רפאלוב: "החלטתי נכון כשוויתרתי על כסף"
הקשר הישראלי עבר לברוז' הבלגית במחשבה שתהיה קרש קפיצה לצמרת האירופית, אבל הקבוצה הפכה לביתו השני והובילה אותו למעמד של כוכב. בריאיון מיוחד הוא מסביר מדוע חשוב לו להישאר צנוע, כיצד התאושש מפציעה קשה ולמה לא יעבור לליגה הסינית
שעון התחלף לדקה ה־92, התוצאה עמדה על שוויון 1:1 בין קלאב ברוז' לבין אנדרלכט בגמר הגביע הבלגי, ובכל שנייה עמד השופט לשרוק לסיומו החוקי של המשחק ולשלוח אותו להארכה. אבל אז יצאה ברוז' להתקפה אחרונה והכדור הגיע לליאור רפאלוב, שבישל מוקדם יותר את שער היתרון של קבוצתו. ממרחק של 18 מטר הוא שלח וולה אדיר לפינה הימנית הגבוהה של שוער אנדרכלט, היישר לתוך הרשת. השריקה שנשמעה כבר הכריזה על הזכייה של ברוז' בגביע ועל הפיכתו הרשמית של רפאלוב לכוכב הגדול ביותר של המועדון.
"זה היה השער והרגע הכי גדולים בקריירה שלי", אומר רפאלוב השבוע בריאיון למוצש, "כל מה שהתרחש באותו ערב היה כאילו מתוך הספרים, ועם הזכייה בגביע לא יכולתי לדמיין תרחיש עוצמתי יותר מבחינה רגשית. זה מסוג השערים שבתור ילד אתה חולם עליהם בשכונה - גם בגמר גביע, גם בדקה האחרונה וגם מהאוויר. תוסיף לזה את העובדה שהפסדתי פעמיים בגמר עם מכבי חיפה ותבין כמה זה היה מרגש עבורי. זה משהו שילווה אותי לכל החיים".
השער הזה, שכבש רפאלוב במרץ 2015, השלים תהליך שארך כמעט ארבע שנים. רפאלוב עזב את חיפה ב־2011 וחתם לארבע עונות, תמורת 550 אלף אירו לעונה, בקלאב ברוז' הבלגית ששילמה עבורו 2.5 מליון אירו. "כשהגעתי לכאן, חשבתי שברוז' תהיה קרש קפיצה לליגה בכירה יותר ולא האמנתי שהיא תהפוך לבית השני שלי", הוא מודה, "אבל עם הזמן התאהבתי במקום ובאנשים ואני שמח שזכיתי במזל הזה. העיר יפה, שקטה ותיירותית והחיים פה טובים. אני מכיר פה הרבה אנשים ואת כל מה שהעיר מציעה והיא חלק מרכזי בחיים שלי".
ההתאקלמות בברוז' לא הייתה מהירה והיא לוותה בעליות וירידות, עם התקדמות הדרגתית מעונה לעונה ומעבר בין הספסל למגרש. את העונה הראשונה סיים עם שישה שערי ליגה וחמישה בישולים, בעונה השנייה כבש ארבעה בלבד, אבל הוסיף 14 בישולים. הפריצה הגדולה התרחשה בעונת 2014/15, זמן קצר אחרי שהאריך לראשונה את חוזהו בקבוצה לשלוש עונות תמורת 700 אלף אירו לשנה. זה החל עם שלושער בנובמבר מול קופנהגן במסגרת הליגה האירופית, המשיך עם שער הניצחון בגביע, 18 כיבושים בכל המסגרות, 14 בישולים ובחירתו לכדורגלן השנה בבלגיה.
"לקח לא מעט זמן לבסס את המעמד שלי בקבוצה, שהיום חזק יותר ממה שהיה אפילו בשנה האחרונה שלי בחיפה", אומר רפאלוב. "זה מתבטא בשיחות עם המאמן, הנשיא, הג'נרל מנג'ר, שמתייעצים איתי מה צריך לשפר, את מי כדאי להחתים ולאיזה מערך על המגרש כדאי להתכונן לקראת משחק מסוים. בנוסף, אם השחקנים רוצים להעביר משהו למאמן או להנהלה, פונים אליי או לקפטן שלנו, טימי סימונס, שחוגג השנה ארבעים".
