ראשי » ספורט » ליגת העל » חדשות ליגת העל

בן חיים: "לא מיציתי את הקריירה בפרמיירליג"

החזרה לארץ ולמכבי תל–אביב, הקריירה הארוכה מעבר לים, השיאים, האכזבות והפצע שלא יגליד. הבלם טל בן–חיים, מהכדורגלנים הישראלים הבולטים בעשור האחרון, מדבר מהלב בריאיון מיוחד

אחת הדילמות הגדולות של כדורגלן ישראלי שעשה קריירה יפה וארוכת שנים מעבר לים, היא האם לחזור לקראת סיומה לשחק בישראל. רוני רוזנטל ודודו אוואט ויתרו על החוויה, אבל רבים אחרים מתקשים לעשות זאת. הסיבה המרכזית היא, ככל הנראה, העובדה שכמעט כל אחד שגדל פה ופרץ החוצה, מחזיק עמוק בלב חלום קטן לסיבוב פרידה מכובד בשכונה המקומית, פלוס אפשרות לפרנסה נוחה לעוד שנה־שנתיים.
 
אלא שבפועל ברוב המקרים המהלך הזה מסתיים בהתרסקות מהדהדת. כולנו ראינו מה קרה כאן לחיים רביבו, שחזר מטורקיה לאשדוד ותלה את הנעליים אחרי חצי שנה; את העונה של אייל ברקוביץ' שהכתימה קריירה מרשימה; וגם את היחס המבזה של הקהל החיפאי ליוסי בניון, שעבר השנה למכבי ת"א וממשיך לשחק בליגה.

"לא היה מכובד מה שעשו כאן ליוסי, אייל וחיים ולקחתי את זה בחשבון כשחזרתי לכאן", מודה הבלם טל בן־חיים, שחזר בעונה שעברה לישראל אחרי 11 שנים מעבר לים, רובן באנגליה. "אבל לאורך כל הקריירה לא התרגשתי ממה שאומרים וכותבים עליי ולא אתחיל עכשיו. הרגשתי שזה הזמן הנכון בשבילי לחזור והלכתי על זה".

עד כמה היה קשה לשוב לפה?
"לא היה פשוט לחזור אחרי 11 שנה. ההבדלים הם עצומים, לא רק מבחינת כדורגל. מדובר בתרבות ומנטליות שונה וברגע שאתה מתרגל לחיות באנגליה, קשה מאוד להתנתק מזה. חזרתי לפה אבא לשלושה לילדים, והנחיתה לא הייתה קלה. לא היה משבר, אבל השוני הגדול גרם לסוג של זעזוע בשנה הראשונה".

איך היה המפגש המחודש עם הקהל של מכבי?
"זה היה אחד הדברים שהקלו עליי את הנחיתה במכבי ת"א. הם אפילו חזרו לשיר לפני משחקים את השיר שכתבו עליי פעם ונתנו לי הרגשה טובה מהרגע הראשון".

טל בן־חיים, שחגג במרץ האחרון 34, נולד וגדל בראשון לציון. למכבי ת"א הוא הצטרף כבר בגיל שש, אז התקדם במהירות דרך הקבוצות הצעירות של המועדון, ובגיל 16 כבר השתתף באימוני קבוצת הבוגרים. את הופעת הבכורה בליגת העל רשם ב־30 באפריל 2001, אז נכנס כמחליף בדקה ה־90, בדרבי מול הפועל ת"א.

בן־חיים הפך לשחקן הרכב במכבי וזכה עם הקבוצה בגביע המדינה (2001/2) ובאליפות (2002/3). "יש הבדל גדול מאוד בין המועדון שעזבתי לזה ששבתי אליו וזו אחת הסיבות ששכנעו אותי לחזור", מסביר בן־חיים, "כל עולם הכדורגל מתקדם וגם מכבי עשתה קפיצה יוצאת מהכלל קדימה לאירופה. אם זה ארוחות אחרי אימונים, אמבטיות קרח אחרי משחקים, מצמידים לכל שחקן ג'י־פי־אס למדוד כמה הוא רץ ומטפלים בו יותר. בכל בוקר כשאני קם, אני ממלא שאלון על איך ישנתי, איך אני מרגיש עם השרירים ולפי זה מחלקים לי את העומס באימון".

