ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

חוזר ובגדול: אפי בירנבוים מדבר על הכול

לפני שנתיים, אחרי עשורים ארוכים כמאמן מוביל בכדורסל הישראלי, החליט אפי בירנבוים לקחת פסק זמן ארוך מהמגרש. עכשיו הוא חוזר בתפקיד המנהל המקצועי של הפועל ת"א ומספר על הסיבות להיעלמות, השינוי המשמעותי שעבר וההתרגשות מהג'וב החדש

 תחילת מרץ 2014 נפל דבר בכדורסל הישראלי. אפי בירנבוים, שהחל לאמן קבוצות בוגרים 33 שנה קודם לכן והפך לאחד מאנשי המקצוע המוכרים והמוערכים בספורט הישראלי, התפטר במפתיע מאימון בני הרצליה בעקבות סדרת הפסדים. "ברגע שלא הגעתי שמח למגרש, הבנתי שאני צריך לבדוק את עצמי", אומר בירנבוים בריאיון ל"מקור ראשון", "עם השנים למדתי שאימון זה מקצוע שצריך לתת בו מעצמך 110 אחוז והרבה אנרגיה ואי אפשר להיות ריק ועצוב. החלטתי שאני לא רוצה להגיע שוב לאותה סיטואציה". 

תוך רגע נעלם בירנבוים מהעין הציבורית, כשהוא מסרב בתוקף להתראיין ולהסביר מה עובר עליו. "קיבלתי הצעות לאמן אבל החלטתי לא לקחת אותן, רציתי פסק זמן", הוא מסביר, "כשלא הייתי בעניינים, לא הרגשתי נכון להתראיין כי זה תמיד נותן תחושה שאתה מנסה למכור את עצמך, ויש אנשים שחושבים שהסיבה לכל מילה שיוצאת לך מהפה היא שאתה ממורמר".

מה עשית בשנתיים האחרונות?
"גיליתי את עצמי מחדש. ביליתי הרבה זמן איכות עם המשפחה ולמדתי שזו חוויה אחרת לגמרי להיות איתם, כשהראש שלך נקי בלי לדאוג מה יהיה באימון. בנוסף, השתתפתי בקורס הראשון לניהול מקצועי של קבוצות ספורט, שנפתח בווינגייט בשיתוף ההתאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל, שהיה יוצא מהכלל. אלו היו שנתיים פוריות, מאוד נהניתי בהן".

באמצע יוני השנה הפתיע בירנבוים שוב, כאשר מונה למנהלה המקצועי החדש של הפועל ת"א, וחזר ברגע אחד למרכז העניינים בכדורסל המקומי. "זו הרגשה של עשייה חדשה וזה מאוד מרגש", הוא מספר, "אנחנו עדיין מגבשים ביחד את התפקיד ואת גבולות הגזרה שלו. בגדול, הרעיון הוא שאפקח על מחלקת הנוער, אעביר הרצאות, אסייע לצעירים בשלב המעבר הקשה בין נוער לבוגרים, אעבוד מול מאמן הכושר ואנסה לתרום מהניסיון שלי לקבוצת הבוגרים".

איך הגבת כשהציעו לך את התפקיד?
"מזמן רציתי בתפקיד, וזה התלבש לי כמו כפפה ליד. הבנתי את הצורך שלו בקבוצת כדורסל ואני מאוד שלם עם זה. העשייה החדשה עושה לי טוב, ממלאת אותי.\כשמאמן לוקח ממני טיפ, זה נותן לשנינו הרגשה טובה. מדובר באותם מוטיבים שבהם עסקתי לאורך השנים, פשוט מזווית אחרת. אם בהפועל יהנו ממני רק חצי ממה שאני נהנה עד עכשיו בעשייה, אני חושב שזאת תהיה עסקה טובה לשני הצדדים".

