על כתפיו הצנומות: רגע האמת של מסי וארגנטינה
ארגנטינה תגיע הלילה לרגע האמת שלה במשחק מוקדמות המונדיאל האחרון מול נבחרת אקוודור. אומה שלמה נושאת עיניים ללאו מסי, שסוחב על גבו כבר תקופה ארוכה את התקווה להפי אנד לא לטלנובלה שתסתיים בדמעות ענקיות של אבל
כדי להבין כיצד הגיעה ארגנטינה למצב שבו 90 הדקות הלילה בקיטו מול אקוודור יקבעו את עתידה שנחלק לשלושה: כרטיס למונדיאל, צמד משחקי פלייאוף מול ניו זילנד או ארמגדון בדמות הדחה, צריך לחזור לנקודת ההתחלה. ליום שבו יצא לדרך שלב המוקדמות הדרום-אמריקני, לפני שנתיים ושלושה ימים.
טאטה מרטינו היה אז המאמן, לנשיא ההתאחדות קראו לואיס סגורה ולאו מסי הפצוע נשאר בבית. הציפיות היו גבוהות, הקהל מילא את היציעים באצטדיון המונומנטאל, וכולם בחרו להתעלם באלגנטיות מהרמז העבה ביותר לעתיד לבוא, אולי, הלילה. נבחרת חסרת השראה, מבולבלת ולחוצה, הפסידה במחזור הפתיחה .0:2 היריבה היתה אקוודור.
שנתיים ויומיים עברו, שוב אקוודור על הפרק, רק שהפעם זהו הפרק האחרון. את טאטה מרטינו החליף מזמן אדגרדו באוסה וגם הוא כבר פינה את מקומו לחורחה סמפאולי. לואיס סגורה הוא היסטוריה בהתאחדות המבורדקת שבראשה עומד היום קלאודיו "צ'יקי" טאפיה; מ-13 השחקנים שלקחו אז חלק בהפסד המביך, נותרו היום חמישה; מסי אמנם חזר, אבל גם גדול שחקני תבל לא מצליח לסדר את הכאוס ששמו נבחרת ארגנטינה.
"הוא לא יכול לעשות הכל לבד", הבהיר אלוף העולם מ-1978 מריו קמפס, שרמז כי כוכבה של בארסה אינו יכול להרים קרן ולרוץ לנגוח, אז על אחת כמה וכמה שאינו יכול לנהל, לאמן, לסדר ולהרגיע אומת כדורגל שאיבדה את הדרך.
בשנתיים האלה שבין אקוודור לאקוודור, ארגנטינה עשתה את כל הטעויות האפשריות. כל סדק הפך לבור, כל גמגום הסתיים בקריסה. 42 שחקנים זומנו לאורך הקמפיין הנוכחי, על ידי שלושה מאמנים שונים, ובשום שלב לא נראתה על הדשא דרך או צורה. חלוצים, כאלה שלא מחמיצים דבר במדי הקבוצה, פספסו עשרות הזדמנויות כשנקראו לדגל.
כל החמצה הובילה לעריפת ראשים ומוזמנים חדשים, כל מוזמן חדש קרס תחת הלחץ, וכל הלחץ הזה הוביל לנקודה שבה ארגנטינה נמצאת היום: כשהיא חייבת ניצחון במגרש שבו לא ניצחה מאז 2001 ואחרי שנה זוועתית שבה הגיעה ל-73 מצבי הבקעה שהניבו פנדל מוצלח של מסי, גול אחד עצמי ואפס של נבחרת ארגנטינה.
ההפרדה הזו בין הנבחרת לבין מסי נוצרה מעצמה בשנתיים הללו. בלעדיו השיגה ארגנטינה שבע נקודות בשמונה משחקים, איתו 18 בתשעה הנוספים. כשחזר למחזור החמישי והוביל את חבריו ל--1:2 בצ'ילה, נדמה היה שמספר 10 לבדו יספיק כדי לצלוח את בית המוקדמות. אלא שבמחזורים האחרונים התלות בו גברה, היריבות הפנימו זאת , והתקווה שרגל שמאל הטובה בעולם תעשה את העבודה התנפצה לארגנטינאים בפנים.
"אין לו עם מי לשחק", טען ריקרדו בוצ'יני, אלוף העולם ב-1986 והמשיך: "חסרים לנבחרת שחקנים איכותיים שיעזרו לו". אפשר לטעון כמובן אחרת נוכח המבחר שמציע הסגל הארגנטינאי, אך העובדות בשטח ברורות. 16 שערים בלבד כבשה סגנית אלופת העולם ב-17 מחזורים, בשישה מהם מעורב מסי.
מחזורי ההכרעה בשלב המוקדמות מבליטים את הכוכבים הגדולים. רוברט לבנדובסקי בפולין, אלכסיס סאנצ'ס בצ'ילה, מוחמד סלאח במצרים, וכריסטיאנו רונאלדו בפורטוגל הם דוגמה מספיק מייצגת. כשהנבחרת זקוקה להם היא עובדת למענם והם מספקים את הסחורה. בארגנטינה זה לא המצב מהסיבה הפשוטה שמסי הוא זה שמחזיק את חבריו על הכתפיים ולא להפך.
"אי אפשר לבקש ממנו שום דבר נוסף", הודה סמפאולי אחרי התיקו המאופס מול פרו, משחק נוסף שבו ארגנטינה החמיצה את עצמה לדעת. גם הוא יודע, ובטח מצר על כך, שמספר 10 שלו לא יכול להעביר לעצמו רוחב ולדחוק אותו פנימה.
מסי מרגיש את העול. הוא לא מקשיב לכל אותם אנשים, החל ממאמן נבחרת ספרד ג'ולן לופטגי, למאמן נבחרת אורוגוואי אוסקר וושינגטון טבארס ועד לאחרון מוכרי העיתונים בדוכני הרחוב שטוענים בביטחון ש"ארגנטינה תהיה במונדיאל". לאחר המשחק הביתי האחרון הוא ויתר על החופש שקיבלו שחקני הסגל ונשאר עם חאבייר מאסצ'ראנו במתחם האימונים של הנבחרת.
לאחר מכן דרש מחבריו לנתק מגע עם התקשורת ולהתרכז אך ורק במשימה הקרובה, שהיא לנצח את אקוודור ולהשיג את הכרטיס לגביע העולמי. כי מסי, יותר מכל אחד אחר, יודע באיזה מצב עגום נמצאת נבחרת ארגנטינה. הוא זה שכבר שנתיים רואה את מאמניו וחבריו לנבחרת מתחלפים בתדירות אדירה, הוא זה שמוסר כדורי זהב לרגליים רועדות. ארגנטינה אולי עשתה את כל הטעויות שצריכות להשאיר אותה בידיים ריקות, אבל מסי לא מתכוון לתת לזה לקרות.
אקו"ם