גורם נוסף שסייע לרפאלוב לממש את הפוטנציאל הענק שלו הוא מאמן הקבוצה מישל פרודום. פרודום, פעם שוער ענק שזכה עם אלי אוחנה בגביע המחזיקות במדי מכלן, הוא היום איש מקצוע ותיק ומוערך, שהגיע למועדון בתחילת העונה השלישית שלו בקבוצה.
"מישל הוא מאמן קפדן, קונטרול פריק, שדורש שלמות ומצוינות כמה שאפשר", מספר רפאלוב, "הוא לימד אותי ושינה לי את סגנון המשחק ואת צורת החשיבה על המגרש. פעם הייתי צריך את הכדור ליד הרגל כדי להתחיל מהלך, היום אני עושה הרבה יותר תנועה לעומק, לכיוון השער, מה שהפך אותי להרבה יותר מסוכן. מישל הוא אחד המאמנים הבכירים באירופה ואני יודע שהרבה קבוצות גדולות רוצות שיעבור אליהן, אבל הוא יותר בכיוון של ללכת לנוח בסיומה של העונה. עם הזמן הוא למד להעביר חלק מהאחריות לכמה שחקנים אחרים, ואני בתוכם, וזאת חלק ממערכת היחסים הקרובה שנוצרה בינינו".
רפאלוב, מתברר, הפך גם לאהוב הקהל ולסופרסטאר אמיתי שזוכה להתעניינות שוטפת מצד האוהדים ואמצעי התקשורת. הוא עצמו קצת נבוך משאלות על הסטטוס הזה: "כיף לקבל חום ואהבה מהקהל אבל זה עדיין שונה מהארץ, אין הרבה אינטרקציה עם האוהדים ועם התקשורת. הכול הרבה יותר רגוע".
אני לא מכיר הרבה שחקנים שלנו שיש להם מועדון מעריצים בחו"ל.
"אני יודע שיש לי מועדון מעריצים שאוהדים מנהלים וזה נחמד מאוד, אבל לי אישית אין שום חלק בהתנהלות שלו".
מה ההבדל בין הקהל הישראלי לבלגי?
"אם יש משהו שהקהל הבלגי יכול ללמוד מהקהל בארץ, אלה השירים שכותבים לשחקנים. ברגע ששרים רק עבורך שיר זה מכניס הרבה אדרנלין. אבל זה לא במנטליות שלהם פה, הם פשוט קוראים בשם שלך וזהו".
ומה בנוגע לאיכות המקצועית? אוהבים לזלזל אצלנו בכדורגל הבלגי.
"אני לא חושב שבשנים האחרונות מזלזלים בליגה הבלגית, ובטח שלא בנבחרת המצוינת שלהם. אין ספק בכלל שיש פערים גדולים בין הרמה כאן לבין הכדורגל הישראלי".
איך מתייחסים לכדורגלנים הישראלים בבלגיה?
"השם של השחקן הישראלי כאן טוב למדי, וברוב הקבוצות יש סקאוטינג שעוקב אחרי כישרונות ישראליים. אליניב ברדה עשה עבורנו שירות מעולה בעניין הזה. רמי גרשון, קני סייף ואני ממשיכים אותו".
איך הקשר שלך עם הישראלים האחרים בליגה?
"אנחנו גרים קצת רחוק אחד מהשני אבל משתדלים להיפגש כמה שיותר, לארוחות שישי, בילוי במסעדות וימי הולדת".
ההצלחה של רפאלוב בבלגיה המשיכה גם בעונה שעברה, כשזכה עם הקבוצה בתואר האליפות ובאמצע יולי בסופר־קאפ הבלגי והאריך שוב את חוזהו, הפעם עד סוף 2019. אבל למאמץ הגדול היה גם מחיר, ובאוגוסט החולף נאלץ לעבור ניתוח שהתקיים בישראל בליווי רופא בלגי מהקבוצה.
"האמת היא שבשנתיים האחרונות סבלתי קצת מחוסר מזל בכל הנוגע לפציעות", אומר רפאלוב. "בשנה שעברה היה לי שבר ברגל כתוצאה מתיקול תוך כדי משחק ואת הניתוח עשיתי בגלל עומס שצברתי. בפלייאוף בשנה שעברה כבר סבלתי מכאבים עזים אבל רציתי שנזכה באליפות ולא ויתרתי לעצמי, לא רציתי לנוח ודחקתי את עצמי לקצה. אני מהשחקנים האלה שלוקחים זריקה ועולים לשחק. לפעמים כוח הרצון הזה עולה לי ביוקר".
