שפל חדש: זו העונה הגרועה בתולדות מכבי ת"א
מכבי ת"א רשמה בהפסד לגלבוע/גליל שיא מועדון שלילי - 23 הפסדים בעונה אחת, ב־56 אחוזי הצלחה בלבד. גם העומס הכבד של עונת היורוליג ורשימת פציעות ארוכה לא יכולים להוות תירוץ ליכולת המביכה בליגה. על הצוללת הצהובה
1. כשגיא פניני החטיא שלשום בגן נר את השלשה שהיתה יכולה לקבוע הארכה, הוא לא ידע שמכבי ת"א רושמת שיא שלילי חדש העונה - 23 הפסדים, ואנחנו רק בתחילת מארס: גמר גביע ווינר, 16 הפסדים ביורוליג ועוד שישה בליגה. כל זה מתוך 52 משחקים (רק 56 אחוזי הצלחה), כלומר כמעט באחד מכל שני משחקים העונה מכבי הפסידה.
זה שבירת השיא של לפני שנתיים, בעונה של גיא גודס ופיני גרשון, שבה הפסידה מכבי ת"א 22 משחקים (שישה בליגה, שלושה בפלייאוף, 11 באירופה, גמר גביע ווינר והגמר הבין־יבשתי), אבל זה קרה מתוך 71 משחקים (67 אחוזי הצלחה).
ב־1993, עונת הקצפת והדובדבנים, נוצחו הצהובים ב־20 מתוך 49 משחקים (תשעה באירופה, עשרה בליגה ובפלייאוף ואחד בגביע), שזה הכי קרוב לעונה הנוכחית - 59 אחוזי הצלחה בלבד. אבל להבדיל מ־1993, מכבי כבר עם גביע, אולי גם עם אליפות, ועדיין תשחק בעונה הבאה ביורוליג (מכוח השריון) ולא תצנח לגביע קוראץ'.
2. יהיו כאלה שיאמרו, ובצדק מסוים, שבעונה שבה יש 30 משחקי יורוליג לפחות, ואין בה שטיחים כמו פרוקום וססארי, מספר ההפסדים רק באירופה יהיה דו ספרתי. לדוגמה, ריאל מדריד שנחשבת לאחת משתי הקבוצות הטובות ביבשת, רשמה עד עכשיו 12 הפסדים העונה בכל המסגרות.
3. אבל עונה בעייתית של מכבי מאופיינת בכמה הפסדים והופעות מביכות בזירה המקומית. האם קבוצה של 110 מיליון שקלים צריכה להפסיד שישה משחקים בליגה, כשבעוד חמישה היא היתה במרחק סל מהפסד, ואילולא שגיאת שיפוט היתה מודחת מהגביע בידי קבוצה מהליגה השנייה?
אחד המאפיינים לעונות הקשות של הצהובים הוא הפציעות. הקרע ברצועות של גיא גודס בנובמבר 1992 סימן את תחילת המפולת אז. הקבוצה הגדולה של פיני גרשון באמצע העשור הקודם נהנתה מסגל מלא רוב הזמן. בעונה של גודס כמאמן לפני שנתיים היא שיחקה מול אילת בחצי הגמר ללא פניני, לנדסברג ודווין סמית', כשסופו משחק על אדי הדלק האחרונים שלו.
הפציעות של רנדל וסמית' לפני שנה הובילו לעונה קשה, שבה הקבוצה ירדה ליגה באירופה. והעונה? עוד בעונת האבטיחים קווינסי מילר יצא מכלל שימוש ואליו הצטרפו לסירוגין ווימס, גאודלוק, לנדסברג, צירבס סילי ומי לא. אבל העונה כמעט אין קבוצה שלא סובלת מפציעות ומהיעדרות ממושכת, וזה לא יכול להיות תירוץ לכך שזיו בן צבי, חואקין שוכמן וג'ייסון סיגרס, ששיחקו בשנה שעברה בליגה השנייה ומשתכרים חמישה אחוזים מהמקבילים שלהם בצהוב, יכולים שלוש פעמים בעונה להיות טובים יותר משחקני מכבי ת"א.
נ.ב: שאלה לראשי הקבוצה ומנהליה: שלשום הטחתם בשחקנים "ביישתם את הסמל והכבוד". האם פיטורים של מאמן אחרי שני משחקים אינם פוגעים בכבוד המועדון?
אקו"ם