ראש הגלבוע: חואקין שוכמן נשאר נאמן לעצמו
הוא עלה לארץ מארגנטינה בגיל שבע ונלחם לצד משפחתו בקשיי קליטה ופרנסה, הפך לכדורסלן בולט וסירב לסכומי כסף גדולים כדי להישאר נאמן לקבוצתו, גלבוע גליל. עכשיו, כשהוא מחזיק בתואר הקפטן, חואקין שוכמן הוא המרענן הרשמי של ליגת העל
כישלון נבחרת הכדורסל באליפות אירופה בקיץ האחרון הוביל לשינויים רבים; המאמן ארז אדלשטיין פוטר אחרי ארבע שנים, עודד קטש מונה במקומו ודור הוותיקים בראשות יותם הלפרין, גיא פניני ויוגב אוחיון, סיים את חלקו. בנוסף, ההחלטה של פיב"א לערוך את משחקי מוקדמות גביע המדינה במהלך העונה הסדירה במקום בפגרת הקיץ, הביאה להיעדרות שחקני יורוליג ו־NBA מהמשחקים.
בשורה התחתונה, הנבחרת המחודשת של קטש, שאירחה את המקבילה האסטונית במשחק פתיחת המוקדמות בסוף נובמבר, שינתה את פניה באופן דרמטי והציגה בפנינו כמה מנציגיו המבטיחים של הדור הבא בכדורסל המקומי. אחד המרעננים שבהם ללא ספק הוא חואקין שוכמן (22) - גארד ישראלי ממוצא ארגנטיני שפורח העונה בקבוצתו גלבוע גליל, והיה חלק מנבחרות הנוער, הקאדטים והעתודה.
"כשעליתי בפעם הראשונה למגרש מול אסטוניה התרגשתי ברמה מטורפת, זה היה רגע מאוד מיוחד עבורי", מספר שוכמן בריאיון השבוע, "זו זכות גדולה לייצג את נבחרת ישראל. מבחינתי זו הייתה גם סוג של מתנה למשפחה שלי, ניצחון אישי שלנו אחרי כל מה שעברנו כדי להיות פה. זו הייתה סגירת מעגל עבורי, בתקווה שנפתח כאן משהו חדש שרק ילך ויגדל, וגם חוויה לימודית מהנה".
מה אתה מרגיש שלמדת?
"למדתי הרבה על דברים שקשורים לתזוזה על המגרש, יצירת מרווחים, תנועה בלי כדור, עבודת הגנה, ובעיקר לקחתי איתי להמשך הקריירה הרבה טיפים קטנים שקיבלתי מהאנשים סביבי. זו זכות גדולה לעבוד תחת מאמן כמו עודד קטש, ולשתף פעולה עם שחקנים מהטופ בארץ ובאירופה. השאיפה שלי היא להפוך בעתיד לחלק משמעותי בנבחרת".
במשחק השני מול יוון קרסתם, איך אתה מסביר מה שקרה שם?
"אני לא מסכים לקרוא למה שקרה ביוון התרסקות. כל מה שקורה עכשיו בנושא הנבחרות זה משהו חדש וסוג של ניסוי, שאף אחד לא חווה. במפגש מול אסטוניה היו הרבה דברים יפים; יוון היא יריבה קשוחה, וגם שם היו הרבה רגעים טובים, ועם פתיחה טובה יותר של המחצית השנייה, דברים היו יכולים להיראות אחרת. הנבחרת שלנו צעירה, ואני בטוח שעם הזמן נצבור ניסיון וביטחון, התיאום ישתפר ונעשה עוד הרבה דברים יפים".
שוכמן נולד בקונקורדיה, עיר קטנה וכפרית בפרובינציית אנטרה ריוס בארגנטינה, השוכנת על הגדה המערבית של נהר אורוגוואי. בשנת 2002, כשהיה בן שבע, עלה עם משפחתו לישראל.
"אני זוכר היטב את היום שהגעתי לארץ, לא ידעתי עברית והכול היה שונה, אבל קיבלו אותנו יפה בשדה התעופה", הוא נזכר. "אני בא ממשפחה ציונית, וכשההורים שלי רצו לשנות מקום מגורים, לא הייתה אופציה אחרת אלא לבוא לישראל. לי היה מוזר בהתחלה שניתקו אותי מכל חברי הילדות שלי ומהמשפחה המורחבת שלנו שעדיין שם, אבל למדתי מהר את השפה ויחסית למשפחה שלי התאקלמתי בקלות".