התפקיד מקביל בעצם לג'נרל מנג'ר ב־NBA?
"זה לא ג'נרל מנג'ר כמו שאנחנו מכירים מה־NBA, שיושב במשרד ומתכנן טריידים עתידיים לעוד שנתיים. אנחנו חיים במציאות שלנו, ידעתי בדיוק לאן אני נכנס ולא צריך לעשות מזה משהו בומבסטי. יש במערכת אנשים שעשו הרבה דברים, אני לא מתכוון להזיז אף אחד, זה לא האופי שלי ואלה לא הצרכים של הקבוצה. הפועל זו מערכת שעובדת יחד וצריכה להביא פירות. בכל מקום שירצו, אתן את העין ואת ההשקפה שלי".

הפונקציה הזו מעולם לא עבדה בישראל, למה שתעבוד הפעם?
"כשאתה רואה את התמונה הכוללת אצלנו, אתה רואה שיש ואקום עצום בכל הנוגע לעניין הניהול המקצועי, שצריך למלא אותו. זה צורך של כל מועדון, למרות שזה לא יוריד את הלחץ מהמאמן, אם חלילה נפסיד משחק".


איך יעבוד שיתוף הפעולה שלך עם המאמן שרון אברהמי?
"זה הדבר הכי קל. יש בהפועל צוות מאמנים שאברהמי יוביל, וכולל גם עוזר מאמן מוכשר בשם יוסי בונן, שמאוד הצליח בליגה השנייה. בקבוצת כדורסל יש משברים על בסיס יומיומי והעובדה שאני לא על הקווים, תאפשר לי לראות דברים מהצד ולסייע במניעת טעויות או כניסה לפאניקה ולחץ מיותר. יש לי הרבה ניסיון ואני מאמין שאוכל לתת ממד אחר וחיובי לכל העסק".

למה היה חשוב להצהיר במסיבת העיתונאים שבכל מקרה לא תחליף אותו על הקווים?
"כי כולם היו מוכנים מראש לשאלה הטריוויאלית הזו וכמובן שזה לא מה שעומד לקרות".

 

ובאמת לא תאמן יותר?
"כרגע לקחתי פסק זמן מאימון, אני עושה תפקיד שאני מאוד אוהב, בתקווה לעשות אותו שנים ארוכות, אבל אני לא מרגיש צורך להתחייב שלעולם לא אאמן יותר. נולדתי מאמן וזה תמיד יהיה חלק ממני".

במשך השנים, עוד לפני שהמשחק התחיל הייתה רשומה על שמך עבירה טכנית. איפה תוציא את העצבים עכשיו?
"היום אני כבר הרבה פחות עצבני, וגם בעבר זה היה בעיקר התפרצויות זעם, ויותר קשור לניהול כעסים לא נכון מצדי".

במשחקים תשב ביציע?
"אני אשב על הספסל ואם יהיה לי מה להגיד, אלחש אותו באוזן לעוזר המאמן. הרי יש כל כך הרבה מומחים ביציע, אז יהיה עוד אחד על הספסל".

אפי בירנבוים (62) נולד, גדל וגר עד היום ברמת־גן. הוא החל את דרכו בכדורסל על המגרש בתור רכז, וכבר בגיל צעיר הפך למאמן. בגיל 27 החל לאמן את קבוצת הבוגרים של מכבי פ"ת בליגה השנייה. "אני מגיל חמש על המגרש, עברתי המון לאורך השנים וזוכר דורות על דורות של שחקנים ששיחקו כאן", הוא אומר, "זכיתי לראות את שמואל יעקובסון זכרונו לברכה מביא שחקן אמריקני יוצא מהכלל בעסקה שנסגרה בטלפון הציבורי מהדואר, ושחקן בשם עמיקם ריקלין, שזכה באותה עונה בתואר מלך הסלים בכדורסל ומלך השערים בכדוריד. הדברים השתנו מאוד מאז ואם אתחיל עם הסיפורים זה לא ייגמר".