היה קשה להתאושש?
"עברתי תהליך שיקום ארוך של שלושה חודשים וחצי וזו תקופה קשה עם הרבה אימונים וכאבים. לא פשוט לרפא את עצמך בזמן שכולם משחקים, צריכים להיות חזקים ולהכניס לראש שהנה זה מגיע, שתכף מבריאים וחוזרים לכושר משחק כמו פעם. אצלנו הפצועים נשארים לעוד סשן טיפולים בצהריים, בשעה שהאחרים הולכים הביתה, מה שמשאיר אותך במתחם האימונים משמונה וחצי בבוקר עד ארבע. זה נותן למי שפצוע מוטיבציה גדולה יותר להחלים, וגם מזרז את ההחלמה".
מה מצבך הבריאותי כרגע?
"סיימתי את התהליך ואני יכול לשחק כבר משחקים מלאים. היה נהדר להשלים 90 דקות נגד ליאז'. אני שמח שזה מאחוריי, זה היה ניתוח קצת מסובך אבל הוא עזר לי להרגיש היום חופשי יותר".
בטח התאכזבת כשהפסדת את רוב הקמפיין שלכם בליגת האלופות.
"זה היה מבאס מאוד וחזרתי רק במשחק האחרון, כשכבר נשרנו מהמפעל, למשחק לפרוטוקול בלבד. אני מקווה מאוד שנזכה השנה שוב באליפות, ונחזור לליגת האלופות גם בעונה הבאה".
כמו כל ליגיונר בכיר אחר שלנו מעבר לים, רפאלוב קיבל בשנים האחרונות פנייה ממכבי תל־אביב, שהציעה לו חוזה חלומי כדי שישוב לארץ: "קיבלתי הצעה ענקית, אבל קשה לוותר על מה שיש לי כאן ולחזור אחורה. הפן המקצועי הכריע בסופו של דבר. לא פשוט לחיות במדינה זרה, רחוק מהמשפחה והחברים. שני הילדים שלי נולדו פה ויש הרבה געגועים, בעיקר מצדה של אשתי גל, שנמצאת הרבה עם הילדים ומגדלת אותם לבד. אנחנו מדברים מדי פעם ושואלים את עצמנו אם לחזור או לא, אבל אנחנו בוחרים להיות חזקים כדי לממש את הפוטנציאל כאן. לישראל תמיד נוכל לחזור".
אתה בטח רואה איך הקהל מתנהג למי שחוזר. החששות הם עוד סיבה להישאר?
"כל שחקן שחוזר זוכה בתקופה הראשונה לחסינות בשל הישגי העבר, הקרדיט שצבר והיחס התקשורתי, אבל בסופו של דבר היחס שתקבל הוא בהתאם לתרומה שלך על המגרש. יש גם שחקנים כמו ערן זהבי ואליניב ברדה, שקיבלו יחס נהדר עם החזרה שלהם לארץ".
השגת בבלגיה הכול, נותרו לך עוד שאיפות?
"אחרי שזכינו באליפות בשנה שעברה, המטרה העיקרית שלנו השנה היא לשחזר את ההישג ולזכות בפעם השנייה ברציפות. התחרות בליגה הבלגית צמודה וחזקה, עם שש קבוצות שמועמדות לזכות בתואר. שיטת הקיזוז בסיום הליגה הרגילה מבלגנת מצד אחד, אבל מוסיפה הרבה עניין. בסופו של דבר שלושים המשחקים הראשונים נועדו ליצור קרדיט טוב ככל האפשר לפלייאוף".
תסיים את הקריירה בבלגיה?
"מוקדם מכדי לדעת, אבל אשמח לסיים שם את הקריירה".
אתה עדיין רואה אפשרות שתעבור לליגה בכירה יותר?