בן־חיים חזר למכבי אחרי עונת שיא שבמהלכה זכתה הקבוצה בטרבל היסטורי ואחרי ששוב נפרדה ממאמנה. פאקו אייסטרן הוחלף בסלבישה יוקאנוביץ', שהוחלף תוך חצי עונה על ידי פיטר בוס, שהוחלף בתחילת העונה בידי שוטה ארבלזדה.

"כבר רגילים לזה פה וזה חלק מהדרישות של שחקן במכבי ת"א בשנים האחרונות", אומר בן־חיים, "הגיעו לכאן מאמנים שעשו קדנציה טובה והתקדמו לקבוצות גדולות יותר באירופה. בתור שחקן מקצועני אתה אמור להסתגל במהירות למאמן החדש ולדרישות שלו".

בן־חיים הפך מיד לשחקן הרכב תחת יוקאנוביץ' והעפיל עם מכבי לליגת האלופות, הישג שבו נעסוק בהמשך. כשפיטר בוס הגיע, איבד בן־חיים את מקומו בהרכב, סבל מפציעה ופורסם שעקב הפיחות במעמדו הוא צפוי לעזוב, מה שלא קרה לבסוף.

"כל שחקן כדורגל שואף להיות על המגרש כל עוד הוא בריא ואם זה לא המצב, אז הוא בבעיה ולא נמצא במקצוע הנכון", הוא אומר, "הכדורגל מאוד חשוב ומשמעותי עבורי ומלווה אותי מהרגע שאני מתעורר עד שאני הולך לישון. יש אנשים שזה עובר לידם וזה בסדר, אבל אני לא כזה. חוץ מלהיות עם הילדים שלי, הכדורגל זה הדבר שאני הכי אוהב בחיים ותמיד אשאף להיות על המגרש".

איך אתה מרגיש עם פתיחת העונה?
"פתחתי את העונה בצורה טובה וככל שהמשחקים עוברים, אני נכנס לכושר משופר וחוזר לעצמי. אני שמח שהעפלנו לליגה האירופית ושאני חלק מקבוצה מחויבת, ששואפת לקחת תארים, במיוחד אחרי שלא זכינו בכלום בעונה שעברה".

טוענים שמכבי בלי ערן זהבי, זו כבר לא אותה קבוצה מאיימת. מה דעתך?
"ערן זהבי הוא אחד השחקנים הכי גדולים שהיו במכבי ת"א והשם שלו יהיה חקוק בהיסטוריה של המועדון. המספרים שלו מדברים בעד עצמם והוא עשה כאן שנים מדהימות, יותר מכל שחקן ישראלי אחר. אין מצב כזה שתיקח שחקן שכבש 35 שערים בעונה ועזב והוא לא יחסר. הוא היה מאוד דומיננטי כאן ואי אפשר להתווכח עם העובדה שהוא לא פה יותר, ומכבי צריכה למצוא פתרונות אחרים".

מה הפתרונות לדעתך?
"מבחינתי הפתרון הוא שכולם צריכים לקחת על עצמם יותר, בעיקר שחקנים כמו דור מיכה, טל בן־חיים החלוץ וכל מי שישחק בהתקפה. הם צריכים להיות דומיננטים ולספק מספרים יותר גבוהים".

מתוקף מעמדך, אתה מרגיש מחויב לעזור לצעירים?
"חלק מההחלטה שלי לבוא למכבי ת"א נוגעת גם לתרומה שלי מחוץ למגרש. אם זה שחקנים צעירים שעולים מהנוער - לכוון אותם, להדריך, לתת מילה טובה. אני אוהב לעשות את זה וזה חלק ממני".