לאחר כמה עונות כעוזר מאמן של גרשון דקל, רני כהנא ואריה מליניאק, הפך בירנבוים ב־1987 למאמן הראשי של מכבי רמת־גן בליגה הבכירה ומאז לא עצר במשך שנים רבות. להפועל ת"א הוא הגיע לראשונה בשנת 2005, אז אימן את הקבוצה במשך שנתיים ברציפות. "הפועל ת"א שינתה צורה לחלוטין מאז שהפכה לקבוצה של אוהדים", אומר בירנבוים, "הייתי בישיבה עם 150 אוהדים, שבה אברהמי הציג את האני מאמין שלו לגבי השנה הבאה ונשאל שאלות מקצועיות ובנוגע לתקציב, זה דבר מדהים. בתקופה הראשונה שלי שם, שאול אייזנברג היה יושב הראש וזו הייתה הצגה של איש אחד". 

יש משהו שגורם לך בכל זאת להתגעגע למועדון הישן?
"הגעגוע היחיד קשור יותר למחלקת הנוער ולאוסישקין, שהיה בית. להפועל אמנם בנו אולם חדש ומהודר, אבל זה לא בית. מחלקת הנוער כרגע מפוזרת ברחבי תל־אביב, בנוסף לאקדמיה בכפר הירוק, שהקים בזמנו יורם חרוש. זו מציאות לא פשוטה, שדורשת הרבה לוגיסטיקה ותיאומים וצורכת הרבה זמן וכסף ומאלצת גם את הקבוצה הבוגרת לנדוד מדי פעם לאולמות חלופיים".

איך מתקדמות ההכנות לעונה החדשה?
"כרגע אנחנו נמצאים במצב לא טוב בגלל שהשחקן המוביל שלנו, רביב לימונד, פצוע. שחקנים אחרים סובלים מבעיות בריאות וכל ההכנה שלנו השתבשה".

במסיבת העיתונאים הצהרתם שהמטרה היא להעפיל לפיינל פור.
"הפועל ת"א, כמו קבוצות אחרות, למדה שבתחילת השנה אתה צריך לשם רף כדי לאתגר את השחקנים ולמכור מנויים, ושבמבנה של הליגה הישראלית, גם אם אתה מסיים שביעי, אתה עדיין מועמד רציני להגיע לפיינל פור. ועדיין, חשוב להבין שבקבוצה בסדר גודל תקציבי כמו הפועל ת"א, בניגוד לקבוצות הגדולות, פציעה כמו של לימונד גורמת זעזוע לכל המערכת, כי אתה לא יכול לשלוף מחליף באותה הרמה".

אחת הבעיות שאיתן מתמודדת הפועל ת"א היא קבוצת האוהדים הקיצונית שלה, שמעורבת מדי שנה בתקריות אלימות, ואינה בוחלת בשימוש בנאצות ומילים קשות במהלך המשחקים. בירנבוים, שמודע לעניין, מנסה להדוף מעליו את תפוח האדמה הלוהט: "להפועל ת"א יש אוהדים מסורים מאוד ויש את הקבוצה המוכרת, שהיא קנאית ופנאטית יותר ואני חושב שמתמודדים איתה יפה. יש אמנם נאצות וצעקות ביציע, אבל אף אחד לא מגיע למשחק כדורסל לראות קונצרט".

אתה נשמע מאוד סלחן. לא משנה מה דעתך על שמעון מזרחי, מאוד לא נעים לשמוע יציע שלם קורא לאדם מעל גיל 70 להתאבד.
"אני יכול להגיד לך שלאורך השנים צעקו לאשתי ולי דברים מאוד חמורים, וכבר בדרך לאולם ידענו שזה מה שהולך לקרות וקיבלנו את המנה שלנו. זה לא טוב, אבל זה חלק מעולם הכדורסל אצלנו וזה לא יהיה כמו בארה"ב. הרבה שוכחים שב־NBA, בקהל בדרך כלל נמצאים רק  אוהדי הקבוצה הביתית, אז אין מי שידליק את האש יותר מדי, אלא אם כן יש איזה שחקן שמשתגע ועולה ליציע".

בירנבוים אימן לאורך הקריירה 11 קבוצות, בחלק מהן מספר קדנציות. הוא עמד על הקווים 613 פעמים, שבהן רשם 328 ניצחונות ו־285 הפסדים. הוא זכה בתואר אחד, כשהוביל את בני הרצליה לזכייה בגביע המדינה בעונת 1993/4 ולאורך השנים הִרבה להגיע למעמדי גמר, בליגה ובגביע, אבל לא שתה מהבאר והפסיד לא מעט תארים.

"ההפסדים במעמדי גמר אף פעם לא שברו אותי והיה לי כיף גדול בעשייה", הוא אומר, "זה גם עניין של פרספקטיבה. כשאימנתי את נבחרת העתודה עד גיל 22, סיימנו במקום החמישי באירופה, אחרי ניצחון בעשרים הפרש על טורקיה וחזרנו לארץ בתחושת החמצה, כי הנבחרת לפנינו עשתה הישג גדול יותר. הגאווה הגדולה שלי עד היום היא כשאני פוגש שחקן שאימנתי והוא מחבק אותי כי הוא זוכר אותי לטובה".

ב־2008 רשמה הקריירה של בירנבוים נקודת שיא, לאחר שמוּנה למאמנה של מכבי ת"א. אבל הדברים לא התחברו ואחרי חמישה חודשים פוטר מתפקידו. למרות שברור שנעשה לו עוול מסוים, בחר בירנבוים בדרך אצילית ושונה מהרוח המקומית, ומעולם לא דיבר רעות על המועדון הצהוב.

"יש לי סיפורים מהרבה מאוד קבוצות, אז אתה מתאר לעצמך שגם ממועדון כמו מכבי יש מה לספר, אבל זו לא הדרך שלי", הוא מסביר. "מדובר בהנהלה שנתנה לי משכורת יפה וכמו בחיים, גם בכדורסל אתה צריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון ואם זה לא קרה, אז הלאה. העיתונאים שמכירים אותי טוב אפילו לא ניסו להוציא ממני משהו בנוגע אליהם כי הם ידעו שזה לא יקרה".

מה דעתך על השנתיים האחרונות של מכבי ת"א?
"מהרגע שחזרתי לתפקיד בקבוצת כדורסל, אני לא מתכוון לדבר על מערכות אחרות, בטח לא על מכבי ת"א והפועל ירושלים, זה פשוט לא יהיה הוגן. יש לנו מספיק מהבעיות שלנו, אנחנו רוצים לגדול ולהיות טובים וחזקים". בירנבוים, שידוע במזגו הסוער ובסגנונו הישיר, זעזע את עולם הכדורסל כאשר בעונת 2004/5, בסיום משחק שבו הוביל את הפועל ת"א לניצחון מול הפועל ירושלים, אז מחזיקת גביע יול"ב, נשא נאום שזכה לשם "שתיקת הכבשים" ועסק בחוסר השוויוניות בליגה הישראלית ובשליטתה הבלעדית של מכבי ת"א.

"נאום שתיקת הכבשים הגיע אחרי שקבוצות הלכו במדבר הרבה שנים וזה היה דבר טוב, מפץ מטורף שהוביל לשינויים בכדורסל הישראלי", טוען בירנבוים, "הנאום הזה עזר בסופו של דבר להרבה מאוד קבוצות מהדרג השני למכור את עצמן, להביא ספונסרים, להגיע לפיינל פור ולזכות באליפויות". 

מה דעתך על מצב הענף כיום?
"זה לא שאין פערים היום. בעיות תמיד יש וכל ליגה צריכה לדאוג לעצמה. מכבי ת"א והפועל ירושלים עם הבעלות החדשה פתחו פער משאר הקבוצות, הגדילו את ההשקעה בכמה מליונים טובים והעמיקו את הסגלים, אבל עדיין הליגה לא נשברת מזה והקבוצות יכולות להמשיך ולחלום".

אתה בעד פיינל פור או סדרות?
"אני יודע שהרבה אנשים אומרים שזה לא כדורסל ושהפיינל פור זו לא השיטה הנכונה וצריך סדרות. הכול נכון, אבל כדי לשנות, מובילי הענף צריכים להיכנס לחדר, לשמוע את הדעות השונות ולפעול לטובת הליגה".