"אני כבר בן 31, וזה קצת פחות ריאלי עבורי כרגע. המחשבות שלי מכוונות בעיקר לברוז'. ההצעה הכי גדולה שהגיעה אליי והייתה משדרגת אותי כלכלית פי שלושה, הייתה לפני כמה שנים מסין. אבל הטיימינג היה לא נוח עבורי, הילדה השנייה שלנו בדיוק נולדה ומשפחתית ומקצועית, זה לא היה נכון באותו הזמן".
אתה מצטער על זה לפעמים?
"היום כבר לא. לאורך השנים עלו לי כמה פעמים מחשבות של למה בעצם לא ללכת לכסף הגדול, אבל אני חושב שעשיתי את ההחלטה הנכונה ואני שמח בחלקי".
מי שמאוד רצה להצטרף לרפאלוב בברוז', בחלון ההעברות האירופי שננעל השבוע, הוא טל בן חיים, חלוצה של מכבי ת"א. הקבוצה הבלגית הציעה עבורו סכום מרשים לכל הדעות של 4.7 מליון אירו, ועדיין זכתה לתשובה שלילית מג'ורדי קרויף והצהובים, תשובה שגרמה לכעס רב במשפחת בן חיים.
"לצערי טל כבר לא יעבור אלינו בחלון העברות הנוכחי כי מכבי הערימה הרבה קשיים בדרך. אני מקווה שלא יוותרו עליו בברוז' ויביאו אותו בקיץ, כי שחקן מהיר בסגנון שלו זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בשביל להתחזק", אומר רפאלוב, "אני חושב שתמיד צריך לדאוג לאינטרסים של הקבוצה ושל השחקן, אבל במקרה הזה למכבי הייתה הצעה גבוהה יותר מסעיף השחרור שלו בחוזה, סכום מאוד גבוה עבור כדורגלן ישראלי ולדעתי הם היו צריכים לתת לו ללכת. טל נתן שנים יפות במועדון, השיג איתו מקצועית הכל, הוא כבר בן 28 וזה הזמן שלו לעשות את הצעד הבא".
ליאור רפאלוב נולד באור־עקיבא והחל לשחק כדורגל בשנת 1998, אז הצטרף למחלקת הנוער של מכבי חיפה. הוא הוביל את קבוצת הנוער של המועדון לאליפות בעונת 2003/4 וזכה בתואר השחקן המצטיין. שנה לאחר מכן כבר הפך לחלק מסגל הקבוצה הבוגרת. אחרי כמה שנות התחשלות לא פשוטות הפך לשחקן מרכזי במועדון, הוביל אותו לזכייה באליפות ב־2010/11, בעונה שבה כבש 11 שערים ונבחר לראשונה בקריירת הבוגרים שלו לשחקן המצטיין של השנה. בסך הכול, יש לרפאלוב 162 הופעות במדי מכבי חיפה, בהן כבש 32 שערים.
"מה שאני זוכר מהימים שלי במכבי חיפה, זו קבוצה שהיא הטובה והדומיננטית בישראל", אומר רפאלוב, "כרגע המועדון עובר שנים קשות ונמצא במקומות שאני לא זוכר שהיה מאז שהייתי בגילאי נוער. אני נמצא רחוק, וקשה להבין או להסביר מה באמת קורה שם ולמה. אני מקווה שימצאו בחיפה את הנוסחה שתחזיר אותם לימים הטובים. עם כזה תקציב, קהל ואצטדיון אין שום סיבה שזה לא יקרה".
עברת שם גם תקופות לא פשוטות עד שפרחת, בטח בקדנציה הראשונה של רוני לוי.
"אתה מחזיר אותי בשנייה אחת הרבה מאוד שנים אחורה. היו לי בחיפה שנים מצוינות ואני מעדיף לקחת איתי קדימה רק את הזיכרונות הטובים משם", הוא אומר.
לאורך הקריירה, רפאלוב הוא גם חלק בלתי נפרד מנבחרות ישראל ועבר דרך נבחרות הנערים, הנוער והנבחרת הצעירה, עד שהפך לשחקן סגל קבוע בנבחרת הבוגר, במוקדמות יורו 2012 ומוקדמות מונדיאל 2014, עם 35 הופעות בינלאומיות וחמישה שערים. בקמפיין האחרון, למרות שכבר הפך לכוכב בבלגיה, לא זכה רפאלוב למעמד דומה בנבחרת של אלי גוטמן, שהשאיר אותו מחוץ להרכב הפותח ברוב המשחקים, כולל במפגש מול נבחרת בלגיה.