בקיץ 2004 עזב בן־חיים את ישראל וחתם לשלוש שנים בבולטון מהפרמייר ליג האנגלית, בתמורה ל־260 אלף אירו לעונה, כשמכבי ת"א קיבלה עבורו רבע מיליון אירו בלבד. סם אלרדייס, מאמן הקבוצה, האמין בו מאוד, הפך אותו לשחקן הרכב, ובן־חיים החל לבנות את שמו הטוב באי הבריטי.

כאשר החוזה הסתיים, הפתיע בן־חיים וחתם על חוזה עתק לארבע שנים בצ'לסי הגדולה, אז תחת ז'וזה מוריניו, תמורת שכר מוערך של שני מיליון פאונד לשנה. "ההחלטה לעבור לצ'לסי לא קשורה לכסף", טוען בן־חיים, "הייתה לי הצעה לחוזה הרבה יותר גבוה מניוקאסל אבל רציתי להגיע למועדון כמו צ'לסי, בייחוד אחרי שאבא שלי ואני ישבנו עם מוריניו והוא הסביר לי שהוא בונה עליי להיות חלק משמעותי בקבוצה".

איך נוצר הקשר עם מוריניו?
"מוריניו ביקש לפגוש אותנו עוד שנה וחצי לפני שעברתי לצ'לסי. אבא שלי הלך לפגוש אותו ומוריניו רצה שאעבור. הוא אהב את העובדה שאני יכול לשחק מגן שמאלי, ימני ובלם, אבל בבולטון לא הסכימו לשחרר אותי. היא הייתה אז במקום רביעי והתמודדה על מקום בצ'מפיונס ליג".

איך הרגשת אחרי חתימה במועדון פאר כזה?
"ההחלטה לעבור לצ'לסי הייתה מאוד קשה, וזו הייתה אחת הפעמים בקריירה שהלב שלי נשבר. סם אלרדייס, שעבר לניוקאסל, התקשר אליי והציע לי חוזה חלומי בקבוצה. להגיד לו 'לא' היה עבורי רגע קשה ועצוב בקריירה, רגע שהייתי בו בצומת לא נוח וסירבתי למאמן שהאמין בי, נתן לי צ'אנס, נשאר איתי אחרי אימונים לעבוד  באופן אישי ובנה לי קריירה באנגליה. הוא הבין את הבחירה שלי, כי רציתי לשחק בצ'מפיונס ליג, אבל עדיין זה היה קשה מאוד".

הקדנציה בצ'לסי החלה בצורה אידיאלית עבור בן־חיים, שהפך שחקן הרכב בתחילת העונה. אבל הקבוצה קרטעה, מערכת היחסים בין מוריניו לבעלי הקבוצה, רומן אברמוביץ', הגיעה לנקודת רתיחה שהובילה לעזיבתו של המיוחד ולמינויו המפתיע של אברהם גרנט למאמן הקבוצה.

"צ'לסי זה פצע שעוד לא הגליד", מודה בן־חיים, "ברגע שאתה משחק בעשרת המשחקים הראשונים עם מאמן כמו מוריניו, אחד המאמנים הטובים בעולם, ואז מגיע מאמן ישראלי ומוציא אותך, כמובן שיש תחושה של חוסר מיצוי ושיכולתי להישאר בקבוצה כזו תקופה יותר ארוכה".

בן־חיים התקשה לקבל את חוסר הפרגון של המאמן הישראלי ותקף אותו בתקשורת. "ידעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה שאברם יאמן את צ'לסי", אמר אז ונקנס על ידו ב־80 אלף פאונד. "הייתה לי שיחה עם אברם על מה שקרה, אבל אני מעדיף שנשאיר אותה בינינו", הוא אומר, "ועדיין, העובדות מוכיחות ששיחקתי עד שהוא הגיע".

איך היה לשחק לצד כוכבים כמו דרוגבה וג'ון טרי?
"כולם חושבים שהשחקנים האלה שחצנים עם האף למעלה, אבל אני חייב לספר שאלה האנשים הכי צנועים ששיחקתי איתם. הם יותר צנועים משחקנים בקבוצות הרבה פחות טובות שהייתי בהן. זו חוויה יומיומית לשחק עם אנשים כאלה, שאתה נהנה להיות בחברתם והם גם שחקנים מהטופ העולמי. עם חלקם אני שומר על קשר עד היום".