מה דעתך על החוק הרוסי?
"אני בעד שני זרים כמו פעם, אבל זה לא אפשרי היום והחוק הזה הוא סוג של פשרה בין הדעות השונות. זה כמו בפוליטיקה, שלא תמיד אתה בוחר במנהיג שאתה רץ אחריו, אלא בוחר את הרע במיעוטו, גם כאן החוק הרוסי נותן אופק לכל שחקן קט סל להגיע לליגת העל. ישראלים עוזרים למכור את הליגה כי הקהל מחפש אותם ורוצה להזדהות".

אותי משגע שאף פעם לא יודעים באיזה יום מתקיימת הליגה.
"בישראל, כמו בהרבה מקומות בעולם, הקבוצות חיות מהטלוויזיה ומזכויות השידור, שהם חלק מרכזי במשחק הזה. יש דרישות שמגיעות מהם וצריך לדעת להתפשר. זה גם טוב להימורים ולהכנסות, שהמחזור מפוזר על פני כמה ימים, ואני מכיר כמה חובבי כדורסל, שנהנים שיש להם משחק כל יום".

לאן נעלמו הקלעים הישראלים?
"אחת הסיבות שלא רואים כאן יותר קלעים טבעיים, כמו שהיו פעם אור גורן ודורון שפע, היא בגלל שהכדורסל השתנה מאוד והיום דורשים מהשחקנים מגוון של יכולות, ואילו הקלעים של פעם התמקדו בעיקר בקליעה. בנוסף, בניגוד לעבר, ילדים היום לא הולכים לזרוק שש שעות ביום במגרש הפתוח ומסתפקים באימון של שעה ורבע".

מה אתה חושב על סטף קארי?
"סטף הוא דוגמה מצוינת לעניין כי הוא הקלעי הכי גדול שיש היום בכדורסל ובנוסף הוא רכז נהדר, מוסר אסיסטים ברמות הגבוהות ביותר ושולט בכדור כמו אמן. הוא הסיפור הגדול ביותר בענף כיום".

מה דעתך על המגמה שבה יותר ויותר כישרונות אירופאיים מגיעים ל־NBA?
"אין ספק שהאמריקנים נפתחו לכדורסל האירופי. בזמנו דראזן פטרוביץ', שהיה גדול השחקנים באירופה בעשור שלו, בקושי התקבל ל־NBA והיום יש כאלה שכבר בגיל 17 מסמנים אותם כפוטנציאל. ועדיין, אני מאמין שחשוב שנדאג לעצמנו, לא לאירופה ולא לשום מקום אחר".

מה לגבי הקריירה של עמרי כספי?
"עמרי נהדר ולו רק בזכות העובדה שעוד לפני היכולות המקצועיות והכישרון, יש לו יכולות מנטליות גבוהות. הוא למד איך להתנהל נכון בתוך המערכת של ה־NBA, הוא עושה את זה בגדול וצריך להוריד בפניו את הכובע. בעבר התייחסנו לישראלי הראשון שיגיע לשם כמו האסטרונאוט הראשון על הירח, אבל האסטרונאוט הגיע, דרך וחזר, וכספי כבר מחזיק שנים וקשה שלא להתפעל מזה".

אחת החוזקות של בירנבוים כמאמן הייתה היכולת שלו להתמודד עם שחקנים מוכשרים אבל בעייתיים. כשאני מעלה בפניו את הטענה שנראה שהיום יש פחות כאלה, הוא מבטל אותה מיד: "רק עכשיו בטורניר בגן נר אריק גריפין מגלבוע גליל נתן אגרוף לשחקן שלנו דאריל וויליאמס ושבר לו את האף. אופי האדם נשאר אותו הדבר, פשוט למדו לטאטא את הדברים האלה מתחת לשטיח".

