מגזינים online

ריו

תנו לו גב: אל תפקירו את אלכס שטילוב

בעוד לנבחרת הנשים בהתעמלות אומנותית יש נפח כמותי של מתעמלות, אלכס שטילוב מחזיק כמעט לבדו את התעמלות הגברים בישראל. העובדה שעלה לזירה אתמול כיחיד, בלי שיש לו, כמו לרוב יריביו, עורף של נבחרת מאחוריו, תרמה גם היא לתחרות הזאת להיראות כמו קרב מאסף שלו. עכשיו אסור לממסד לנטוש אותו

אביעד פוהורילס | 7/8/2016 12:05
המצלמות בהיכל ההתעמלות בריו התנחלו על קלסתרונו היפה, המאופק אבל העצוב של אלכס שטילוב במשך דקות ארוכות, השופטים שיקללו באיטיות מרגיזה את התוצאה בתרגיל הקרקע בו מעד להרף עין, והוריד בתוך כך שנות פרך ארוכות של אימון והכנה לרגע הזה. 
צילום: EPA
אלכס שטילוב. החזיק ענף לבדו צילום: EPA
 

לא שהיו לו אשליות כל אותן דקות ארוכות ומורטות עצבים, אבל הוא היה צריך לראות את התוצאה בעיניים, 13.500 חסרת הסיכוי, כדי להבין שהתקלה שהתרחשה אצלו אחרי 13 שניות מתחילת התרגיל - סיימה את העידן האולימפי שלו.

בעוד לנבחרת הנשים בהתעמלות אומנותית יש נפח כמותי של מתעמלות, שטילוב מחזיק כמעט לבדו את התעמלות הגברים בישראל. העובדה שעלה לזירה אתמול כיחיד, בלי שיש לו, כמו לרוב יריביו, עורף של נבחרת מאחוריו, תרמה גם היא לתחרות הזאת להיראות כמו קרב מאסף שלו.

בגיל 29, ולאחר מדלית ארד שהישלתה את כולם, אולי גם אותו, באליפות אירופה, הגעתה של האולימפיאדה אפשרה לישראלים להיזכר בשטילוב, שבגדול, בין התחרות הגדולה הזאת כל 4 שנים, לא כל כך מעניין את האנשים כאן, ונדחק לידיעה שולית בעמוד האחרון של מדור הספורט.

לשילוב יש הופעה חיצונית של אלוף אולימפי. הגובה שלו, 1.83 מ׳, הוא חריג לטובה ומייצר בולטות מיידית בזירה. ההתעמלות מקדשת אסתטיקה לא פחות מטכניקה, ולחיבור שיש למתעמל עם הקהל ביציעים, יש השפעה ניכרת על שיקול הדעת של השופטים. מי שנתפש על ידם כאהוב הקהל, כאחד שיש לו רייטינג, זוכה לדיבידנדים כל עוד זה לא יוצר הטייה גורפת מדי. על המעידה אתמול, גם השופטים שאהבו אותו, לא יכלו לסלוח למרות המוניטין.


 כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

חצי שנה לפני האולימפיאדה הקודמת בלונדון, פגשתי אותו לראיון נרחב. אחרי שהשיג מקום שמיני בגמר של בייגי׳ין 2008 (השיג את המקום הזה אחרי שהקדים ברבע מאית הנקודה מתעמל דרום קוריאני), שטילוב הרגיש על גג העולם, אחרי שגרף מדליית ארד באליפות העולם בטוקיו בתרגיל הקרקע, בו מעד אתמול. שאלתי אותו אז אם יסתפק במדליית ארד בלונדון, והוא אמר שלא - הוא הולך עד הסוף, על הזהב.

שטילוב לא אמר את זה ממקום של זחיחות, אלא כאחד שבטוח בעצמו וביכולות שלו, וכאחד שעבד באמת קשה במיוחד. לכן, כשישבנו מול הפודיום בלונדון, והתאכזבנו מהמקום השישי שהשיג בגמר, הבנו שהדביק בתקוות שלו שאיתם הלך רחוק כל כך.

אבל מסתבר שבסביבה ספורטיבית שחונה כל כך, כשאתה לבד ואתה גם מתבגר, היכולת לשמר את הסיכוי להשיג מדליה אולימפית, הוא כמעט לא סביר, ובניגוד לענפים אחרים, משחקי כדור למשל - האפשרות לתקן ולהציל תחרות או טורניר, כמעט שלא קיימת.

ותזכרו שעד גיל 15, הוא היה נער אוזבקי, שהיה אלוף הנוער שם בקרב רב, שיומיים אחרי שנחת כאן, הופיע באולם בהדר יוסף וחיפש לעצמו מזרן להתאמן. 30 שנה כמעט סבבו סביב המזרן. ההורים, אחד מדריך רכיבת סוסים והאחת, מדריכת אקרובטיקה, לא היו מסוגלים לראות את התחרויות שלו. היא היתה יוצאת לטיול עם הכלב והוא היה יושב במרפסת ואוכל סיגריות מרוב מתח.

בניגוד לעבר, המעטפת האולימפית הישראלית ממקסמת את הדלות המקצועית שיש כאן. שטילוב, אם יקבל גב כלכלי ראוי, צריך להיות בראש הפירמידה המקצועית שתאתר, תכשיר ותרחיב את בסיס הפירמידה הצר כל כך, שהתייצב על הכתפיים שלו. הוא אמור לבנות את השטילובים הבאים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק

מדורים