למה עזבת בסיום העונה הראשונה?
"היה לי חוזה לעוד שלוש שנים, מינו את פליפה סקולארי והוא רצה שאשאר, אבל רציתי ללכת למקום שבו אשחק יותר וביקשתי לעזוב. פתאום במקום להיות אופציה שנייה או שלישית, הפכתי לאופציה רביעית ולמרות שיש הרבה משחקים בעונה, רציתי להיות פקטור יותר משמעותי בקבוצה שבה אשחק".

בשנה שעברה, לאחר שהעפיל עם מכבי ת"א לשלב הבתים בליגת האלופות, זכה בן־חיים למפגש מול האקסית המיתולוגית מלונדון. "ההגרלה מול צ'לסי הייתה עבורי סגירת מעגל כפולה", מספר בן־חיים, "עונה אחרי שעזבתי את מכבי, היא העפילה לראשונה לליגת האלופות והחמצתי את זה, ולשחק מול קבוצה שהייתי בה בעבר היה מיוחד".

הרגשת בזמנו פספוס שלא חווית את זה?
"לא. מכבי שיחקה אז מול באיירן ויובנטוס ואני שיחקתי מול מנצ'סטר יונייטד, סיטי, ארסנל והייתה לי ליגת אלופות כל השנה".

הובסתם מול צ'לסי ובמשחק השני הורחקת. אובר מוטיבציה?
"זה היה חוסר מזל. אני תמיד עולה עם מוטיבציה גבוהה, גם אם זו קבוצת תחתית. זה קרה, צריך ללמוד מהדברים האלה ואני מקווה שבפעם הבאה אני אהיה שקול יותר".

בטח תסכים שההופעה של מכבי בליגת האלופות הייתה מאכזבת.
"אני לא יודע אם האמירה 'נכשלנו במבחן התוצאה' היא נכונה, כי בכל זאת אתה מתמודד מול שחקנים טובים יותר בקבוצות עם תקציבים גבוהים יותר, אבל כמובן ששאפנו ליותר. אני משוכנע שאם מכבי ת"א תגיע לבתים על בסיס שנתי ולא פעם באחת־עשרה שנה, גם התוצאות הטובות יגיעו".

העונה בצ'לסי הייתה סוג של נקודת מפנה עבור הקריירה של בן־חיים, שהחל לעבור בין קבוצות שונות ולסבול גם מחוסר מזל. הוא עבר למנצ'סטר סיטי, ממנה לסנדרלנד, חתם בפורטסמות' והגיע איתה לגמר הגביע (גם שם פגש בשלב מסוים את גרנט על הקווים) אבל בשל מצבה הכלכלי ירד איתה ליגה. הוא הושאל ממנה לווסטהאם, שלא עמדה בתנאי ההשאלה ונאלץ לחזור לפורטסמות' המתפרקת, שלא הייתה יכולה לעמוד בחוזה העתק שלו.

"אלו היו ימים לא קלים", נזכר בן־חיים, "בפורטסמות' אמרו לי לחכות בדירה בלונדון עד שיסדרו את ההשאלה לעוד חצי עונה, ובווסטהאם אמרו שכרגע אני לא יכול להיות אצלם עד שהעניינים יוסדרו. וככה יצא מצב שלא התאמנתי באף אחד מהמועדונים ונשארתי בבית. במשך חודש, כל בוקר קמנו, לקחנו את הילד לגן והלכנו לפארק להתאמן. ינואר, מינוס שלוש מעלות, אני מניח קונוסים ורץ ביניהם, כשאשתי בחודש שביעי מודדת לי זמנים. אם לא נשברתי שם, כנראה שכבר שום דבר לא יצליח לשבור אותי".