"זה לא משנה אם זה הבלגים או לא, תמיד אתאכזב אם לא ייתנו לי לעלות בהרכב הפותח", הוא אומר מבלי להסתיר את פגיעתו. "איך שלא נסתכל על זה הקמפיין הקודם היה כישלון, כי לא עמדנו במטרה לסיים בין שלוש הראשונות בבית. ממש לא חשוב היום מי שיחק יותר או פחות, כולנו נכשלנו יחד בתור נבחרת".
מה הסיכוי שנראה אותך בקרוב שוב בסגל?
"אלישע לוי אימן אותי שלוש שנים בחיפה ויש בינינו קשר הדוק ומערכת יחסים טובה. עד עכשיו, בגלל הניתוח, לא הייתי חלק מהקמפיין הנוכחי, אבל אני מאמין שאחזור לסגל. התוצאות של הקמפיין עד עכשיו חיוביות למדי, ובמשחק הקרוב, מול ספרד בחוץ במרץ, יש לנו רק מה להרוויח כי כולם מצפים שנפסיד. חדר ההלבשה של הנבחרת תמיד היה במצב טוב, אני בטוח שזה מה שקורה גם היום וזו אף פעם לא הייתה הסיבה לכישלונות".
אתה בן 31, יש כבר מחשבות מה תעשה בעתיד?
"כשהגעתי לכאן, פגשתי את דוד קורן, שהיה גם הסוכן של ברדה. הוא גר פה שלושים שנה וקיבל אותי בזרועות פתוחות ועזר לי בכל מה שאני צריך. אחרי שלוש שנים החלטנו לפתוח עסק למכירת יהלומים במרכז ברוז' וזה כנראה הצעד הראשון שלי לקראת העתיד. אני שמח מאוד על המהלך הזה כי הוא מעניין אותי, זה תחום שאני אוהב ולומד בו כל יום דברים חדשים. ועדיין, תמיד ארצה לעסוק בכדורגל כי זה האהבה הראשונה שלי ואני מאמין שאמצא את הדרך להיות קשור לענף".
יש בך משהו צנוע במיוחד ביחס למעמד שלך, אתה מודע לזה?
"אני מאמין שדברים שעושים בשקט, הופכים לגדולים. ההורים שלי חינכו אותי שלא צריך להתרברב, גם אם עשית משהו טוב, כי מתי שתעשה משהו פחות טוב - כולם ישמחו להזכיר לך את זה. מבחינתי פרופורציות זה דבר שחשוב בחיים, בטח מאז שיש לי חיי משפחה והפכתי לאבא. צריך לדעת לנהל נכון את הדברים, מתי כן להביא את המתחים והלחץ מהכדורגל הביתה, ומתי מוטב להתנתק כדי שזה לא ישפיע על המשפחה".
איך האבהות השפיעה עליך?
"יש לי בן ובת, אדריאן ומיה, ומאז שהם נולדו אני מרגיש הרבה יותר אחריות ומחויבות ויש לי הרבה פחות שעות שינה. זה הדבר הכי יפה וטהור בעולם, ואי אפשר להשוות את האהבה הזו לשום דבר אחר".
תחזרו לארץ בסוף הקריירה?
"בלי שום ספק בכלל, נחזור לישראל בסיום הקריירה שלי, לא יקרה אחרת".
אתה ממוצא קווקזי, יש לך עדיין קשר למסורת?
"ההורים שלי עלו לארץ בגיל צעיר, נולדתי בישראל ואני צבר לכל דבר. הקשר היחיד שלי הוא למטבח הקווקזי המצוין - לבשר ולאורז".
ואיך הקשר למסורת היהודית?
"אמא היא אישה מסורתית ובשבילי עד היום זה כיף לעשות קידוש בימי שישי בערב. זה משהו סמלי, שלוקח כמה דקות, מקשר אותך ליהדות ונותן הרגשה טובה".
על מה אתה חולם?
"שהמשפחה ואני נהיה בריאים, ושאצליח להגשים כמה שיותר יעדים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני עובד במה שאני אוהב, עם שני ילדים נהדרים ואישה תומכת, קורים הרבה דברים טובים ואין לי שום סיבה להתלונן. אני בחמש".
אקו"ם