משפחת שוכמן שוכנה בנהריה והחלה בתהליך קליטה לא פשוט: "ההורים שלי לא ידעו עברית והתקשו למצוא עבודה, לאחי ואחותי היה קשה להתאקלם בבית הספר, והייתה גם תקופה שבה סבלנו מקשיים כלכליים. אבל זה היופי אצלנו, שבסופו של דבר עברנו את הקשיים בצורה הטובה ביותר, מה שעזר לי בבניית האופי שלי, שמתבטא כיום על המגרש".
לכדורסל הגיע זמן קצר אחרי שעלה לישראל, בעקבות אחיו הגדול גישרמו. "הוא היה שחקן מצוין וזה שהדביק אותי בחיידק של המשחק. בשלב מסוים הוא קרע את רצועות הברך, ואז החליט לעשות שירות צבאי משמעותי, מה שהוביל אותו להפסיק לשחק, אבל היום הוא מאמן בהצלחה ואני מאוד גאה בו".
שוכמן שיחק עד גיל 15 בנהריה, אבל עם סיום חטיבת הביניים החליט, יחד עם משפחתו, לעשות צעד משמעותי כדי לקדם את קריירת הכדורסל שלו. "המשפחה המדהימה שלי עברה איתי למושב ברק, בחבל התענך, בכדי שאשתלב במחלקת הנוער של גלבוע גליל כדי שאגשים את החלום שלי לשחק כדורסל מקצועני", מספר חואקין, "הם ויתרו והקריבו הרבה מאוד בשבילי ואני אסיר תודה להם על כך.
"הם היו צריכים שוב לעזוב מקומות עבודה ולחפש אחרים, אבל החיבור שלנו עם הגלבוע היה מאוד זורם ונעים, וכולם מצאו את עצמם כאן באופן מהיר למדי. אני למדתי בתיכון עין־חרוד, שם גם הייתי חלק מקבוצת הכדורסל ועזרתי לה להעפיל לליגת העל של התיכונים, כשבמקביל, שיחקתי בגלבוע גליל".
בעונת 2012/3, כשהוא בן 17, עלה שוכמן לראשונה לסגל הקבוצה הבוגרת של הגלבוע, אבל שיחק בה שני משחקים בלבד. עונה לאחר מכן, במסגרת חוק של איגוד הכדורסל שמאפשר לצעירים לשחק בשתי קבוצות מליגות שונות כדי לצבור דקות משחק ולהתפתח, הצטרף גם להפועל עפולה מהליגה הלאומית.
"הדבר החשוב ביותר לשחקן צעיר שמסיים גיל נוער, הוא להבין שברגע שאתה מגיע לבוגרים, אתה מתחיל תהליך חדש, לא משנה כמה שיחקת או היית טוב לפני כן", מסביר שוכמן. "הגעתי לבוגרים בידיעה שיש סיכוי גדול שבשנה־שנתיים הראשונות אשחק פחות, עם כמה שזה דבר לא פשוט לפעמים.
"היו תקופות שהיה לי קשה מאוד עם העובדה שקיבלתי מעט דקות בליגת העל, למרות שזכיתי להרבה מאוד תמיכה וחיבוק מהמערכת ומהשחקנים שהיו סביבי. הקלה עליי העובדה שיכולתי לשחק בעונה השנייה גם בעפולה - שם קיבלתי זמן מגרש ואפשרות להשתפשף, למרות שהמטרה האמיתית הייתה תמיד להפוך לחלק מרכזי בגלבוע. זה הבית שלי ושם רציתי לשחק ולהצליח".
בסיום העונה השנייה שלו בקבוצה הבוגרת, רשמה גלבוע גליל נקודת שפל כאשר חמש שנים אחרי שזכתה בתואר האליפות, ירדה לליגה השנייה. "זה דבר מאוד לא נעים לרדת ליגה, אבל בטווח הרחוק זה עשה רק טוב למועדון; ניצחנו הרבה משחקים, הקהל חזר למגרשים והפכנו לקבוצה רעבה", הוא מסביר.
שוכמן עצמו, שהיה אז בן 19, היה היחיד שנשאר מהסגל שירד מליגת העל. הוא מונה לקפטן והפך רשמית למנהיג ולסמל של המועדון. "עבורי זו הייתה המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל ונקודת המפנה בקריירה שלי. על המגרש הפכתי לפקטור מקצועי הרבה יותר חשוב, קיבלתי הרבה דקות משחק, צברתי ניסיון וביטחון, וזו הייתה פשוט חוויה מצוינת. בנוסף, הקשר והחיבור שלי עם הקהל עלה עוד מדרגה".
בסיום אותה עונה חזרה גלבוע גליל לליגה הבכירה ושוכמן כבר הפך לחלק בלתי נפרד מסגל הקבוצה, וגם לקפטן הצעיר ביותר בליגת העל. את עונת המשחקים החולפת, שבה הפך לראשונה לשחקן חמישייה, סיים עם 6.4 נקודות בממוצע למשחק, 3.6 ריבאונדים ו־3.5 אסיסטים ב־26 דקות משחק, בנוסף ל־2.1 חטיפות לערב, הממוצע הגבוה בליגה.
מדד היעילות ומגמת ההשתפרות הפכו את שוכמן, שסיים חוזה בקיץ האחרון, למבוקש בלא מעט קבוצות, שניסו לגרום לו לעזוב את הגלבוע נמוכת התקציב. אבל הוא, בצעד רומנטי משהו שפחות נהוג כיום בספורט המקצועני, סירב בנימוס וחתם בקבוצת נעוריו לשלוש שנים נוספות.
"זה לא סוד שהיו לי הצעות כלכליות טובות יותר מקבוצות אחרות, אבל אני נמצא כבר יותר משש שנים בגלבוע, עובד עם המאמן אריאל בית־הלחמי ארבע מהן, ומבחינתי לחיבור שלי למועדון ולהמשכיות הזו אין תחליף, בטח לא של כסף. חינכו אותי לתרבות ספורט מסוימת, אני מאושר עם האנשים והקהילה פה, ולא רואה כרגע מקום טוב יותר בשבילי".
מה מיוחד מבחינתך בעבודה עם המאמן, אריאל בית הלחמי?
"הקליק ביני ובין אריאל היה מיידי, ועוד לפני ענייני הכדורסל, הוא מחנך אותי להיות אדם טוב יותר. מבחינה מקצועית אנחנו רואים את הדברים בעין מאוד דומה, מה שהפך את שיתוף הפעולה בינינו לפורה במיוחד".
גלבוע גליל, שסיימה בעונה שעברה במקום התשיעי ולא הצליחה להשתלב במשחקי הפלייאוף פתחה את העונה הנוכחית בסערה. שוכמן, שבנה את שמו כשחקן הגנה קשוח שמוסיף הרבה להט והתלהבות למשחק, עשה קפיצת מדרגה מקצועית, עם נתונים נאים של 11.2 נקודות בממוצע, 4.2 ריבאונדים ו־4.1 אסיסטים ב־32 דקות משחק, שהקנו לו גם את גופיית הנבחרת.
"אחת המטרות שלי העונה הייתה להשתפר מבחינה התקפית, ולמענה עבדתי בפגרה עם מאמן אישי כדי לשפר את אחוזי הקליעה בזריקות לשלוש ומקו העונשין", הוא מסביר, "אני שמח שעד עכשיו זה עובד, ובעיקר שאני מצליח לשמור על יציבות במשחקים. זו רק תחילת העונה, אני בטוח שאוכל לתרום עוד הרבה יותר ומקווה להמשיך ולהשתפר. יש לי הרבה תשוקה למגרש, ומבחינתי זה המקום הכי נוח להיות בו, לא משנה אם זה בגלבוע, בנבחרת או משחק בשכונה".
הגלבוע, שמדורגת כרגע במקום הרביעי, הוכיחה את הפוטנציאל הרב שטמון בקבוצה העונה, לאחר שהשיגה לפני שבועיים ניצחון יוקרתי על אלופת המדינה, הפועל ירושלים. חואקין עצמו להט במשחק הזה עם 15 נקודות, 9 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 4 חטיפות ושלשת קלאץ' אחת מדהימה ברגעים המכריעים של המשחק.
