"האליפות הושגה בטרור": משחק השרוכים 1965
33 שנה לפני המשחק השנוי במחלוקת בין בית"ר ירושלים להפועל בית שאן, התקיים קרב הנוער בין גדנ"ע לרחובות שגזל מהפועל ת"א את האליפות. "הציעו לי 20 לירות על כל גול שאקבל", סיפר השוער יעקב קליינמן. אביעד פוהורילס פגש את שייע פייגנבויים והחברים מאותה העונה, שחזרו לאותה שבת ותיקנו את העוול ההיסטורי
סיפור שקרה באמת. מסתבר שלמשחק השרוכים בין בית"ר ירושלים להפועל בית שאן במאי 1998, שבגינו הפסידה הפועל ת"א את האליפות, היה קרוב משפחה שנולד 33 שנה קודם לכן, ב-11 באפריל 1965, וגם בו הייתה מעורבת הפועל ת״א ששוב אכלה אותה.
זו היתה שבת נעימה של אביב. ראש הממשלה לוי אשכול סעד את ארוחת הבוקר שלו במעון ראש הממשלה וטעם מלחם הפומפרניקל המרוח שכבה עבה של חמאה, שהתקינה לו רעייתו המסורה מרים. זה עתה סיים איתה שיחה ארוכה על מה עושים עם השייגעץ הזה משה דיין שנחשד בשוד ארכיאולוגי, והגיע להסדר עם רשות העתיקות על כך שלא יועמד לדין.
שעת נסיעה מבית ראש הממשלה ברחוב קיבוץ גלויות ביפו, שלא היתה אז כל כך תל אביב-יפו, אלא יפו בעיקר, התכוננו בשני מגרשי כדורגל סמוכים זה לזה מאות מטרים בודדים, לקרב ההכרעה על אליפות ליגת הנוער בכדורגל.
הפועל ת״א וגדנ״ע ניצבו צמודות בראש הטבלה עם מספר נקודות זהה, כשרק יחס השערים של הפועל היה טוב יותר. יריבותיהן בשבת הקריטית הזאת של הפועל וגדנ״ע היו שמשון ת״א והפועל רחובות, קבוצות מרכז טבלה שהיו משוחררות מאימת הישרדות.
שני המשחקים נקבעו להיפתח באותה שעה, אבל אנשי גדנ״ע שיחס השערים שלהם היה נחות מזה של הפועל ת״א, הצליחו בדרכי עורמה לעכב את תחילת המשחק בעשרים דקות, האיחור המקסימלי המותר בתקנון, כדי שיוכלו לדעת בדיוק כמה שערים חסרים להם בסיום משחקה של יריבתן הגדולה על אליפות הנוער של 65׳.
אתמול, 50 וחצי שנים אחרי, התאספו במסעדת הסינית האדומה של בויקו רבים משחקניה של הפועל ת״א מאותה שבת, וגם שני שחקנים מהפועל רחובות, יריבתה של גדנ״ע באותה שבת. היה שם רצון לסגור מעגל ולעשות צדק היסטורי נוכח ״פרעות תשכ״ה״ כפי שהן מכונות, שבסופן זכתה דווקא גדנ״ע יהודה באליפות.
משחקה של הפועל ת״א מול שמשון נפתח בשעה היעודה. כוכב הקבוצה שייע פייגנבוים היה כרגיל בשיאו גם ברגע האמת והבקיע פעמיים. שמשון כבשה שער בפנדל, והפועל ניצחה 1:2. האליפות נראתה בטוחה ביד. אז זהו, שלא.
בינתיים במרחק קילומטר וחצי או שניים משם, במגרש גדנ״ע התחיל רק היומן לסיפור. לאורך כל המשחק נשלחו רצים מטעם גדנ״ע שנעו בין בלומפילד וחזרה, ועדכנו בתוצאת המשחק. כשהסתיים שם, גדנ״ע ורחובות שיחקו רק 70 דקות, ותוצאת הביניים - 0:5 לגדנ״ע. זה התחיל מ-0:1 קטן מפנדל. שחקן גדנ״ע בעט את הכדור לחוץ, אבל השופט אריה גולדשטיין סימן לבעיטה חוזרת...
הפנדל שספגה הפועל משמשון היה יקר המציאות, כי אם הוא לא היה נכבש, גדנ״ע היתה נזקקת לכבוש שישה שערים נוספים ולנצח 0:11. במצב של 1:2 היא נזקקה ״רק״ לשלושה שערים נוספים בלי שרחובות תכבוש - והאליפות שלה.
שייע פיינגנבוים מספר על משחק השרוכים מ-1965:
יעקב קליינמן, שוער רחובות, היה בן 16.5 באותה שבת. בסיום המשחק אמר: ״במצב של 0:6 ראיתי איש אחד שניפנף מולי בשטרות אדומים של 50 לירות. הוא החזיק אותם בשתי ידיו ואמר לי ׳קח ותן שייכנסו עוד שני גולים׳״... קליינמן המשיך להעיד על התנהגות אוהדי גדנ״ע: ״ירקו עלי קליפות תפוזים, בננות ואבנים. לא היתה לי ברירה אלא להתרחק מהשער. ואז כבר לא שיחקתי באופן טבעי. פשוט פחדתי מהקהל״.
שחקן אחר של רחובות, גיורא בן ארי סיפר: ״לא רצינו לקבל שמונה שערים כדי שלא יהיו בושות. אבל שמעתי צעקות מכל העברים כמו ׳נרצח אותך׳ ו-׳לא תצא מפה חי׳. אחד משחקני הספסל של רחובות, משה קפנר, ניסה עוד לעודד את חבריו, אבל אז חטף ׳ראסיה׳ מאוהד שעבר את הגדר וצמצם מרחק לעברו. בן ארי המשיך לספר: ״ראיתי שהחברים שלי הפסיקו לשחק. הם פחדו להתקיף, אבל אני וחבר שלי דב רסלר המשכנו להילחם. שחקן של גדנ״ע שאל אותי למה אנחנו נלחמים, ושניתן להם להבקיע״.