מה דעתך על כדורגלנים ישראלים שיוצאים לאירופה וממהרים לחזור לישראל?
"כל אחד עושה את השיקולים שלו, אם זה ענייני משפחה או שיקולים כלכליים כי יש כאלה שמקבלים בארץ הצעות כספיות גבוהות יותר. אני יכול לומר שזה לא קל להיות בחו"ל, צריך אופי מאוד חזק. קשה לעזוב את המשפחה, לגור לבד או רק עם האישה, בלי חברים ובלי לצאת, וקר, ויש תקופות שאתה יושב על הספסל. יש המון משתנים, המון התמודדויות וכל אחד בוחר לעצמו. היו לי הרבה קשיים בדרך, אבל כאלה שהסתכלתי להם בפנים, עברתי אותם ואז יכולתי להסתכל עליהם ולצחוק. להרים ידיים ולהישבר זה הרי הכי קל".

וכל אותן שנים קיבלת הצעות לחזור?
"היו לאורך השנים הצעות שהגיעו אליי גם מישראל, אבל לא הרגשתי שזה מתאים. בטח כשאני משחק בפרמייר ליג ורואה שאני משתלב ביכולת טובה".

אחרי התקופה הקשה חתם בן־חיים בינואר 2013 בקבוצת קווינס פארק ריינג'רס, אבל מיעט לשחק בה ובסיום העונה עזב לראשונה את אנגליה ועלה על מדי סטנדרד ליאז' הבלגית, שאותה אימן אז גיא לוזון.

"זו הייתה שנה לא קלה", מספר טל, "הופתעתי לגלות שהקהל של סטנדרד אנטישמי מאוד ומניף דגלים של פלסטין בכל משחק. כבר במשחק הראשון אחרי שחתמתי, באתי לראות את דודו ביטון משחק. בכל נגיעה שלו בכדור, לא משנה טובה או לא, הקהל שרק בוז והאווירה הייתה לא נעימה".

איך זה יכול להיות שמעולם לא פורסם בארץ דבר על התופעה הזו?
"האמת שאני לא יודע. אחרי אחד המשחקים, כמה אוהדים נכנסו שם לעמדת הראיונות ושברו זכוכיות. אלו דברים שלא ידעתי לפני שהגעתי".

גם מקצועית דברים לא הסתדרו.
"הגעתי בלי הכנה כמו שצריך לעונה, והקבוצה רצה טוב, ניצחה שבעה משחקים רצוף וגיא לא יכול היה לעשות שינוי בהגנה. כשכבר קיבלתי את ההזדמנות והייתי טוב, לקהל הקיצוני שם היה משקל. המצב בעייתי הרבה יותר ממה שחושבים".

איך היה הקשר בינך לבין גיא לוזון?
"הגעתי לבלגיה בגלל שהוא רצה שאבוא, והיחסים בינינו היו בסדר גמור. גיא הוא בנאדם אמיתי, שאומר את מה שהוא חושב ובבלגיה באותה תקופה היו דברים שהיו פחות בשליטתו".

בסיום אותה עונה חזר בן־חיים לאנגליה, הפעם לצ'רלטון מהליגה השנייה. שם הפך לשחקן הרכב קבוע לראשונה מזה זמן, וסיים עונה עם 37 הופעות והרבה ביקורות טובות. במהלך אותה עונה שוב הפך גיא לוזון למאמן שלו.

"קשה לי להסביר איך קרה ששיחקתי באירופה תחת לא מעט מאמנים ישראלים", צוחק בן־חיים, "לליאז' וצ'רלטון יש את אותם הבעלים וכמו שאני עברתי, כשהדברים בבלגיה לא הסתדרו כמו שציפיתי, אחרי שפיטרו את המאמן בצ'רלטון גיא הגיע להחליף אותו".

במבט לאחור, איך תסכם את הקריירה האירופית?
"אני עדיין לא בשלב הסיכומים של הקריירה, אבל זו גאווה להיות במועדונים כל כך מפוארים באנגליה. הגשמתי הרבה חלומות של הרבה אנשים. הגעתי לרמות הכי גבוהות אבל עדיין, יכולתי להישאר שם יותר ובאיזשהו מקום אני מרגיש שיכולתי לעשות קצת יותר".

