הנה היא עולה: אל תתעסקו עם באר שבע בטרנר
המבצר החדש של האלופה הוביל אותה לכיוון הצפון אירופי, בדרך הבטוחה לזכייה נוספת בתואר. אי אפשר להזכיר את האדומים בעידן הזה, מבלי להתחבר לכוכבי העבר, אך הם לא נולדו בשנתון הנכון. בצד הצהוב, טל בן חיים הציג את תמצית הכדורגלן הישראלי
אי אפשר לדבר על באר שבע הזו של העידן הזה, במבצר הבלתי נתפס הזה, בלי שאתה מתחבר לאתוס הישן, המתפורר של וסרמיל. אי אפשר לדבר על העידן הזה, בלי להתחבר למה שהיה. הרחובות סביב טרנר נקראים בשמות של פעם - ארתור וסרמיל פינת אברהם בן יעקב, אבי ליגת השכונות בעיר, ומי שבגללו התגלו במגרשי הכורכר והעשב המעציב רפי אליהו, מאיר ברד וחבריהם האגדיים, בואה האליפויות ההן, האליפות האחרונה וזו שאולי מתבשלת עכשיו על אש גבוהה.
מה שיפה בבאר שבע החדשה, שהיא עדיין גם מחבקת את באר שבע החדשה פחות. במסדרונות הארוכים, בכניסה למעלית, ובין כל אנשי ונשות המנהלה המתוקתקים שמתרוצצים כנמלים עמלות ממשימה למשימה, עליה מנצח מנהל הקומפלקס מאיר אלפסי, פוגשים את שרון אביטן. וגם את ניסו ואפילו את ויקו, אורן סגרון וסתיו אלימלך. כולם שייכים לעידן אחר - אלי להב, רן פסח, זינו. הם הלכו 40 שנה במדבר ונכנסו לארץ המובטחת רק כלשעברים. בקיצור, לא נולדו בשנתון הנכון.
האוטובוס של מכבי נבלע במעמקי הטרנר. עבור מכבי כל תוצאה מלבד הפסד היא בסדר עד בסדר גמור. הרבה ניצחונות קטנים בחודשים האחרונים בעידן ג׳ורדי-וידיגאל. כל עוד מכבי כרסמה באדיקות בפער הגדול שפתחה האלופה מתחילת העונה, המנייריזם התקבל בברכה. רק הפסד יתחיל להוציא את הנמלים והעקרבים ממחילותיהם. וידיגאל העמלן הסקרן ורב התשוקה, יהפוך לסמוך מדי ותלוי מדי ובשורה התחתונה - לא מרוצה ממעורבות היתר של קרויף. ככה זה בחיים, וככה זה כאן.
האווירה בטרנר היא לא ״באר שבעיות״. בתקופה קצרה יחסית נעשה כאן שיבוט לכיוון הצפון אירופי. הנרגנות והמסכנות התחלפו בגאווה מרקיעת שחקים עד גגו של האיצטדיון. מיגל ויטור, איתו ובלעדיו, עולה כאילו לא נעדר פה חודשים קריטיים. הוא חזר בדיוק בזמן, לחלון ההזדמנויות לאליפות שנייה ברציפות, שנראה לפני שבועיים שלושה כאילו הוא נסגר ונפתח לכיוון מכבי ת״א. כל כניסה שלו לתיקון, כל בעיטה ואתה בודק אם הברך שלו חזרה למסילה שלה. יש פה סוג של סולידריות עם פגוע רצועה צולבת.
מליקסון, גם הוא סוג של מרחף על קרטון ביצים נכנס לרחבה וקורס אחרי מפגש עם אלי דסה. תילי תילים של תאוריות קשר הספיקו להיכתב מאתמול בערב, אפילו ריינשרייבר הומלך והוקע בו זמנית בהחלטה שהיא כן ולא, מסוג שיש כמותה בעיקר בכדורגל, כזאת ששום מצלמה, חדת עדשה ככל שתהיה, לא תדע לתת תשובה פסקנית.
חשבנו עוד לפני הפתיחה שמי שתשלוט באמצע, הניצחון יילך לכיוון שלה. באר שבע כבשה מוקדם, ובסך הכל יכלה לנצח גם 0:2 כמו גם לרדת חצי מרוצה עם 1:1 אחרי החמצות של טל בן חיים2, האיש שהוא תמציתו של הכדורגל הישראלי הנבחר. מוכשר אבל עסוק יותר מדי זמן בהסחות דעת שגוזלות ממנו אנרגיה חשובה וריכוז, והופכות אותו בוודאות לפחות אפקטיבי ופחות טוב.
כשמדברים על מחויבות - אוביידו הובאן ומעל כולם ג׳ון אוגו, עם אותה רגל שנמצאת בכל מקום כדי לפתוח את הפלונטר ולומר שאין בעל בית אחר כאן מלבדי. ובפרפרזה על דבריו של ארל ויליאמס - אף אחד לא יכול להתעסק איתנו באמת בטרנר. ואולי בכלל. הנה, היא עולה...
אקו"ם