשרות למנותו למנכ"ל הקבוע של הרשות.
יוסף בראל, עלה לישראל ממצרים בשנת 1957. את עבודתו ברשות השידור החל כשחקן וכקריין בערבית. בשנת 1978 הקים את הטלוויזיה בערבית, ומאוחר יותר שימש כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה בערבית. שתים עשרה שנה אחר כך, ב-1980 כבר כיהן בראל כמנכ"ל הטלוויזיה בעברית. בשנת 1985 קיבל הערוץ הערבי ובראל בראשו את פרס ישראל על תרומתו לטלוויזיה, וב-1992 הקים את ערוץ 33. ב-2002 כאמור התמנה בראל לתפקיד המנכ"ל הזמני של הרשות.
שלושת החודשים הראשונים הספיקו למליאת הרשות, לשר הממונה, לוועדת רביבי, לממשלה ולראש הממשלה למנות את בראל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור, על אף התנגדות הוועדה בשל גילו המבוגר, ועל אף הדו"ח של מבקר המדינה בו נתגלו ליקויים לכאורה, הקשורים בבראל ובמינוי קרובי משפחתו לעבודה ברשות השידור ובערוץ 33. וכך, החל מחודש יוני 2002 משמש בראל כמנכ"ל רשות השידור.
את מינוי של בראל לתפקיד המנכ"ל קיבלו עובדי הרשות ברגשות מעורבים. בראל נדרש לבצע את תוכנית ההבראה לרשות שכללה פיטורי מאות עובדים, צמצום הוצאות הרשות, צמצום התקציב וגזרות רבות נוספות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
לא רצה את גלינקא, קיבל את בראל. ראש הממשלה, אריאל שרון. צילום: אי-פי
|
|
 |
 |
 |
 |
|
הכוכבים נטשו את הספינה הטובעת
|
 |
|
 |
 |
 |
|
כמה אירועים מרכזיים מאפיינים את תקופת כהונתו של בראל כמנכ"ל הרשות. במשך השנתיים האחרונות נטשו מספר רב של עיתונאים בכירים את הרשות. ואלה שמות: דן שילון הגיע כדי לחדש את המעגל, במקביל החל להגיש את "יומן" והודח מעל לדפי העיתון, רפיק חלבי נאלץ להתפטר מניהול מחלקת החדשות מאחר ולטענתו "בראל אינו פועל על פי הנוהל התקין ופונה לעורכים ולכתבים בחדשות שלא באמצעות הממונה הישיר", אורלי וילנאי-פדרבוש עברה לתוכנית "עובדה" בערוץ 2 אחרי שערוריה מתוקשרת ודן מרגלית גם כן נטש את הספינה הטובעת של הרשות בגלל התערבותו של בראל.
בנוסף עזבו את הרשות גלעד עדין, אלון בן דוד, שלומי אלדר, גיל תמרי, גור צלל יכין ומאיר אינשטיין עברו לערוץ 10, מני פאר ואמנון אברמוביץ' עברו לערוץ 2 ואליהם הצטרפו אמנון ברקאי, יעל חן, אהרל'ה גולדפינגר, יואש אלרואי ואחרים שעזבו גם הם את הרשות, חלקם באותה טענה כי בראל מתערב בעבודתם. בראל טען בזמנו כי לא קרה דבר והוא יחליפם בכוכבים חדשים.
בנוסף, במסגרת תוכנית הפרישה מרצון שסוכמה עם משרד האוצר פרשו לפני כמה חודשים כמה כוכבים לא פחות גדולים. בין היתר עזבו: זוהיר בהלול, קרייניות החדשות עדי רבן ושמירה אימבר, הכתב אריה גוס, הכתב והמגיש מיכאל טוכפלד, המגישים חיים זיסוביץ' וכרמית גיא, המגיש והעורך ירון אנוש, ואנשים רבים נוספים.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
"בראל אינו פועל על פי הנוהל התקין ופונה לעורכים ולכתבים בחדשות שלא באמצעות הממונה הישיר", רפיק חלבי. צילום: אלי דסה
|
|
 |
 |
 |
 |
|
תרבות ניהול כושלת שבמרכזה מינוי מקורבים
|
 |
|
 |
 |
 |
|
שמו של בראל נקשר גם בנושא מינוי המקורבים ברשות השידור. בחודש מאי 2004 התפרסם דו"ח מבקר המדינה על רשות השידור המתאר את תרבות הניהול הכושלת של הרשות שבמרכזה קידום מקורבים ועיוות מכרזים בניגוד לכללים הנהוגים בשירות הציבורי.