אתה מרגיש תחושת פספוס?
"אני לא מרגיש פספוס אבל מרגיש שלא מיציתי, וזה תמיד צובט לי קצת. כל פעם שאני שומע או רואה משהו שקשור לליגה האנגלית, התחושה הזו מגיעה".

במקביל לקריירה באירופה, ניהל בן־חיים קריירה מרשימה למדי במדי נבחרת ישראל. הוא ערך את הופעת הבכורה במדים הלאומיים בפברואר 2002, אז הובסה ישראל 7:1 בידי גרמניה, כבש את שערו היחיד ביוני 2011, בפנדל מול נבחרת לטביה, ורשומות לו 91 הופעות בינלאומיות, מספר מרשים למדי. אחרי שנים ארוכות שבהן שיחק בקביעות בהרכב, לא זימן אותו אלישע לוי לפתיחת הקמפיין למוקדמות מונדיאל 2018, ונראה שהוא מאוד לא מרוצה מהעניין. "אני מעדיף לא להיכנס לזה עכשיו", הוא אומר, "מבחינתי אגיע לנבחרת מתי שיקראו לי".

יש לישראל סיכוי להגיע למונדיאל?
"הוגרלנו לשחק מול נבחרות שעל הנייר הרבה יותר טובות מנבחרת ישראל, אבל אני חושב שהכול אפשרי בכדורגל".

הקמפיין הקודם באמת היה פספוס אדיר, או שזו הרמה שלנו בסופו של יום?
"אחרי הפתיחה המצוינת שלנו וצבירת תשע נקודות מתשע אפשריות, יצאנו בסוף מאוד מאוכזבים, למרות ששיחקנו מול נבחרת כמו בלגיה, שמדורגת שלישית בעולם או מול ווילס עם שחקנים מריאל מדריד וארסנל. לצערי אנחנו עדיין לא ברמה הזו, אבל היו משחקים שפישלנו ולא הגענו אליהם. קיבלנו שערים שיכולנו להימנע מהם ויכולנו להוציא תוצאות טובות יותר, בטח מול קפריסין בבית. בשורה התחתונה היה קמפיין לא רע אבל מאכזב. היה לנו צ'אנס, אבל זה שייך להיסטוריה".

מכבי זו התחנה האחרונה שלך בקריירה?
"אי אפשר לדעת. אני עדיין מרגיש טוב, בן 34, עובד קשה כל יום. שומר על הגוף, מתאמן כמו שצריך ולא חושב מה יהיה עוד שנה. עד סיום העונה יש לי חוזה במכבי ת"א ונראה כבר בהמשך מה הלאה".

תחזור בעתיד לאירופה?
"אני לא חושב על זה ומתמקד רק פה, באיך להיות טוב בשביל מכבי ת"א".

ועדיין, עולות כבר מחשבות מה לעשות בעתיד?
"יש לי עסק של מוצרים פרו־ביוטיים בארה"ב, בשם 'אייר ביוטיקס'. מגיל צעיר הדברים הבריאים והמקצוענות זה משהו שייחד אותי, והקריירה שלי קיבלה הרבה תנופה בגלל שעבדתי קשה ועשיתי את הדברים נכון. ברגע שגיליתי מוצר שיכול לעזור לאנשים בכל התחומים, נמשכתי לעניין והחלטתי ללכת על זה".

מיעטת להתראיין לאורך השנים, למה בעצם?
"במהלך השנים באנגליה הרגשתי שהתקשורת לא מפרגנת לי ולא שמה אותי במקום או במעמד שראוי לשחקן ישראלי שהגיע לקבוצה כמו צ'לסי. זה גרם לי להימנע מלדבר עם עיתונאים ואתרים ישראליים וגם לא הרגשתי בזה צורך. היו לי הפינה באנגליה, המשפחה וסדר היום שלי, ולא הרגשתי שזה חסר".