מה עזר לך בהתמודדות מול שחקנים כאלה?
"למדתי לקבל אותם כמו לוח חלק, בלי להקשיב לסיפורים ואגדות ולתת לכל אחד את הצ'אנס שמגיע לו. חלק מאלה שהצטיירו כ'מקרה ראש', היו מאוד קלים לאימון והדוגמה הכי טובה היא קני ויליאמס, שהיה השחקן שהיה לי הכי פשוט לאמן בקריירה. מצד שני, ההתנהלות שלו מחוץ למגרש פגעה בו הרבה פעמים".

איך אתה מסביר את הניגודיות הזו?
"בכולנו יש ניגודים ואל תשכח שכדורסל זה משחק של ילדים, שמשחקים אותו מבוגרים עם מכנסיים קצרים, גופייה וכדור. ההתנהלות לפעמים לא בוגרת מספיק או לא מנוהלת נכון. ארל ויליאמס לדוגמה מאוד אהב אותי, אתה יודע למה? כי בפגישה הראשונה בינינו ביקשתי ממנו שידבר יותר לאט כי אני לא מבין מה הוא אומר. לימים הוא הסביר לי שזה מה שקנה אותו, כי בדרך כלל כולם נפנפו אותו".

מי השחקנים הכי גדולים שאימנת?
"עברתי הרבה דורות של שחקנים וברוב המקרים הייתי המאמן, בחלק הייתי המחנך ולפעמים גם למדתי מהם. כדורסלנים כמו עדי גורדון, נדב הנפלד ודורון שפע השפיעו עליי מבחינת האופי, ההתנהלות והכישרון שלהם. הם עזרו לאישיות שלי להתחזק ולימדו אותי איך להתנהל טוב יותר בתנאי לחץ".

לצד קריירת הקבוצות הארוכה שלו, היה בירנבוים גם חלק בלתי נפרד לאורך השנים מאיגוד הכדורסל הישראלי. הוא אימן את נבחרת העתודה ונבחרת הנשים, והיה עוזר המאמן של צביקה שרף בנבחרת הבוגרת. הוא היה מועמד פעמים רבות לזכות באימון הנבחרת הבוגרת, אבל זה מעולם לא קרה. אחת הסברות היא ש"נאום הכבשים", הוא הסיבה המרכזית לכך, מאחר שיו"ר מכבי ת"א, שמעון מזרחי, הוא גם דמות דומיננטית מאוד באיגוד הכדורסל לאורך השנים.

בירנבוים לא שש לדבר על הנושא, אבל כשאני מתעקש הוא מתרצה: "הנבחרת מאוד יקרה ללבי וגם אם הפצע היה פתוח, הוא הגליד וממשיכים הלאה", הוא מסביר, "לאורך השנים אתה לומד להתגבר על כל כך הרבה דברים וזה אחד מהם. אני כל כך שמח בעשייה שלי היום שכל הדברים האחרים לא השאירו אפילו צלקת".

יש לנבחרת שלנו מה למכור היום?
"יש לנו מה למכור אבל צריך כל הזמן כוחות חדשים כדי להתקדם בקצב שבו העולם מתקדם. בסופו של יום, זה עניין של דורות. לנו יש את הדור של אליהו, הלפרין ולימונד, ועכשיו צריך דור חדש שימשוך את העגלה הזו".

מה דעתך על התפתחות תקשורת הספורט עם השנים?
"פעם הדברים התנהלו אחרת, בלי דובר של קבוצה. היו מתקשרים אליך ואתה היית מחליט אם לענות או לא. היום יש מערך שלם ולוגיסטיקה וזה עולם אחר לחלוטין. אני מאמין שחדר ההלבשה, המגרש וההווי של הקבוצה, זה כמו חדר שינה של זוג נשוי ולא מוציאים משם דברים. בקבוצה בריאה, הכביסה המלוכלכת לא אמורה לצאת החוצה וזה מה שאני מצפה מהשחקנים שלנו".

