חידת העשור: סטודמאייר ישדרג את ירושלים?
גימיק או שדרוג מקצועי? ההחתמה האפשרית של אמארה סטודמאייר בהפועל ירושלים מעלה שאלות. מצד אחד: הוא מגיע כבעל עניין. מצד אחר: תכונותיו המקצועיות לא משתלבות עם הצרכים של הקבוצה
1. ההיסטוריה הישראלית והאירופית גדושה בשחקני אן.בי.אי שאת סיבוב הפנסיה ניסו לעשות כאן. בוב מקאדו במילאנו, דומיניק ווילקינס בפנאתינייקוס ובולוניה. בהפועל ת"א פרוויס שורט ונייט רובינסון לא היו רק גימיק, אלא שדרוג מקצועי אדיר. מנגד, טום צ'יימברס הוא הדוגמה הקלאסית לכך שגוף עייף ושבע אינו מספיק עבור היבשת הישנה.
אם ינחת בירושלים, אמארה סטודמאייר יהיה חידה לא פשוטה. מצד אחד הוא מתאים ל"קטגוריית צ'יימברס": שחקן ששיאו היה בימי פיניקס סאנס העליזים בעשור הקודם, כאשר סטיב נאש האחד והיחיד הגביה לו קרנות להטבעות על כל דיכפין, ומגיע לכאן כאשר ברכיו מתקשות לעמוד בעומס. מצד שני, השחקן נוחת כבעל עניין - הוא מחזיק במניות הקבוצה ורוצה בהצלחתה. הראש ירצה לקפוץ, לנתר ולהטביע; השאלה היא אם הברכיים מסוגלות לכך.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
2. בשיאו סטודמאייר היה משחקני האן.בי.אי המובילים בליגה וחוזהו בניו יורק בתחילת העשור (ולפני הטירוף הגדול הנוכחי) עמד על 23 מיליון דולר לעונה. עם זאת, הוא היה בעיקר שחקן פנים מול הסל והתקשה במשחק ההגנה - בדיוק התכונות ההפוכות שירושלים צריכה כרגע. לצד ליאור אליהו וטרוויס פיטרסון, הקבוצה מהבירה היתה זקוקה לחיית צבע אמיתית, בעיקר בהגנה ובריבאונד, סוג של בראיינט דאנסטון.
בשנים האחרונות, עם אובדן האתלטיות, סטודמאייר שיפר את משחקו עם הגב לסל אבל עם מצב ברכיו ובגילו קשה לצפות ממנו לאחריות לתיקונים בחצר האחורית ומטרייה אווירית פעמיים בשבוע.
3. שני שירים אמורים לרדת ממצעד הפזמונים של אוהדי הפועל ירושלים בעונה הבאה. הראשון, בגלל מכבי ראשל"צ, הוא "הנה היא עולה, אלופת אלופת המדינה", והשני: "אל אל ישראל", ברגע שהקבוצה ממול עולה עם חמישיית זרים/מתאזרחים.
אחד הדברים העיקריים שבהם התפארו בירושלים בשנים האחרונות הוא הזהות הישראלית. אותה זהות גם סחפה אלפי אוהדים חדשים למועדון מנוב בגולן, דרך פ"ת במרכז ואלקנה במרכז. פתאום בקיץ אחד ירושלים עם מאמן זר, שישה זרים ואייזק רוזפלט, שלא גדל על שוקולד פרה, חושבת שזה מה שיקדם אותה באירופה. במקרה של כישלון היא עשויה לשמוט כאן את הקרקע שעליה צמחה.
אקו"ם