לשנוא או לנצח: האוהדים יצילו את בית"ר י-ם?
הקבוצה מהבירה שוב הפסידה לסכנין והוכיחה שהיא זקוקה לשינוי בהתנהלות. אלי טביב מנותק רגשית ודואג לרווח האישי שלו, ובינתיים דם רע זורם במועדון וביציעים. רק הקהל האמיתי והאוהב יוכל להושיע
ואז, ארבע דקות לסוף, אולי קצת פחות, לקח רמזי ספורי את הכדור, משך אותו שמאלה וברגל שמאל, שלח את הכדור לצד השני של השער בו עמד בוריס קליימן. ואז, אתה שומע את איוולת הקול הזאת, אנחת ההלם של אלפי האוהדים שראו את הכדור הזה פשוט נופל ברשת. והריצה של כולם אליו, והוא, ספורי, כורע על ברכיו ומנשק את האדמה של טדי. לא מספיק שהוא רמזי ספורי, לא מספיק שהוא ערבי, לא מספיק שהוא סכנין - הוא הגיע מהפועל ת״א.
בזמן שנשאר בית״ר כמעט שהשוותה, ואם היתה משווה, אולי היתה גם מנצחת והופכת את כל הסיפור מטרגדיה לאופוריה - אבל המציאות לא הוכתה אתמול, דווקא במשחק שעל פי יחסי הכוחות והמצבים היה צריך להיגמר 1:4 לבית״ר.
אחרי המשחק בדקתי מה קרה בכל המפגשים בין השתיים מאז ומעולם. ב-35 משחקים בית״ר ניצחה רק ב-8; בקושי 23 אחוזי הצלחה. סכנין ניצחה ב-14, שזה 40 אחוז מהמפגשים. נוק אאוט. סכנין הבקיעה גם 11 שערים יותר, והשאלה הגדולה היא - 'למה?', ואיך זה קורה במפגש הטעון ביותר מול היריבה שצריכה להוציא מבית״ר מאה אחוזים של מוכנות, דריכות ויכולת?
כמו שאמרנו, אנחנו לא מדברים דווקא על המשחק אתמול - אבל גם הוא משרת את הסימפטום החולני ממנו סובל המועדון ואליו נגררת הקבוצה האומללה הזאת בית״ר ירושלים.
אומללה כי המועדון החשוב הזה ראוי להתנהלות ולסדר יום חדש. הבעיה היא שאין מנהיגות בתוך המועדון בצוות הניהולי, וגם צבא האוהדים הענק והשפוי לא מאורגן ומדוכא מדי מהמצב. החלק הפעיל והאיכותי בקהל, שהבין שלא יוכל לשנות את המצב בגלל שיתוק וחוסר אכפתיות מהנהלת בית״ר, קרי אלי טביב שמשתמש בהרבה מילים יפות, אבל תכלס לא משנה את המצב במילימטר - הלך והקים את בית״ר נורדיה שמתקרבת כבר לליגה א׳. את נורדיה לא מנהלים שמאלנים יפי נפש, אלא בית״רים שנקעה נפשם מהסגנון ומהמצב. הם לא באו לשנוא אלא בעיקר לאהוב.
ובית״ר עסוקה בלשנוא את כולם. את סכנין והערבים, את הפועל ת״א, את השמאלנים ואת הילארי קלינטון. במקום להתנתק מהמקומות האלה ולנקות את המציאות בו היא שקועה מהמחלה - היא נהנית להתבוסס בו ועוד מתמסכנת.
הבעיה המרכזית שלי עם אלי טביב היא בעיקר בחוסר המעורבות הרגשית שלו עם המצב. טביב לא מערב את הלב שלו בעסקי הכדורגל שלו, וככה זה נראה. עסקי כדורגל הם העסקים הקשים והמסובכים ביותר לאנשי עסקים. להבדיל, אם תיתן רק את הרגשות ותתרשל בניהול העסקי (למשל אמיר כבירי בהפועל ת״א), זה ייראה זוועה באותה מידה.
אצל טביב הוא מנותק מרגשותיו, ואת הניהול העסקי הוא מבצע בציניות, אולי למטרות רווח, אבל בוודאי שלא לשדרג מועדון כדורגל מעונה לעונה. מכיוון שכך, קשה שלא להבין את התסכול ביציע. מעונה לעונה נבחר מאמן חדש, לא קשור לתוצאות בשטח. מעונה לעונה מתחלף הסגל, אין חזון, אין מודל עסקי, אבל יש גרגור תמידי של חוסר ודאות, דם רע ואנרגיות שליליות שמוליכות את בית״ר החשובה לאבדון.
לבית״ר אין את אלונה ברקת שבאה לפני 10 עונות לבאר שבע ומצאה מועדון במצב חורבן, וקהל אוהדים ענק אבל מיואש, אלים והרסני כלפי הקבוצה, לא פחות מהקהל של בית״ר. תסתכלו היום על הקהל של באר שבע ועל ההגעה למשחקים בטרנר. אין מקום כייפי יותר ממנו להגיע לראות היום כדורגל בישראל.
כיוון שטביב לא הולך בינתיים, השינוי צריך לבוא מהקהל, מהכוחות הנאמנים למועדון, שלא מוכנים להיות שותפים לסדר יום שונא, מפלג ואלים שמדרדר את המועדון ולא מאפשר לספונסרים או טייקונים מהארץ ומהעולם, להתקרב ולהציע לטביב לזוז ולהחליף אותו.
אם לא יבוא המפנה, השינוי, ההכרה שתם הטקס - בית״ר תמשיך להיראות כמו הפועל ת״א, שהלכה לאיבוד במדבר. ב-12 המשחקים האחרונים מול סכנין, שהוכרעו, בית״ר הפסידה בעשרה. מה שאומר שהשנאה לסכנין משרתת את סכנין, לא את בית״ר. עכשיו תחליטו מה בא לכם - לשנוא או להיות מנצחים.
טוויטר: (Aviad Pohoryles (@AviadPohoryles
אקו"ם