ככל שהמשחק התקדם וגדנ״ע התקרבה ליעד, הפך המגרש לזירת התקהלות של מאות אנשים שלא היה להם מה לעשות על הדשא. לעברו של שחקן רחובות דב רסלר, נזרקה אבן שפגעה בו. שחקני רחובות ניגשו לשופט אריה גולדשטיין וביקשו ממנו לעצור את המשחק. אבל גולדשטיין סירב, והתעלם מהעובדה שגם מאמן רחובות טיהור ויינמן הוכה, ואחראי קבוצת הנוער ויקטור אפללו, הורחק מהזירה.
ביציעים נמשכה אווירת הטרור, ושחקני רחובות איבדו עניין במשחק וחלמו על הרגע שיגיעו בחיים לאוטובוס שלהם. השוער קליינמן מספר שאחרי שהגיעה התוצאה הסופית של הפועל ת״א, המצב הידרדר במהירות לסכנת חיים: ״פתאום ניגש אלי מישהו, ככה בתוך המשחק, ומאיים עלי שאם אני קופץ לכדורים הוא גומר אותי. שחקן של גדנ״ע ניגש אלי ואמר לי שאני אקבל 20 לירות על כל גול שאקבל. במצב הזה לא היה שום טעם למשחק ולא זינקתי לכדור של צ׳יקו פרקש, וגם לא בשביעי ובשמיני. הם הציעו לי למסור ד״ש להורים שלי, כי לעולם לא אחזור יותר הביתה״.
אתמול, 50 שנה וחצי אחרי טראומת אובדן האליפות, החבר׳ה היו כבר במצב רוח טוב בהרבה. שייע המשיך להיות מסמר הערב, אותו ארגן עוזי גולדשטיין, ממש כמו אז, ובהזדמנות הזאת קיבל מהחבר׳ה גביע על 175 שערים שהבקיע בבוגרים של הפועל, יותר מכל שחקן אחר במועדון. אגב, הקבוצה לא העניקה לו פרס על כך מעולם, אבל שייע, כמו שייע, יודע שאין ממי לצפות.
שחקן הקאמרי שלמה וישינסקי, הביא מחדר ההלבשה של התיאטרון בגדי שופט והתייצב ל״משפט הראווה״ שנערך במדע צד אחד (בלי נציגי גדנ״ע) כדי לשחזר את אירועי השבת ההיא. וישינסקי גבה את עדותו של שחקן רחובות, דב רסלר, שסיפר על בלוקים שנזרקו לעברו, ועל השער השמיני הגורלי: ״השוער שלנו קליינמן תפס את הכדור, אבל נפל איתו מעבר לקו השער. לא היתה לו ברירה, והשופט אישר. זה היה הזוי״.
גם חיים נוריאלי הגיע וצפה במחזה. הוא כבר בן 75, קפטן הפועל ת״א שזכתה גביע אסיה ב-1967. הוא היה חברו הטוב של כוכב הפועל ומגדולי הקרימינלים, רוני קלדרון, מאגדות הכדורגל פה, שנעלם בברזיל בלי להשאיר סימנים. עם קלדרון הגיע לאייאקס אמסטרדם בשנותיה הגדולות כסוג של בייביסטר, ונשאר חלק מהקבוצה השניה של אייאקס, כשרוני מתאמן לצידם של יוהאן קרויף ויוהאן נייסקנס.
אני שואל על קלדרון ונוריאלי עונה: ״אני האחרון שדיבר איתו. הוא התקשר אלי מברזיל אחרי שברח מהכלא. לא נשאר לו גרוש והוא אמר לי שהוא סוגר אחרי השיחה הזאת את הטלפון, ומתאבד. ניסיתי לחייג אחר כך, ורוני כבר לא ענה לי״.
בסוף הערב הזה חזר גביע האליפות להפועל ת״א, ונעשה צדק היסטורי כפי שאומר מארגן הערב הזה עוזי גולדשטיין. ושייע פייגנבוים, בכיין ורגשן ידוע, אמר שלמרות שעברו 50 שנה, הוא ינסה לבכות שוב מהתרגשות על העוול שתוקן.
צבי צ'יקו פרקש, כוכב העבר של הכח רג שזכה איתה בשתי אליפויות ושני גביעים היה שחקן נוער בגדנע ושיחק באותה שבת. הוא הבקיע דניים מתוך שמונת השערים ואפילו הורחק ע״י השופט. למה הורחקת שאלתי את פרקש השבוע - והוא ענה: ״50 שנה עברו והפרטים מטושטשים אבל בוודאי על משהו אמוציונלי״.
יכול להיות שאיימת על מישהו משחקני רחובות לתת לכם את המשחק, הקשיתי. ״ממש לא. נראה לך שעל איום כזה, שחקן רחובות ירוץ לשופט להתלונן, והשופט ירחיק? תראה, המגרש בגדנע היה תמיד מאוד מאיים. לא היו גדרות מסביב אבל היו חביות וחבל שהיה קשור אליהן. היה מגיע המון קהל, אולי אלף בכל שבת כי מה היה לאנשים לעשות באותן שנים.
"אני זוכר שרחובות נלחמו ולא נתנו לנו את המשחק. לדעתי היה להם אפילו סוג של תמריץ מהפועל ת"א, להשתתף במסיבת האליפות שלהם ולקבל כרטיסים למשחקים של הבוגרים. היה משחק חם אבל לא חריג לאווירה בגדנע״
אקו"ם