"לא הצגנו במשחק הזה יכולת כדורסל גבוהה כמו במשחקים קודמים, אבל זה היה ניצחון של רוח והגנה קשוחה, שנתן לנו הרבה ביטחון ואמונה שאנחנו כנראה עושים משהו נכון, ושיש פירות לעבודה הקשה שלנו. באופן אישי הרגשתי טוב מאוד, אני אוהב להיות דומיננטי ברגעים המכריעים, באתי ממשפחה של מנהיגים ומחנכים, ואני שמח שהבאתי את זה לעולם הכדורסל".
אתה נע בין כמה תפקידים על המגרש, מה המועדף בעינייך?
"העמדה המועדפת עליי היא להיות על המגרש. מעבר לזה פחות משנה לי, מה שיבקשו ממני אשחק".
איך ההרגשה להיות קפטן בגיל 22, כשאתה משחק עם שחקנים הרבה יותר מבוגרים ממך?
"מאז שאני ילד, בכל קבוצה ששיחקתי בה, הייתי סוג של קפטן ותמיד הרגשתי שאני יכול להיות מנהיג. אני לא חושב שלגיל יש השפעה במקרה הזה, בטח כשהמועדון נתן לי את הדרך לבנות קשרים עם שחקנים, ליצור חברויות ולגרום להם לקבל את מה שאני אומר, גם אם הם מבוגרים ממני. מבחינתי זה אומר שאני צריך להוות דוגמה לאחרים מבחינת התנהגות, באימונים ובמשחקים".
כמה רחוק הגלבוע תגיע השנה?
"ההתחלה שלנו טובה מאוד, יש לנו חבר'ה מעולים בקבוצה ואני מרוצה עד עכשיו ממה שקורה אצלנו. המטרה שלנו היא להגיע לפלייאוף, וכמו שכולם יודעים בליגה שלנו, ברגע שאתה שם, הכול כבר באמת אפשרי. לאחרונה אנחנו סובלים מסדרת פציעות, ואני מקווה שכולם יהיו בריאים ונמשיך להציג יכולת דומה עם אותה תשוקה למשחק".
למרות ההצלחה, אתם עדיין לא מצליחים למלא את האולם באופן קבוע.
"זה נכון שלא בכל המשחקים האולם מלא לחלוטין, אבל יש לנו קהל איכותי ותומך, שיודע להרעיש ולתת לנו הרגשה ביתית במשחקים. מה שיפה הוא שבאות אלינו משפחות שלמות, מילדים קטנים ועד סבים וסבתות".
מה דעתך על מצב הכדורסל הישראלי?
"אני חושב שהכדורסל שלנו מעולה, ושצריך לפרגן הרבה יותר לכדורסלן הישראלי, לכישרון שלו ולעבודה הקשה. אני לא מבין למה קיימת חוסר הערכה כלפינו וטענה שהאיכות שלנו נמוכה. נבחרת העתודה עשתה הישג נפלא בקיץ באליפות אירופה ויש לנו שחקנים טובים ברמת היורוליג והיורוקאפ. מתעסקים אצלנו יותר מדי בטפל".
ועדיין, במכבי תל־אביב והפועל ירושלים משחקים בעיקר השחקנים הזרים, בטח במפעלים האירופיים.
"קטונתי מלדבר על הקבוצות הגדולות שלנו, ואני מעדיף לדבר על הכדורסלן הישראלי בפרט. ראיתי עכשיו בנבחרת את הדור הבא, שמורכב מחבורה נהדרת ומוכשרת של צעירים. כל מה שצריך זה סבלנות וזמן, לתמוך בו ולפרגן לו".
עד החודשים האחרונים, שבהם החל שוכמן לבנות את שמו כשחקן מוביל בליגה הבכירה, הוא זכה בשנים האחרונות לכמה פרסומים בנושאים אחרים. ב־2014 לדוגמה, הוא נשפט לעשרה ימי מחבוש בכלא הצבאי, לאחר שיצא עם נבחרת העתודה לאליפות אירופה ביוון (סיימו במקום השביעי), בלי לקבל אישור מהרס"ר שלו.
"מדובר באי הבנה בירוקרטית שהובילה אותי בסופו של דבר לעשרה ימים בכלא. אז כעסתי על זה, אבל היום אני מסתכל אחורה וצוחק מזה. זה לא משהו שעשיתי בכוונה, זה נובע מקיבעון שקיים בצבא בנושאים האלה, ואין מה לקחת את זה כחוויה רעה".
שוכמן, שהשתחרר מהצבא לפני שנה, בטוח שיש הרבה מקום לשיפור לחיילים במצבו: "צריך למצוא סידור טוב יותר לספורטאים בצבא, ואני בטוח שאפשר להפיק מאיתנו הרבה יותר תועלת ולעשות הרבה דברים יפים. אני למשל יכולתי לתרום יותר מהמקצוע שלי, כמו להעביר אימונים לבסיס, או להשתלב בפעילויות כאלה ואחרות לקהילה, ולהיות הרבה יותר יעיל מאשר לעשות רק עבודות רס"ר".
שנה לאחר מכן, במהלך משחק בעונה השנייה שלו בקבוצה הבוגרת ב־2015, נקלע חואקין לעימות, עם לא אחר מאשר סופוקליס שחורציאניטיס, הזר האימתני ששיחק אז במכבי תל־אביב, שניסה לפגוע בחברו לקבוצה דאז, מרכוס לואיס.
"באותו רגע לא חשבתי על זה הרבה ופשוט דחפתי אותו", הוא צוחק, "חונכתי לשמור על המשפחה והחברים הקרובים שלי, ולפעמים זה מתפרץ על המגרש. הייתי אז צעיר יותר, ופחות ידעתי לשלוט במצבים האלה. היום כשזה עולה בראש, אני חושב מה לעזאזל עשיתי, אבל באותו רגע, הדם הארגנטינאי עלה למוח. אלו לא סיטואציות שאני רוצה להגיע אליהן, ולא רוצה שיזכרו אותי ככה".
מה אתה היום, יותר ישראלי או ארגנטיני?
"אני ישראלי לחלוטין, עם שורשים ארגנטיניים, וככה זה יישאר לתמיד. מהבית נשאר לי האוכל, המאטה (חליטת עלים עתירת קפאין, ד"מ), הדם החם, המשפחה ובעיקר החינוך הארגנטיני, שהשתלב נהדר בחברה הישראלית".
אתה חולם בספרדית?
"אני חולם בשתי השפות, אבל חושב וסופר בספרדית".
על מה אתה חולם בשתי השפות?
"הליגה הספרדית היא החלום הכי גדול שלי, חד משמעית, יותר מה־NBA, ואני מאוד מקווה לקחת חלק בעתיד בקבוצת יורוקאפ או יורוליג. אני מאוד אוהב את הכדורסל האירופאי, ואני מאמין שעם עבודה קשה, והאנשים הטובים לצידי שמראים לי את הדרך, אצליח להגיע לשם".
בתור ארגנטינאי, אתה מחויב לאהוד את נבחרת הכדורגל שלכם?
"אני חד משמעית מחויב לאהוד את ארגנטינה, ואני מקווה שבקיץ אגשים חלום ואסע לרוסיה לראות אותם במונדיאל. הם הוציאו לנו את המיץ בשלב הבתים עד שעלו, ואני בטוח שבקיץ הם עומדים להביא לנו שמחה גדולה. מגיע למסי ולעם הארגנטיני ולהביא את הגביע הביתה".
מה אתה עושה חוץ מכדורסל?
"בשנה האחרונה התחלתי לנגן בגיטרה, ואני מאוד אוהב לקרוא ספרים, בעיקר לימודיים בנושאים שונים. סיימתי לאחרונה את האלכימאי, ועכשיו אני קורא ספר על ההרצאות של טד, שהוא מדריך לדיבור בפני קהל".
חשבת כבר מה תרצה לעשות בעתיד?
"עדיין מוקדם, אבל אני נמשך מאוד לתחום הפסיכולוגיה ולעבוד מול אנשים, ואני מניח שבעתיד זה ייצא לפועל".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע, כי תמיד יש לאן לשאוף ולהשתפר. המשפחה שלי היא הדבר המרכזי והחשוב בחיי, ועכשיו כולם נמצאים במקום טוב ויפה; אחי מצליח בתחום האימון, אחותי כרגע בארגנטינה בשליחות בנושא חינוך, ההורים מצאו את מקומם, ואנחנו בדיוק איפה שחלמנו להיות לפני שהגענו לכאן, מה שגורם לי לאושר".
אקו"ם