הכוכבים בדו"ח היו מקורביו של בראל; אילנה זנגלבף-רבינוביץ', העוזרת האישית של בראל קודמה באוקטובר 2003 למנהלת שירותי המינהל של ערוץ 33, וערוץ המזרח התיכון ללא מכרז וללא אישור הוועד המנהל.
בעלה, זליג רבינוביץ', עוזר צלם בעברו, מונה באוקטובר 2002 לסגן מנהל בפועל של מחלקת הצילום. באוקטובר 2003 מונה למפיק ראשי של "יומן", זאת כמובן במקביל לתפיחת משכורתו באופן משמעותי. מאיר בר, גיסה של זנגלבף-רבינוביץ', זכה גם כן לקידום מהיר על חשבון עובדים ותיקים ממנו.
מבקר המדינה ציין בדו"ח כי בראל שכר יועצים אישיים חיצוניים ללא מכרז בסכום של 1.36 מליון שקלים. הוועד המנהל החליט על הפסקת עבודתם של היועצים אך עבודתם לא הופסקה, יתרה מכך, בראל קידם את אחד מהיועצים, עו"ד שלומי תוסיה כהן לתפקיד "עוזר המנכ"ל לתפקידים מיוחדים", למרות שמשרת העוזר האישי הייתה כבר תפוסה. הדו"ח ביקר גם את המכרזים שפרסם בראל לתפקידים בכירים ברשות תוך שינוי תנאי הסף ללא אישור הועד המנהל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
מעוזר צלם לתפקי המפיק הראשי של "יומן". זליג רבינוביץ'. צילום: פלאש 90
|
|
 |
 |
 |
 |
|
"מה אני, פופאי?"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
כבר בתחילת 2004 החל אולמרט לפעול להדחת בראל, אך מהלך זה התעכב בעקבות התנגדותו של ראש הממשלה שרון למהלך.
הסיבה לסירובו של שרון לא הייתה ידועה, אך ככל הנראה המאמצים של בראל לרצות את לשכת ראש הממשלה בשידורי הטלוויזיה והרדיו של הרשות לא נעלמו מנגד עיניו.
באפריל 2002 התבטא בראל בראיון ב"מעריב" באומרו: "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי. מה אני, פופאי?, אני אבוא ואגיד לראש הממשלה 'אני מסרב, אני יודע יותר טוב ממך מה מתאים ומה אל מתאים לעם ישראל?'".
לטענת המקורבים לבראל, הקרע עם אולמרט החל עם בחירתו של מוטי עדן לתפקיד מנהל הטלוויזיה בנומבר 2003. אמנון נדב, מועמדו של אולמרט, קיבל ארבע קולות, אחד מהם של בראל עצמו, לעומת עדן שקיבל שישה קולות וניצח בהצבעה.
מקורביו של בראל טענו כי אולמרט האשים את בראל שבישל מאחורי גבו את בחירת עדן ושיכנע חברים בועד המנהל להצביע עבורו בעוד הוא הצביע עבור נדב.
הנתק בין אולמרט לבראל החל אחרי פגישה בין השניים בחודש פברואר 2004. בראל טען בפגישה כי לא מתנהלי מכרזים פרסונליים ברשות, כמה ימים לאחר מכן גילה אולמרט כי מתנהלים 40 מכרזים לתפקידים שונים ברשות.
מכאן ואילך הנתק רק הלך והעמיק. אולמרט נדהם לגלות מאוחר יותר כי בראל הקים מחסומים לא חוקיים בכניסה ליישובים ערביים, במטרה לגבות את האגרה בכח מהאזרחים. לרשימה נוספה העבודה כי בראל הסתיר מאולמרט נתונים משמעותיים בנוגע לגירעון הרשות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
מקורבי בראל טוענו כי אולמרט האשים את בראל שבישל מאחורי גבו את בחירתו של עדן, מנהל הטלוויזיה של רשות השידור
|
|
 |
 |
 |
 |
|
למרות הרמזים, בראל החליט להילחם
|
 |
|
 |
 |
 |
|
בסוף חודש ספטמבר, אחרי נסיונות רמיזה עבים במיוחד של מקורבי אולמרט לבראל, החליט השר לפעול להדחתו של המנכ"ל, לא לפני שקיבל אור ירוק מראש הממשלה בעניין.
"התנהגותך מעידה על מנהל בלתי תקין ועל פגיעה בשלטון החוק" כתב אולמרט לבראל במכתב ההדחה. "לא נמנעת מלהזין אותי ואת אנשי במידע שעל פני הדברים הקשר בינו לבין האמת רופף ביותר".
במכתב מציין אולמרט את עיקרי הדברים בגינם הוא החליט לפתוח בהליכי ההדחה: מינויים לא ראויים, הורדת תנאי הסף למשרות בכירות, העסקת יועצים שלא כדין, מצבה הכספי הקשה בו נתונה הרשות, פרשת המחסומים ועוד.
אולמרט קיבל חיזוק מכמה חברי מליאה שתמכו בהדחתו של בראל, איגודי הבמאים והתסריטאים ואגודת העיתונאים, כולם רצו שבראל יודח. בימים שאחרי התבטא בראל לראשונה באומרו כי הדחתו היא על רקע גזעני, וכי הוא אינו מוכן לשקול פרישה מרצון כי עדיין לא סיים את משימתו להבריא את הרשות.
חודש וחצי מאוחר יותר נערך לבראל שימוע אצל אולמרט. נסיונותיו של בראל לדחות את השימוע לא עזרו, בראל הגיע מצוייד במאות מסמכים המעידים לטענתו על הצעדים שעשה במטרה לייעל את הרשות. השימוע לא עזר לבראל, וכמה שבועות מאוחר יותר המליץ היועץ המשפטי של משרד השר הממונה על הרשות להמשיך בהליכי ההדחה של בראל.
בראל יצא למלחמה. זה החל בנסיונות לדחות את הדיון בממשלה באשר להדחתו, פניות לבית הדין לעבודה שלא קיבל את טענתו באשר לסמכותו של אולמרט להדיחו, נסיונות גיוס חתימות של חברי מרכז הליכוד בבחירות הפנימיות שנערכו בנובמבר כנגד הדחתו וצעדים נוספים במטרה למנוע את הדחתו. פרישתה של שינוי מן הממשלה לפני כמה חודשים העלתה חשש שמא הליכי ההדחה יסוכלו אך אולמרט נשאר כשר הממונה על הרשות והמשיך להוביל את התהליך, עד להחלטה היום באשר להדחתו של בראל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | "התנהגותך מעידה על מנהל בלתי תקין ועל פגיעה בשלטון החוק". אהוד אולמרט. צילום: אי-פי
| |
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
![]()
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/104/448.jpg
 |
|
|
אולי וילנאי-פדרבוש עזבה
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/115/295.jpg
 |
|
|
רפיק חלבי עזב
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/248/474.jpg
 |
|
|
גלעד עדין עזב
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/217/627.jpg
 |
|
|
אהרלה גולדפינגר עזב
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/266/344.jpg
 |
|
|
שמירה אימבר עזבה
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/281/328.jpg
 |
|
|
חיים זיסוביץ' עזב
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/115/923.jpg
 |
|
|
ירון אנוש עזב
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/211/364.jpg
 |
|
|
גור צלליכין עזב
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/211/364.jpg
 |
|
|
מאיר איינשטיין עזב
|
|
 |
![]()
|
|  | | /images/archive/gallery/173/059.jpg  | | | מני פאר עזב | |  | ![]() |

|
|
|
|