נראה שיש הבדל גדול בין טל על המגרש, שלא הייתי רוצה לפגוש, לבין זה שאני מדבר איתו כאן בכיף. אתה מודע לזה?
"מישהו פעם אמר לי, שעדיף שהפער הזה יהיה ככה - שעל המגרש אהיה הרע ומחוצה לו אהיה הטוב. אני מודע להבדלים. אני לא בנאדם שנפתח בקלות לכל אחד, ויש מעט מאוד אנשים שמכירים אותי באמת. המשפחה והחברים הקרובים יודעים מי זה טל של מחוץ לכדורגל. אם מישהו יראה אותי עם הילד ואחר כך במגרש, הוא יחשוב שיש כאן איזה פיצול אישיות".

אתה אבא לשלושה בנים, זה שינה אצלך משהו?
"הילדים הם הדבר הכי חשוב בחיים שלי. זה שינה אותי, ביגר אותי, נתן לי לראות את החיים בפרספקטיבה אחרת".

עד כמה השפיע אביך עמנואל על הקריירה שלך?
"הוא מלווה אותי מגיל צעיר לכל אימון ולכל משחק ושותף לכל החלטה בחיים שלי ותמיד היה שם איתי, בעיקר בתקופות הקשות. הרבה אנשים אמרו לי שהלוואי שהיה להם אבא כזה, שאיתו היו מגיעים הרבה יותר רחוק".

מה הרגע הכי גדול בקריירה שלך?
"הרגע שבו מינו אותי לקפטן נבחרת. זו תחושת גאווה. כשאתה רץ במגרשים מגיל שש, אתה לא חושב להגיע לצ'לסי, אלא חולם להגיע לנבחרת ישראל ושואף להיות חלק ממנה".

מה דעתך על ההישג של באר־שבע?
"באר־שבע היא קבוצה מצוינת שבנתה סגל מצוין, והולך להיות מאבק קשה מאוד כמו שהיה בשנה שעברה. שתי הקבוצות רוצות להצליח, ולאף אחת מהן לא יהיה קל יותר משנה שעברה. יהיה מאבק צמוד".

איך זה לשתף פעולה עם יוסי בניון?
"זה כיף, יש תחושה של סגירת מעגל. שיתפנו פעולה הרבה שנים בנבחרת אבל אף פעם לא בקבוצה. כשהוא הגיע לאנגליה בפעם הראשונה, הוא נפגש עם סם אלרדייס ואמור היה לחתום בבולטון, אבל אז הוא ביקש עוד יומיים ובסוף סיכם בווסטהאם".

זה מוזר לשחק לצד שחקן שיש לו בדיוק אותו שם כמו שלך ומושך הרבה תשומת לב?
"עד היום טל מזכיר לי שהוא היה מביא כדורים כשהוא היה ילד בכפר־סבא ובמשחק אחד מולם, כשהייתי בן 19, הוא ניגש אליי בסוף, סיפר לי איך קוראים לו ולא האמנתי. כמובן שזה קצת מוזר שקוראים לנו באותו שם, אבל כשלואיס פרננדס הזמין אותו לנבחרת, הוא אמר שמהיום קוראים לו 'טיטי', על שם הדגם של הרכב של אאודי בגלל שהוא מהיר. השם הזה נתפס גם בנבחרת וגם במכבי. בכל מקרה, הוא שחקן גדול עם יכולות גבוהות ואני משוכנע שתהיה לו קריירה אירופית מוצלחת".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע וחצי. קודם כול המשפחה שלי בריאה בלי עין הרע, וזה הדבר הכי חשוב שיש. בנוסף, בתור שחקן, הגשמתי הרבה חלומות. יש לי ילדים מקסימים, אני מתפרנס בכבוד ועשיתי דברים יפים. זה לא חמש, בגלל שאני מרגיש שתמיד יכולתי לעשות קצת יותר, למרות שכל יום אני קם בבוקר ואומר תודה רבה על כל מה שיש לי ואני שמח בחלקי".          

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg