סוטיריס ניניס: "תפסיקו לכנות אותי מסי"
היווני נחשב לכישרון ענק, ואף השווה לכוכב ברצלונה, אבל בגיל 27 נחת לפתע במכבי פ"ת. בראיון מיוחד הוא מדגיש: "לא מרגיש פספוס בקריירה". וגם: מפרגן למנור סולומון, פחות לרמה בליגת העל, יוצא בקריאה לעיתונאים ומנתח את הבעיות של נבחרת ישראל
ההתרגשות של אוהדי נבחרת ישראל הרקיעה לשמיים ב2- בספטמבר .2011ניצחון על יוון היה מציב את שחקניו של לואיס פרננדס בעמדה טובה להעפלה היסטורית לאליפות אירופה. אלא שסוטיריס ניניס, אז הכישרון הכי גדול של הכדורגל היווני, דאג לנפץ את האשליה (ובהמשך גם קרע את הרצועה הצולבת באותו משחק בבלומפילד).
קצת יותר משש שנים חלפו מאז אותו משחק מפורסם - והמון דברים השתנו. אחד מהם הוא שכעת האוהדים הישראלים יכולים לראות את ניניס (27) מדי שבוע כאן בארץ במדי מכבי פ"ת, שאליה הצטרף הקיץ. מהרגע שהגיע היווני שמר על שתיקה, אבל עכשיו הוא החליט לדבר על הכל בראיון ל"ישראל היום".
למה בחרת להגיע בישראל?
"לפעמים בכדורגל דברים לא הולכים בדיוק כמו שאתה רוצה. לפני שהגעתי לכאן לא שיחקתי הרבה זמן. הקבוצה הקודמת שלי הביאה הרבה שחקנים ושיחקה כדורגל שפחות התאים לי, אז לקחתי את הסיכון וביקשתי לעזוב. חיפשתי קבוצה שתיתן לי לשחק בקביעות למשך שנה, כי המטרה שלי היא לחזור לנבחרת. הסוכן שלי דיבר עם הסוכנת ויקי ואקנין, שסיפרה לו שיש התעניינות בי והמאמן הקודם קובי רפואה מאוד רוצה אותי. הגעתי לארץ לכמה ימים כדי לבחון את המצב. האנשים היו מאוד נחמדים אלי והבטיחו לי שאשחק הרבה, אז החלטתי לחתום לעונה אחת כי היה חשוב לי לשחק, להרגיש טוב ולחזור לכושר".
לא היו לך הצעות אחרות?
"היו כמה קבוצות מפורטוגל ועוד קבוצות אחרות שהתעניינו בי, אבל אם להיות כן, לא רציתי לקחת את הסיכון להישאר בלי קבוצה. ההצעה שהיתה לי ביד היתה מפ"ת, יכולתי לחכות עוד כמה ימים להצעה מקבוצה אחרת, אבל בכדורגל אסור להתמהמה ולחכות הרבה זמן, כי אז אתה יכול לאבד גם את ההצעה שיש לך ביד".
הופתענו שהגעת לפ"ת ולא לקבוצה גדולה כמו מכבי ת"א או ב"ש.
"זו היתה הפתעה גם בשבילי. המטרה שלי היתה להגיע למועדון גדול, אבל כל הקבוצות כבר סגרו את הסגלים שלהן והיה קשה למצוא אחת כזאת".
אתה רואה את עצמך משחק גם בעונה הבאה בישראל?
"אני לא יודע. הדבר היחיד שאני חושב עליו הוא לשחק ולהיות טוב עם פ"ת. בכדורגל דברים יכולים להשתנות במהירות, אבל טוב לי כאן. אני לומד את התרבות, ישראל היא מדינה נהדרת ואני נהנה".
ניניס, שבעברו שיחק בפנאתינייקוס (בשתי קדנציות שונות) ואף זכה עימה באליפות האחרונה שלה בעונת ,2009/10 לא מתרשם יתר על המידה ממה שהוא רואה עד כה בליגת העל, אבל מאמין כי העתיד יכול להיות ורוד יותר.
"הרמה בסדר", הוא אומר ומוסיף: "זו לא הרמה הכי גבוהה באירופה, אני לא רואה כאן הרבה שחקנים עם יכולות אישיות, אבל המצב יכול להיות הרבה יותר טוב. ביוון אין אצטדיונים חדשים ופה כמעט כל האצטדיונים חדשים. לפ"ת אין הרבה אוהדים, אבל ברוב המשחקים בליגה יש הרבה קהל, וכיף לראות שהקהל לא עושה בעיות. אצלנו, למשל, לאוהדי היריבה אסור להגיע למשחקי החוץ".