אתה פרשן מבוקש, אבל בדרך כלל מסרב להצעות. למה בעצם?
 "סירבתי להרבה בקשות לאורך השנים כי הבנתי שבעולם הזה אסור שישמעו עליך ביותר מדי מקומות. זה לא נותן כלום, זה לא מכבד וגורם לך בסופו של דבר להיעלם. כמובן שיש לי דעה על כל דבר, אבל אם אתה רץ ואומר אותה בכל מקום, זה מאבד מהערך".

יש משהו שאתה מצטער עליו?
 "כל יום אני מצטער לפחות על ארבעה דברים, אבל עם הזמן למדתי לשים אותם בצד ושחוץ מכדורסל יש מספיק דברים חשובים בחיים האלה".

כבר 32 שנה שהוא נשוי לדבורה, במה שנראה לפחות מהצד כמערכת הזוגית היפה בספורט הישראלי. במהלך הריאיון, שנערך בבית קפה סמוך לביתו, היא מגיחה לרגע, נותנת חיבוק ונשיקה וממשיכה לדרכה. "צריך לשמור את זה כמו צ'ולנט, על אש קטנה", הוא אומר בחיוך, "הקסם שלנו הוא הקסם של הכימיה, שיוצרת אהבה שצריך לשמור עליה".

לשניים זוג תאומים בני שלושים, רז ומיראל: "מיראל היא מעצבת טקסטיל שעובדת בתפקיד בכיר בדלתא, ולמדה ממני לעשות את מה שהיא הכי אוהבת, מה שעוזר לה להצליח. רז הוא ילד עם צרכים מיוחדים, שחי היום במעון וכולם יודעים, כולל בהפועל ת"א, שבכל שבת אנחנו אצלו. לא משנה באיזה גיל, הם תמיד נשארים הילדים שלך".

אנחנו בתקופת החגים, איך הקשר שלך למסורת?
"אני חילוני אבל מחובר בהרבה דרכים אל הדת, הולך לבית הכנסת הגדול ביום כיפור וראש השנה ומקפיד לקרוא מדי פעם את איגרת הרמב"ן. לדעתי אם כל אחד יקרא אותה פעם בשבוע, הוא יזכור מצוין איך צריך להתנהל נכון".

מה רגע השיא שלך בקריירה?
 "עכשיו. זה משהו חדש ואני מאוד רוצה להצליח בו. מבחינתי, מה שהיה נגמר ואם אתה מסתכל אחורה, אז אתה לא בעשייה".

על מה אתה חולם?
"הבעיה שלי היא שהחלום שלי כשהייתי קטן היה לאמן את הבוגרים של מכבי רמת־גן, שהייתה קבוצה בכירה, וזה קרה לי אולי מהר מדי. אחרי זה הדברים הפכו לרצונות ושאיפות ולא לחלומות".

אתה עוד מתאים לאמן קבוצה גדולה?
"אני ממש לא מתעסק בזה. אני רוצה להיות הכי טוב במה שאני עושה עכשיו, ועדיין צריך ללמוד איך לעשות את זה בצורה הכי אופטימלית שיש".

יש משהו שלא יודעים עלייך?
"יש משהו שאני לא ידעתי עליי. פעם לא הייתה מודעות לאינטליגנציה רגשית, שהיום כולם מדברים עליה והיא הכי חשובה בעולם. כשהתחילו לדבר על זה, הבנתי שזה דבר שפשוט היה לי באופן טבעי. זה עזר לי בהמון דברים, אבל לא היה לזה שם. היו הרבה דברים אחרים שהייתי קלוקל בהם, כמו יכולת ריכוז והצורך להתגבר על כעסים, ולקח לי הרבה זמן להבין מה זה באמת האושר".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"למדתי על אושר שהוא בא בחבילות קטנות ואתה צריך לדעת לתפוס אותו, להבין שמדובר בו וליהנות ממנו בגדול. צריך ללמוד לזרוק כל הזמן את הרע הצדה ולהזכיר 
לעצמך לעשות את זה, או שיהיה מישהו בשבילך שיעזור. זו עבודה, כמו שעובדים על האגו. עכשיו כשאני איתך, אני בארבע וחצי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg