הנה עוד ערב עגום: ישראל הביכה את עצמה
אחרי התבוסה לספרד הגדולה, בנבחרת קיוו להרים את המורל עם משחק הכנה קליל מול מולדובה, אך הכחולים שוב נתנו תצוגה מאכזבת. אלישע לוי שגה בהחלטותיו, ערן זהבי לא השפיע ותירוצים יש למכביר. בקרב על המקום השלישי נגד אלבניה זה ממש לא יספיק
1. אחרי התבוסה בספרד במשחק האחרון לפני כמעט שלושה חודשים, רצתה נבחרת ישראל לקבל הזדמנות להרים את המורל מול מולדובה לקראת חידוש המשחקים הרשמיים ביום ראשון מול אלבניה. יריבה בהזמנה? זה הסתיים באחד המשחקים המביכים של הנבחרת.
תירוצים יש למכביר. עייפות פיזית ומנטלית, שחקנים שסיימו מזמן את העונה, קהל מועט, יריבה לא אטרקטיבית ועוד. גם אחרי כל ההנחות אסור לנבחרת להיראות כך. זה היה משחק עצוב ומיותר שבא אחרי מחנה אימונים מיותר עוד יותר בגרמניה (המתקן החדש בשפיים לא מספיק טוב לטאלנטים הישראלים?), לקראת מאבק מדומה עם אלבניה על המקום השלישי בבית.
כמה החלטות של אלישע לוי משכו תשומת לב בשבוע האחרון. קשה להבין את ההחלטה להציב את דודו גורש שוב בין הקורות אחרי שאיבד בחודשים האחרונים את המקום בהרכב של הפועל ב"ש לגיא חיימוב. הוא לא נמצא בכושר משחק והיה לו חלק גדול בשער שהנבחרת ספגה עם תגובה איטית. לעומת זאת הזימון של טל בן חיים הבלם ויוסי בניון היה במקום. בן חיים הוא עדיין הבלם הישראלי הטוב ביותר ומקומו בהרכב. גם בניון הרוויח חזרה את המקום בזכות ולא בחסד.
לוי גם בחר לזמן לראשונה את מנור סולומון הצעיר שבקושי הספיק להופיע בנבחרת הנוער. כנראה שגם המאמן הושפע מההד התקשורתי סביב הכישרון הצעיר. בשלב הזה של הקריירה שלו מוטב להריץ אותו בנבחרות הצעירות בדרך שתבנה אותו בצורה יותר נכונה. את רוב העונה הוא עשה כמחליף במכבי פ"ת. הזימון הזה הגיע מוקדם מדי. במקום לשבת על הספסל בנבחרת הבוגרת מוטב היה שיצבור דקות בינלאומיות במשחק ההכנה של הנבחרת הצעירה מול סרביה.
2. על הדשא קיבלנו הופעה חלשה ומאכזבת של הנבחרת. קצב איטי להחריד, הנעת כדור מסורבלת ולא תכליתית ומחסור רציני ברעיונות התקפיים. לפחות מול יריבה חלשה כמולדובה ציפינו לראות עליונות ושליטה ישראלית, אבל השחקנים בכחול לא הצליחו לייצר ולו מצב אחד להבקעה. המקריות שלטה והשחקנים נראו כמי שנפגשו לראשונה במשחק הזה.
מי שבלט בחולשתו היה ערן זהבי, ממנו לא ראינו שום פעולה טובה. הקפטן הישראלי שגם בליגה הסינית חוגג ללא הפסקה, לא הצליח להראות ולו שמץ מיכולתו. ההגנה המשיכה להיות החוליה הכי חלשה בנבחרת עם מרווחים גדולים ורכות מרגיזה.
המחליפים הישראלים הכניסו מעט רוח חיים בנבחרת האנמית, במיוחד כיאל ושכטר שדחפו את הנבחרת. בחלק האחרון זה נראה מעט טוב יותר אבל גם בשלב הזה השוער האורח לא עמד בשום מבחן רציני.
הבשורה היחידה שיצאה מהמשחק היא ההופעה הנוספת שנרשמה לזכותם של שחקני הנבחרת. בימים אחרים זו גם היתה אמורה להיות ההופעה האחרונה של רבים מהם שהתרוצצו ללא תכלית על הדשא בנתניה.
אקו"ם