איזו ליגה טובה יותר, היוונית או הישראלית?
"הרמה ביוון קצת יותר טובה, אבל מבחינת ארגון הרבה יותר טוב פה בישראל. אין כאן בעיות עם כסף. ביוון, למשל, וגם במקומות אחרים באירופה לא משלמים בזמן ברוב המועדונים. כאן הסיטואציה מאוד שונה והתנאים יותר טובים".
מי הקבוצה הכי טובה בארץ?
"הטבלה לא משקרת. נכון לעכשיו, הפועל חיפה הכי טובה. מכבי נתניה משחקת את הכדורגל הכי יפה, אבל לשחק את הכדורגל הכי יפה ולא להשיג את התוצאות זה לא שווה. הכל משתנה כאן מהר מאוד, אפשר להפסיד לכל קבוצה. אולי אחרי דצמבר הפועל חיפה תחווה ירידה, אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך, נצטרך לחכות עד סוף העונה".
אשתקד פ"ת כמעט הגיעה לאירופה, מה לא עובד לה העונה?
"אני חושב שזה בגלל שעזבו הרבה שחקנים טובים והגיעו המון חדשים. לא קל להתחבר ישר מההתחלה, זה לוקח זמן, אנחנו צריכים להכיר אחד את השני יותר. זה קורה גם בקבוצות ביוון שמחליפות הרבה שחקנים ולא משיגות את התוצאות שהן רוצות. כדי להצליח צריך שקבוצה תרוץ שנתיים-שלוש ברציפות. הדבר הכי חשוב הוא להגיע לפלייאוף, ואז אפשר להתמודד על כל דבר. אם נגיע לפלייאוף, הכל אפשרי".
ניניס עדיין לא כבש בליגת העל, אבל יש לו הסבר לכך: "אם אתם מצפים ממני להבקיע 10 שערים, תצטרכו לחכות עד לסוף השנה הבאה. אני לא מהשחקנים שכובשים כל הזמן, התפקיד שלי הוא ליצור שטחים, הזדמנויות, לבשל שערים. אם אמשיך לשחק אני גם אבקיע, וזה משהו שאני מאוד רוצה שיקרה".
"כשאני פותח משחק אחד ובמשחק שאחריו משחק רק 20 דקות, אז אני לא יכול להיות טוב", הוא מוסיף באותו עניין, "אם אני משחק ברציפות, אני שחקן אחר לגמרי, ורק ככה אצליח להוכיח את עצמי הרבה יותר".
כשנשאל אם יחסיו עם המאמן שרון מימר תקינים, אחרי שזה הדיח אותו מהסגל פעם אחת, הוא מדגיש: "אין לי בעיות איתו. אני מכבד אותו כמו שאני מכבד את כל האנשים במועדון ובאמת כולם טובים אלי".
הקשר בן ה-27 נחשב בעברו לפוטנציאל גדול ואף זכה לכינוי המחייב "מסי היווני". כיום במכבי פ"ת הוא משתף פעולה עם הכישרון הצעיר המקומי מנור סולומון, ואם לשפוט על פי דבריו של ניניס, לכדורגל הישראלי יש יהלום אמיתי ביד.
"לדעתי, מנור סולומון הוא השחקן הכי טוב בליגה", אומר ניניס ומנתח: "הוא שחקן צעיר ויש לי הרגשה שאם הוא ייצא מוקדם לאירופה, הוא יהיה שחקן ברמה הכי גבוהה שיש, בטופ של הטופ. הדבר הכי חשוב עבורו עכשיו זה לשחק כל הזמן ולעשות את הבחירות הנכונות כשהוא יעזוב. אפילו אם מנצ'סטר יונייטד, ארסנל או ליברפול ירצו אותו, אסור לו להסתנוור והוא יצטרך לבחון איזו תתאים לו הכי הרבה כי יכול להיות שאנגליה לא תהיה הכי טובה, ואולי דווקא הליגה בגרמניה תהיה מושלמת עבור היכולות שלו".
כשהוא מתייחס לנושא סולומון, ניניס נזכר: "הייתי פחות או יותר בסיטואציה דומה, כשמנצ'סטר יונייטד עקבה אחריי כשהייתי צעיר, ולפעמים אתה גם צריך לדעת לבחור את האנשים שסביבך, את הסוכן שלך. באותה תקופה לא היה לי את הסוכן שיביא לי את ההצעה. היום לא תמיד היכולות שלך קובעות, אלא מי הסוכן שלך".
אתה מרגיש שהקריירה שלך מפוספסת?
"לא. אני לא מרגיש פספוס, כל מה שקורה בחיים זה לטובה. אולי לא הגעתי ליונייטד, אבל לכל דבר בחיים יש סיבה. אני לא חושב על דברים כאלה, אלא רק על העתיד".
אולי הפציעה הקשה נגד ישראל קטעה לך את הפריצה?
"אני לא חושב, כי אחרי הפציעה עברתי לאירופה ושיחקתי שנה בפארמה, אחר כך בפאוק ובפאנתינייקוס. הייתי שישה חודשים בחוץ וזה לא נעים, אבל העובדה שלא התקדמתי לא קשורה לפציעה, אלא להחלטות לא טובות שקיבלתי, למאמנים שהיו לי. דווקא אחרי הפציעה הייתי הרבה יותר טוב אפילו".
אם יש משהו שמצליח להרתיח את ניניס, זה כשמדברים איתו על אותו כינוי שקיבל בצעירותו. "תראה, הדבר הזה חייב להיפסק", הוא מבהיר, "קראו לי ככה כשהייתי בן 16 וזה נפסק, אבל כאן בישראל כל הזמן קוראים לי ככה וזה מעצבן. אני לא מסי, אפילו לא אחוז ממסי, אתם צריכים להפסיק לקרוא לי ככה".
הכינוי הזה הקשה עליך?
"לא הקשבתי למה שאמרו עלי, תמיד נשארתי עם הרגליים על הקרקע. אבל להדביק תוויות וכינויים לשחקנים זה לעשות להם עוול, כי האוהדים וכולם רואים אותך והציפיות שלהם ממך רק עולות לשמיים. העיתונאים צריכים לקרוא לשחקנים בשמות שלהם ולא לתת להם כינויים או להשוות אותם למסי או לרונאלדו, כי אם אחר כך אתה לא משחק טוב הורגים אותך".
נבחרת יוון היא סוג של קודש הקודשים עבור ניניס, שחוזר שוב ושוב במהלך הראיון עד כמה חשוב לו לחזור לסגל: "לא אכפת לי איפה אהיה בעתיד, בגרמניה, בסין או בנורבגיה, העיקר להיות מרוצה ושאחזור לנבחרת".
ובהתאם למי שכל כך אכפת לו מהנבחרת הלאומית, הוא מאוד כואב את הכישלונות בשני הקמפיינים האחרונים, שהסתיימו באי העפלה ליורו ולמונדיאל. "את יורו 2004 לקחנו עם הלב", אומר ניניס, "כשאוטו רהאגל ופרננדו סנטוס אימנו את הנבחרת, הם זימנו רק שחקנים רעבים להצלחות. בשלוש השנים האחרונות ההתאחדות עשתה טעויות בבחירת מאמנים, הוחלפו שלושה מאמנים, ובסגל התחלפו יותר מ-30 שחקנים. לדעתי, איבדנו את הזהות שלנו כנבחרת יוון. הפעם היינו קרובים לעלות למונדיאל, אבל הפסדנו לקרואטיה. במוקדמות יורו 2020 נהיה חייבים להיות יותר טובים".
למה לדעתך נבחרת ישראל לא מצליחה?
"אחת הבעיות היא המאמן. אצלנו מאמני הנבחרת קידמו אותנו. המאמן לא חייב להיות בעל שם, אבל האישיות שלו צריכה להתאים לשחקנים ולמנטליות שלהם. מקצועית, אולי אתם צריכים להתגונן יותר, ככה פורטוגל זכתה ביורו, כשרק רונאלדו ונאני שיחקו מקדימה וכל השאר עשו הגנה. הנבחרת שהיתה לכם לפני שש שנים היתה ממש טובה והייתם יריבים חזקים, אבל היה לכם חוסר מזל בגלל הגול שהבקעתי".
מה החלום הגדול, לשחק באנגליה או בספרד? אולי לחזור לאיטליה?
"הייתי כבר באיטליה וזו ליגה מאוד קשה, הרמה שם באמת גבוהה מאוד. לדעתי, הליגה הספרדית היא הטובה והאיכותית בעולם, אבל באמת שאני לא חושב יותר מדי רחוק. אני רק רוצה להצליח ולשחק כאן כמה שיותר ולא לחשוב כרגע על העתיד".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם